אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש על זהר שמות/קמח/א
|
|
אשל אברהם (אשכנזי)
פירוש על זהר שמות קמח א
(זהר דף כ"ד ע"ב)
(דף קמ"ח ע"א) בני ישראל שתים עשרה על שמותם דכיון דאומר על שמות בני ישראל מהו על שמותם אלא האי איהו רמז לתרין דרגין משולש ומרובע תריסר אינון לעילא ותריסר לתתא תריסר דלעילא דאקרון שבטי י"ק כנודע אלין אקרון בני ישראל וקיימין על שמותם דאינון תתאין דאיתמר עליהון ששם עלו שבטים כמו שנרמז בזהר פרשת פקודי דף רכ"ט ב' וכן בתקוני' דף ק"כ א' ע"ש. ותריסר שבטין תתאין אלין אינון תריסר בקר דאינון תחות ימא שהם רזא דתריסר עולימתן י"ב ירחין רזא דאקרי שנה כמו שנרמז בר"מ פרשת כי תצא דף רע"ז ב' ודף רע"ח א'. ואומר ת"ח כל ארבע סטרין עלאין דקאמרן דאינון 'אש 'רוח 'מים 'ועפר אע"ג דמתקשרן דא בדא ואינון קיומא דלעילא ותתא קיומא דעלמא עכ"ד יתיר רוח בגין דכלא קיימא בגיניה בגין דאיהו רזא דעמודא דאמצעיתא דאחיד לתרין סטרין ואיהו דאתחבר בהדה ולכן יתיר רוח כנ"ל. ונפשא שהיא רזא דמלכות לא קיימא אלא ברוחא דאיהו רזא דתפארת דאיהו עמה בגלותא דאי גרע רוחא אפי' רגעא חדא נפשא לא יכילת לאתקיימא ורזא דא כתיב גם בלא דעת נפש לא טוב בגין דהאי רוחא דאיהו עמודא דאמצעיתא איהו רזא 'דדעת ולכן נפשא שהיא רזא דמלכות קדישא בלא רוחא דאיהו דעת ישראל בעלה כד איהי קיימא לחודה לאו איהו טוב ולא יכלא לאתקיימא וכמו שנרמז בזהר פרשת חקת דף קפ"ב א' דאומר על פסוק ויתרון דעת דא אילנא דחיי ואיהו דאקרי שמש דאיתמר עליה ויותר לרואי. כלומר לאינון דמתאחדין לה בשמשא דהאי איהו תוקפא דכלא שבחא דכלא ודא הוא דעת אילנא דחיי והא אוקמוה גם בלא דעת נפש לא טוב. מאן נפש דדוד מלכא דאתקריאת חכמת שלמה. ות"ח אינון תריסר דקאמרן דאינון תריסר אבנין אינון תריסר בקר רזא דתריסר עולימתן כנ"ל דאינון תחות ימא שהיא מלכות דאצילות בג"כ נטלו אינון תריסר נשיאים כל הבקר לעולה שנים עשר וכלא רזא עלאה הוא והיינו דמלכות דאצי' היא העולה ולכן אתקריאת עולה דסליקת תמיד כד"א עולת תמיד ערב ובקר פעמי' בכל יום כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רנ"ו ב' דאומר כנ"ל. ותריסר אלין אמרינן דאקרון בנות ירושלים דאינון קרבים למלכא יתיר כמו שנרמז בזהר פרשת ויחי דף רמ"ב א' אינון תריסר ואינון ארבע דבכללא דאלין ארבע נכללין כל תמנייא אחרנין וכל שאר משריין כמו שנרמז בזהר פרשת ויקהל דף קצ"ז ב' דאומר כנ"ל ואומר דאלין אינון דארימו לה תדיר לגבי בעלה וכן בזהר פרשת תרומה דף קמ"ז א' דאומר על אלין ארבע מלאכין דסלקין לה לעילא תדיר וכו' ודא רזא דקאמרן דאומר קרא וכ"ה תדבקין עם נערותי. ולכן אומר כאן ומאן דישגח במלין אלין ישגח ברזא דחכמתא עלאה דעקרא דכלא ביה ור"ל מאן דישגח במלין אלין בתריסר שבטין דקאמרן שהם הם רזא דעולימתן דאינון כרובים כנ"ל רזא דנער ישגח ברזא דחכמתא עלאה דאיהו כבוד נאצל דעקרא דכלא ביה. וזה דומה ללשון של זהר פ' תרומה דף קמ"ח ב' דאומר מאן דנטיל להאי נער וזכי ביה זכי באינון דרגין דקיימי בהו משה ואהרן. והוא מטעם דבאתר דקאים האי נער תמן אשתכחת שכינתא ועל רזא דא איתמר וגם לא תעבורי מזה האמור ברות. דמה שאומר לא תעבורי 'מזה רצה לרמוז לא תזוז מחד כרוב לעלמין דאע"ג דאתחרב בי מקדשא עכ"ד היא אשתכחת תדיר בחד מנהון כמו שנרמז בזהר מדרש רות דף מ"ג א' דאומר כנ"ל. וכרוב חד איהו כללא דתריסר משריין עלאין שכן אומר לא תעבורי מזה ז"ה כחושבני תריסר בגין דתרין כרובים הם רזא דתרין לוחין דאינון דרגין דאיתמר בהון מז"ה ומז"ה הם כתובים. והם רזא דתריסר חיון עלאין ותריסר חיון זעירין בסוד חג"ת ונה"י ועל דא מאן דישגח במלין אלין ישגח ברזא דחכמתא עלאה דעקרא דכלא ביה ודאי כנ"ל. אמר ר' שמעון הא דאמר ר' חזקיה דכד ברא קב"ה לאדם מעפרא דמקדשא דלתתא אתברו ר"ל אדם ואשתו ומעפרא דמקדשא דלעילא אתייהיב ביה נשמתא כמה דכד אתברי גופא מעפרא דלתתא אתחברו ביה תלת סטרין מדרגא דשיר מרובע שכן מד' סטרי עלמא אתברי גופא שהם אקרון יסודי עלמא הכי נמי כד אתברי נשמתי' בעפרא דלעילא והיינו מדרגא דשיר משולש אתחברו ביה בהאי עפר עלאה תלת סטרי יסודי עלמא דאינון אש רוח ומים ואשתלים אדם והאי איהו דכתיב אשרי אדם לא יחשוב יהו"ק לו עון ואין ברוחו רמיה אימתי לא יחשוב יהו"ק לו עון בזמן דאין ברוחו רמיה כלומר בר נש דעביד איזה עון בשוגג או שדבר שפת יתר עליה איתמר לא יחשוב יהו"ק לו עון אימתי לא יחשוב יהו"ק לו עון בזמן שאין ברוחו רמיה שהוא חשב לעשות טוב או שנעשה הרע ממילא אבל הוא לא חשב לעשות רע וכן אם דבר מה שדבר כיון שכוונתו הוא לשם שמים שאין ברוחו רמיה אז ודאי שלא יחשוב ה' לו עון ואע"ג דזה נראה שמדבר על האי אדם דלתתא ואנחנו פירשנו אותו דקאי על האי אדם עלאה כנ"ל עכ"ד כלא חד מסטרא דנשמתיה שכן נשמתיה דבר נש אתיא מסטרא עלאה דרגא דשיר משולש דתמן ת"ת ומלכות ועיקר הרמז איהו על משה דאיהו קאים בדיוקנא דאדם דלעילא דאיהו ת"ת. וכיון דמשה דבר יותר מן הראוי באומרו למה הרעותה וגו' והצל לא הצלת עכ"ד כיון שכוונתו היתה לטובה ודבר בשביל ישראל שמסר נפשו בגינם לכן איתמר עליה אשרי אדם אשר לא יחשוב יהו"ק לו עון ואין ברוחו רמיה ולכן אומר ת"ח משה אשתלים יתיר מאבהן בגין דמליל עמיה קב"ה מדרגא עלאה יתיר מכלהו בגין דאבהן סטרא דגופא דלהון איהו רזא דחג"ת מסטרא דקני המנורה כמו שנרמז ברעיא מהימנא פרשת תרומה דף קנ"ח א' עיין שם. אבל 'משה איהו פנימאה דבי מלכא עלאה כמו שאומר קרא בכל ביתי נאמן הוא. והיינו דגופא דיליה הוה מאתר דנשמתין קדישין תמן דאתבריאו בשמא דיהו"ק ועל דא איתמר בגופא דיליה לא כהתה עינו ולא נס ליחה כמו שנרמז בתקונים דף ע"ט א' דאומר כנ"ל. ועל דא כתיב וארא אל אברהם אל יצחק וגו' והא אוקימנא מילי רצה לומר דלא אתגלי לון כי אם בנעלים רזא דמטטרו' וסנד"ל כמו שנרמז בתקונים דף ע' ב'. משא"כ במשה כתיב של נעלך בלא כסוייא כלל כידוע שכן אומר קרא פנים בפנים דבר יהו"ק במשה כאשר ידבר איש אל רעהו. באלין פנים דאינון רזא דגליפו דחותמא דאקרון פנים לגבי תתא ואקרון אחור לגבי עילא ועליהון איתמר וראית את אחורי. והם הם אלין פנים דקאמרן דמשה יראה לון אבל אחרים לא יראו. ועליהון ממש איתמר ופני לא יראו ואינו אומר ופני לא תראה אלא לא יראו אחרים לא יראו לון ואתה תראה לון כמו שנרמז בזהר חדש פרשת אחרי מות דף ע"ו ב' ודף ע"ז א' דאומר כנ"ל. ועל דא קרינן משה זכה באספקלריא דנהרא דקיימא על ההוא דלא נהרא דאינון גוונין דאתגליין ואבהן הוו חמאן גו אלין גוונין דאתגליין אינון סתימין דלא אתגליין ועל דא כתיב וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי. כלומר באינון גוונין דאתחזיין כמו שנרמז בזהר פרשת וארא דף כ"ג ב' דאומר כנ"ל וכן בתקונים דף הנ"ל ודף ס"ד ב' דאומר וארא אל אברהם וגו' באל שדי בהאי