אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/סב/ב
|
< הקודם · הבא > |
אשל אברהם (אשכנזי)
פירוש להקדמת ספר הזהר סב ב
דא למהוי כלא חד ביחודא חדא כמו שנרמז בזהר בראשית דף ל"ח א' דאומר כנ"ל. ואומר ובג"כ קב"ה גליף גליפי דאתוון עילא ותתא ובהו ברא עלמין, ולכן כגוונא דאית אל"ף שמרמז לדכורא כגוונא דא אית אל"ף שמרמז לנוקבא דאיהי בינה דלזמנין שריא איהי גו גופא דאיהו תפארת כמו שנרמז בתקו' דף ס"ז ב' דאומר גוף וברית אינון ו"ו ושריא בהון א' דאיהי אימא ואתעבידו י"ג וא"ו ואת א' דא שהיא בינה היא אל"ף של "אני דאינון תלת שמהן: "והו "אני "והו, וראשי תיבין דילהון אינון "ואו, תרין ווי"ן אלין הם רזא דתריסר אורחין של בינה דא שהיא ברזא דאת א', והיא באמצע דתרין ווי"ן אלין ועל י"ב אורחין אלין אתמר דרכיה דרכי נעם, ובתריסר אורחין אלין אחידן בהון תריסר שבטין כמו שנרמז בתקו' חדשים דף י"ד ע"ש. ותריסר אורחין אלין הם רזא דתרין דרועין ותרין שוקין דאית בהון תריסר פרקין והם רזא די"ב עינות מים ואינון ו"ו דנפקין מן צנורא דאיהו א בינה והיא רזא דעטרה על גופא בתרין דרועין דאית בהון שית פרקין והם רזא דשית תיבין דשמע ישראל דאיהו יחודא קדמאה, והם רזא דו' עלאה ובתרין שוקין דאית בהון שית פרקין אחרנין הם רזא דשית תיבין בשכמל"ו, ואינון ו' תניינא וכלא אתשקיין מאימא עלאה דאיהי א אלף בינה כמו שנרמז בתקו' חדשי' דף כ"ה א' דאומר כנ"ל. וכן עיין בזהר חדש מדרש רות דף מ"ב על שית סטרין תתאין דאתמר עליהון וימד שש שעורים וישת עליה, היינו על רות שהיא רזא דמלכות שמקבלת לזמנין על ידי היסוד דכולל שית פרקין דתרין שוקין, ומה דאומר אלין שית סטרין דקיימא עלייהו עלמא דאתי ר"ל על את ו' דאקרי הכי עלמא דאתי וקאים על אלין ו' סטרין, ועל דא היא כלה כלולה מכל ו' סטרין, וכבר נודע דתריסר שבטין תתאין בארח כלל אקרון שית, והיינו שית סטרין תתאין ורזא דא "וכה תדבקין עם נערותי, ר"ל עם אלין רתיכין עולימתהא, דכיון דאתתקנת בהו באלין כרובים כדין אקרי "כה, ודא הוא רזא דקרא "וכה תדבקין בגין דאיהי כלילא באלין כרובים כמ"ש שם בדף מ"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר עם כל דא עם נערותי דכלא אצטריך דלא לשבקא לון דוכרין ונוקבין וכו'. כלל העולה דאת א' איהו דקא מייחד לון ואשקי לון כנ"ל, בגין דאת א' היא עטרת על גופא כנ"ל, ואת א' איהו כתר על כלהו שמהן כמו א"ל אהי"ה אדנ"י אלקים, רק דאית כתר ואית כתר ולאו אינון שוין כגון אל"ף מן אהי"ה איהו כתר דאריך אנפין, א' מן אדנ"י איהי כתר דז"א כמו שנרמז בתקו' דף קל"ד א' דאומר כנ"ל. ואומר ובאת א' סלקין כל ספירה לעשרת אלפים ואית לעילא מנייהו ההוא דאתקרי עלת העלות דסליק על כל עלאין ולית מאן דסליק עליה, ואלף של אהי"ה דאיהי כתר דא"א כנ"ל אקרי אין סוף כמו שנרמז בתקו' דף י"א ב' דאומר אהי"ה בחושבניה כ"א, כ' כתר א' אין סוף. והאי אל"ף דאיהי כתר דאריך אנפין לאו איהי האי דמרמזת לשיר פשוט בגין דאת א' של שיר פשוט כבר אמרנו שהיא סופה כתחילתה ותחילתה כסופה, אבל האי אלף של אהי"ה היא ברזא דא: 
י' לעילא ו' באמצע ד' לתתא כמו שנרמז בתקו' דף מ"א ב' דאומר כנ"ל. ואת א' של אהי"ה תלייא בנוקבא דפרדשקא דחוטמא דעתיקא קדישא דתמן אשתכחו אתוון סתימין דתליין בעתיקא כמו שנרמז באדרת האזינו דף רפ"ט א' ע"ש. אבל את א' דרמיז לכתר עליון איהי כד אשתכחת בלחודוי אקרי ראשון דכר באל"ף סתים וגניז מלה דלא אתיידע כמו שנרמז באדרת האזינו דף רצ"ד א' ע"ש. ואית א' דאיהי רזא דשיר משולש תרין דרועין וגופא כמו שנרמז בזהר פ' בלק קצ"ג ב' דאומר מהו אלף, הא תנינן אלף בינה. אבל דיוקנא דאלף אית תרין דרועין חד מכאן וחד מכאן וכופא באמצעיתא וכלא רזא חדא, ואע"ג שאומר אלף בינה כבר פירשנו דחג"ת אקרי אוף הכי בינה כגוונא דחב"ד על שם בן י"ה, נמצא דאת אל"ף אתרמיז אוף הכי בדרגא דשיר משולש ואית א' דאתרמיז בה מלכות קדישא ודא אל"ף מן ויקרא דאיהי את זעירא כמו שנרמז בזהר פ' ויקרא דף ד' ב'. וכן בזהר פ' ויחי דף רל"ט א' דאומר ויקרא מאי טעמא א' זעירא, בגין דהות שכינתא ולא הוה שלימו דדכר ונוקבא בגין כך אל"ף זעירא דהא לא הוה אלא במשכנא וכו', ומשכנא הוא דרגא דשיר מרובע, רזא דמטטרו"ן, בגין דתרין משכנין אינון חד איהו סתימא עלאה רזא דבינה, וחד האי משכנא דמטטרו"ן כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קנ"ט א' דאומר כנ"ל. נמצא דאית בכל דרגא ודרגא אל"ף, וכמו שנרמז בתקו' חדשי' דף ל"ג ב' דאומר אית א' בכתר עלאה, וא' תניינא בבינה, ואית אל"ף תליתאה באמצעיתא דאת ו' וכו'. ואלין דקאמרן הם באורח אצילות, ואית תלת בעלמא דפרודא בתלת דרגין לקבל תלת אדם דאית תמן אדם דבריאה ואדם דיצירה ואדם דעשיה לקבל תלת מיני אתוון. אתוון רברבן ואתוון בינוניי' ואתוון זוטרן כמו שנרמז בתקו' דף קי"ד א' כנ"ל. ואע"ג דאמרינן דבעלה דמטרוניתא איהו ו' עכ"ד כלא איהו רזא חדא בגין דאת א' איהו רזא דאת ו' כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ב ב' דאומר א רזא דאת ו' דבעי לאקמא לכלה באלין שירין דאיהי אתערת מתתא וכו', ובשעתא דאיהי אמרת לגביה משכני כדין א' דאיהו ו' נחית לגבי ת' לאמשכא לה לגביה וכו', דאת אלף דא אחזי לתרין דרגין אחרנין דאינון שמאלא ואמצעיתא בגין דאת א' איהי ימינא, ולכן אחזי לתרין אלין שמאל ואמצע כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ד ב' דאומר כנ"ל. לכן כד קב"ה ברא שמים דאיהו רזא דאת ו' דכליל ימין ושמאל ברזא דאש ומים אתעטף באת א' וברא שמים, שכן איהי ריש לכל אתוון דכד נפקו אתוון את קדמאה דנפיק איהי א' כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ה א' דאומר כנ"ל. כלל העולה דעקרא דאלפין אלין הם תרין לקבל תרין דרגין פשוט וכפול, אל"ף של דכורא ואל"ף של נוקבא, אל"ף של דכורא דמקיים כלא כבר אמרנו דאתפשטותא דילה איהו דארבע דרגין פשוט כפול משולש מרובע, והיא כוללת לון ומשתכחת בהון כנשמתא בגופא, ומקום דילה של את א איהו שיר פשוט ואיהו דנטיר למטרוניתא באת דא א שעולה לחושבן יהו"ק וקב"ה איהו דמכסי לה כמו שנרמז בתקו' דף ע"ד ב' ע"ש. ואל"ף של נוקבא שהיא ג"כ העיקרית היא בבינה עלאה כנ"ל. והיא רזא דיו"ד וא"ו דל"ת רישא דלעילא איהו נקודה קדמאה דשלטא על כלא בגליפו דאתעטר לאתפשטא תחותיה דאיהו וא"ו. ואת וא"ו דא איהו רזא ודיוקנא דאדם שלימו הוא דאדם הוא ובת זוגיה דל"ת דלתתא דאתאחדת מסטרוי כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף ב' א' וב' דאומר כנ"ל. ותלת דרגין אלין דקא חשיב הם לקבל תלת דרגין דאינון כפול משולש מרובע דכך איהו אתפשטותא דילה כהאי גוונא:
רק דלזמנין כד איהי מסתתרת באת ו' של שיר משולש, אז היא קיימת כגוונא דא יוי דאתאחיד ביה מתרין סטרין כגוונא דדרועין מסטרא דא ומסטרא דא בסוד ימין ושמאל כנ"ל. ואע"ג שאת אל"ף של שיר כפול איהי רמז לבינה כנ"ל. עכ"ד כללא דאב ואם ובן אקרון בינה. ונמצא שאת א' מרמזת לתלתא דאינון חכמה ובינה ודעת, שכן בינה היא רזא דבן י"ה, וכד האי בן דאיהו ו' איהו תחות בינה שהיא ברזא דאת ד' אז איהי בסוד ה' של האל"ף היינו ד' ו': ד' תתאה של האל"ף ותחותה ו', שבזה אשתלימת ה' באת ו' דאמצעיתא של האל"ף וחכמה בסוד י' של האל"ף, נמצא דשניהם חכמה ובינה נרמזי' באת אל"ף שהיא ברזא דיו"ד וא"ו דל"ת רזא די"ה כנ"ל. ושיר משולש ומרובע הוא ידוע שהם רזא דכסא דין וכסא רחמים שנכללין כחדא בסוד כסא אחד, חד ולא תרין כגוונא דלחת הברית דהוו תרין נכללין כחדא ולא אתחזיין כי אם חד, ולכן לחת חסר כתיב, והחילוף של "לחת איהו "כסא בא"ת ב"ש, ודא הוה טעות של אלישע אחר דאמר תרין כסאות יש ולא אמר חד הוא ומלך אחד יושב עליה כמו שנרמז בס' הקנה דף נ"ג א' דאומר כנ"ל. ואומר דהודיעו לו אחד הוא והוא לא שב, יצתה בת קול ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר. נמצא דתרין כסאות אלין כסא דין וכסא רחמים נכללים כחדא בסוד כסא חד, וכד עלת כל העלות שהוא רזא דשיר פשוט יושב על האי כסא, אז חכמה ובינה דאינון י"ה משלימין להאי כסא, שכן אתוון י"ה הם בסוד א' כנ"ל. ודא א' של כסא שהיא בסוד אתוון י"ה, ועל י"ה דא אתמר כי יד על כ"ס י"ה דאסתלק י"ה מינה ואשתארת כס כמו שנרמז בתקונים חדשים דף ל"ה א' דאומר ותמת שרה מיתה דילה דאסתלק י"ה מינה ואשתארת כס חסר, ובגין דא ויאמר כי יד על כס ע"ה וכו', וכגוונא דאית אל"ף ואית אל"ף כנ"ל, כגוונא דא אית בי"ת ואית בי"ת ואינון מרמזים לעניינים סגיאין. וכן כל אתוון דאלפ"א בית"א אינון מרמזים לעניינים וסודות סגיאין בגין דלאו אינון שוין, וכיון דאמרנו איזה מהם באלפ"א בית"א דאיהי בהפוכא, נאמר ג"כ מקצת על אתוון דאזלין ביושר, והיינו אתוון דאינון מדכורא ואיהו רזא דימינא, דכד אתברי עלמא ביה עאלו אתוון כסדרן כנ"ל כמו שנרמז בתקו'