אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נב/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png נב TriangleArrow-Left.png א

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

פירוש להקדמת ספר הזהר


(דף נ"ב ע"א)

ואתקריאת שביעית ואתקריאת רביעית כמ"ש בתקו' חדשי' דף ל"א עמוד ב' דאומר כנזכר לעיל, וכיון דיוסף דאיהו צדיק לאו איהו מתפרש מן צדק דאיהי מלכות קדישא, לכן שמותן שוים איהי אתקריאת בשמא דיליה שמא דדכורא ואיהו אוף הכי אקרי בשמא דילה, כמ"ש בזהר פ' וישב דף קפ"ב ב' דאומר כנ"ל, וכ"ש דאינון מתחלפן מחלפן מקו' מעמדם והיינו דיוסף דאיהו רביעי ומלכות דאיהי שביעית לקבל דוד, לזמנין יוסף איהו שביעי ודוד רביעי כמ"ש בז"ח פ' תולדות דף מ"ב א' סתרי תורה דאומר שבעה יומין עלאין ברא קב"ה בעלמא ועלייהו שתיל ובני עלמין, הה"ד כי ששת ימים עשה ה' ולא כתיב בששת, ולקבל אינון שבעה יומין עלאין ברא בארעא שבעה זכאי קשוט וכו', ואינון אבהן דעלמא אברהם יצחק ויעקב יוסף ומשה אהרן ודוד, ואינון אקרון הרים, הררי קדם דאינון תליין מאינון שבעה יומין עלאין, ואומר על דוד אע"ג דאיהו שביעאה עכ"ד רביעאה איהו ביומין, ור"ל על שית יומין דמתחלקין לתרין חלקים ושבת איהו באמצע, תלת יומין מקודם דאינון ד' ה' ו' ותלת יומין אחריו דאינון אב"ג ושבת באמצע, וכמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' כי תצא דף רפ"א ב' דאומר על בת יחידא דאחידת בעמודא דאמצעיתא, על שם שכשיצא ת"ת יצתה ג"כ מלכות כלילא בהדיה, ואומר ברמז דאיהי תורה דאחידת בין יום ג' ליום ד', נמצא דתלת יומין אינון מסטרא דא ותלת מסטרא דא והיא באמצע בין ג' לד', ודא רזא דאומר קרא והיא מתהלכת בין החיות דאינון שית, תלת לעילא רזא דחג"ת, ותלת לתתא רזא דנה"י, והיא באמצע שכן היא אתקריאת חיה ושמיה אדם כמו שנרמז בתקו' ד' א' ע"ש. כלל העולה שהיא רביעית והיא שביעית ויוסף איהו רביעי ואיהו אוף הכי שביעי, ולזמנין איהו ששי לקבל כ"ל דאתמר ביהכי כל בשמים ובארץ. דאחיד בין תפארת למלכות, דכד איהו לתתא מנצח והוד, אז איהו ששי לשית יומין וכד איהו לתתא מן מלכות קדישא ונצח והוד, והיינו בזמנא דמלכות סליקת לאתכללא בחג"ת אז איהו שביעי בגין דאיהו תחות חג"ת ומלכות נצח והוד, אבל שרשו איהו רביעי לקבל יומא רביעאה שכן חשב לון בדף הנ"ל אברהם יצחק יעקב יוסף, ואפי' שנראה מכמה מקומות דדוד איהו לקבל יום רביעי כמו שנרמז בז"ח פ' כי תשא דף ע"א א' דאומר יומא רביעאה לקבליה דדוד, דכתיב ביה יהי מאורות מארת חסר, דהא כנסת ישראל לית לה נהורא מדילה וכו'. העיקר הוא שתדע דאית דוד תתאה ואית דוד עלאה ולאו אינון שוין כמו שנרמז בספר הקנה דף ת' א' ע"ש. וכמו כן נרמז בזהר פ' קדושים דף פ"ד א' דאומר דוד אחרא אית ליה לקב"ה והוא ממנא על כמה אוכלוסין עלאין ומשריין, וכד בעי קב"ה לרחמא על עלמא אסתכל בהאי ונהיר ליה אנפין והוא נהיר לעלמין וחייס עלמא, ושפירו דהאי דוד נהיר לעלמין כלהו ומסגיאות רחימותא דיליה גביה א"ל לקב"ה דיהדר עינוי לקבליה ויסתכל ביה בגין דאינון שפירן בכלא, כד"א הסבי עיניך מנגדי וגו'. והאי דוד איהו רזא דמלכות דאצי', אבל סתם מלכות דאתקרי אוף הכי כנסת ישראל, ואקרי אוף הכי אדנ"י, בגין דשמה כשם מטרוניתא כנ"ל, האי אקרי אוף הכי דוד אבל איהו ברזא דעבד כמ"ש בזהר בפרשת קדושי' דף פ"ו א' דאומר על פסוק ואתם עדי נאם יקו"ק ועבדי אשר בחרתי אומר דא דוד, ודוד עבדי אקרי, | דכתיב למעני ולמען דוד עבדי אשר בחרתי, אומר דא דוד עלאה, וכיון דדוד תתאה איהו רזא דעבד ואיהו אחיד בסתם מלכות דאיהי מלכות למלאכין דבריאה, לכן אמר לך יהו"ק הממלכה בתרין ממי"ן לאכללא מלכותא דיליה במלכותא דשמיא כמ"ש בז"ח פרשת וישב דף מ"ז א' דאומר על מלכות דארעא מלכותא דדוד דהיא מלכות אתקריאת ובגין כך אמר דוד דאחיד בה, לך ה' הממלכה וכו'. ומלכותא דדוד איהו מלכותא דיוסף, דכשם דיוסף איהו שביעי כנ"ל, ולזמנין איהו רביעי בסוד הקמת הברית ו לעילא, וזוכה לדרגא דצדיק חי עלמין, כמ"ש בתקו' חדשים דף ל"ב א' דאומר כנ"ל, נמצא דאית תרין דוד חד לעילא דנהירו דיליה נהיר לעלמין, וחד לתתא בדרגא דעבד דאיהו מסטרא דקני המנורה ולזמנין האי דוד אתחשיב אוף איהו לרביעאה כגוונא דיוסף ומלכות דאצילות שהיא רזא דדוד עלאה דנהירו דיליה סגיא איהו לקבל יומא שביעאה יום שבת, ואע"ג דיומא שביעאה איהו לתתא מכל ו' ימים כפי הנראה עכ"ד איהו לעילא מכל ו' הימים, שכן סליקו דיליה איהו לעילא מכלהו, שכן שרשא דילה איהי בכתר חו"ב, תמן איהי מקומה שלכן אתקריאת שבת - ש' בת, ש - ג' כתרין כתר חכמה בינה, ואיהי בת רביעאה לון כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רנ"ז א' דאומר כנ"ל, רק דלזמנין היא רביעית לחג"ת, ולזמנין היא תחות נה"י דעלה אתמר נפלה עטרת ראשינו, בגין דהיא לעילא מאבהן, לעילא מחג"ת, י' על הו"ה דכלילן באבהן, כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף רע"ט ב' דאומר כנ"ל, ואומר ומה דהות י' על הו"ק, י' לעילא אתהדרת הוק"י, י' לתתא, ובגין דא אמר דוד אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, היתה מקדמת דנא, משא"כ לעת עתה שהיא בגלותא דבקדמיתא כ"ה דאיהי שכינתא עלאה הות משקה לכ"ד שהיא שכינתא תתאה על ידי היסוד, משא"כ עכשיו בגלותא שהיסוד איהו אתמלי ע"י שכינתא תתאה דאיהי כ"ד, ואיהו משקה לשכינתא עלאה דאיהי כ"ה, כיון דעכשיו איהי לתתא מיניה כמו שנרמז בתקו' דף ע"ג א'. עיין בפי' המאמר דף הנ"ל כדי להבין בשרש, איך מלכות דאצי' היא רזא דנקודת י' דלא אסתכלת בה חמה בישא מעולם, בגין דאיהי סיהרא דעץ החיים ואיהי נקודה לגו מן האי סיהרא דעץ הדעת טוב ורע, כמו שנרמז ברעיא מהימנא פ' פנחס דף רמ"ח ב' ע"ש. והאי איהו רזא דדוד עלאה דקאמרן דאתקריאת שושנה עלאה, והאי סיהרא דלבר דאתקריאת שושנה תתאה איהי רזא דדוד תתאה דאיהו רזא דיוסף כדקאמרן, והאי איהו דאקרי אוף הכי כנסת ישראל דלית לה נהורא מדילה, ואתרמיזת בקרא דא יהי מארת חסר, בגין דנפק מקטרגא בהדה כנ"ל, ולאחר שנתקנו ועאלו לעילא ונכללו ברקיע השמים, דהאי רקיע איהו צדיק חי עלמין כשנכלל בשמים דאיהו ת"ת, אז כתיב והיו למאורות מלא ו', והאי צדיק דאיהו רזא דאלקים נוקביה כלילא בהדיה, כגוונא דת"ת ומלכות דאצילות דכתיב בהון יהי אור ויהי אור,יהי אור מסטרא דאבא, ויהי אור מסטרא דאי', ודא איהו אדם דאצי' דכר ונוק' כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ב ב' דאומר כנ"ל, ואלין אינון אצילות דאקרון כבוד נאצל רזא דיהו"ק, והאי צדיק ובת זוגיה דאיהו רזא דאלקים איהו כבוד נברא, לבוש לכבוד נאצל. וכשנכללו אלין באלין, והיינו שצדיק ובת זוגיה מלבישין לכבוד עלאה, אתמר אז: ויעש אלקים את שני המארת הגדולים, ורמז קא רמיז באומרו ויעש אלקים. דאע"ג דהמשמעות הוא כמו שפירשנו, שהאי אלקים איהי בינה שעשה לאלין מאורת, עכ"ד מרמז לסוד הנ"ל, והיינו שזה האלקים מרמז למטטרו', כגון בראשית ברא אלקים דאיהו מטט' כמ"ש בתקו' דף ק"א ב' דאומר כנ"ל, והאי אלקים איהו רזא דכבוד נברא, ואומר קרא ויעש סתם ואינו אומר מאן הוה, כגוונא דבראשית דאיהו ברא שית ואינו אומר מאן ברא, בגין דאיהו האי סתימאה דלא אתגליא, רק שאומר דברא שית, כגוונא דא ויעש אלקים, כמו שהיה אומר שתקן מאן דתקן את זה כבוד נברא דאיהו אלקים צדיק ובת זוגיה כנ"ל, וחיבר אותו את שני המארת הגדולים דאינון ת"ת ומלכות דאצי' דאינון יהו"ק, ודא איהו את שני המאורות הגדולים. כמו שהיה אומר עם שני המארת, בגין למהוי שמא שלים יהו"ק אלקים, ודא הוא סוד המרכבה כמ"ש בזהר פ' פקודי דף ר"ס א' ע"ש. ומה שכתוב חסר, מטעם דשליט מאור הקטון בלילה דאיהו גלותא כמ"ש קרא לבתר את המאור הגדול דאיהו יהו"ק, לממשלת היום והיינו בזמנא דפורקנא ואת המאור הקטן דאיהו אלקים רזא דשמא דאדנ"י לממשלת הלילה, והיינו בזמנא דגלותא שכן מאור הגדול איהו לקבל מזבח הפנימי, ומאור הקטן איהו מזבח החיצון, כמ"ש בזהר פ' תרומה דף קל"ח ב' ע"ש, והם הם רזא דיהו"ק ואדנ"י, כמ"ש בפרשת בהעלותך דף קנ"א ב' דאומר דתרין מדבחן הוו, חד פנימאה דכלא והאי קיימא לחדוותא, וחד לקרבא קרבנין, ומהאי נפיק להאי ומאן דחמי יסתכל וינדע רזא דמלה אדנ"י יהו"ק, והאי מזבח הפנימי דאיהו מזבח הקטורת אקרי מדת יום, רזא דדכר ונוק' כחדא, ומזבח החצון אקרי מדת לילה, אוף הכי דכר ונוק' כחדא, בגין דלעולם תיבת מד"ת איהי שכינתא, רק דאית שכינתא עלאה דאתקריאת מד"ת ואתכלילת ביום דאיהו עמודא דאמצעיתא דמניה יומין אריכין, ודא איהו רזא דמדת יום, שניהם כלולים כחדא, ואית שכינתא תתאה דאתקריאת אוף הכי מד"ת ואתכלילת בליל דאיהו זעיר אנפין דמניה יומין זעירין כמ"ש בתקו' דף קי"ט א' דאומר כנ"ל, וצדיק ובת זוגיה אלין הנקראי' מדת לילה הם הם הנרמזים בקרא דא, יהי מארת חסר, בגין דמניה יומין זעירין כנ"ל, ולכן אתמר בהון יהי מארת ואינו אומר יהי אורות בגין דאינון מן אורות ולאו אינון אורות עצמן כגוונא דת"ת



שולי הגליון


· הבא >
מעבר לתחילת הדף