אשל אברהם (אשכנזי)/הקדמה כוללת לפירוש מאמרי הזהר

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) הקדמה כוללת לפירוש מאמרי הזהר

הקדמת כוללת לפירוש מאמרי הזהר

אמר המחבר: טוב למעיין בספר זה שיזהר מלייחס ולתאר לעילא כל העילות סתימא על כל סתימין שום דיוקן וצורה ואברים, כגון תרין עיינין, תרין אודנין, תרי נוקבי דחוטמא, ופומא, וכגוונא דא תרין ידין וצצואר וגופא ותרין שוקין וברית קדישא, ואעפ"י שנזכרו כנויים אלין בזוהר ובתקונים בכמה אתרין ודוכתין, עכ"ד כלא אתמר בספירן דאינון לבר מקב"ה דאיהו סתים ונעלם דלעילת כל עלאין לית מחשבה תפיסא ביה כלל, לית ביה לא דיוקן ולא דמיון ולא צורה ולא אברים גשמיים, ולית ליה שם ידיע, אבל הוא ממלא כל שמהן ואתקרי בכל שמהן והוא שלימו דכלהו, ואפילו בספירן דאתמר כל כנויין אלין לאו איהו כי אם לשכך את האזן, עאכ"ו לעילת כל העילות דאפילו מחשבה לא תפיסא ביה כלל, שכן בהקדמת התיקונים דף י"ג א': פתח אליהו ואמר רבון עלמין אמת הוא חד ולא בחושבן, אנת עלאה על כל עלאין סתימא על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל, אנת הוא דאפיקת עשר תקונין וקרינן לון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין ובהון אתכסיאת מבני נשא, ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון, ובגין דאנת מלגאו כל מאן דאפריש חד מן חבריה מאלין עשר אתחשיב ליה כאלו אפרש בך, וכמה דאיהו מקשר עשר ספירן פנימיים הכי איהו מקשר עשר ספירן חיצוניים לגבייהו, ובגין דאיהו מלגאו שוי אמונה דישראל בהון, כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ג א' דאומר כנ"ל. וחוזר אליהו בתקונים דף י"ג א' הנ"ל ואומר: רבון עלמין אנת הוא עילת העילות סבת הסבות דאשקי לאילנא בההוא נביעו וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהי חיים לגופא, אבל בך לית דמיון ולית דיוקנא מכל מה דלגאו ולבר ובראת שמיא וארעא ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא וככביא ומזלי ובארעא אילנין ודשאין וגינתא דעדן ועשבין וחיון ועופין ונונין ובני נשא לאשתמודעא בהון עלאין ואיך יתנהגון תתאין ועלאין, ואיך אשתמודעאן מעלאי תתאי ולית דידע בך כלל, ובר מינך לית יחודא בעלאי ותתאי ואנת אשתמודע אדון על כלא, וכל ספירן כל חד אית ליה שם ידיע ובהון אתקריאו מלאכיא, ואנת לית לך שם ידיע דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכלהו וכד אנת תסתלק מנהון אשתארו כלהו שמהן כגופא בלא נשמתא, אנת חכים ולאו בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא מבינה ידיעא, לית לך אתר ידיעא אלא לאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא ולאחזאה לון איך אתנהיג עלמא בדינא וברחמי דאינון צדק ומשפט כפום עובדיהון דבני נשא, אבל לאו דאית לך צדק ידיעא דאיהו דין ולאו משפט ידיעא דאיהו רחמי ולא מכל אלין מדות כלל, בגין דכל ספירן דאקרון מדות הם רזא דגופא עלאה קדישא, וקב"ה דאיהו יקו"ק איהו נהיר כנשמתא בגופא. ולגו מכלא ההוא דאחיד כלא וקשיר כלא, דלא אתרמיז בשום רמיזו כלל כמו שנרמז בתקונים דף ס"ג ב' דאומר כנ"ל.

ראה גם ראה מה שכתב התנא האלקי ר' שמעון בן יוחאי כשרצה לגלות סתרי התורה באדרא, פתח ואמר ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה. וזה להסיר מלב המעיינים כל דבר עתק, פן ח"ו יכשלו ונפלו ועברו ממשכיות לבב, ימיקו וידברו ברע, מאחר שהיה רוצה לדבר מראש ועין ואזן ושאר אברים, היה ירא שמא יטעו לייחס ולתאר לבורא יתברך גוף ותמונה, ומשה אמר כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד, טו). וישעיה אמר ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש (ישעיה מ, כה). ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו (שם יח). אלא כד נחית לאמלכא עלייהו אתחזי לכל חד כפום מראה וחזיון ודמיון דלהון, והאי איהו וביד הנביאים אדמה (הושע יב, יא). כמו שנרמז בזהר פ' בא דף מ"ב ב' דאומר כנ"ל. ואומר ווי ליה מאן דישוי ליה בשום מדה ואפילו מאלין מדות דיליה, אלא דמיונא דיליה כפום שלטנותיה על ההוא מדה, וכד אסתליק מינה לית ליה מדה ולא דמיון ולא צורה. נמצא שכלם יעידון יגידון שאין דמיון בינו יתברך ובינינו מצד העצם והתבנית, דהא תנינן שבעה רקיעין עבד קב"ה, ובכל רקיע ורקיע ככבין קביעין ורהטין בכל רקיע ורקיע, ולעילא מכלהו ערבות, וכל רקיע ורקיע בהלוכו מאתן שנין ורומיה חמש מאה שנין, ובין רקיע ורקיע חמש מאה שנין, והאי ערבות הלוכו בארכיה אלף וחמש מאה שנין כמו שנרמז בזהר פ' בשלח דף נ"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר פרסות דחיות קדישין ורומהון ככלהו, לעילא מנהון קרסולין דחיות ככלהו, שוקי החיות ככלהו וכו', ושיעורא דכלהו ורומהון עשרין וחמש אלפין חולקין משיעורא דקב"ה, ושיעורא דא דקב"ה כלא איהו מסטרא דלבר, בגין דמסטרא דלגאו איהו כלא אין סוף ואקרי הכי אין סוף בגין דלית ליה סוף כמ"ש בתיקונים דף ס"ז ב' דאומר אין סוף אתקרי מלגאו ואפילו באלין מדות דיליה דאינון כמה דרגין על דרגין, מקצה השמים ועד קצה השמים דאתייהיב רשו לבני נשא לאסתכלא ולמנדע, בגין לאשתמודע בר נש למאריה, כמה דאת אמר כי שאל נא לימים ראשונים ולמקצה השמים ועד קצה השמים (דברים ד, לב). וכתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה (ישעיה מ, כו). כמ"ש בזהר בראשית דף א' ב', וזהר חדש בראשית דף י' א' דאומר כנ"ל, עכ"ד כיון דשאל בר נש ומפשפש לאסתכלא ולמנדע מדרגא לדרגא עד סוף כל דרגין, כיון דמטי תמן מ"ה. כלומר דלבתר דאשתדל בר נש לאסתכלא ולמנדע - שואלים ליה מה ידעת, מה אסתכלת, מה פשפשת, הא כלא סתים כדקדמיתא כמ"ש בדף הנ"ל דאומר כנ"ל. וכבר אמרינן דחד מן השאלות דשואלין לבר נש לאחר שנסתלק מהאי עלמא האי איהו עסקת בשיעור קומה שלי. ושיעור קומה דא איהו כלא מסטרא דלבר, מקצה השמים ועד קצה השמים, מן שיר כפול עד שיר מרובע, בגין דכתר לית רשו למנדע ביה, דאתמר ביה במופלא ממך אל תחקור, אפילו מסטרא דלבר, וכל אלין דרגין על דרגין מן שיר כפול עד שיר מרובע מסטרא דלבר, אע"ג דאינון אוף הכי סתימין וחתומין, עכ"ד האברים שבנו הם עשוים כסימנים לדברים עליונים, שאין כח השכלי שבאדם יכול להשיגם, ואין שיח ואין שיג לו להבינם, וקצר מצע דעתו לרדת לעומקם, עאכ"ו בקב"ה דאיהו סתים ונעלם, סתים על כל סתימין עילת על כל עלאין, דאין לומר בו לא ימין ולא שמאל ולא פנים ולא אחור אלא כלא אתמר בספירן דאינון מדות דיליה, ואפילו בספירן דאית מנהון פנימיים ואית מנהון דאקרון פנימיים דפנימיים, ואית מנהון דאקרון אחוריים כנודע, כלהו אינון חד ולאו אינון כגוונא דבר נש דגופיה מינא חדא ונשמתיה מינא אחרא, אלא לעילא כלא חד, אלא כל נהורא וכל דרגא דאיהי יתיר קריבא לעילת כל עילאין אתקריאת לפני ולפנים כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ב ב' דאומר כנ"ל.

כלל העולה דבכל מקום שתראה בפירוש מאמרי הזהר והתקונים דברים שאין ראוי לאמרם בהמאציל, דאיהו סתים ונעלם, כגון שיעור וקומה והדומים להם, הכל נאמר על הספירות דאינון רזא דעשר שמות, ואפילו דברים של שבח, כגון יתברך וישתבח ויתפאר וכיוצא, לא יצדק באין סוף משום שאינו מתברך מזולתו ולא משתבח ולא מתפאר אלא הוא המברך והמשבח והמפאר והמרומם מתחילת נקודת אצילותו עד נקודה תחתונה, מקרני ראמים עד ביצי כנים, ואין אנו יכולים לא לצייר ולא לדבר ולא לחייב בו לא דין ולא רחמים לא רוגז ולא כעס לא שינוי ולא גבול לא שינה ולא הילוך ולא שום מדה מהמדות, לא מאז קודם לאצילותו ולא עתה אחר האצילות, אמנם מה שראוי שנדע הוא כי בתחילת הכל האציל האין סוף האצילות הדק, הם עשר ספירות צוריות מחשביות שהם מעצמותו מתייחדות בו, והוא והם הכל אחדות שלימה, והספירות הם נשמות מתלבשות בעשר ספירות הנקובות בשמות, והם ככלים אל העצמיות הנזכרות בהם, הדין והרחמים והפעולות הנזכרות אשר לו ניחסם אל האין סוף ולא בהם ממש, אלא על ידי התלבשם בבריאה יצירה ועשיה כמ"ש בספר אור נערב (להרמ"ק ז"ל) דף ל"ה א' דאומר כנ"ל, וכמ"ש בע"ה לקמן בהתחלת פירוש הקדמת ספר הזהר, ענין התלבשם איך הוא, ועיקר הכל שהאין סוף שבתוכן - ההוא נביעו דיליה איהו כנשמתא בגופא, הוא דקשיר לון ומייחד לון והוא ממלא כל שמהן ואיהו שלימו דכלהו כנ"ל. ושיעור קומה מהפרסאות כלא איהו במדות, וכל הפרסאות הללו שבשיעור קומה הם אותיות, שכל א' נקרא פרסה, מלשון פרס פריסת מלכותך (דניאל ה, כח). על כי נחתכו מהעיסה כאבנים הנחתכים מההר, ובהון הוה מגליף ומשער מלכין ההוא עתיקא דעתיקין טמירא דטמירין כמ"ש באדרת נשא דף קכ"ח א' על פסוק ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלוך מלך לבני ישראל (בראשית לו, לא). ע"ש. וכבר אמרינן דכל אינון רזין דאינון מלין סתימין דקב"ה עביד, אעיל לון באורייתא קדישא, וכלא אתשכח תמן. אבל מי חכם ויבין אלה אינון ארחין ושבילין דאורייתא נבון וידעם, נבון כרשב"י זלה"ה שגילה לון והודיע לון בספרו ספר הזהר דזהיר כדאמרן, בגין אינון דידעי לאסתכלא בהון, דכד יפקון מהאי עלמא ינדעון באינון ארחין ויהכון בהו בההוא עלמא, ועליהון אתמר כי ישרים דרכיח יהו"ק וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע יד, י). אלין אינון חייבין דלא משתדלי באורייתא ולא מסתכלין בארחוי דקב"ה כמ"ש בזהר פ' וישלח דף קע"ה ב' דאומר כנ"ל. ואומר ובגין דלא ידעין לאסתכלא לאו אורחי אזלין, אינון כשלי בהו באינון ארחוי בהאי עלמא ובעלמא דאתי. ראה מה אמר רבי שמעון באדרת נשא דף קל"ח ב' אסהדנא עלי שמייא לכל אלין דעלנא קיימין דחדאן מלין אלין בכלהו עלמין וחדאן בלבאי מלי, ובגו פרוכתא דפרסא עלאה מתטמרין וסלקין, גניז להו עתיקא דכלא, גניז וסתים מכלא, וכד שרינא למללא לא הוה ידעין חבריא דכל הני מלין מתערין הכא, זכאה חולקיכון חברייא דהכא, וזכאה חולקי עמכון בעלמא דין ובעלמא דאתי.

· מעבר לתחילת הדף