ארץ חמדה/קהלת/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ארץ חמדה קהלת ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

(שם ד ב) ושבח אני את המתים שכבר מתו וגו', הנשמה הבאה לעוה"ז לעבוד עבודת ה', עיקר תכליתה לשוב אל בית אביה כנעוריה ולא החיים הוא העיקר, דאדרבה אנו רואים כל שהאדם חי יותר הוא מתקרב אל המיתה, ומוכרח שהוא עיקר התכלית (בזה יבואר מה שאמרו ר"מ כשהיה מסיים ספרא דאיוב אמר סוף אדם למות, שעיקר התכלית הוא המיתה, והראיה הכל למיתה הן עומדין, ואם היה החיים התכלית, למה אין מי שיגיע אל התכלית הזה, ולזה אשרי מי שגדל בתורה ונפטר בשם טוב וכו' ועליו אמר שלמה טוב שם משמן טוב, דאם היה עיקר התכלית קיום הגוף לא היה האדם מתקרב בכל עת אל המות, וע"כ שעיקר הוא קיום הנפש, ועז"א (ז א) טוב שם שהוא קיום הנפש להשאר שמה בעוה"ב משמן טוב הוא שמן אפרסמון שבו חונטין את המת להשאר בקיום הגוף, והראיה כי ויום המות מתחיל מיום הולדו , בכל יום ויום מתקרב אל המיתה, ולפ"ז אין להתעצב במות המת, ואדם ת"ח אשר נפטר בשם מן העולם, אדרבה הנה שב אל מקום מנוחתו, ועז"א כי הולך האדם אל בית עולמו וסבבו בשוק הסופדים זה דבר סותר, ועז"א טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, למשל איש אחד בא לאיי ים רחוקים לסחור שם חדש ימים ולשוב לביתו, ובבואו ארש שם אשה, ולקחה על זמן שישהה, ועשה סעודת אירוסין בשמחה רבה, ועבר שם פקח אחד וראה גודל השמחה והמחולות שעשו על המשתה, לקח את בני המשתה והוליכם אל חוף הים, והראה להם כי שאר הסוחרים אשר באו חדש ימים מקודם שבים אל מחוז חפצם וראו כי גם זה אחרי עבור ירח ימים ישוב לביתו, ולשמחה מה זו עושה, ונהפכה שמחתם לאבל. כן האדם הבא אל מלון אורחים העוה"ז על ימים לא כבירים, ונושא כאן אשה ואז תשמח בתולה במחול אם ישים אל לבו כי אחרית שמחה תוגה וסופו לשוב לביתו (וז"ש בברכות פ' אין עומדין) א"ל רבנן לר"ה זוטא בהלולא דרבה בר"ה לישרי לן מר אמר הכי ווי לן דמיתנן ווי לן דמיתנן, ר"ל כי הזכיר כי שמחה זו אינה עולמית (ז"ש לב חכמים בבית אבל ולב כסילים בבית שמחה) וע"ז טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה, כשהולך מבית משתה שאז מדומה שכאן הוא קביעות וישיבה שיש בה קיום, ילך תיכף אל בית אבל ויראה כי זה סוף האדם, והנה למשל איש אחד שמע כי יש מקום אחד אשר בו כל התענוגים שבעולם ושם יתענג בכל עונג והוא פורש מביתו לצאת אל המקום להתענג שם בנועם עולם, אבל אין לו על הוצאה להשתהה שם, וצריך להשכיר עצמו בדרך להשתכר על הוצאה, והוא עוסק בדרך בדברים בטלים ומבלה זמן רב בדרך ואינו פועל שיהיה על הוצאה ואין מגיע למחוז החפץ כלל, הנה זה אך לריק יצא מביתו כיון שלא הגיע למקום העונג, ולא זכה לראותו כלל, כמ"ש המליץ. אם קצר מסעי ומהלכי אל מחוז החפץ מי יובילני במעברות כי ארכו לי שם הימים, וגבר החכם יראה בכל עוז למהר לעבוד עבודתו בזריזות בדרך כדי שיגיע מקודם למחוז החפץ, כי למה יבלה זמנו בדרך, והכסיל שמבלה כל שנותיו בדרך ואין מגיע למחוז חפצו, עליו נאמר עמל הכסילים תיגענו, כי לא ידע ללכת אל עיר, וכן הענין הנשמה הבאה לזה העולם להשתכר מצות ומע"ט שיהיה לה על הוצאה שתוכל לראות בנועם מתמיד, אז מבלה שנותיו בהבל אך לריק יגע ולא הגיע לחפצו. והנה הצדיק שעשה כל שליחותיו בימים מעטים ולמד כל התורה בימים מעטים ממילא מסתלק למחוז חפצו. כיון שא"צ לו להשאר עוד בדרך. ומי שמתעצל ועדיין לא עבד עבודתו מוכרח להיות יותר עד שישלים עבודתו, אך אלה חיים של צער הם דמוטב היה לתקן מלאכתו בשנים מעטות והיה ממהר אל מחוז החפץ. עד"ש יגע ומצא תלמיד זה לכ"ח שנה מה שלא מצא תלמיד אחר במאה שנים. וז"ש ושבח אני את המתים שלפי הראוי היו מתים עתה. וע"י שהשלימו מעשיהם קודם כבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדנה שהיה להם למות כבר לשוב אל בית חייהם אלו היו משלימים עבודתם רק שע"י שלא השלימו עבודתם הם חיים עדנה יותר על הזמן. בהנ"ל מבואר מ"ש בישעיה (סה) לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו כי הנער בן מאה שנה ימות, והחוטא בן מאה שנה יקולל, יל"ד הכפל, עוד יל"ד וזקן הוא בטעם מפסיק. ונראה כי בזמן הזה ימצא זקן שהוא עול ימים עד"ש ושנות חיים ושלום יוסיפו לך. וכי יש שנים שאינם של חיים אלא וכו'. כי ימים של בטנה הם ימים של מיתה ואין נחשבים, ומצד זה יהיה הזקן נער בימים, אבל לעתיד לא יהיה עוד עול ימים לזקן ר"ל זקן שהוא עול ימים, מצד אשר לא ימלא את ימיו בעבודת השי"ת זאת לא ימצא אדרבה כי הנער בן מאה שנה ימות, גם נער שימות יאמרו שמת בן מאה שנה, ע"ד שספדו לר' בון כי יגע ומצא לכ"ח מה שצריך למצוא למאה שנים ועד"ש ראב"ע הרי אני כבן שבעים שנה:

(דרך ב' כי הצדיק נפטר לכפר עון הדור, ב) שנפטר שלא יראה בצרת הדור, ג) שלא יהיה מגין על הדור, לטעם ב' יבואר מ"ש באבנר בן נר כנפול לפני בני עולה נפלת. לטעם ג' יבואר מ"ש בישעיה (ס"ר) פגעת את שש ועושה צדק בדרכיך יזכירוך, הן אתה קצפת ונחטא בהם עולם ונושע, ונהי כטמא כלנו וגו' ואין קורא בשמך. וז"ש שמשבח המתים שמתו ע"י החיים שהם חיים עדנה לכל ג' טעמים הנ"ל):

ח

(שם ח) יש אחד ואין שני . הוא השכל שאין לו ריע כמו התאוה והדמיון שכחותיהם ועוזריהם רבים ומתפשטים בכל הגוף. גם בן ואח אין לו כי קורבה מצד הגוף אבל מצד הנפש אין שום קורבה במציאות, ולמי אני עמל ומחסר נפשי מטובה, ר"ל וא"כ אשאל למי אני השכל עמל ומחסר נפשי מרוחניות מטובה המיוחדת לה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף