ארץ חמדה/בבא בתרא/עד/ב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שם רב יהודא הינדואה משתעי זימנא חדא הוה קאזלינא בספינתא וחזינן ההוא אבן טבא דהוה הדור לה תנינא, נחית בר אמוראי לאתויה, אתא תנינא קא בעי למבלע לה לספינתא אתא פושקנצא פסקיה לרישיה איתהפיכו מיא והוו דמא אתא תנינא חבריה שקליה ותליה לה וחיה הדר אתא קא בעי בלעא לספינתא, הדר אתא ציפרא פסקיה לרישיה שקלוה לההיא אבן טבא שדיוה לספינתא הוו הני ציפרי מליחי בהדן אותבינהו עלייהו שקלוה ופרחו להו בהדיה. הנה אמרו חבל על שמש גדול שאבד מן העולם שאלמלי לא חטא אדם, היו לו לכל אחד שני נחשים א' משדרו למדינת הים והיה מביא לו אבנים טובות ומרגליות, וא' היה מפשיל רצועה תחת זנבו ומוציא זבל לגנתו ולשדהו, הענין כי כל אדם יש בקרבו שני נחשים כי הנחש ממליץ אל כחות החומרים המסיתים אותו לרע, ויש באדם כח המדמה המסיתו על העושר והכבוד, וכח המתאוה המסיתו לאכול ולשתות, ולשניהם הסית הנחש, כי טוב העץ למאכל, וכי תאוה הוא לעינים. והנה שני כחות האלה נבראו בעצם באדם לתועלת, כי בקשת המועיל והעושר אם משתמש בו לתכלית טוב ולעבודת ה' אינו רע, וכן הכח המתאוה צריך בהכרח כדי שימלא חית גופו כפי הצורך להשאר בקיום. אך אחר חטא אה"ר ימליץ שהוציא כח שני הנחשים האלה לרע והטילו בו ארס להשבית ע"י משלמותו. וז"ש שאלמלי לא חטא היה משתמש בשני הנחשים אשר בטבעו א' שהיה משדרו למדינת הים עבור אבנים טובות שהוא בקשת המועיל והעושר והשני להוציא זבל לגנתו ולשדהו למלא בקשת המאכל וכח המתאוה. והנה שני הנחשים האלה שהם שני הנחות הנטועים באדם המתעורר והמתאוה הם מחייב אחד לחבירו, כי אף אם יכבוש כח המתעורר, כל עוד שלא כבש הכח המתאוה אז בעת יגבר תאותו אל המאכל והמשתה והנאת הגוף יקום גם הכח המתעורר לבקש עושר וחפצים כדי להשלים על ידם כח התאוה, וכן בהפך כל זמן שתשוקת חמודות עושר ונכסים בוערת בלבו כן ילהיב גם כח תאותו למלא תאותו, ושני הכחות האלה הם מאפילים אור נפשו וכח שכלו, כי לא יחול השכל בלב המלא מתאות עוה"ז וחמודיו, ועכ"ז המליץ כי ראה אבן טבא שהוא כח הנפש והשכל דהדר ליה תנינא הוא כח התאוה, שסבב אותו ובנה עליו מצודות וחרמים להשבית מלאכתו. אתא פושקנצא הוא כח העורב והאכזריות הנמצא באדם שיכבוש יצרו ויתאכזר על עצמו לכבוש תאותיו, ופסקיה לרישיה שע"י כח זה בטל כח התאוה (והמליץ תחלה שבר אמוראי שנחית לאתויי היינו להשתמש בכח השכל, בא תנינא לבלוע הספינה ולהחריב הגוף ע"י כח התאוה כנ"ל) אבל אז אתא תנינא אחרינא היינו הכח המתעורר ואחיו שע"י שיצא לבקש עושר וכבוד קם ונתעודד והדר אתא בעי בלעא לספינתא עד דאתא ציפרא פעם שנית ובטל גם כח זה, באופן שנקה אח"כ מכל תשוקת החומריים ואז שקליה לההוא אבן טבא שדיא לספינתא, ר"ל אז יכול להשתדל בכח שכלו ולהושיב על ידו אדירות ונצורות, הוה צפרי מליחי בהדן, מצייר כי כל המצות אשר בם יגביה האדם עוף מן הבשריות אל הרוחניות, טרם שממית תאותיו וטרם שלוקח את המרגלית שהוא השכל הזך אל ספינתו הם כולם צפרים בלי כנפים שאין להם כח לעופף ולהגביה אל הרוחניות רק הם משומרים כצפרים מתים מלוחים שהם מתים ואין בהם חיים נפשי שהוא השכל הנופח רוח חיים בפעולותיו, ומ"מ אינם נבטלים לגמרי, רק הם מלוחים ומשומרים לעת תחול רוח השכל לפעמו אז גם הפעולות אשר עשה תחלה רק מצד ההרגל ומצות אנשים מלומדה, תבא בהם הרוח ויחיו ויעופו, וזה המליצה שהצפרים המלוחים התחילו לפרוח (ומבואר בזוהר אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחית לעילא, וע"י שיעשה אח"כ בכוונה רצויה יתקן גם מעשיו הקודמים):
שם א"ר יהודא כל מה שברא הקב"ה בעולמו זכר ונקבה בראו, ואף לויתן זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקים זל"ז מחריבים את העולם סרס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא ואף בהמות בהררי אלף זו"נ בראם ואלמלי נזקקים זל"ז מחריבים את העולם, מה עשה סרס את הזכר וצנן את הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבא, עיין בחה"ר ואוסיף על דבריו הנה הפשוט כי הגם שכל החיים שברא ה' כולם רק קיימים במין ברא ה' שני בע"ח זכר ונקבה שהם קיימים באיש, והם א' במים לויתן וא' ביבשה בהמות בהררי אלף, ותכלית הבריאה הזאת כדי שיהיה זה דוגמא אל האדם, כי כבר אמרנו שכל כח אשר נמצאהו באחד הבעה"ח בהכרח נמצא באדם ג"כ, ומזה נדון שהאדם הגם שנראהו רק קיים במין הוא בעצם גם קיים באיש, וזה נראה בו משני פנים בשני חלקיו, א' בכח שכלו, ב' בכח גופו, וע"ז ברא ה' שני בע"ח לדוגמא על זאת, הנה כח השכל אשר באדם יש בו שני ענינים א' שכל בכח שכל היולאני שהאדם מוציאו מן הכח אל הפועל, וזה כח התלוי לפי מזג חומרו וגוע עם החומר, שנית השכל הנאצל אשר אצל ה' עליו ממרום עת ישמור חוקיו ומצותיו. וכח זה הוא כח אלהי רוחני שמימי, ושני הכחות האלה יומלצו בפעולותיו בשם זכר ונקבה, שהשכל הנאצל ישפיע על שכל היולאני ויוציאנו מן הכח אל הפועל, אמנם אחר שיפעול השכל הנאצל על השכל היולאני, ישארו שניהם בקיום, שגם השכל היולאני לא ימות במות הגויה רק ישאר בקיום, רק שכ"ז שהאדם חי ע"י שהשכל הנאצל קשור בשכל היולאני שהוא כח חומרי הוא מסורס שאינו יכול להוליד תולדות, כי השגותיו חלושות ורפות ואינו יכול להשיג מה שהוא למעלה מן החומר, רק ע"י האנשים והזמן מתולדה לתולדה וממושכל למושכל, וזה משל הלויתן שזכר ונקבה בראו חומר וצורה פועל ומתפעל, משפיע ומקבל, הזכר מסורס בלי יכול להוליד והנקבה מצוננת אבל אינו מקבל הפסד והעדר בשום פעם כי לא ימות במות הגויה רק שמורה לצדיקים לעתיד לבא, אשר בעת יתפשט ענן החומר מעליהם גם השכל היולאני ישאר נצח רוחני מלאכיי חי וקים לנצח. זאת שנית הם כחות החומרים שהשכל היולאני פועל בהם. והם אליה כדוגמת הנקבה המתפעלת מן הזכר והם המתים במות הגויה, וזה הנאמר במשל שהרג את הנקבה, כי הנקבה הזאת מקבלת הריונה לגמרי והזכר שלה שהוא השכל הכולל היולאני והנאצל ששניהם מקושרים זה בזה ומסורסים בעודם קשורים בגויה מסורסים מהוליד תולדות השכליות המפוררות הבלתי מקושרות בהחומר, אבל מ"מ גם כחות הגויה מעותדות לקום ולחיות בעת התחיה שאז גם הגויה תקום ותחיה ותדמה לאישם העליונים, וז"ש ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא, ובזה הענין הזה המשל והנמשל שניהם אמתים ושניהם ישנם במציאות שבאמת נמצאים בע"ח קיימים באיש, לויתן ובהמות בהררי אלף שהם לדוגמא אל האדם, וע"ז סובב הפלפול ולהרוג הזכר וכו', ר"ל יהיה כן במשל, והשיב כי במשל אי אפשר בענין אחר, ועפי"ז המשל מתדמה היטב אל הנמשל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |