אקדמות (ביאור רבי אהרן מלשקביץ)/ביאור

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אקדמות (ביאור רבי אהרן מלשקביץ) ביאור

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

אקדמות מילין ושריות שותא

המבארים יבארו מלים ושותא שניהם בשם דברים, ולפי אשר אחזה אני הנה הנם שונים ונבדלים זה מזה ורב המרחק ביניהם.

הנה לוא אם נשימה את עינינו לתור ולהתבונן בכל המקומות אשר בהמה נכתבו מלים אזי נחזה כי בכל המקום אשר החוקר הרה והגה. בשכלו ובתבונתו מימות רמות ונשגבות והוא מחפש אחרי תיבות הברות ומליצות למען כי את חקרי לבו שפתיו ברור ימללו הנה אלו התיבות אשר הוא היה ממציא אותם קראם בשם מלים כמו שאמר אליהוא בן ברכאל לאיוב כי מלאתי מלים, שמע נא איוב מלי. והחכם יאמר באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך.

ותיבת מלים לפי דעתי הוא מלשון ומלתם את ערלת לבבכם כי האברים אשר נתגנו בעבור כי יהיו ערלים ואשר עליהם נאמר ערל לב וערל בשר ערלה אזנם אם הוא או אחר מסיר ממנו את החרפה הזאת נאמר על. זה לשון מל. כמה שנאמר ומל ה׳ אלהיך את לבבך.

והנה מחוקקנו הקדוש אחרי דברו בפעם הראשונה לפני פרעה ושריו ומלך מצרים הכביד את לבו ולא שמע אליו הנה הוא התאונן באזני ה׳ ואמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים.

אכן פליאה דעת ממני הלא גם במחזה הסנה הוא התאונן לפני ה׳ ואמר כי לא לאיש כמוני לעמוד לפני מלך מצרים ושריו כי כבד פה וכבד לשון אנכי וה׳ הטוב ענהו מי שם פה לאדם ואחרי כי לא נפלאו ממך כי כלי המבטא וכח הדבור אשר באדם אנכי בראתי לכן עליך להאמין כי בעמדך לפני פרעה. ושריו הנקל לי לעשותך כי תדבר בשפה ברורה.

ואחרי כי ה׳ הפיר ממנו את החסרון הזה ובעמדו בפעם הראשונה לפני מלך מצרים לא היה עוד נלעג לשון ולמה זה עוד הפעם התאונן ואמר ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים וגם למה זה פה הוא מכנה את עצמו בשם ערל שפתים ובמחזה הסנה הוא קורא את חסרונו בשם כבד פה וכבד לשון.

אכן לנו לדעת כי כל הלשונות נקראות בשם שפות כמו שנאמר (יחזקאל ג) כי לא אל עם עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח, וכן בתהלים י״ב נאמר כי בני־בליעל יתאמרו ויאמרו לוא גם אם נעשוק ונגזול בכל זאת בעמדנו למשפט יוצא כנגה צדקנו יען כי שפתנו אתנו ובלשוננו המדברת גדולות הנה בידינו להצדיק את נפשנו.

והנה אדוננו איש האלהים במחזה הפנה לא שם את לבו כי אם להתאונן על חסרונו הגדול כי הוא כבד פה וכבד לשון, אבן אחרי כי ה׳ הבטיח לו כי בעמדו לפני מלך מצרים הוא יסיר ממנו את החסרון הזה אז חשב אדוננו כי אין עוד מעצור לפניו אשר יעצרהו מלכת בשליחות ה׳ בי את שפת מצרי הוא ידע היטב כי עדנה היה בימי מל ילדותו הנה בת פרעה לקחה לפניו מורים מגדולי חכמי מצרים ומחרטמיה והמה למדו אותו את שפת מצרי עם כל המון מליצותיה וחברותיה.

אכן בבאו מצרימה ועמד לדבר לפני המלך ושריו אז ראה אם אמנם כי ה׳ הפיר ממנו את חסרונו ולא היה עוד כבד פה ונלעג לשון אכן בהעת הגדולה ששים שנה אשר היה רחוק מארץ מצרים ולא דבר בשפתם נשכחו ממנו הרבה מהמון מליצותיה אז התאונן עוד הפעם באזני ה׳ ואמר הן בני ישראל אשר אדבר עמהם בשפה העבריה אשר בהשפה הזאת הנקל לי להמתיק את דברי כי יהיו מתקבלים על לבם בכל זאת לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה אחרי בי אני ערל שפתים ולא אוכל לדבר כלשונו.

על זה השיב לו ה׳ ואמר ראה נתתיך אלהים לפרעה ואהרן אחיך יהיה נביאך, בזה הבטיח לו כי ירוממוהו וינשאוהו כי על פרעה ישתרר ככח אלוה כי ככל אשר יגזור עליו כן יקום כאשר (שמות ח) אמר משה לפרעה התפאר עלי אם לא אוכל למלאות את אשר אדבר.

והנה זאת אשר התאוננת באזני כי הנך ערל שפתים וכבר ממך הדבר לדבר בשפת מצדי אנכי אבטיחך כי אהרן אחיך אף כי כל ימיו ישב כארץ הזאת והוא ואנשי שבטו לא נשאו עליהם את עול סבלות מצרים ואיש נדיב כמוהו אשר צרת כני עמו נגעו עד לבו ולא נתנו לו מנוחה ומרגעה הנה בלי תפונה נתן את לכו כי ישכיל את פיהו לדבר את שפת מצרי בשפה ברורה למען כי יוכל להיות למליץ בעד אחיו לפני המלך ושריו בכל זאת הנה אנכי ככה אלמדך ואאלפך את שפת מצרי עם כל המון מליצותיה עד כי יהיה לאל בידך להאציל מרוחך גם עליו והוא היה יהיה נביאך כי ידבר לפני המלך ושריו במליצות רמות ונשגבות בפי אשר יורה אותו רוחך, ולשון נביאך "דיין רעדנער".

אחרי בארנו כי האיש אשר הוא מרבד בשפה המוזרה לו ובגלל כן הוא נכשל בלשונו וינקש בשנונו הוא נקרא ערל שפתים , הנה האיש החכם אשר יעמול להסיר ממנו את החרפה הזאת והוא מחפש אחרי תיבות והברות למען דעת שפתיו ברור ימללו. הנה התיבות אשר הוא ממציא בשם מלים יקראו יען בי בעזרתם הוא מל ומסיר מטנו את חרפת ערל שפתים.

אכן שותא אחרי כי נכיא את מקורו מתרגום יונתן ומדברי חכמי התלמוד אזי תחזינה עינינו כי הוא שוגה בבאורו ממלים, כי מלים יאמר בעת הדובר מדבר הברים ברורים והוא -ישכיל את פיהו כי בדבריו היוצאים מפיו יהיה נראה ונגלה באר הרטב כל מזמותיו אשר הרה והגה לבבו, אכן לא בן שותא הוא יאמר בעת כי רצון הדובר כי השומעים על דבריו אשר יצאו מפיו לא ישגיחו ועליהם לא יתבוננו כי אם ישימו את כל מעינם לחקור אחרי התעלומות האצור בתוכם פנימה כי אך הנסתרות אשר צפן המדבר עמוק באמרי פיו הנה הנם יהיו מגמת פניו אבל הנגלות יהיו כמו מעטפה אשר יתעטפו ויתחבאו בתוכם הגיוני לבו ואשר המה לא יראו החוצה כי אם אחרי כי השומע יחקר וידרש אחריהם לחשף את מצפוניהם ולגלות את מסתריהם.

באיוב ל׳ על הכתוב ועתה נגינתם הייתי ואהי להם למלה התרגום מתרגם והויתי להון לשותא. והנה פליאה דעת ממני כי ככל המקומות אשר נאמד בהמה מלים התרגום מתרגם כלשון הכתוב באיוב ל״ב , על העתיקו מהם מלים מתרגם אסתלקו מנהון מליא ושם ל"ה על הכתוב אני אשיבך מלין מתרגם אנא אתבינך מליא אך פה בחר התרגום לבאר את תיבת למלה לשותא.

אכן יען כי האמלל איוב יעיר שם תאניה ואניה כי לא כימים הראשונים הימים האלה לו, לפנים בהלו גרו עלי ראשו אז גם נשיאי העם ואצילי העדה חלו ורגזו ממנו וכלם פזרו לו מלא חפנים כבוד ותהלה, ועתה אחרי כי נהפך עליו הגלגל והוא נפל משאתו אזי אלה הנבלים אשר לפגים בעת הוא היה העצר בעם שם בפיהם מתג ורסן כי לא ירעו ולא ישחיתו עתה יקהו ממנו נקם, המה ישחקו לאידו והוא יהיה מנגינתם ויהי להם למלה.

והנה נפלאת היא בעיני המתרגם איך הוא מכנה את הדברים אשר נבזים ושפלים ידברו כשם מלה הלא מלים יאמרו בכל מקום על דברים רמים ונשגבים לכן הוא מתרגם למלה לשותא. והנה לפי תרגומו יאמר האמלל אם אמנם כי השה ה׳ להגבלים האלה חכמה ולא חלק להם בבינה לחשב מחשבות בחכמה וחושיה ולחקר בחקר אלוה ובדברים רמים ונשגבים אכן יען כי הכמים המה להרע לכן לא יבצר מהם בי ישכילו להצפין בדבריהם חצים שנונים לירות אל לב האמלל ולדבר דברי לצון אשר ידקרו אותו כמדקרות חרב ותהי זאת להם לחכמה אם יביעו וידברו במליצה חידות לאמר.

הנה איוב נשיאנו לא יקפץ את ידו מהלביש את חילו במלבושי כבור ובבגדי תפארה כי הביטו וראו את גדודיו אשר מהם מלובשים בשלל צבעים רקמה ומהם תכלת. וארגמן לבושם אשר בדברים כמו אלה שגגו את לשונם כמו נחש להתלוצץ ולרבד על גדודי רמה ותולעה אשר ירחשו על גוו ואשר במראות תבניתם ובחזות צבעיהם יהיר שונים ונבדלים.

או כי אלו בגי בלי שם אשר לצון חמדו להם אמרו הגה איוב נשיאנו הוא רם ונשא וגבוה מאד בי בל העם יעמדו מרחוק וייראו מגשת אליו וכל הנוגע בו לא ינקה והגה בדבריהם צפונים דברי לצון לאמר כי הוא נגוע ומעונה ומכף רגלו ועד קרקרו הוא מוכה בשחין רע וכל הנוגע בו לא ינקה ממוגלא ומליחה טריה הזב מגוו.

ואם אמנם כי אגשים ישרים יחשבו את הגבלים הדוברים בצואר עתק דברים כמתלהמים לאנשים נקלים ושפלים אכן אלו בגי בוז משפחות יתהללו וישתבחו כי גם להם לב חכם כי יוכלו להצפין עמוק בדבריהם גפרית ומלח לזרות אותם על לב האמלל לכן התאונן איוב ואמר ואהי להם למלה אגשים נבזים ושפלים כמוהם יחשבו את דברי מהתלות כאלה לגדולים חקרי לב.

באיוב ל״ג על הכתוב כי באחת ידבר אל התרגום מתרגם ארום בחדא שותא ימלל אלהא . והגה כל המתבונן יראה כי תיבת שותא בתרגום הוא שפת יתר אחרי כי תרגם על כי באחת אדום בחרא, ועל ידבר אל ימלל אלהא למה זה הוסיף תיבת שותא אשר ממנה לא יהיה זכר בכתוב.

אכן שם אליהוא בן ברכאל מדבר לאיוב למה זה התאוננת באזני ה׳ ואמרת אם רחום וחנון אתה ודרכך להיטיב למה זה בטרם תיסר את יציר כפיך לא תודיעהו בי הקצף עליו ואם יקשה את ערפו ולא ישוב מדרכו הרעה אז נכונו לפניו שפטים ומהלומות.

אבל דע איוב כי בטרם ייסר ה׳ את האדם בשבטו ובמטה זעמו הוא .מראה לו בתחלה בחלום חזיון לילה מכל אשר תבואהו ואם לא ישית את לבו להתבונן במחזה אשר הראהו אך אז ישפך עליו את זעמו וחרון אפו. ואחרי כי דרך החלום לבא ברב ענין כי הוא איננו מראה לאדם במחזה דברים ברורים ועל המתבונן בחזיונו נטל עליו לזרות הלאה את הדברים הנגלים ולשום את כל מעיניו אך להבין ולהשכיל את כל אשר נחבאו ונצפנו במחזה עמוק עמוק פנימה כמאמר חכמי התלמוד בברכות דף נ״ז) הרואה נחש בחלום אזי פרנסתו מזומנת לפניו ואם הנחש נשכו אז פרנסתו תכפל בכפלים, אכן אם הרגו אז אוי ואבוי לו כי אבדה פרנסתו.

והנה לוא אם היה נטל על האדם להתבונן כחלומו אך על הנגלות, אזי היה לו לשוש ולשמח בעת ראה במחזה כי הרג את הנחש, יען בי זה יורה לו לפתור את חלומו כי הוא ינצח את שונאו, ואך אז היה לו להתעצב אל לבו לוא אם ראה כי הנחש נשכו אשר זה יורה אותו לפי דעתו ושכלו לפתור כי יד אויבו תהיה רוממה והוא יעשה חיל לנצח אותו.

אכן יען בי דרך החלום אשר הנגלות ממנו יהיו דברים בטלים ומבוטלים ובי אך על הנסתרות והצפונות בתוכו פנימה נטל על האדם לשית את לבו, לכן לוא אם ישאל וידרש אחרי מצפוני טבעי הנחש אז יודע לו כי עפר לחמו ובכל המקום אשר יפנה שמה אזי פרנסתו מזומנת לפניו ואם חזה במחזה כי הרגוהו זה יהיה לפניו לאות ולמופת כי נטל עליו לשוב אל ה׳ ולבקש את הוד כבודו בבכי ובתחנונים כי ירחמהו ואל יקפץ את ידו הנדיבה ממנו ולא יחסר לחמו.

וכן האיש אשר ראה במחזה מראה תכלת ואשר לפי הנגלה אזי עליו לעלוז ולשמות ולפתר כי יורוהו אשר הוא יעלה לגדולה כמה שנאמר במגלה ומרדכי יצא בלבוש מלכות הכלת וגו׳, אכן חכמי התלמוד יצוו כי ישית את לבו להתבונן על הצפון במחזה ואז יורע לו כי יעוררו אותו להיטיב את דרכו ואם יקשה את ערפו אזי נכון מאת ה' ליסרהו במחלה כבדה וממשכה אשר דרכה להפך את מראה גו האדם לצבע תכלת.

לכן על הכתוב כי באחת ידבר אל אשר הוא מדבר ממחזה החלום אשר חזיונו אין תוכו כברו ואשר על האדם נטל לתור ולהתבונן על הדברים הצפונים עמוק עמוק בתוכו פנימה, מוסיף המתרגם את תיבת שותא אשר היא תורה לבלתי להביט על הנגלות כי אם לשום לב על הנסתרות.

כמסכת סוכה (נו.) מספר התלמוד כי לאחד מכהני ה׳ אשר הוא היה ממשמרת בילגה היתה לו בת בליעל אשר בשאט נפשה השליכה מעליה את דת אבותיה ונשאת לאחד משרי יון ובעת אנטיוכוס מלך יון שלח את חילו הגדול על אדמת ישראל להצר לעם ה' ולאכף אותם כי יעזבו את אש דת אשר היא מורשה להם מאבותיהם אזי בעת שרי יון באו בהיכל ה׳ לחללו נכנסה גם הרשעה הזאת עמהם ובנעלה אשר ברגלה בעטה על מזבח ה' ואמרה זאב זאב עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל ובעת כי צר להם אתה תעמוד מנגד ולא תושיע להם.

אחרי כן כאשר חשף ה' את זרוע עזו והושיע את עמו ובני ישראל נצחו את אויביהם, את מרבית גבורי יון השמידו והנשארים נסו הלאה מעל לגבול ישראל, ואחרי כי במקדש ה׳ שבה עבודת הקדש. על מכונה כאשר היתה בימים מקדם אז בגלל הרשעה הזאת הורידו חכמי הדור את משמרת בילגה מכבודה וצוו כי לא יחלקו לה את הכבוד אשר יחלקו לכל משמרת בבואה לכהן בבית ה׳.

וחכמי התלמוד שאלים וכי בעבור הבת בליעל אשר חטאה יענשו אבותיה, אמר אביי אין כדאמרי אינשי ש ו ת א דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה, ועוד ישאל התלמוד וכי בגלל אבותיה קנסינן לכלה משמרה אמר אביי אוי לרשע ואוי לשכנו.

והנה יש להעיר על המאמר הזה ולשאל עליו שלש שאלות:

א) למה היה להתלמוד לספר כי במנעלה בעטה על גבי המזבח הלא אין הבדל אם במנעלה בעטה או לוא בעטה ברגלה או באגרופה.

ב) מאין ידעו חכמי הדור כי הבת בליעל שמעה את דבריה מאבותיה הלא לא ילדה קטנה היתד. כי מכבר נשאת לאחד משרי יון ודברים כמו אלה אשר דברה הלא יכלו לחקור גם ממעין נרפש וממקור משחת אשר בלבבה.

ג) למה יאמר התלמוד שותא דינוקא בשוקא, הכי יש הבדל אנה הילד מדבר את דבריו בבית או בשוק . ועוד פליאה דעת ממני הלא בת הבליעל לא בשוק דברה כי אם בהיכל ה׳, בכל זאת אמרו חכמי הדור כי את דברי רשעתה שמעה אותם מאבותיה.

אכן חכמי הדור ראו כי בדבריה צפונים דברים נסתרים ונעלמים אשר בגלל כן קראום בשם שותא אשר שותא יאמר בעת הדוכר לא הנגלות העיקר בעיניו כי אם רצונו אשר השומעים ישיתו את לבם ויתבוננו על הנסתרות ותעלומות אשר צפן בדבריו פנימה.

והנה בדברי הארורה היו צפונים וטמונים דברים באלה לאמר הלא בנימין נתברך פעמים, כפעם הראשונה ברך אותו יעקב אביו ואמר בנימין זאב יטרף כבקר יאכל עד וגו׳, והמתרגם תרגם בנימין בארעיה תשרי שכנתא ובאחסנתיה יתבני בית מקדשא בצפרא ובפניא יהון מקרבין כהניא וכו׳, ומשה איש האלהים ברך אותו פעם שנית ואמר בנימין ידיד ה׳ ישכון לבטח חופף עליו כל היום.

והנה הבה בליעל אמרה זאב זאב הנה את הברכה הראשונה לכלות ממונן של ישראל ולטרף יום יום את צאנם ואת בקרם קיימה ומדוע לא נתקיים כך נם הברכה השניה אשר נתברכת כי בגלל אשר יתנו לך לטרף צאן ובקר כאות נפשך הנה ידיד ה׳ ישכון לבטח וכבוד ה׳ יהיה חופף עליו כל היום להצילו מיד כל הקמים עליו לדעה כי דאה נא זאב והביטה כי אויבים באו אל היכלך וישועת ה׳ תעמוד מנגד.

והנה בגלל כן בעטה בת הבליעל במנעלה על גבי המזבח יען כי בית ישראל בעמדם על אדמת קדש צוו אותם להסיר את נעליהם מעל רגליהם למען כי זה יהיה להם לאות כי כבוד ה׳ יגן עליהם, כי בארצות החמים אך בגלל כן ינעלו מנעלים למען כי יהיו למגן ולמחסה מקוצים ודרדרים, אכן אלו אשר מצבם ומעמדם בקרש עליהם נאמר על כפים ישאונך פן תגוף כאבן רגלך על שחל ופתן הדרוך וגו׳, והאשה המבישה בבעטה בו במנעלה כאלו הגידה לו לאמר ראה נא זאב הלא המקום הזה אדמת קדש הוא ולכן בני ישראל בבואם להשתחות בו השליכו את נעליהם מעל רגליהם למען להראות כי ה׳ הוא עזרם ומגנם ועתה ראה כי אויבי ה׳ יהמיון בו ושונאי ישראל הרימו ראש.

והנה אמרי אינשי שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה כי אם התינוק מדבר דבר והגדולים יתבוננו כי נצפנו בדבריו סתרי העלומות וגנזי נסתרות אזי למען ידעון מבטן מי יצאו הדברים נטל עליהם לחקור על התינוק לדעת אם הוא ילמוד בבית הספר אזי יוכל להיות כי הוא קנה ערמה ומזמה להצפין בדבריו סתרי העלומות וגם יוכל להיות כי שמע את הדברים האלה ממוריו.

אכן לוא אם התינוק הזה דרכו לנוע כל היום בשוקים וברחובות ואשר לילד שובב כמוהו ההולך כל היום בשרירות לבו לא דעת ולא תבונה בו להצפין בדברנו דברי תעלומות אזי בלי הפונה כי את הדברים האלה שמע מאבותיו ואחרי כי חכמי הדור. חקרו ודרשו אחריה ויודע להם כי היא כעגל לא למד וכי לבה צפון משכל לדבר דברים כמו אלה אז ידעו על נכון כי אך בגלל אשר אבותיה אכלו בסר לכן שני בנים תקהינה .

במסכת קדושין (ע.) מספר התלמוד מרב יהודה בר יחזקאל אשר היה ראש השופטים כעיר פומבדיתא ואשר הוא היה אביר החכמים וכליל המדעים ושמעו הלך בכל המדינות אשר בני ישראל ישבו בהן כי הוא גדול ומהולל מאד ובלם חלקו לו ככור אך איש בליעל עובר אורח מעיר, נהרדעא הרהיב עוז בנפשו לחרף ולגדף את קדוש ישראל כמוהו ורב יהודה ענש אותו כדי רשעתו כי החרימו והבדילו מקהל עדת ישראל.

הנבל הזה בשובו לעיר נהרדעא אשר רב נחמן היה בה ראש השופטים התאונן הנבל לפניו על רב יהודה כי על חנם ענש אותו ויבקש מרב נחמן כי בידו יתן את דבר פקודתו כי רב יהודה יעמד לפניו למשפט להשפט על דבר כי עשה עול לאיש אשר הוא מיושבי עירו.

רב נחמן לא האמין בלבבו כי לבן עירו יהיה דין ודברים עם איש רם ונשא ודגול מרבבה כרב יהודה לכן חשב כי איש אחר מאנשי פומבדיתא אשר שמו כשם רב ייהודה הוא עשה לו עול ויתן ביד הנבל את דבר פקודתו כי רב יהודה בר יחזקאל יעמוד לפניו למשפט.

בבוא פקודת רב נחמן אל רב יהודה אז חרה אפו מאד על רב נחמן על דבר אשר הרהיב בנפשו עוז לקראהו לעמוד לפניו במשפט, כי לפי החק הנה איש רם ונשא כמוהו לוא גם אם חטא ואשם אזי אך בית דין הגדול יוכלו להיות שופטיו, ככל זאת הלך אליו ובדברו עם רב נחמן דברים אחרים ראה רב נחמן לדאבון לבבו כי האיש הנעלה הזה אשר הוא רם ונשא וגבוה מאד הנה הוא יקצף עליו קצף גדול.

אחרי כי שאל אותו רב נחמן למה זה בא אל עירו ואל ביתו ענהו רב יהודה הלא אתה שלחת אלי את דבר פקודתך לעמוד לפניך למשפט, אמר לו רב נחמן הנה אנכי קטנתי מאד קטנתי מול ערכך הרם כי שותא דמר לא גמירנא ולמה זה יחשדני אדוני כי אנכי ארהיב בנפשי עוז להעמידך לפני במשפט.

והנה לפי המבארים אשר יבארו את תיבת שותא היה לרב נחמן לאמר שותא דמר לא ידענא כי מלשון לא גמירנא משמע כי לא למד מעולם , אכן האמת יורה דרכו כי לשון שותא יאמר על דברים צפונים ועל גנזי נסתרות, ורב נחמן בעת ההיא היה עדנה צעיר לימים והקדושים אשר מעולם הניאו לאיש רך בשנים ללמוד את התעלמות ורזי גנזי נסתרות הצפונות בספר התורה.

זה הוא אשר אמר לו רב נחמן הגה גם בנגלות נופל אנכי ממך אדוני, ומה אמר ואדבר בשותא דמר הן רזי גנזי נסתרות אשר אותן מעולם לא גמירנא ואשר בהן אנכי אהיה נגד כבודך כאדם לא למד ולכן הלילה לאיש כמוני להעלות על לבי כי אנכי היה אהיה שופטך.

אחרי בארנו כי מלים יאמר על דברים רמים ונשגבים ואשר מגמת הדובר בם יהיה להשכיל את פיהו כי הגיוני לבו ומזמותיו יקשיב השומע מדבריו אשר בהמה גלוים כל מערכי לבו ושותא יאמר בעת הדובר מצפין את עמקי מחשבותיו באלה הדברים אשד הוא מדבר ואשר על השומע נמל להעמיק בהם ולהתבונן ולדרש ולחקר אתי המטמונים ולחפש אחרי התעלמות אשר נצפנו בדבריו.

לבן יאמר המחבר אקדמות מלין ושריות שותא, אולא שקילנא הרמן ורשותא, כי יען אשר כדברי שירתו מדובר משניהם ממלים ושותא כי זאת אשר הוא משבח את בגי עטו כי מדי יום ביומו פעמים מקבלים עליהם את עול מלכות אלהי אבותיהם ואשר ערלה אזנם משמוע אל גויי הארצות אשר בימים מקדם דברי על לבם בלשון מדברת גדולות להתבולל עמהם ואשר בגלל כן אלהי הגמולות יגמול להם בפעלם ומשכרתם תהי שלמה מעמו לשלם להם בשכר טוב אשר עין לא ראתה אלה הדברים וכיוצא בהם בשם מלים יקראו.

אכן את אשר יאמר בשירתו כי תפלות בית ישראל תעלינה למעלה ותהיינה קשורות בכתר חי העולמים וקבועות ביקר הטוטפות אשר אדון העולם נושא אותן ובן את אשר יאמר כי כאחרית הימים הנה שני איתני עולם יריבו וילחמו ביניהם הלא המה שור טור רמותא ולויתן הנורא .

והנה בעת כי שני הגבירים ילחמו ביניהם בקצף גדול ובחמה שפוכה יגש מהוללם אליהם בחרבו הקשה והגדולה לזבוח אותם ולתקן מבשרם אריסטון להיראים כפניו ואחרי יאכילם לרויה ישקם אחרי כן בחמר מרת דמבראשית, אלה הדברים וכיוצא בהם בשם שותא יקראו, יען כי הדובר בם הנה מגמת פניו כי השומעים לא יתבוננו על דבריו אשר יצאו טפיו כי אם את כל מעינם ישימו לחפש אחרי גנזי נסתרות והעלמות חכמה הצפונות בתוכם פגימה.

אחרי כי בטור הראשון אמר המחבר כי דברי שירתו מתחלקת היא למלים ושותא יאמר בטור השני כי לדבר בם על זה לקח הרמן ורשותא. והגה בדבריו אלה רצונו לסתום את פיות המבקרים כי אולי בקראם את השירה הזאת יביעו וידברו עליו עתק לאמר איכה הרהבת עוז בנפשך להביע בשירתך דברים רמים ונשאים כמו אלה.

הגה בחלק המלים אשד כתבת כלולים בהמה איך המלאכים יעמדו על משמרתם לעבר ולשרת למלך הכבוד ואיכה סוד שרפי קדש והכרובים עם אופניהם מקדישים ומעריצים את קונם הלא בדברך בדברים נסתרים ונפלאים כמו אלה עברת על אשר צוו אותנו חכמינו הקדושים במופלא ממך בל תררש ובמכוסה ממך בל תחקור.

ובחלק השני שותא אשר כתבת הנך- בדבריך נתת יד לפושעים ולבני בליעל אשר לצון חמדו להם להתלוצץ כי הזדים אשר יהיו מבנים לא אמון בם ואשר לא יאמינו כי צפונים בהמה מטמונים יקרים וגנזי נסתרות הלא המה יפערו את פיהם לשחק וללוץ עליהם כאשר בימי חרפי קראני לשמוע דברי לצון מאיש בליעל אשר פער את פיו לדבר דברי בוז ונאצה וללעוג מאיש אשר הוא היה ירא וחרד לדבר ה׳ וידבר אליו דברי מהתלות כאלה.

הנך יקירי בעמק הבכא הזה העמסת עליך עול כבר משא לעיפה לענוד את אדונך באמת ובתמים ותמיד כל היום תחשוב מחשבות ובמזמותיך תעמיק להבין ולהשכיל בחקותיו ועדותיו ומשפטיו ושלש פעמים ביום תשפך את נפשך לפניו בבכי ובתחנונים ומדי שבוע תענה שגי ימים בצום את נפשך לכן פניך רעים ובשרך כחש משמן.

אכן הנה ימים באים אשר בהמה תבוא על שכרך ואז שלחנך יהיה מלא דשן ובוסך רויה כי יגישו לפניך ממבחרי המטעמים כאשר אהבתי ממפלי בשר הלויתן אשך יהיו ערוכים ומתוקנים בבשמים ראש ובעלי עצי עדן אשר יתנו ריח ניחוח לאפך ומכל נתח טוב ירך וכתף משור טור רמותא ואחרי כי יאכילוך לשבעה ישקוך אחרי כן מחמד מרת דמבראשית נטיר ביה נעותא .

והנה תחת אשר כל ימי צבאך על האדמה הנך היית כעץ יבש, אכן אז מדי יום ביומו פשה תפשה בשרך עליך ושמנת ועבית וכשית והיית כעגל מרבק עד כי בגדיך הלבנים אשר חברת גומלי חסר ילבישוך ביום מותך המה יצרו עליך ומן השמים ירחמו עליך ויחליפו אותם בבגדי פאר ובמלבושי תפארה אשר למענך יקחו אותם מן המלתחה אשר בגנזי מרומים וכל ראיך אליך ישגיחו ואליך יתבוננו ויאמרו הזה הוא האיש שמריהו אשר לפנים מעוני ומרוב עבודה היה משחת מאיש מראהו ועתה הוא כחתן יכהן פאר כזה וכזה יביעו וידברו אלה האנשים אשר למן היום אשר נוסדה אגרתם אגדת הגו והרוח פה עלי ארץ, עוד לא טעמו את נעם קרבת אלהים לכן בעת עינם תחזה גבר תמים אשר ינזר משאון התבל וממחמדיה יחשבו עליו כי אך זה כל מגמת פניו להמר את מחמדי התבל ותעגוגיה במנעמי עדן.

אכן לוא חכמו ישכילו זאת כי לא אלמן ישראל מאנשים טהורי לב אשר בעמדם בתפלה או בעת יקראו בספר תורת האלהים הנם לא למען גמול ושלם יעשו זאת כי אם ישמחו בעבודת הקרש אשר עליהם ישאו וכמו בחלב ודשן תשבע נפשם בעת בשפתי רננות יהללו את צור מחוללם.

והנה אנשים ישרי לב כמו אלה כאשר בהיותם פה עלי אדמות לא יתורו אחרי תענוגי התבל ושאון מחמדיו כן לא יתאוו תאוה כי יאכילום מבשר הלויתן ומשור טור בי אך חלקי ה׳ תאמר נפשם ואת קרבת אלהים יחפצון כי הוא מנת חלקם וכוסם ועליו ישימו את תקותם כי ישביעם מהוד ויו תמונתו ומנעמות אשר בימיניו נצח.

והנה המחבר באלו שתי תיבות הרמן ורשותא, אשר הרמן יאמר על פקודת המלך כמו שנאמר במסכת בבא מציעא (פג.) ומאי אעביד הורמנא דמלכא, ורשותא יאמר על דבר אשר לא נטל עליו חובה לדבר בו אכן יש לו רשיון לדבר הנה הוא משיב אל המבקרים השובה נצחת כי יאמר כאשר לא תתלוננו עלי על דבר כי בשירתי הללתי את עמי כי יעמדו באמונתם כצור חזק וכסלע איתן ואם כי הרמן על זה אין לי אבן יש לי רשיון להלל את ישרם ואת אמונתם בה׳ אלהי אבותיהם.

כן לא תוכלו להתלונן עלי על כי אדבר בשירתי איך המלאכים יעמדו על משמרתם ומקדישים ומעריצים למלך. הכבוד וכי אשר אדבר ממלחמת שור טור עם הלויתן ואשר משניהם יתקן ה׳ אריסטון לצדיקים כי דברים האלה וכיוצא בהם מלבד כי יש לי רשיון לדבר בהמה עוד נטל עלי חובה והרמן להגות ולדבר בם יען כי דברים האלה לא מלבי הוצאתי אותם כי אם דלה דליתי אותם מדברי החוזים אשר נפתחו לפניהם השמים ויראו את מראות אלהים ומדברי חכמי הקבלה הנאמנה אשר נטל על כל איש ישראל להגות ולדבר בדבריהם במו שנאמר (דברים יז) על פי ההורה אשר יורוך.

ואחרי כי בדבריהם הקדושים צפונה סגלה נפלאה להעלות ארוכה ומרפא לרבבות אנשים ישרים לכן לא נטל עלינו לשית את לבנו פן יהיו דבריהם לפוקר, ולמכשול לזדים ולעושה רשעה אשר זדון לבם ישיאם להתלוצץ מהם, כי על דברים כמו אלה נאמר בנביא (הושע יד) כי ישרים דרכי ה׳ וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.

בבבי תרי ותלת דאפתח בנקשותא

השירה הקדושה הזאת מתחלקת היא לשלשה חלקים אשר המחבר קורא אותם בשם בבות, החלק הראשון מדבר מהוד כבוד הדר יוצרנו , בו המחבר יביע אמר כי מאד מאד דם ונשא אדוננו ולגדולתו אין חקר וכי לוא השמים ושמי השמים היו גויל וכל דיירי ארעא סופרים לא יכלו לכתוב אף שמץ מדעם גבורותיו, החלק הזה התחלתו מן גבורן עלמין ליה ונמשך עד חיל אלף אלפין .

החלק השני מדבר מחיל אלף אלפין ורבו רבבן מלאכים קדושים העומדים על משמרתם לשרת את פני מלך הכבוד, ואיך שרפי קדש והכרובים הקדושים עם אופניהם מקדישים ומעריצים את כבוד הוד קונם, התחלתו מן היל אלף אלפין ונמשך ער ערב יקר אחסנתיה.

החלק השלישי מדבר בשבח עם בני ישראל אשר בשמיר חזק מצור כן חזק מצחם לעומת גויי הארצות אשר בימים מקדם דברו על לבם לעזוב את אש דת אשר היא מורשה להם מאבותיהם ולהתבולל עמהם, ובחלק הזה יאמר המחבר כי בגלל אשר אמונתם יקרה להם מחייהם, לכן הצור אשר תמים פעלו הוא ישלם את פעלם ומשכרתם תהי שלמה מאתו לחזות בנעמו ולשבוע בשובע שמחות מהוד פניו, התחלתו מן ערב יקר אחסנתיה ונמשך עד סוף השירה.

בבבי תרי, המחבר יאמר כי זה אשר אמר בטור הקודם כי לקח חרמן ורשותא לדבר, הנם יסבו אך על בבי תרי אשר בהמה מדובר מהוד קדושת המלאכים ומהדר תפארת עם בית ישראל.

ותלת דאפתח בנקשותא, אכן בבא השלישי אשר בו מדובר מהוד כבוד הדרת אלהינו ואשר בבבא זה אפתח אנכי לדבר דברי שירתי, ובעת כי אדבר מהוד הדר כבוד גאונו ומרעם גבורותיו הנה הרדה גדולה תפזל עלי וארכובותי דא לדא נקשן.

וגם מדי דברי בבבא זה אהיה כעני ורש הנוקש על הדלת אזי תחת הרמן ורשותא אשר לקחתי לדבר בבבי תרי, הנה בבבא זה את הרשיון אשר לקחתי לדבר אקראהו בלשון והנה בגלל כן בחר המחבר לאמר בבבא הזה לשון בברי יען כי רשותא יאמר בעת אשר ינתן רשיון לאחר לבא אל ההיכל פנימה ובידו נתן העוז והמשרה לבקר את בל אולמיו תאיו חדריו וגנזכיו.

אכן לא כן בברי הוא נאמר בעת כי ינתן רשיון לאחד לבא אל היכל גדול ונורא אשר אין קץ לאולמיו ואין תכלית לחדריו ותאיו ובל אשר יוסיף ללכת בו כן הוא יוסיף להפליא על יקר תפארתו ועל הוד אורו אשר יופיע כתוכו ובלבבו יחשב כי מכבר הוא בא אל תוכו פנימה.

אבן אחרי בי יבקרהו ימים רבים אך אז הוא יבין וישכיל כי לוא גם אס יחיה אלף שנים פעמים ואת כל ימיו יקדיש לבקר את ההיכל הגדול והנורא הזה הנה ער עולם לא יבא אל תוכו פנימה וער נצח לא יראה את האור הגדול הצפון כחביון עזו וכי נגד גדולת ההיכל אשר אין קץ ותכלית לו הנה כל אשר התהלך בתוכו איננו נחשב למאומה ותמיר הוא נחשב אך כעני ורש אשר ינקש על דלתות הפתח מבחוץ לכן על רשיון כזה להבין ולהשכיל ברעם גבורותיו ולהתכונן כבנין היכל עולמו יאמר בברי כי בלשון ארמי תיבת ברי נאמר על דבר אשר מבחוץ כי על הכתוב בחוץ תעמוד התרגום מתרגם בברא תקום.

וכן חכמי התלמוד בעת דברו מהקדושים אשר יותן להם רשיון לבא לבקר בהיכלו גם המה בחרו לדבר בלשון בר ואמרו כי יש צדיקים דעיילין בבר ויש מהם אשר ככה התנוססו בהוד צדקתם ער כי עיילין בלא בר.

ואשר אני אחזה לי הנה בגלל כן נקרא בן בלשון ארמי בלשון בר כי בלשון עברי יקרא בשם בן יען כי הוא בנינו של אדם כי חכמינו ז״ל אמרו כל מי שאינו מניח בן ליורשו נקרא הרום, וכלשון ארמי בגלל כן יקראוהו בשם בד ללמד לאדם דעת כי כל הימים אשר הוא חי על האדמה אף כי הוא זקן מלא ימים בכל זאת לא יתן לבנו לבא ולגשת אל הונו ועשרו פנימה ולא יכתב לו את רכושו בחייו, כי חכמי התלמוד אמרו כי מי העשה זאת הוא יהיה מן הצועקים ואינם נענים לכן כל עוד נשמתו בו בנו בחוץ יעמוד רחוק מעשרו ומנכסיו, וכן בשם בר מלמדים דרך ארץ אל הכן אף כי הוא מחמד עינו ומחמל נפשו ככל זאת איננו רשאי לדמות לאביו כי נטל עליו לעמוד מבחוץ ואין לו רשיון לשבת במקומו.

לכן בבבא זה אשר בו מדובר מהדרת ככור אלהינו יאמר לשון בכרי כי בזה יאמר ידעתי ה׳ את מך ערכי וכי קטנתי מאד לבא ולבקר אותך בהיכלך פנימה ולדעת את גדלך ואת הדר כבוד הודך כי לך אך דמיה תהלה כי לוא השטים ושמי השמים היו גוילין לא יכילו לכתוב עליהם את דעם גבורותיך.

בברי דברי וטרי עדי לקשישותא

דברי המחבר מיוסדים על דברי הנביא (ישעיה מ״ו) אשר אמר שטעו אלי בית יעקב העמוסים מני בטן וער זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבל אני עשיתי ואני אשא וגו׳, והנה זה שאמר ואני אשא יסוב על נשאת עון כי ה׳ הטוב הוא נושא עונותיו של אדם, כמו שאמר קין גדול עוני מנשוא, ואדוננו איש האלהים אמר ועתה אם תשא חטאתם, הנביא מיכה אמר נושא עון ועובר על פשע זה הוא אשר יאמר המחבר ברשיון הבורא והוא נשא וסבל את עוני ער ימי זקנתי ושיבתי.

והנה בגלל כן בהר המחבר לכנות בטור זה את הוד כבוד ה׳ בשם בורא וגם יניד פד, כי האדם הוא נכתם בעון אך ה׳ בחסדו נושא את עונותיו להורות בזה כי הצדק עמו, כי בבבא אשר בו מדובר מהוד כבוד ה׳ ומהדר גאונו הוא אמר על רשיון לשון בכרי להגיד כי אין דעת ואין תבונה בבני האדם להשיג אף שמץ ממפלאות תמים דעים ובכל השגתם אשר ישיגו ממעללי אל לא יוכלו להשתבח כי באו בהשגתם אל בנין היכל עולמו פנימה כי אך כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו כל השגתם לעומת הוד כבוד גדלו וכי לוא גם אם יעלו במעלות התכונה והדעת בכל זאת עדנה יעמדו מבחוץ.

והנה על דבריו כי כנים המה מביא המחבר שני עדים נאמנים האחר דכרי והשני וטרי, העד הראשון יענה ויאמר בן אדם איך תרהיב בנפשך עוז לחשב כי בחכמתך וברעתך תעשה לך בגפים לעוף למרומי שחקים בגאותך להכין ולהשכיל בחכמה הכלולה בהיכל בגין העולם אשר שכלל ובנה. אדונך, התבונן נא ושים זאת על לבך הלא יציר נברא אתה ובנין אגרתך אגודת הגו והרוח המה יורוך ויאמרו לך כי שכלך קטן לרעת ולהבין אף את סוד יצירתך ואיככה תוכל להתהלל ולהשתבח כי תדע ותשכיל את בנין חי העולמים.

הלא עדנה הייה בבטן אמך אז נבח ה׳ בך נשמת חיים וכל ימי צבאך פה עלי ארץ היא חבוקה ודבוקה בך ואם כי היא כל ימי חייך קשורה בך בכל זאת כבד ממך הדבר לדעת את סודה ולבוא עד תכונתה הגידה נא איכה היא תחשב מחשבות ואיפה הוא המקום אשר בו תאסף חכמות מהמון ספרים רבים כי אלו בני אדם אשר כל ימי צבאם הקדישו לדדש ולתור בחכמה הלא אז אין קץ לספרי חכמה אשר יהיו חרותים על לוח לבם ואין תכלית להגיונם ומחשבותיהם והנה הלב והמוח אשר כל גדלם איננו כי אם ככף איש הלא מקומם צר מהכיל אף חלק אחד מרבוא רבבות משאונם והמונם.

אדוננו משיח ה׳ אמר (תהלים קלט) אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד הנה הוא התפאר אם כי לא נופל הוא בדעת ובחכמה מכל חכמי לב ונפשו יודעת מאד כי הבין ותשכיל בחבטות רמות ונשגבות בבל זאת פליאה דעת ממני ולא אוכל להבין את רזי סתרי פלאות יצירתי.

והנה דברי העד דברי נאמנו מאד אחרי כי נפלאו ממך הכחות אשר שם הבורא בך ואשר הם קרובים אליך מאד לבקרים תפקדם ולרגעים תכחנם ואיכה תשכיל בסתרי דזי בנין היכלו אשר הוא יעמוד ממך והלאה.

אחרי העד הראשון דברי יבא העד השני וטרי אשר כאורו כי האדם נכתם בעון וה׳ הטוב עד ימי זקנתו הוא נושא את עונותיו ועד שיבתו הוא יסכל את פשעיו וזה האיש השותה כמים עולה הבי הנוח עליו רוח ה׳ ללמדהו דעת ודרך תכונות להודיעהו איך ה׳ בחכמה יסד ארץ ואת השמים ושמי השטים הוא כונן בתבונה ומה גם להורהו איך משפטי ה׳ אמת צדקו יחדו אשר זאת נפלאו גם מהקדושים אשר היו בארץ.

הנה בימי עולם ובשנים קדמוניות אחד קדוש נגלה אל אליפז התימני בחזיון לילה ויאמר לו הגירה נא אל איוב רעך איכה איש כמהו ירהיב בנפשו עוז להתלונן על ה׳ ולאמר כי הצור אשר תמים פעלו וכל דרכיו משפט הוא הסיר את משפטו הכי הוא יחשב למצא את חקר אלוה ורזי העלמות חכמה אשר ה׳ ינהיג כהמה את עולמו אשר צדקת משפטיו הנה גם בעבדיו לא יאמין להודיע להם את דבר סודם.

משה איש האלהים שאל ממנו הודיעני נא את דרכיך והורני את צדקת משפטיך כי טח עיני האדם מראות ולבבו מהשביל לדעת אה סתרי יושר אשר צפנת בהנהגת עולמך כי מהדברים אשר יום יום תחזינה עינינו הלא תסמר שעדת בשרנו כי אלת המישרים ארחותם אותם תורידם לתהום רכה ואת אנשי בני בליעל תגביהם כהררי אל, וה' השיב לו וחנותי את אשר אחון הנה את דבר הסוד מהנהגת עולמי אותו צפנתי בלבבי וגזרה היא מלפני כי יהיה כספר החתום נם לפני קדושי ובי נם כעבדי לא אאמין לגלות להם את דבר סודי.

והנה מהדברים האלה יבין וישכיל איוב דעך אם לא יגלה את דבר סודו אף לפני קדושיו אשר גם בימים ההם בעת מקום מגורם היה עלי אדמות ככל זאת ישבו בסתר עליון ותחת צל כנפיו חסיו ואיך יתגלה לפני שכני בתי חמר הנם האנשים אשר לפניהם יהיה לבית נכון ונשא גויתם אשר אותם ברא ה׳ מעפר האדמה ומחמר וטיט שוכנים בתוכם כשלות השקט כאלו ישבו במשכנות מבטחים ובמנוחות שאננות ואשר בעפר יסודם כי גויתם ועפר הארץ אשר המה הולכים ודורכים עליו יהיה להם ליסוד מוסד כאלו עד עולם לא ימוטו מהם ולנצח נצחים ישכנו בם.

והנה על פי שני העדים דברי וטרי יקום דבר ואחרי כי בהבבא הראשון נכבדות מדובר בו מהוד כבוד ה׳ ומהדר גאונו הנה אלו שני העדים יענו ויאמרו כי תחת הרמן ורשותא הנה נטל על המחבר לכתוב ככרי לאמר כי בעזוז נוראותיו ובסתרי רזי פליאותיו ובמצפוני סודותיו הנה בני האדם בהשגתם עומרים מבחוץ.

והנה כאשר העד דברי יענה ויאמר אם דבר חכמת יצירתך נפלאו ממך ואיך תשכיל ותדע את דעם גבורותיו אשר יהיו ממך והלאה, כן העד וטרי הוא מגיד ומשמיע הכי יתראה כבוד ה׳ לפני איש חוטא ופושע והכי יתגלה לפני בני עולה הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כי לפני נתעב ונאלח אשר בכל המקום אשר יפנה ירשיע, לכן נטל עליך כן אדם כי כחוץ תעמוד ומרחוק תשתחוה להדום רגליו.

גבורן עלמין ליה

המחבר פתח את הבבא הראשון אשר בו מדובר מהדרת כבוד אלהינו לספר את רעם גבורותיו ונוראותיו אשר הראה ברבוא רבבות העולמים אשר בראם ויתן אותם ברקיע השטים ואשר כל אחד הולך וסובב במסלולו אשד התוה לפניו.

הנח אלה הברודים הנכבדים והנוראים בלי שפה מספרים את הדרת כבודו ואשד אך מהם נכין ונשכיל כי גדול אדוננו ואין חקר לתבונתו כאשר נאמר בשיר היחוד ליום חמישי לא מצאנוהו ולא ידענוהו אך ממעשיו הכרנוהו כי להללו ולשבחו מפאת הוד כבוד יקר עצמותו הנה גם הקדושים אשר עד עולם ינון שמם וזכרם לא יסוף עד שני דור ודור אף הם לא ידעוהו אך מעשיו הנוראים הורו אותם כי יש אלוה נורא הוד אשר מלכותו בכד משלה.

ראש המאמינים הצור אשר ממנו חצבנו אמרו עליו חכמינו ז״ל כי טרם נגלה אליו כבוד ה׳ השיג והכיר את תפארת דום גדלו מפאת מעשיו ואמרו על זה משל לאחד אשר ראה היכל גדול ונורא אשר הוא ואולמיו תאיו וחדריו המה בנוים ומשכללים בחכמה דכה ויהיו כלולים כיפים וכן כל הרבדים הנמצאים בתוכם כלם כוננו בדעת וכהשכל ובסדרים נכונים ויאמר בלבו הכי יוכל להיות כי ההיכל הגדול חזה עם כל בניניו הנפלאים ועם כל הדברים היקרים והנעלים הנמצאים בתוכם יהיו כלא אדון ומנהיג ואחרי כי חקר ודרש הרכה נגלה אליו האדון אשד הוא מבקש ויאמר לו הנה אנכי אדונם ומנהיגם.

אדוננו איש האלהים בעת הפיק רצון מאת ה׳ כי אמר לו את כל בקשתך אמלא יק כי מצאת הן כעיני אז הרהיב עוז כנפשו לבקשהו הראני נא את כבודך וה׳ ענהו הנך הקשית לשאול כי לא יראני האדם וחי אכן זאת אעשה לך הנה אנכי אשפך את רוחי עליך ובעת אעביר כל טובי על פניך תפקחנה עיניך לראות ולהתבונן בכל המון רבוא רבבות העולמים אשר בראתים ובנין היכלי אשר כלו אומר כבוד הוא יענה לפניך כי אדונך הוא גדול ומהלל מאד ואין חקר לתבונתו.

ולא ספק פרישותא. תיבת פרישותא היא כמה שנאמר ויפרש את האהל על המשכן, וכשופטים ח׳ נאמר ויפרשו השמלה והנה כל הדברים הנקפלים לוא גם אם יהיו. דברים יקרים ונעלים אשר אין ערוך אליהם ככל זאת כעת עדנה יהיו כקפולם הנם לא יתראו לפנינו כהוד יקר תפארת גדולתם אכן אחרי כי נפרשו ונמתחו לפנינו הלא אז תחזינה עינינו כי המה נעלים ומהוללים אשר אין דומה להם וכדברינו אלה אנחנו נבאר את דברי המחבר.

הנה לכל יושבי הבל ושוכני ארץ למגדולם ועד קטנם נתן ה׳ לכלם עינים לראות כי גדולים מעשי ה׳ וכי דרושים המה לכל חפציהם כי גם אלה אשר לא למדו את החכמה הרמה והנשאר, לתור אחרי צבא המרום במרום לדעת את תקופתם ואת מסלולם ולהתכונן שמה על מפלאות תמים רעים כאשר אמר אדוננו משיח ה׳ כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך, והנביא ישעיהו אמר שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. אכן לוא גם אם ישפיל את עיניו לתור אחרי היצורים אשר בתבל ארצה גם מהם יראה לדעת כי גדול אדוננו כי מהארז אשר בלבנון עד האזוב אשר כקיר ומהנשר הגדול אשר יפרוש את כנפיו לעוף תחת רקיע השמים עד כנפי הזבוב כלם יענו ויאמרו מה רבו מעשיך ה׳.

וחכמי לב אשר נתן ה׳ חכמה ותכונה כלבם לתור ולהתכונן אחרי צבא המרום במרום הנה הנם ככלי מחזה המגדילים כל דבר על אלף אלפי אלפים פעמים עיניהם יחזו ועפעפיהם יבחנו גדולות עד אין חקר כי לפניהם יראה כדורים נוראים המשוטטים כרום עולם ואשר נמצאו בהם אשר יהיו גדולים אלפי פעמים מתבל ארצנו וכלם ישמרו את. תפקידם ויזהרו ללכת כדרך אשר התוה לפניהם העושה שלום במרומיו למען כי במהלכם לא .ירעו ולא ישחיתו הכדורים הגדולים והנוראים את הקטנים מהם כעת כי בתקופתם יפגעו אותם כדרך אשר ילכו בה.

אכן כל חכמתם לא יועילו למו כי אם להתכונן על מעשי ה׳ אשר יראו החוצה אכל כל גנזי נסתרות והמון סגלות והכחות הנוראים הנסתרים ברבבות העולמים בתוכם פנימה הנם לא יראו .לעיני כשר ואף לגדולי אנשי השם אין חכמה ואין עצה לראות אותם כי לוא גם אם יגדילו את כלי המחזה על רבוא רבבות פעמים ככל זאת לא יראו את מעשי ה׳ הנורא אשר ידו הגדולה צפן אותם כהכדורים הנוראים פנימה.

והנה מלבד כי גנזי נסתרות הצפונות וטמונות כהעולמים הרחוקים מאתנו אפסה כל עצה ומזמה גם מחכמי לב לדרוש ולחקור אחריהם כי גם הכחות הנוראים והמון סגולות יקרות אשר יד ה׳ בראם ויכוננם ויצפון אותם בכדור תבל ארצנו אף כי מימי עולם ומשנים קדמוניות חכמי הדורות יחקרו וידרשו אחריהם וכל ימי צבאם יחפשו בחפש מחופש לגלות את מסתריהם ככל זאת עור לא באו בסודם וככל טרחם ועמלם עוד לא נתגלה לפניהם כל שאונם והמונם ויוכל להיות כי כל הכחות הנעלמים אשר עד כה נתגלו הנם אך כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו לעומת המון הכחות אשר עדנה נעלמים ונסתרים מעיניהם.

הנה הדברים הנגלים על ידי חכמי הדורות הלא המה יורונו דעת ומזמה כי ישנם עוד המון כחות אשר עוד פניהם מכוסים בטמון יען כי אם נשים את לבבנו לדרוש ולחקור אחרי הנגלים אז ראה נראה כי רובם מהם הנה חכמי הדורות לא כחכמתם ובחקרי לבם גלו אותם כי אם ברצות ה׳ אשר כדור ההוא יתגלה איזה כח טמיר ונעלם אשר לפנים לא ידעוהו אזי אנה לפני חכמי לב מקרה אשר ממנו השכילו לדעת את הכח הצפון הלא זה יורה אותנו כי ישנם עוד גנזי נסתרות והמון דברים נעלמים אשר המה עדנה צפונים ומכוסים אף מעיני החכמים כעבור כי עוד לא באה העת אשר מאת ה־ יאונה לפניהם מקרים אשר מהם תפקחנה עיניהם לראות את הכחות הנעלמים. והנה □אלה הכחות הנעלמים אשר נתגלו על ידי מקרים אנחנו מהם ומהמונם נביא שלשה לדוגמא אשר כל אחד מהם בהדור ההוא אשר נתגלה על ידי חכמי לב עשה רעש גדול בעולם וכל יושבי תבל ושוכני ארץ דברו ממנו.

א. בימי עולם וכשנים קדמוניות הנה בני האדם לא השכילו לדעת איך לצקת מחול ואפר זכוכית ונקבי החלונות אשר פתחו בבתיהם להאיר להם היו פתוחים ולמען להגן מפני הדוח עשו להם למסך יריעות הארגות כשבכה מעשה רשת אשר דרך נקביהם. חדרו קרני האור להאיר את חשכת אפלותם.

בימים ההם לא יבלו בני האדם לגור בי אם כאלה הארצות אשר בכל הקופות השנה יופיע שם השמש ויחם שם בחומו אכן באלו הארצות אשר תקופה אחת בשנת ישתרר שמה החרף בגאה וגאון לא יכלו לשבת שם יען כי בעת הקור ימשול שמה ממשל רב ומשליך קרחו בפתים לא היה לפניהם עצה ותחבולה כי אם לסתום את נקבי החלונות ולשבת באשמנים כמתים.

ויהי כי ראה ה׳ אשר בני האדם רבו וארצות החמים הצר לפניהם ולא תוכלנה להכיל ולשאת אותם לכן הקרה לפני חכמי לב מקרה אשר השכילו ממנו לצקת את הזכוכית ואשר מעת ההיא לא יפריעו החרף והקור לגור גם בארצות אשד המה שמו בהן את משטרם ותקופה אחת כשנה ימשלו בתוכן ביד חזקה ובזרוע נטויה .

אורחת צורים כנסעם דדך המדבר באו למקום אשר כל הכבר היה מכוסה שם בחול דק. ויחנו שם ואת קלחת הגדול אשר הוליכוהו על דבשת הנמל אותו הורירו למען להבין בתוכו ארוחה בעד האורחה במקום חגיהם גדלו קוצי המדבר והברקנים למכביר ויען כי היו רעבים והתאוו תאוה לאבל לכן להחיש ולמהר את בשולו הרבו העצים והגדילו את המדורה.

אחרי הורידו את הקלחת מעל המוקד המה ראו כי האפר והחול יחדו התלכדו ויהיו למוצק אחד שקוף כי בהשקיפם בו מעבר מזה דאו מכל אשד יעשה כעבר השני ובשובם לביתם ויספרו לפני חכמיהם מאת אשד הקרה ה׳ לפניהם ויראום את המוצק אשר הוליכו עמם. הנח מהמקרה הזה השכילו חכמיהם לצקת מאפר וחול את הזכוכית ומארץ צור הודע מלאכתו לכל יושבי הארץ לאושר כני האדם כי יוכלו לשבת גם כאלת הארצות אשר הקור ימשול בהן ממשל רב.

ב. אחרי כי הודע מלאכת הזכוכית ולא היה מעצור לבני האדם לגור גם בארצות אשר תקופה אחת ישלט וישתרר שם הקור ביד חזקה וכזרוע נטויה ויהי בנסעם מקרם לגור בהן אזי ככל המקום אשר אוו לשבת שם מצאו סביבותיו יערים גדולים רחבי ידים אשר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ לא עבד בהם איש ולכן מימי עולם ומשנים קדמוניות היו לנחלה לכל חיתו טרף למיניהם אשר פרו ושרצו בתוכם לרוב.

כימים ההם אבק פורח פולווער טרם היה בארץ וכלי נשק כני האדם היו אך הרב הגיה וכידון אשד בכלי קרב כאלה היה ככד על כני האדם להלחם עם פריצי חיות ולבער אותן מן הארצות אשד אלפי שנים ישבו כתוכן הן ואבותיהן ביערים במנוחות שאננות ובשלות השקט באין מחריד ולמען כי בני האדם יירשו את ארצות אחוזתן ובמקומות אשר אוו למושב להם יבערו אותם מן הארץ הקרה ה׳ מקרה לפני חכם אחד אשכנזי ושמו שווארץ בארטאלדע אשר מהמקרה הזה השכילו חכמי לב להכין ולעשות את האבק הפורח.

פעם אחת כתת החכם הזה במכתשת גחלים עם גפרית והנה עד כה לא נודע לחכמי תבל לאיזה מטרה כתת אותם ויקר מקרה כי נפל זיק אש לתוך המכתשת ופתאם נהיה רעש גדול בבית עד כי נעו ורעשו אמות הספים ומהמקרה הזה השכילו חכמי לב להכין ולעשות את האבק הפורח ובכחו הגדול והנורא היה נהיה להם לעזרה להחליף את כלי. נשקם הקודמים בקני רובה ובתותח ובתכסיסי מלחמה כמו אלה הנה הנקל היה להם לבער את פריצי חיות מן היערים ולהיות אדוני הארצות וללכת לבטח בדרכם ולא יוסיפו עוד פריצי חיות להרגיזם ולהפריע אותם לעבור ולבא אל המקום אשר אוו ללכת שטה.

ג. ויהי כי בני האדם רבו ופרצו לרוב על פני האדמה ושלשה חלקי תבל אשר נודעו להם מימי עולם הלא המה אזיא אפריקא ואירופא היה צר לפניהם לשבת בם וה' נתן בלבם לשוטט ולבקש אחרי ארצות הדשות והוא היה להם לעזרה למצוא עוד עני חלקי תבל אשר לפנים לא ידעום הלא המה אוסטראליא ואמעריקא ועתה בני האדם השתרעו לשבת על כל כדור האדמה מסביב ונתרחקו איש מרעהו ממזרח שמש עד מבואו. אכן אחרי בי בחלק ארץ אחד יפרו וישגו למככיר יבולי ארץ ופרי אדמה אשר כמוהם לא יראו ולא ימצאו בחלק השני וכן לוא אם בחלק אחר יצו ה׳ שם את הברכה ושדותיהם יעשו פרי תבואה למכביר ומלבד כי אסמיהם ימלאו בר ויקביהם תירוש ויצהר ערד יבול רב ישארו על פני השרה בגלל כי אפס מקום אנה לאסף אותם והמה יראו לנפשם פן תהפך להם הברכה לקללה כי בתבואותיהם אשר עזבו על פני השרה יפרו וירבו וישרצו לרוב עכברים אשר אחרי כן ישחיתו את הארץ.

והנה בשנה ההיא אשר יושבי חלק אחר. ידאגו על העודף אשר יותן להם יקרה אז כי בחלק השני קרא ה׳ לרעב ועולליהם ישאלו לחם ופורש אין להם אכן אחרי כי שני חלקי התבל ירחקו זה מזה מן הקצה אל הקצה, איך יביאו את העודף אשר בחלק האחד אל החלק. השני להשביע נפשות נענות ולהחיות ברעב נפשם.

אי לזאת על ידי מקרה נתן ה׳ אל החכמים עינים לראות את הכח הגדול והנורא הצפון באד היוצא מאש וממים כי פעם אחת בישבם אצל השלחן ומוליאר חם עמד לפניהם ויהי כאשר החל אד הזק לצאת ממנו הוא התנענע ממקומו ומאז שמו חכמי אנגליא אל לבם לקחת את האד לעבד למו לעזר להם בעבודתם.

בתחלה לקחו אותו לעבד למו להניע ולסבב את הגלגל אשר בו יוציאו פחם ממעמקי האדמה ער כי נתן ה׳ חכמה בלב . חכמי לב הלא המה סטעפענזאהן ופולטאן לתת על ידו בארץ דרך וכמים עזים נתיבה ולעמם על שכמו משאות גדולות וכבדות והוא בכחו הגדול אשר אין עיף ואין כושל בו ימהר כגבור לרוץ אורח מקצה הארץ ועד קצהו ומאז רחוקים נעשו קרובים, וזה החלק אשר יצור, ה׳ בו את ברכתו הוא לא יעדיף וזה החלק אשר שולח בו המארה והמגערת לא יחסיר כי זה העבר הנאמן יקח על שכמו את העודף .אשר בקצה מזה ויביאהו אל הקצה השני להחיות בו את האמללים העטופים ברעב.

והנה מהמון גנזי נסתרות אשר על ידי מקרים נתגלו ונודעו לחכמי הדורות אנחנו לדוגמא הבאנו שלשה מהם אשר בהתגלותם עשו רעש גדול בעולם וכל אחד מהם בהודעו דברו ממנו ממזרח שמש עד מבואו, ומדברינו הנה הקורא הנכבד יראה ויוכח בי גם מעשי ה' הקרובים אלינו מאד ואשר על חכמי לב לא נטל להתבונן בהם על ידי כלי מחזה המגדיל כל דבר אלף אלפים פעמים בכל זאת טחו עיניי חכמי הדורות מראות אותם ולבכם מהשכיל עד כי באה העת לחננה וברצות ה׳ בי תפקחנה עיניהם לראות אז אנה לפניהם מקרה אשר ממנו השכילו לגלות איזה כח טמיר ונעלם , ואחרי כי נפלאו מהם הכהות הנעלמים בכדור האדמה אשר כל ימי צבאם הוא יהיה להם למעון איך יובלו להבין ולהשכיל בגנזי נסתרות ובכחות נעלמים ברבוא רבבות עולמים המשוטטים ברום עולם.

זה הוא אשר יאמר המחבר גבורן עלמין ליה הנה כל המון הגבורות אשר נצפנו ברבוא רבבות העולמים אשר ברא הנה הכחות הנסתרים גלוים וידועים אך לו לברו, ולא ספק פרישותא לוא אם נמתחו ונפרשו כיריעה לעינינו ואז עין בעין ראינו את גבורותיו אשר אין חקר למו אזי הודע לנו כי לוא אף אם השמים ושטי השמים היו גוילין לא יכילו אף שמץ מדעם גבורותיו.

גויל אלו רקיעי קני כל חורשתא, דיו אלו ימי וכל מי כנישותא, דיירי ארעא ספרי ורשמי רשותא

בשלשה טורים האלו יש להעיר ארבע שאלות. א) מדוע בגויל ובדיו נאמר אלו וביתר הדברים תיבת אלו לא נאמר. ב) מדוע בקנים ובמי כנישותא נאמר תיבת בל וביתר הדברים כל לא נאמר. ג) מדוע בדיו לא יאמר אך ממי הימים וממי כנישותא, אשר כנישותא יאמר על המים אשר ממטר השמים נאספו בבורות ובשיחין ומדוע לא יזכר מי טעינות ואשד הנחלים והנהרות. ד) מדוע בריירי ארעא אמר ורשמי רשותא ולא אמר ובתכי בתבתא, והנני להשיב על ראשון ראשון.

הנה תיבת "אלו" יאמר המחבר אך באלה שני הרבדים אשר באמת בשום אופן אי אפשר כי יעשה מהם הדבר אשר הוא מדבר ממנו ועלינו אך לצייר בשכלנו ולאמר לוא היה כך כי השמים ושמי השמים לא יוכלו להעשות לגויל ומי הימים אשר מעורבים המה במלח וגפרית לא יוכלו להתהפך לדיו.

אכן היערים אשר נטועים בהמה בבאים ואלונים ועצי ברושים וביוצא בהם הלא היה יבול להיות כי תחתיהם יהיו כל היערים נטועים בקנים אשר בימים מקדם היו עושים מהם עט סופרים וכן כל מי כנישותא הלא יוכלו להתהפך לדיו וכן דיירי ארעא להיות סופרים לכן לא נאמר בהם תיבת אלו.

תיבת "כל" יאמר בדברים אשר חלק קטן ממנו יהיה ברברי המחבר אך לא כלו ויאמר לוא אף כי כלו היו כהחלק הקטן ממנו גם אז לא יוכלו לכתוב את גבורות ה׳, הנה עצי קנים אשר בני אדם יעשו מהם עט סופרים הנם נמצאו ביעדים אכן רובם מהם נטועים במינים אחרים, לכן יאמר המחבר כי החת המעט לוא היו קני כל חורשתא וכן ממי כנישותא נמצאו בעולם חלק קטן אשר בני אדם הפכו אותו לדיו לבן יאמר לוא גם אם כלם נתהפכו לדיו גם אז לא יהיו די לכתוב בהמה את גבורות ה׳, לא כן הרקיע אשר גם חלק קטן ממנו לא יהיה גויל, וכן ממי הים לא יעשה אף טפת דיו וכן מדיירי ארעא לא ימצא אף אחד אשר יכתב את התעלמות וגנזי נסתרות אשר צפן היוצר בהעולמים אשר בראם לכן לא נאמר בהם חיבה כל.

המחבר לא יזכר את המעינות ואשד הנחלים והנהרות יען כי כלולים המה במי הים כי כלם הולכים אל הים ושבים ממנו לכן לוא הימים היו מתהפכים לדיו אז גם המה היו בכללם, לא כן מי כנישותא אשר ממטר השמים יאספו בבורות ושיתין ובגלל כן המה נפרדים ונחלקים ממי הים.

בדיירי ארעא לא כתב וכתבי כתבתא כי אם ורשמי רשותא להגיד לנו לוא גם אם בל יושבי הכל היו סופרים ואת פועל הוד ככור אלהינו לא כתבו כתיבות שלמות כי אם כראשי תיבות ובסמנים הנה גם אז לא הספיקו לכתב את הדר מרי שמיא ושליט ביבשתא.

· מעבר לתחילת הדף