אפיקי ים/א/מה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אפיקי ים א מה

סימן מה

שלום רב מאדון השלום לכבוד אבא מארי הרב הגדול בתורה ויראה וכו' כש"מ מרדכי יונה ראבינוויץ שליט"א בסלוצק:

אחדשה"ט וכו'.

א

א) אשר הקשה כבוד אבי יחי' במס' תמורה (דכ"ג ע"א) אמר רב הונא אמר רב הכל מודים שאם משך אחת והקריבה שהשני' מתה. לא נחלקו אלא בבא לימלך דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים ואמרינן לי' התכפר בשאינה אבודה ואבודה מתה. ורבנן סברי עשו תקנה בקדשים ואמרינן לך התכפר באבודה ושאינה אבודה תרעה. מותיב ר"מ ולא עשו תקנה בקדשים והתניא יאכלו מה ת"ל מלמד שאם היתה אכילה מועטת אוכלים עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השבע. יאכלוה מה ת"ל שאם היתה אכילה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה כדי שלא תהא נאכלת על הגסה מאי לאו אפי' רבי לא רבנן. והקשית למ"ש תוס' שם ד"ה דרבי סבר לא עשו תקנה בקדשים וז"ל תימה למ"ו הרמ"ר וכי מאבדין קדשים בידים כיון דבידינו לתקן וי"ל כגון שיש ריוח בדבר כגון דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה דאמרינן לי' התכפר בטובה וכחושה תמות עכ"ל. ולפי"ז כיון דגם רבי חש לתקנתא דקדשים אם אין ריוח בדבר. וא"כ מאי מקשה רב משרשיא מהאי ברייתא דאין אוכלין עמה חולין ותרומה. הא שם אין ריוח בדבר כלל. ומדוע נאבד קדשים להביא לידי נותר בידים. וגם רבי יודה בזה. ע"כ קושיתך. ומצאתי שהרגיש בזה בחי' הרש"ש שם:

ב

ב) ונראה לתרץ ברווחא בעזה"י. דהנה רש"י ז"ל שם בד"ה מאי לאו אפי' רבי. זה לשונו ושמע מינה עשו תקנה בקדשים דקתני לא יאכלו חולין עמה כדי שלא תבוא לידי נותר ותפסל. וצריך לה הלא בגמרא אמרינן טעמא כדי שלא תהא נאכלת על הגסה. והיינו משום דאכילה גסה לא שמה אכילה. ומאי טעמא כתב רש"י ז"ל טעם אחר שאינו בברייתא שלא תבוא לידי נותר. הלא דבר הוא: אכן כשנדייק יותר נראה דדברי רש"י ז"ל מזוקקים שבעתים. דמוכרח לפרש כן טעמא דברייתא. דאם נאמר כפשטות דברי הברייתא דהטעם משום שלא תהי' אכילה גסה. א"כ יקשה מאי מותיב רב משרשיא מינה מאי לאו אפי' רבי וש"מ עשו תקנה בקדשים. הלא גם רבי ס"ל דאיכא מצות עשה באכילת שירי מנחות לכהנים. ואכילה גסה בכל מקום לא שמה אכילה. א"כ בודאי אסור לו לאכול חולין ותרומה בשיש לו שירי מנחות הרבה. משום שלא יוכל לקיים מצות עשה דאכילה ואין זה שייכות כלל למחלוקת רבי ורבנן בעשו תקנה בקדשים. דטעמא רבא אחרינא איכא בזה. וע"כ מזה דעיקר הטעם הוא משום שלא יבוא לידי נותר ויפסל ושפיר מותיב ר"מ דמאי לאו אפי' רבי וש"מ עשו תקנה בקדשים. דאל"כ מאי ניחוש בזה. אם יבוא לידי נותר יבוא דלא עשו תקנה בקדשים. ומוכרחין דברי רש"י ז"ל. וטעמו ונימוקו עמו. אכן לפי"ז באמת צריך להבין מאין לי' לר"מ לחדש טעם חדש שאינו בברייתא ומותיב מינה דילמא טעם הברייתא בפשטות שלא יוכל לקיים מצות עשה דאכילה. משום דתהי' אכילה גסה ול"ש אכילה. ואין שייכות כלל למחלוקת רבי ורבנן בעשו תקנה בקדשים. ודבר זה צריך ביאור באמת:

ג

ג) והנראה בזה דהנה השאג"א ז"ל בסי' צ"ו העיר אם המצות עשה דאכילת פסח וכן מצות אכילה דכל הקדשים. אם המצוה לאכול כל הבשר. או דהמצוה רק על כזית מהפסח וקרבן. ועל השאר אין מצוה לאכול מטעם קיום עשה. ורק מטעם שלא יבוא לידי נותר, ויעוי' בס' מנחת חינוך מצוה קל"ד הביא חקירה זו לענין מצות אכילת שירי מנחות. ועיי"ש שדעתו דאין מ"ע רק באכילת זית ראשון. ובהשאר אין מצוה רק שלא יבוא לידי נותר:

ד

ד) ומכבר אמרתי לזה כדמות ראי' דאדרבה המ"ע היא באכילת כל הפסח והקדשים והמנחות דאל"כ יקשה. מ"ט הדין דאין שוחטין פסח על היחיד והטעם משום שיבוא לידי נותר. ליתי עשה דעשיית פסח ולדחי ל"ת דלא תותירו שידחה הל"ת בשב ואל תעשה. וכה"ג כתב המנח"ח במצוה צ' לפרש דברי הש"ס (בפסחים דף נ"ט) דאמר ר"י בנו ריב"ב אף מחוסר כפורים בשאר ימות השנה טובל ואוכל בקדשים לערב. ופריך הש"ס מאי אולמא דהאי עשה. היינו דאכילת קדשים. מהאי עשה דהשלמה ומשני דמעלה ומלינה בראשו של מזבח. והק' שם הא גם בראשו של מזבח עובר על לאו דל"י חלב חגי ע"ב. ותי' דעשה דוחה ל"ת דל"י. ול"ש דל"ה בעידנא דאדרבה העשה מקיים קודם שעובר אל"ת. וכ"ה ממש בזה. ועיי"ש שכתב דגם למ"ד אין עשה דוחה ל"ת שבמקדש. אפ"ל דבכה"ג שהל"ת נדחית בשב וא"ת נדחה. וע"כ דהמ"ע דאכילה היא על כל הפסח. וא"כ כיון דהיחיד לא יכול לאכלו כולו. נמצא דלא יקיים המצוה. וא"כ אין מ"ע בשחיטת הפסח כלל כיון דלא יוכל לאכלו שעיקרו לא בא אלא לאכילה. אכן באמת אין ראי' זו כדאי להכריע מכמה טעמים. ועי' (בדף צ"א ע"א בפסחים) וברש"י ז"ל במתני' שם וברמב"ם (פ"ב מה' ק"פ ה"ב):

ה

ה) אבל באמת נ"ל להכריע ספק הנ"ל מסוגיא זו דתמורה. מדמותיב רב משרשיא מברייתא זו דלא יאכל עם המנחה חולין ותרומה. ואם נימא דיש מ"ע באכילת כל המנחה. א"כ אין זה שייכות למחלוקת דרבי ורבנן בעשו תקנה בקדשים. דהרי הטעם פשוט שלא יקיים המ"ע באכילה גסה. וע"כ דהמ"ע אינה רק באכילת כזית ראשון והשאר אינו מצוה באכילה רק מטעם שלא יבוא לידי נותר. א"כ שפיר מקשה דלרבי אי ס"ל דלא עשו תקנה בקדשים. א"כ מאי טעמא חיישינן בזה שיבוא לידי נותר. דמצד המ"ע די באכילת זית ראשון. וא"ש. ונראה שהיא ראי' גדולה ומכרעת דהמ"ע בפסח וקדשים ומנחות הוא רק בזית ראשון. וכדמסיק המנח"ח ז"ל:

ו

ו) ולפי"ז א"ש קושיתך דמה נרויח בזה שיאכל עמה חולין ותרומה. וא"כ תשאר קושי' תוס' ז"ל וכי מאבדין קדשים בידים. דהשתא א"ש. דכיון דמצוה בקדשים לאכול על השבע דהויא אכילה חשובה. ולהכי אם הי' לו אכילה מועטת המצוה שיאכל חולין ותרומה עמה כדי שתהי' נאכלת על השבע. א"כ בשיש לו אכילה מרובה ונאמר ג"כ שיאכל חולין ותרומה עמה. אז יקיים המצות עשה מן המובחר. שיאכל בסוף כזית אחד מהמנחה על השבע. והשאר לא יאכל כלל ומ"ע יצא ומן המובחר. משא"כ עתה שאסור לו לאכול חולין ותרומה עמה. א"כ הכזית הראשון שהוא דעל המצוה. השאר אין מצוה כמ"ש. אוכלו לתיאבון ולא על השבע. ומה שיאכל בסוף על השבע. זהו אינו מהמצוה כלל. וא"כ לרבי דלא עשו תקנה בקדשים היכא דמרויחין בזה. א"כ יאכל חולין ותרומה וירויח הרבה שיקיים המצוה כהלכתה ועל השבע. והשאר לא יאכל כלל וא"ש מאד:

ובזה אומר שלום לך כנפשך ונפש בנך המפלל לד' בעד אריכות ימיך בטוב ואין טוב אלא תורה:

יחיאל מיכל ראבינאוויץ

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף