אמרי בינה/דיני תרומות ומעשרות/כא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני תרומות ומעשרות כא

סימן כא

כתב הרמב"ם בהל' תרומות (פ"ג הכ"ג) כשמפרישין תו"מ מפרישין אותן על הסדר. כיצד מפריש בכורים תחלה לכל ואח"כ תרומה גדולה ואח"כ מעשר ראשון ואח"כ מע"ש או מ"ע והמקדים שני לראשון או מעשר לתרומ' או תרומ' לבכורים אע"פ שעבר על ל"ת מה שעשה עשוי. ומנין שהוא בל"ת שנאמר מלאתך ודמעך לא תאחר לא תאחר דבר שראוי להקדימו ואין לוקין על לאו זה עכ"ל. ועי"ש בכ"מ דבפ"א דתמורה פלוגת' דאמוראי ופסק כמאן דמיקל והכי דייק לישנא דמתני' דקתני אע"פ שעובר בל"ת ולא קתני שלוקה. והנה מאיזה טעם אינו לוקה לכאורה משום דהוי לאו שניתק לעשה דכתיב מכל מתנותיכם תרימו כמבואר שם בש"ס דאין לומר משום דהוי לאו שאין בו מעשה דמ"ש מימר דלקי משום דבדיבור עשה מעשה מקדים תרומה לבכורים נמי בדיבור עשה מעשה וכן כ' הר"י קורקוס שם. ועי"ש ברש"י ותוס' דקרא לא איירי אלא בהקדמת תרומה למעשר ואפ"ה הוי ניתק להקדמה דבכורים למעשר דלאו שניתק למקצתו אמרינן דניתק כולו ולכך הי' ס"ד דאביי דל"ח ניתק לעשה ופריך מן מימר דאינו מקיים בידים ומן אונס שגירש דלאו דידי' ניתק לגבי ישראל. ומשני הש"ס דבמימר הוי ב' לאוין וליכא אלא חד עשה. ועיין רמב"ם ריש הלכות תמורה שכ' כן והוסיף עוד טעם דהלאו אינו שוה לעשה שהציבור והשותפין אין עושין תמורה אם המירו אע"פ שהן מוזהרין:

ולכאורה י"ל דמטעם זה כ' הרמב"ם (פ"א) הלכות נערה דאע"פ שנאמר באונס לא יוכל לשלחה כיון שקדמו עשה שנאמ' ולו תהי' לאשה ה"ז ניתק לעשה שאין לוקין עליה אלא אם לא קיים העשה שבה ועי"ש בכ"מ שהביא דברי הש"ס מכות (דף י"ד) דר"י אמר כל ל"ת שקדמו עשה לוקין עליו הדר בי' משום דקשיא לי' מאונס שגירש דישראל מחזיר ואינו לוקה אף דקדמו עשה דולו תהיה לאשה. ולכאורה דבריו תמוהין מאד הא רבא מתרץ שם כל ימיו בעמוד והחזר קאי וכן הקשה בשעה"מ. ולדברי הרמב"ם הנז' היכא דהלאו כולל יותר מן העשה אינו מנתק י"ל דהא באונס ג"כ הלאו כולל יותר מן העשה דהלאו לא יוכל לשלחה כולל לכהן ולישראל והעשה דכל ימיו בעמוד והחזר לא נאמר רק בישראל דבכהן ליתא לעשה זו בשלמא לאביי דסובר אי עביד לא מהני וכל ימיו צריך שיהי' בקום ועשה בלא"ה לא לקי דל"מ אבל לרבא דכל ימיו לנתוקי לאוי הוא דאתי א"כ נילף מכאן דעשה שאינו שוה בכל מנתק ג"כ אף ללאו השוה בכל. אך י"ל דע"כ לא קאמר הרמב"ם דלאו השוה בכל לא מנתק ע"י עשה שאינו שוה בכל רק אליבא דידן דפוסק קיימו ולא קיימו וחייב לקיים העשה בידים ולדידי' הפטור הוא אם קיים העשה שהלאו עבר תיכף רק העשה מנתקו והיא במקום מלקות כמבואר ברש"י מס' מכות שם ולכן כיון שכבר עבר על הלאו וע"י העשה שרוצה עכשיו לקיים רוצה לנתק הלאו לא אמרינן שינתק ע"י עשה שאינו שוה בכל. אבל למאן דסובר ביטלו ולא ביטלו ועיקר עבירת הלאו תליא בביטול העשה דאח"כ וכ"ז שלא ביטלו בידים לא עבר על הלאו כמבואר שם ברש"י לדידי' אף אם הלאו כולל יותר מן העשה מ"מ כ"ז שלא ביטל העשה בידים ואדרבה שרוצה לקיים העשה בזה אף שהוא כולל יותר מן העשה והעשה אינו שוה בכל מ"מ מפטר ממלקות ע"י קיום העשה. ולפי"ז י"ל דרבא שפיר משני כל ימיו בעמוד והחזר קאי דהא רבא אית לי' מס' חולין (דף פ"א) דהתראת ספק לאו שמה התראה ולדידי' ע"כ דסובר ביטלו ולא ביטלו כמבואר בריטב"א מכות שם וברמב"ן בביאור הסוגיא ע"פ גרסת הרי"ף והרמב"ם דר"י דסובר קיימו ולא קיימו סובר התראת ספק שמי' התראה וריש לקיש דסובר ביטלו ולא ביטלו סובר ה"ס ל"ש התראה א"כ רבא דסובר ה"ס ל"ש התראה ע"כ דסובר ביטלו ולא ביטלו לכך שפיר משני כל ימיו בעמוד והחזר ואף דהלאו כולל יותר מן העשה הזאת כל שמחזירה ואינו מבטל בידים הוי ניתק ללאו. אבל אליבא דר"י דסובר קיימו ולא קיימו ע"כ דהדר ביה דע"כ הא דישראל מחזיר ואינו לוקה לא מטעם עשה דכל ימיו בעמוד והחזר דזה אינו שוה בכל דכהן אינו מוזהר על העשה הזאת וע"כ הא דמנתק הוא מצד העשה דולו תהי' לאשה ועשה זו שוה בכל וע"כ דאף עשה הקודם ללאו הוי ג"כ ניתק לעשה ולכך נקט הרמב"ם העשה הזאת ולהורות דאף לאו הקודמו עשה מינתק ג"כ:

אך אם נאמר כן דדעת הרמב"ם דאף עשה שקודם ללאו הוי ג"כ מינתק לעשה יקשה מהנך מקומות שהביא שם הרמב"ן במלחמת ה' והנה ממוציא בשר הפסח לחוץ דלוקה אתי שפיר לרמב"ם דלא הוי עשה כלל בזה ואם אכל לוקה כמו בקדשים שהוציא לחוץ כמבואר ברמב"ם (פ"ט מק"פ) ומ"ש בהלכות תמידין ומוספין (פ"ב ה"ו) המכבה גחלת מע"ג מזבח לוקה אף דהוי ג"כ עשה ואש המזבח תוקד בו. וי"ל דודאי אין העשה מוטל על הישראל דהא כתיב ונתנו בני אהרן הכהני' אש על המזבח וא"כ כשישראל כבה לא הוי ניתק לעשה ואם מכבה כהן י"ל ג"כ הואיל דאין העשה שוה בכל לא מנתק הלאו כמו בתמורה:

אולם לקושטא הי' נראה דאם כהן מכבה ומתקן הלאו כיון שמקיים העשה בידים אינו דומה להא דתמורה הנז' דשם אינו מקיים להעשה בידים דהא הרמב"ם (פ"ג ממלוה) כתב במשכון שלא ברשות אחד מעני אחד מעשיר הוי נל"ע השיב תשיבנו והקשה שם במל"מ הא כיון דבעשיר לא הוי העשה וא"כ העשה אינו שוה בכל והלאו שוה בכל. וצריך לומר דהא מבואר ברש"י ותוס' תמור' שם דקרא דמכל מעשרותיכם תרימו לא איירי אלא בהקדמת תרומה למעשר ואפ"ה הוי ניתק להקדמת בכורים למעשר וע"כ דסובר כיון שניתק למקצתו ניתק לכולה ופריך הש"ס והרי אונס דלאו דידי' ניתק לגבי ישראל ולא אפשר דניתק לגבי כהן ומשני שאני כהנים וכיון דאסר הכתוב גרושה לגבייהו אינו ניתק הלאו לעשה דלא דמי להא דאמר תרימו דהוי ניתק גם מהקדמ' דבכורים דמני' שמעינן שיכול לנתק אם עיות והקדים תרומה לבכורים דכך לי אם הקדים תרומה למעשר כאילו הקדים תרומה לבכורים הרי היכא דמנתק הלאו במקצת מנתק בכל גוני אף היכא דלא גלי לן קרא רק דוקא היכא דמקיים העשה אבל היכא דלא קיים העשה כמו בכהן באונס שגירש לא שייך זה כיון דאסורה עליו וא"כ ע"כ לא כתב הרמב"ם דלכך בתמורה לא הוי ניתק לעשה הואיל דאינו שוה בכל רק שם דאינו מקיים העשה בפועל ובציבור ושותפין לא חייל כלל העשה וכיון דאינו מנתק בציבור גם ביחיד לא הוי ניתק לעשה אבל לגבי משכון שלא ברשו' כיון דעכ"פ מנתק בידים הלאו דלא תבא אל ביתו ע"י העשה של תשיבנו לו בעני שמעינן דגם בעשיר יכול לתקן אם עיות כמו בהקדים תרומה לבכורים דמנתק אף דלא גלי לן קרא רק לגבי מעשר משא"כ בתמורה דתמורתן אינו תמורה והציבור אינו מנתק הלאו לכך לא הוי ניתק גם לגבי יחיד. ועיין מ"ש המקו"ח בהלכות פסח דיני בדיקה וביטול כה"ג מסברא דנפשי' לענין עשה דתשביתו על קושית השא"ר ועיין מ"ש בזה בהגהותי בדברי חיים דיני אבידה (סי' א') ליישב עפ"ז עוד כמה דברי' וא"כ לפ"ז בכהן המכבה גחלת מעל המזבח אף דלגבי ישראל לא יש אופן שיקיים העשה מ"מ כיון דלגבי כהן יש מציאות לקיים העשה בידים י"ל דהוי ניתק לגבי כהן אך מ"מ יש מקום לומר דמ"מ כיון דבלתי באפשרות לגבי ישראל לנתק הלאו בידים בעצמו לא מנתק בכה"ג אף לגבי כהן. ועיין או"ת (סי' צ"ט ס"ק ז') דבניתק לעשה ע"י מעשה בפועל ממש אמרינן להיפוך אף במקום שאין בו קום ועשה אין לוקין דאין לחלק לאו לחצאין ועי"ש בקצות החושן ומהך דאונס שגירש מבואר להיפך. אך שם בכהן אינו עושה בקום ועשה בשום אופן לכך נתחלק הלאו לחצאין משא"כ שם עכ"פ בעשיר עושה קו"ע ומ"מ צ"ע דבריהם ואכ"מ ויבואר אי"ה במקום אחר:

ומ"מ ממה דלא כ' הרמב"ם דאם הקדים תרומה לבכורים או מעשר לתרומה דאם לא הפריש אח"כ היינו שלא קיים העשה דלוקה כמו שכ' שם בהלכות נערה שאין לוקין אלא אם לא קיים העשה שבה וכאן סתם ואין לוקין על לאו זה משמע דלאו מטעם ניתק לעשה פטרו ממלקות וכן בהל' סנהדרין כשפורט הרמב"ם למנות הלאוין שאינן בכרת ומיתה בידי שמים ולוקין עליהם מונה שם הלאוין הנתקין לעשה כשלא קיים העשה דלוקה עי"ש (פח"י אות קי"ד וקח"י) ועוד שם ואינו מונה באם הקדים תרומה לבכורים דאם לא קיים העשה דלוקה. וברש"י כ' דניתק ללאו והעמידו בחוזר ומפריש ועיין בס' יקר תפארת להרדב"ז שם שרצה לומר דיחזור ויפריש כסדר ושוב כ' דאפשר גם כונת רש"י שחוזר וקורא שמותם על הסדר עיין שם. עכ"פ אם הקדים וקרא שם לתרומה קודם בכורים או מעשר קודם לתרומה ושוב נאבד הכרי דליכ' כאן תיקון הלאו כלל הי' לו לרמב"ם להשמיענו דלוקה א"ו דסובר דלאו מטעם ניתק לעשה פטור ממלקות רק מטעם דהוי לאו שאין בו מעשה וכמו דאמרינן שם בש"ס מס' תמורה אלא בש"ס שם הקשה מ"ש ממיר דלקי הואיל דבדיבורי' עשה מעשה מקדים תרומה לבכורים נמי. והרמב"ם (פח"י מסנהדרין) כ' כל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע וממיר ומקלל את חבירו בשם ועיי"ש בלח"מ דרמב"ם סובר דממיר הוי אין בו מעשה ור"י אמר סברת עצמו הואיל דבדיבורי' עביד מעשה ואנן לא קיי"ל כן רק אלו למדו מפי השמועה דאע"ג דאין בהן מעשה דלוקה ואין ללמוד דבר אחר מזה עי"ש א"כ לדידן פטור ממלקו' בהקדים תרומה לבכורים מטעם דהוי לאו שא"ב מעשה ולא מטעם ניתק לעשה וז"ב בדעת הרמב"ם ודלא כרי"ק ורדב"ז:

אך לכאורה יש להעיר הא מ"מ משכחת ע"י מעשה כגון שקרא שם ואמר שלא יחול שם תרומה עד לאחר שיעשה מעשה ויפריש בידים מן הכרי ובכה"ג נגמר הדבר ע"י מעשה ועיין רמב"ן מכות שם שהביא דברי הירושלמי מס' שבועות שבועה שאוכל ככר זה היום ועבר היום ולא אכלה ר"י וריש לקיש תרויהו אמרין פטור לא דאמר הן אמר הן טעמא דר"י שאין ראוי לקבל התראה וטעמיה דר"ל משום שא"ב מעש' מאי מפקה מביניהון והשליכה אין תאמר משום שהוא בל"ת שאין בו מעש' הרי יש בו מעש' עי"ש ברמב"ן א"כ ק"ו היכא דתלי עיקר הפרשה בהמעשה דהוי כיש בו מעשה וק"ו מהתם דשם מעש' הזאת לא הוי עבירה רק כיון דגורם המעש' לעבירת הלאו שע"י זה לא יכול לקיים שלא לעבור העבירה הוי לאו שיש בו מעשה כ"ש היכא דהותנה על העביר' עצמ' שלא יגמר רק ע"י מעשה הפרש'. ובמ"א רציתי לומר דלכך הרמב"ם הלכות פס"מ כ' דאינו לוקה על לאו דנותר משום דהוי ניתק לעש' ובמל"מ תמה אמאי לא כ' משום דהוי לאו שא"ב מעש' דהא נ"מ טובא דמשום נל"ע אם לא קיים העשה לוקה ומשום לאו שאב"מ אינו לוק' אף אם לא קיים העש'. ולדברי הירושלמי י"ל קצת דהא משכחת ע"י מעש' שנתן לנכרי וכדומ' שהושלך הבשר במקום שאי אפשר להוציא בלילה ולאכול דאז עביד מעשה והי' חייב אי לאו משום דהוי ניתק לעשה שיכול אח"כ לקבלו ולשרפו. ולמה שהוציא המל"מ (פ"ז) ממלוה ולוה מהמ"מ דהיכא דמשכחת לעבור ע"י מעש' לוקה אף כשעבר שלא ע"י מעשה לכך צ"ל לעולם לגבי נותר לפטרו ממלקות מטעם ניתק לעשה:

אולם דברי המל"מ נפלאים מאד הא מבואר בש"ס דנותר פטור משום לאו שאב"מ וכן מבואר מדברי הירושלמי הנז' בהשליכה לנהר דהוי כיש בו מעשה ובכ"ז בלא השליכה ולא אכלה פטור מטעם דאב"מ אלא ודאי דע"כ לא כ' כן המ"מ רק בחסמה בקול דעכ"פ אתעבד מעשה דדישה אבל בלא אתעבד מעשה כלל אין לוקין אף דמשכחת ע"י מעשה ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בדברי חיים דיני מכירה (סי' כ"ט). עכ"פ באם הותנה כנ"ל שלא יחול שם תרומ' עד שיפריש והפרשתו הוא מעש' באיסו' יקשה דילקה דהא הוי לאו שיש בו מעשה. ובאמת מדברי תוס' מס' שבועות (דף ד' ע"א) ד"ה אכל משמע דבזרקה לים הוי ג"כ א"ב מעשה אולם דבריהם שם צריכין ביאור רחב ואכ"מ. ואף לדבריהם י"ל דרק בגרם שיעבור העבירה לא מצטרף הזריקה למעשה משא"כ לענין הפרש' שיחול אז שם תרומה או מעשר צ"ע למה ל"ה כיש בו מעשה:

סליק
תם ונשלם שבח לאל בורא עולם

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף