אמרי בינה/דיני שחיטה/יג
|
< הקודם · הבא > |
קיי"ל כרבנן דבן פקועה ניתר בשחיטת אמו ואם מצא אף ב"ט חי אם לא הפריס עג"ק מותר ובהפריס טעון שחיטה מדרבנן ועיין רשב"א ב"ק (דף מ"א) בהא דקאמר בש"ס בשור הנסקל כיון שנאמר סקל יסקל א"י שנבלה הוא ואסור באכילה והקשה בתוס' דלמא איצטריך לבן פקועה וכתב הרשב"א וכ"ת דב"פ לא אקרי שור לא היא דהא לענין פטר חמור אקרי שה ואפילו למ"ד דאין פודין הוא משום דגמרינן שה שה מפסח כמבואר חולין (דף ע"ד) אלא נ"ל משום דלא אקרי שור אלא כשנולד כדכתיב שור או כשב או עז כי יולד אבל שה אפילו קודם לידתו אקרי שה עי"ש. וקשה לכאורה א"כ יהיה שה יוצא דופן כשר לקרבן פסח דכתיב שה ושה אקרי אף קודם לידתו א"כ מנ"ל דפסול לגבי' יוצא דופן דכל מה דפסול יוצא דופן לקרבן הוא משום דכתי' כי יולד ובעי שיהיה דרך לידה ואם נאמר דרק שור או כשב או עז דכתיב בי' כי יולד לא אקרי שור כו' עד שיולד ממילא ידענו דבעינן שיצ" ממעי אמו דרך לידה אבל היכא דנאמר שה קרינן ביה שה אף בבטן אמו א"כ יהיה יוצא דופן כשר לגבי שה ובש"ס חולין שם דקאמר גמור שה שה מפסח ופירש"י דפסח פסול משום יוצא דופן ועי"ש בתוס' דפירש בענין אחר דמיפסל מטעם שחיטה ועיי"ש במהרש"א וברשב"א שם מבואר משם רמב"ן דע"כ מיפסל משום יוצא דופן אפילו לר"מ והעלה דאפילו לר"מ דטעון שחיטה באמת אין פודין כיון דגמרינן גז"ש עיי"ש דמבואר דיוצא דופן פסול גם לפסח ואמאי הא כיון דאקרי שה ולגבי' לא כתיב כי יולד. ואולי י"ל כיון דילפינן גז"ש דתחת דכתיב גבי שור או כשב או עז כי יולד לגבי מעשר בהמה דכתיב כל אשר יעבור תחת השבט מה לגבי קדשים פרט לכל השמות הפסולין ובהם ג"כ יוצא דופן אף לגבי מעשר בהמה פרט לכל השמות הללו כמבואר בכורות (דף נ"ז) ואמרינן שם ומה כאן פרט לטריפה אף להלן פרט לטריפה והיינו דשוב ילפינן קדשי' מן מעשר א"כ כ"כ נאמר מה להלן כל יוצא דופן פטור ממעשר דשם לא כתיב שור או כשב כו' וכתיב צאנך ואף שה בכלל דפטור יוצא דופן ממעשר כ"כ לגבי קדשים פסול יוצא דופן אף מה דלא איתמעט מוכי יולד ואף דגם במעי אמו אקרי שה מ"מ יוצא דופן פסול לגבי' מגז"ש. ואף דבש"ס שם פרט רק טריפה מ"מ כיון דהוא גז"ש אמרינן נמי מה כאן פרט ליוצא דופן אף להלן פרט ליוצא דופן:
אך זאת קשה על הרשב"א דבר"פ גה"נ כ' דהא דאמר ר' אושיעא בחלב דשליל דהלך ר"מ ור"י לשיטתם דקאי רק על חלב לחוד ולא על גיד דר"מ דסובר דבן ט' טעון שחיטה דאלמא חשיב ליה בהמה מעליא וקרינן ביה וזבחת מבקרך ומצאנך הה"ד נמי דחשבינן ליה בהמה מעלית' דחדשים גרים לי' לענין חלבה וקרינן בי' חלב שור וכשב ועז ור' יהודא סבר דלא חשבינן ליה בהמה הלכך לא קרינן ביה בקר וצאן וחלבו מותר עד שעת יציאתו מרחם כדכתיב שור או כשב או עז כי יולד אבל בגידו לא הלכו בו אלא טעמא דר"י בגידו משום דקרינן כל בהמה תאכלו וקשה אם נאמר דשה מקרי אף במעי אמו הואיל דלא כתיב ביה כי יולד א"כ חלב שה יהיה אסור בשליל גם לר' יהודא. ועוד קשה לדבריו דבעינן לענין חלב שיהיה נקרא שור וכשב ועז וב"פ לא מקרי שור דבעינן כי יולד יהיה חלב יוצא דופן או אם קרע אמו והוציא הולד מותר לר"י דלא קרינן ביה חלב שור וזה מבואר כמעט במתניתין חולין שם קרעה מצא בה בן ט' חי טעון שחיטה לפי שלא נשחטה אמו וכיון דטעון שחיטה קרינן ביה וזבחת מבקרך אף לר"י וחלבו אסור ואמאי הא לא מקרי שור עד שיולד דוקא לדברי רשב"א ועוד הא פסקינן כר' יוחנן דתולש חלב מבן ט' חי חייב עליו דחדשים גרמו הרי אף קודם שיולד מקרי חלב שור. אולם באמת הא דדרשינן מוכי יולד פרט ליוצא דופן מבואר תוס' חולין (דף ל"ח ע"א) דלאו מלשון לידה דרש אלא גמר לידה לידה מבכור ועיין תוס' נדה (דף מ' ע"א) ד"ה גמר בסוף דבריהם. עוד קשה על הרשב"א הא בש"ס חולין (דף ס"ט) קאמר דחותך מעובר מותר מדכתי' וכל בהמ' מפרסת פרסה בהמה בבהמה תאכלו א"כ חזינן דעובר קרי בהמ' ובחלב כתיב כי כל אוכל חלב מן הבהמה אשר יקריב ממנו כו' ובתו"כ שם אין לי אלא חלב תמימים שכשר ליקרב חלב בעלי מומין מניין ת"ל מן הבהמ' חלב חולין מניין ת"ל כי כל אוכל חלב והיינו מדלא כתיב מאשר יקריב ואמר מן הבהמה לומר כל מה שנקרא בהמה ועיי"ש בק"א וא"כ כיון דעובר ג"כ קרוי בהמה יהיה אסור אף לר' יהודא. ומוכרח דמקרי בהמה דמבואר בש"ס שם למעוטי רובעו וחורש בו הרי אם חורש בשור ב"פ עם חמור חייב וע"כ אף דכתיב לא תחרוש בשור ולא מקרי שור ב"פ לדברי רשב"א הוא משום דילפינן שור משבת ושם כתוב וכל בהמתך הרי דמקרי בהמה. וי"ל כיון דכתיב אשר יקריב ממנה אף דגם בעלי מומין אסור מדדרש מן הבהמה בעינן עכ"פ שיהיה ממין הראוי לקרב אבל של שליל כיון דאינו מינו ראוי להקרבה דאשר יולד כתיב לכן אין חלבו אסור. אך אם נאמר כן דזה ל"ה מינו הראוי לקרב א"כ אף יוצא דופן ולא נשחטה אמו יהיה חלבו מותר וזה אינו וע"כ דזה הוי ממין הראוי לקרבן א"כ אף בבהמה כשהיא במעי אמה ג"כ קרוי בהמה יהיה אסור ועיין תוס' חולין (דף צ"ב ע"ב) ד"ה אלימא. וע"כ אתי רשב"א עלה מדכתיב חלב שור וכשב וזה לא נקרא שור עד שיולד. וצ"ע בכל זה אח"כ ראיתי בס' רביד הזהב פרשת שמיני שהעיר ע"ד הרשב"א הנז':
ודע די"ל הא דכתב רשב"א דבן פקועה לא אקרי שור לאו דאינו נידון בסקילה רק דכיון דמה דכתיב בקרא השור יסקל לא קאי על בן פקועה פריך שפיר הש"ס אינו יודע שהוא נבלה אבל באמת י"ל כיון דמקרי בהמה נידון בסקילה כמו כל בהמה להמבואר במכילתא פ' משפטים וכי יגח שור אין לי אלא שור מניין לעשות כל הבהמה כשור הריני דן נאמר כאן שור ונאמר להלן שור מה שור האמור בסיני עשה בו כל בהמה כשור אף שור האמור בכאן דין הוא שנעשה כל בהמה כשור א"כ ממילא אף בן פקועה כיון דהוא בכלל בהמה מודה הרשב"א דנידון בסקילה כמו שור הנסקל רק פשטא דקרא לא איירי במה דלא קרי שור. אך יש להתבונן במתניתין דב"ק (סוף פ"ה) פרט שם מה דאחד שור ואחד כל בהמה ולמה נאמר שור שדבר הכתו' בהוה ולא חשב נמי שור הנסקל. אולם מ"מ הדין אמת כמ"ש במכילתא דאחד שור וא' שאר בהמה חיה ועוף שהמיתו ה"א נסקלין כמבואר במתניתין דמס' עדיות וברמב"ם (פ"י ה"א) מנ"מ ממילא אין ב"פ יוצא מן הכלל וע"כ כוונת הרשב"א דפשטא דקרא לא איירי בב"פ דלא קרי שור:
ודע דבש"מ ב"ק שם כ' משם ר' ישעי' הא דלא משני דאיצטרך משום ב"פ משום דמ"מ נחירה בעי והרי זה דבר חדש דאף דב"פ מותר בשחיטת אמו מ"מ נחירה בעי ובטו"ז (סי' י"ג סק"ג) פשיטא לי דאין בו איסור אבמה"ח ומותר לאכול אבר אם חותך ממנו אפילו בזמן שהוא חי עדיין כמ"ש רש"י מס' שבת סוף פרק ר"ע דחגב הואיל דאין טעון שחיטה לית ביה משום אבמה"ח. ולדעת רבינו ישעי' כיון דטעון נחירה בסימנים ואם ממית אותו ג"כ אסור לאכלו וסובר דדומה למאן דסובר אין שחיטה לעוף מה"ת דמ"מ בעינן נחירת סימנים דוקא כן נמי ב"פ אף דשחיטת אמו מטהרתי היינו מידי נבלה אבל לאכול בחיים אסור וצריך נחירת סימנים אולם מכל דברי הפוסקים לא משמע כן.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |