אמרי בינה/דיני עדות/נט
|
< הקודם · הבא > |
לשון רמב"ם (פ' ח"י ה"ה) מעדות אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהם ועדים שהוזמו שלא בפניהם הרי הוכחשו לפיכך אם מתו העדים שהוזמו קודם שיזימו אותם בפניהם אין כאן עדות שהרי הכחישו זו את זו עכ"ל מלשון זה הוכיח הרלב"ח דשני העדיות שוין ושתיהן מוכחשות ודלא כריב"ש דסובר דהזמה שלא בפניהם דהוי הכחשה ובטל עדות הראשונים ובמרי"ט דוחה ראיה הזאת וכ' ומ"ש הרמב"ם לפיכך אין כאן עדות לענין תשלומין קאמר דלא מחייבי יורשים ליתן שהרי הכחישו זו את זו וחדוש הוא שחדשה תורה דוקא בפניהם ותמה בקונטרס הגאון ר' חיים יונה תאומים ז"ל וז"ל ואני תמה היאך עלה כו' לומר כן שאם לפטור את היורשים מן התשלומין הוא בא לאיזה צורך כתב ואין כאן עדות שהרי הכחישו זו את זו והרי כתב למטה חיוב עדים זוממין לשלם קנס הוא ולפיכך אין משלמין על פי עצמן כו' וכיון שכן הדבר פשוט שאם מתו קודם לכן היורשים פטורים מלשלם שהרי מורישיהן עדיין לא נתחייבו ועוד מאי איריא מתו קודם שהוזמו בפניהן אפילו מתו אחר כך קודם שחייבום ב"ד נמי לא משלמי יורשים עיי"ש עוד:
ואני תמה דמה דפשיטא ליה דאם מתו קודם שחייבום ב"ד דלא משלמי יורשים יש להוכיח להיפך מירושלמי כתובות מובא בתוס' ריש פרק אלו נערות ובש"מ שם ביתר ביאור בהא דקתני במתניתין הבא על בתו פטור מקנס משום דקים לי' בדרבה מיניה תיפוק לי' דקנסה לאביה ומוקי בירושלמי כשבא עליה עד שלא מת ומת. וע"כ איירי דקבלו הב"ד עדותן של העדים בחיי האב בפניו דאם לא כן הא אין מקבלין עדים שלא בפני בע"ד וע"כ דקבלו עדותו בחיו בפניו רק דמת קודם דחייבו הב"ד ואף דכבר גבו הב"ד וקבלו העדים מ"מ ליכא חיוב קנס עד שיחייבו הב"ד ואף דל"ש תו דלמא מודה ומפטר מ"מ ליכא חיוב עד שיחייבו ב"ד ועיין רש"י ותוס' ב"ק (דף ע"ד) ואם כן מ"מ יקשה הא כיון דכל זמן דלא חייבו הב"ד ליכא חיוב אם כן כשמת האב ונעשה חפשי ממצות למי יחייבו הב"ד. וע"כ דהירושלמי סובר דעכ"פ כשחייבו הב"ד נתחייב למפרע כמו"ש רמב"ן גיטין (דף מ"ב) ובש"מ ב"ק (דף ל"ג) ומ"מ כל זמן שלא נגמר הדין לא זכה האב בהקנס דבכל קנס דבת דהוא לאביה החיוב הוא לבתה וכשזכתה הבת זכה האב מבתה ואם כן כשמת האב מקודם אי לאו דפטור האב מטעם דקים ליה בדרבה מיניה היו הב"ד מחייבין והי' גומרין הדין ולחייב הנכסים לשלם להבת ובש"מ ב"ק שם הקשה לשיטת רמב"ן אמאי בלא הספיק האב לעמוד בדין עד שמת קנסה לעצמה הא אחר העמדה בדין נתחייב למפרע וכבר זכה האב בחיו וחייב כיון דאם לא יזכה בשעת העמדה לא יזכה רק אם יזכה למפרע אינו זוכה אבל באם אף אם לא יזכה למפרע יזכה מאז ממילא זוכה למפרע עיי"ש. וה"נ אי לאו דקם ליה בדרבה מיניה כיון דלא הספיקו הב"ד לחייבו בחיו רק עד אחר שמת ואז לית ליה זכיה אינו זוכה בקנסה והבת זכתה למפרע והיו חייבין היורשים לשלם. א"כ מבואר דאם נתקבלו העדים בחיו ולא נגמר הדין גומרין הב"ד הדין אחר מיתתן ונתחייבו היורשים לשלם:
אך קשה הא כמו דקבלות עדות בעינן בפניו כן הגמר דין בעינן בפניו דוקא כמש"כ בתשובת הרשב"א המובא בב"י (סי' שפ"ח) ובקנס ל"מ שום אונס ועיין רמ"א (סי' ת"ח) וברשב"א שם וצריך לומר כיון דעכ"פ ליכא נ"מ אם לחייבו כיון שכבר מת רק שאם יהיה גמר דין יהיה חייב למפרע ויתחייבו היורשים לשלם לא איכפ' לן אם הגמ"ד שלא בפניו. ובאמת מה שכ' הרשב"א שם הטעם דבעי הגמ"ד בפניו דאלו הוי הכא הוי טוען וקשה הא מבואר מס' סנהדרין ברוצח שנתערב דאין גומרין הדין אף דשם הוי בפניו רק הב"ד אין מכירין אותו וצריך לדחוק דמ"מ כיון דלא ניכר לפני הב"ד והוא אינו רוצה להכיר את עצמו חשיב יותר כשלא בפניו יהיה איך שיהיה עכ"פ מבואר בירושלמי הנז' דאם איתזמו העדים בחייה' בפניהם רק דלא נגמר הדין ומתו גומרין אחר כך ונתחייבו היורשי' לשלם דמה לי קנסא דאנוסה או קנסא דעדים זוממין וצ"ע על הגאון הנז':
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |