אמרי בינה/דיני עדות/נח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אמרי בינה TriangleArrow-Left.png דיני עדות TriangleArrow-Left.png נח

סי' נח

במכר לו פו"ט שלא באחריות דמעיד לו עליה דעת רמב"ם דבעינן שיכיר בו הלוקח שהוא שלו ובש"ך (ס"ק כ"ה) האריך בטעם הדבר בדעת רמב"ם לחלק בין קרקע למטלטלין ועיין בזה בתשובת אבקת רוכל ממרן הב"י ז"ל שכן כתוב שם משם גאון א' והב"י לא הסכים עמו ועיין בש"מ ב"מ (דף י"ד) בהא דאמרינן עביד אינש דזבין ארעא ליומא משם תוס' שאנץ. וראיתי בתומים שכתב דלכך כתב הרמב"ם דבעי שיכיר בו הלוקת משום דקשיא ליה קושית הראשונים הא המערער יצטרך להחזיר להלוקח דמים שנתן מטעם תקנות השוק ואחר כך יחזיר המערער אל המוכר אם כן הוי המוכר נוגע בשביל זה לכך צריך שיהיה הלוקח מכיר דאז אחר כך כשיבא המערער לגבות הדמים שנתן מן המוכר יהיה לו להמוכר שני עדים שאינו שלו ושלא כדין הוציא החפץ מן הלוקח היינו שעד א' שמעיד עכשיו עם המוכר וגם הלוקח יצטרף עמו דכבר אינו נוגע ויהיה פטור מהדמי' שנתן עיי"ש ומלבד דזה דוחק גדול בדברי רמב"ם דאם כן העיקר תלוי במה שמכיר בו כדי שיהיה יכול להעיד אחר כך בתורת עדות אם כן חסר תנאי אחד שיהיה הלוקח כשר לעדות דאם הלוקח פסול אם מצד פסול הגוף אם מצד קורבא אל הנגזל אז שוב לא יהי' יכול להעיד אחר כך ובכה"ג אין המוכר מעיד דשוב הוי נוגע מטעם החזרת דמים לנגזל מה שנתן מצד תקה"ש והי' לו לרמב"ם להזכיר זאת ולא לסמוך על מה שמכיר בו לבד ומלבד זה מאי מהני שמכי' בו כיון דעכשיו אין להלוקח תורת עד נשאר נגיעתו של המוכר דא"י אם יגיד אחר כך בתורת עד בפני ב"ד ואף דעכשיו אומר שמכיר בו דלמא בשקר אומר נגד שני עדים כיון דהוא רק בע"ד אבל אחר כך אם לא נקבל עדותו של המוכר ויוציא ממנו ויבא אחר כך המערער להוציא הדמים שנתן ללוקח לא יעיד בשקר לכך מעיד עכשיו המוכר בשקר כמו דחיישינן לכל נוגע.

אולם בגוף הדין יש להתעורר הא אף דיהיה לו אחר כך להמוכ' שני עדים להכחיש את עדי הנגזל מ"מ יהיה תרי נגד תרי ואף דלא יהיה בכחו להוציא הדמים מן המוכר דאוקי ממונא על חזקתו מ"מ תפיסה בטענת ברי מהני לגבי תרי נגד תרי לכ"ע אם כן שוב נשאר נגיעת המוכר על מקומו דאם לא יעיד ויוציא החפץ מהלוקח יתבע ממנו אחר כך דמים שנתן מצד תקה"ש וירא שלא יתפוס ממנו דבקל יכול אדם לתפוס ומצינו לגבי עדים זוממין היכא דרצו לחייב שיהני תפיסה ואתזמו דחייבין לשלם כמבואר רמב"ם (פ"כ) מעדות וכתב המ"ע והכ"מ שם כיון דבקל יכול אדם לתפוס הוי כזממו לחייבו ממון וחייבין בשביל זה לשלם מכ"ש דניחוש שישק' בשביל זה שירא שיתפוס ממנו הדמים שנתן הואיל דאף אם יעיד אחר כך לא יהיה יותר מתרי נגד תרי ומהני תפיסה. וקצת יש להוכיח ממה דמוקי בש"ס בגוזל ונגזל ובמת גזלן ולא הניח אחריות נכסים דלא יגבה מיתומים הדמי פו"ט וכן מבואר מכל הפוסקים דמדינא דגמרא דמטלטלין דיתמי לא משתעבדי אם לא הניח קרקע אז מעיד על הפו"ט כיון דלוי קנה ביאוש וש"ר הא מ"מ מצוה על היתומים לפרוע חובות אביהן אם ירשו מטלטלין ואם רצו הב"ד כופין כמבואר (סי' ק"ז) אם כן עכ"פ נוגע בשביל זה וצריך לומר דמ"מ כיון דאינו יכול לגבות לא יעיד בשביל זה שקר.

אך מ"מ להסוברים דהיכא דחייב לצאת ידי שמים מהני תפיסה אם כן יהיה נוגע בשביל זה דאם יהיה נשאר ביד לוי אחר כך כשיביא עדים שלו יהני לו תפיסת מטלטלין מיורשיו ועל כרחך דבשביל תפיסה לא הוי נגיעה וכמו כן בשביל דלא יתפוס ממנו גם כן לא הוי נגיעה אך מ"מ זה דוחק גדול כמבואר דבקל יכול לתפוס ובודאי ירא שיתפוס ממנו ואי דיהיה גם כן נוגע במקום דיהני תפיסתו יש לומר אף אם נאמר דבמקום מצוה מהני תפיסה מ"מ זה לא יפסיד דאף אם יוציא יהודא מלוי כשיביא אחר כך שמעון עדיו שראובן גזל ממנו יהיה גם כן תרי נגד תרי ואם מהני במטלטלין תפיסה אז אף אם יוציא יהודא בעדים יהני שוב אחר כך גם כן תפיסה לשמעון.

אך באמת הסכימו כל הפוסקים דמדינא דגמרא לא מהני תפיסה במטלטלין דיתמו ודלא כמל"מ הל' מלוה ולוה ובאמת היה קצת נראה דכיון דעכ"פ מצוה הוא על היתומים לפרוע חובת אביהן יהי' נוגע בשביל זה דעכ"פ הוי כטוה"נ על ידי עדותו. אולם באמת אף אחר עדותו מ"מ לא יהיה חל על היתומים החיוב לפרוע דיכולין לומר אנן אעדי שמעון סמכינן ועיין ש"מ ב"ב בשם עליות ר' יונה. אבל היכא דעל ידי עדותו יהיה לו ריוח שלא יכול אחר כך לתפוס ממנו יש לומר באמת דזה חשוב כהנאת ממון והוי נוגע ודברי התומים צריכים עיון:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף