אמרי בינה/דיני עדות/נד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני עדות נד

סי' נד

והנה במחלוקת הפוסקים אם נוגע פסול מטעם דהוי כמעיד על עצמו ומטעם קרוב או מטעם משקר כמבואר סמ"ע וש"ך ואחרונים והמריב"ל נסתפק בנוטל שכר להעיד אם פסול מדרבנן או מן התורה ואם נוגע פסול מטעם משקר בשביל הנאתו נוטל שכר גם כן פסול מן התורה דחיישינן למשקר ואם פסול נוגע משום דאדם קרוב אצל עצמו אבל לא חיישינן למשקר נוטל שכר להעיד כשר מה"ת והמרח"ש בק"ע (דף ד') כ' דנוגע יש לו צד הנאה וזכות בגוף העדות אבל בנוטל שכר דאין לו זכות בגוף העדות והוי רק כפועל שמשלמין לו שכר טורחו בשביל זה לא חיישינן דמשקר כיון דגוף הזכות הוא לבע"ד ונוטל שכר מבחוץ וכמו כן בס' בתי כהונה (ח"ב סי' כ"ו) וכתב עוד שם דמה דפשיטא להו להני רבנן דפסול נוגע בעדות דבר תורה הוא ולא מצאתיו מפורש דיש לומר מן התורה אוקי גברא אחזקתיה שלא יעבור איסור עדות שקר בשביל הנאת ממון אבל כשמעיד לעצמו אדם קרוב אצל עצמו וגזירת הכתוב הוא בקרובים עיי"ש ועיין קצוה"ח (סי' ל"ז ס"ק ה') דהעלה באמת דנוגע אינו פסול אלא מטעם דאדם קרוב אצל עצמו והחשש דמוכר שדה לחבירו שלא באחריות דאינו מעיד מפני שמעמידו בפני בע"ח הוי כנוטל שכרו ואינו פסול אלא מדרבנן ועיי"ש בנתיבות והקצוה"ח אזיל להך צד דנוטל שכר אף מצד אחד גם כן אינו פסול מן התורה ועל כרחך מה"ט שכתבו המר"חש והב"כ כיון דאין מעיד לעצמו ואין לו זכות רק מבחוץ:

וראיתי ברמ"ה ב"ב פ' חה"ב (סי' קע"ה) שכתב בהא דקבלן אינו מעיד וקיי"ל כמ"ד אינו מעיד כו' ועוד דקיי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר עכ"ל הרי דנוגע פסול מן התורה ואף דשם אינו מעיד על עצמו כלל דעדיין אין לו לקבלן על הלוה אף שעבוד על השדה פסול מן התורה ועוד שם (סי' קנ"ה) בהא דמכיר בה שהיא בת חמורו וז"ל ול"ח לגומלין דלמא האי לוקח מודה ליה למוכר שהוא ב"ח כי היכא דלתכשר מוכר לאסהודי ליה דכי פסלינן ליה לנוגע בעדות משום דאית ביה הנאה לדידיה בהאי סהדותא ממילא ואין אדם נאמן ע"י עצמו אבל למחשדיה דמכוין למישקל ממונא או הנאה מחבירו לאסהודי ליה ל"ח דא"כ כולה עדיות דעלמא נמי ניחוש דלמא אגרא יהבו ליה לאסהודי ומדבריו נראה דפסול נוגע כל שיש בו הנאה דממילא ולא מטעם חשש דמשקר וכשיטת הר"י מיגאש וכ"כ שם (סי' ק"ל) דפסול נוגע כפסול קרובים דמי דאדם קרוב אצל עצמו. אולם מ"מ כנראה לית ליה לחלק בין אם יש לו זכות בגוף הדבר או זכות מבחוץ דכ"ז שלא ידענו דיש לו תועלת ל"ח אבל אם ידענו דנטל שכר פסול מן התורה כמו דקבלן אינו מעיד כל דידענו דיש לו תועלת. ואולי יש לחלק דבקבלן כבר יש לו זכות זה בטרם שבא להעיד מה שאין כן באם מקבלים שכר חזקה שלא יקבלו שכר להעיד שקר ודומה להא דמכור בה שהוא ב"ח. אולם באמת גם שם דעת הנ"י דבעינן שיכיר בה קודם שבא העירעור וכנראה דס"ל דנפסל מן התורה היכא דיש בירור שקבל איזה הנאה וכבר הכריעו האחרונים דנוגע פסול מטעם משקר ואינו נאמן בנוטל שכר להעיד אף בעגונא להעיד שמת בעל' כמבוא' במ"ב ובנ"ב מהד"ק אה"ע (סי' ז"ך) הכריע כדעת הסמ"ע והש"ך וכ' וגם מהר"ם מלובלין אתי כוותייהו. ובאמת המר"ם מלובלין כ' כדעת הע"ש דנוגע שיש לו הנאה הוי כקרוב. וראייתו של הנו"ב שם כבר כתבתי בסימן הקדום דאינו מוכרע דעל עצמו לוה ומלוה לאו תורת עד הוא כלל ובאמת כנראה גם דעת הרמב"ם כדעת רבו הר"י מגאש ז"ל דמטעם קרוב הוא פסול וכמו"ש הנו"ב שם שלשון הרמב"ם משמע כדעת הע"ש והיינו ממה דכתב (פט"ו) כל עדות שתבא הנאה לאדם ממנה אינו מעיד בה שזה הוא כמעיד על עצמו וכן כתב שם המבי"ט בס' קרית ספר ואדם קרוב אצל עצמו וכן הרמב"ן מס' מכות הביא דעת ראב"ד ור"י מיגאש דלכך מהני סילוק ולא מפסל מטעם דבעינן תחילתו בכשרות משום דלאו עד מקרי ההיא שעתא וכן הריטב"א קידושין (פ"ב) כנראה דנוטה לדעת זה. וברמ"ה שם (סי' ק"ל) כתב גם כן דפסול נוגע בעדות כפסול קרובים דמי דקיי"ל אדם קרוב אצל עצמו. ואם כן בעדות אשה יש עמודים גדולים להתיר ובפרט בנוטל שכר דאינו רק ענין מבחוץ וזכות חדש וכמו שכתב המרח"ש והבתי כהונה יש לומר דכ"ע מודים דלא חיישינן למשקר:

וראיתי בתשובת פנ"י ח"ב (סי' ס"ד) שם הביא תשובת הגאון ז"ל בנו של בעל מ"ב והעלה להתיר בנוטל שכר להעיד לאשה שמת בעלה מטעם דנוטל שכר להעיד אינו פסול רק מדרבנן ובעדו' אשה כשר פסולי דרבנן וכתב שהסכימו עמו ג' גאוני זמן ההוא ובתוכם הגאון בעל תויו"ט ז"ל ובעל פנ"י חולק והחמיר בזה לפסול מטעם נוגע וכתב להוכיח דפסול דנוגע הוא מה"ת מהא דשליח נעשה עד וכתבו הראשונים מן הירושלמי דאם קדשה בכסף הוי נוגעים בדבר ואם ל"ה פסול דנוגע רק מדרבנן יהיה צריכה גט כמו במקדש בפסולי עדות דרבנן והאריך בזה וכמו כן פלפל בזה בתומת ישרים (סי' ע"ג) והוסיף לומר כיון דעיקר הנגיעה הוא משום עד הצריך שבועה והיסת ל"ה אלא דרבנן מהראוי לומר דל"ה פסולי תורה אך באמת שם הוו מטעם הנגיעה כבע"ד ממש דעל עצמן הן מעידין שעשו שליחותן וכיון שנוגע להם הוי גוף העדות כעל עצמן ופסולין מה"ת מה שאין כן בקבלת שכר שהוא דבר מבחוץ וגוף העדות אינו על עצמו וכמו"ש המרח"ש והבתי כהונה וקצוה"ח עוד כתב דנגיעה פוסל מצד משקר וכ' דהא אפילו גבי אשה עצמה אם איכא נגיעת ממון כגון אמרה תנו לי כתובתי לא מהימנא ואף די"ל דהתם עיקר עדותה הוא על ממון ועל ממון אינה נאמנת וכמו שכ' רש"י יבמות פרק האשה שלום מ"מ מדברי רמב"ם (פי"ו) מאישות מבואר להדיא דהטעם הוא דעל עסקי הכתובה באה וה"ה בחזקת שלא מת ואין דעתה אלא ליטול כתובתה מחיים בלבד הרי דחיישינן דמשקרא משום ממון. ואינו ראיה למפסל בשביל זה לעד כשר המקבל שכר די"ל כמו שסיים שם הרמב"ם ואין דעתה להנשא אלא ליטול כתובה ולא נוכל להתירה מטעם דדייקא ומנסבא דאמרינן דלא תידוק שמשקרת רק כוונתה להתירה וליטול כתובה מחיים משא"כ בעד אחד כשר לא חשדינן דיעיד בשקר בשביל ממון ויש לומר דמתירין אותה בשביל דדייקא ומנסבא ולא תקלקל עצמה ועיין בשב שמעתא (ש"ז פ"ז דכ' דאם אינו רוצה להעיד עד שיתן לו שכרו להעיד עדות המועיל להתירה אף דאינו פסול מטעם נוגע למ"ש הריטב"א בנ"י יבמות שם דהה"ד אם הביאה עד א' לב"ד להעיד שמת בעלה ותובעת כתובתה כיון דאדעתא דכתובה אתאי לא שרינן לה והב"ש כתב הטעם דמשום חימוד ממון לא דייקא הרי אף דבעדות אשה אם אינה תובעת כתובתה לא חשדינן לה לנוגע ומתירין אותה וכל שמזכרת כתובתה חשדינן לה בחימוד ממון ומשקרת והה"ד בעד א' אם אינו מזכיר צד ממונו כמו דבן בעלה מעיד אף דנוגע הוא לירושה ואם אמר בפירוש תנו לי ירושתי הוי ליה נוגע וחשדינן למשקר בשביל ממון כן נמי באם מזכיר ממון בעד א' ואינו רוצה להעיד עד שיתנו לו שכרו חשדינן למשקר בשביל חימוד ממון:

ולע"ד אף אם נאמר בבן בעלה אם מזכיר ירושתו חשדינן למשקר כמו באשה אם הביאה העד א' לב"ד ותובעת כתובתה מ"מ יש לומר דוקא שם דהא החימוד ממון גלוי לעין כל דמה להם להזכיר הממון הא האשה אם יתירוה להנשא ממילא תגבה כתובתה וכן בבן בעלה אם נאמר דהוי נוגע אף דאין מורידין אותו לנחלה מכל מקום לאו כ"ע דיני גמירי וכמו שכ' הנו"ב שם למה לו להזכיר כלל הנחלה אם אין עיקר כוונתו ע"ז יעיד בסתם אלא ודאי כיון דמזכיר הירושה חזינן דעיקר מטרתו על הירושה וחשדינן ליה למשקר וכן להאשה כיון דתובעת מיד הכתובה שוב לא סמכינן על הגדת העד וחשדינן לה למשקרת היינו דלא תידוק כלל ורק כוונתה על הכתובה וכמ"ש הרמב"ם ובאמת לא תנשא ולא תקלקל א"ע לכך אין מתירין אותה כמו אם היא מעידה ואמרה תנו לי כתובתי משא"כ בעד א' כשר ואינו רוצה להעיד עד שיתנו לו שכרו אם נאמר דנוגע כשר הואיל דלא חשוד שישקר בשביל חימוד ממון ועיקר העדות אינו נוגע לעצמו שוב לא נוכל לפסול אותו בשביל שמזכיר הממון דהא אם לא יבקש לא יתנו לו אחר כך כלל ובמה יופסל עדותו ויהיה חשיד למשקר בשביל חימוד ממון הואיל שמזכיר הממון הא אם נחזיק בסברא דלא יעיד בשקר בשביל הנאת ממון הבא לו מחדש ליכא שום ריעותא במה דתובע שכירתו וא"ד כלל לאשה התובעת כתובתה דדבר שפתים בזה אך למותר דממילא אם נתיר אותה שתנשא תגבה כתובתה וכן בבן בעלה למה ימהר לתבוע הירושה חשדינן למשקר מה שאין כן במבקש שכר וז"ב ופשוט:

וראיתי שם בש"ש שהקשה ע"ד הריטב"א דסובר הה"ד אם הביאה עד אחד לב"ד שמת בעלה והיא תובעת כתובה דאמרינן אדעתא דכתובה אתאי ולא שרינן לה מהא דאמרינן פ' שבועת העדות הכל מודים בעד מיתה שהוא חייב ופירש"י דהשביעתו שיעיד בה שמת בעלה כדי שתטול כתובתה והיינו דצריכה דעיקר' לממון תבעה את העד להעיד ואם כן אם דעתה בפירוש להשביע את העד שתטול כתובה אין העד נאמן ולא שרינן ולא תטול כתובתה ואם עיקרה להתירה אין כאן כפירת ממון. ויש לומר דהא באמת אם שותקת מתביעת הכתובה מתירין אותה להנשא וממיל' לגרר אחר זה גביית הכתובה רק אם תבעה הכתובה אמרינן אדעת' דכתובה אתאי ובאפוקי ממונא סהדי בעינן והא דלא המניה אנן אנשואין בלחוד מיהא ולא נדרוש לה מדרש כתובה כ' הריטב"א סוף יבמות דהמנוה משום עגונא היכא דעיקר דעתא משום נשואין כדי שלא תתעגן אע"ג דגביא כתובה ממילא אבל בבאה משום כתובה ובעיקר עדותה ליכא עגונא לא הימנוה והיינו כיון דאנן רואין שעיקר עדותה הוא משום הכתובה לכך לא מקבלין עדותה וזה אתי שפיר אם תבעה רק הכתובה לפני ב"ד וכן אם הביאה העד לב"ד שמת בעלה והיא תובעת כתובה אז אמרינן אדעת' דכתובה אתאי ולא שריא לה דלאיזה צורך תובעת עכשיו הכתיבה דהא העד מעיד עדותו וממילא כששרינן לה להנשא תתבע הכתובה ומה לה להחיש ולמהר תביעת הכתובה מזה נראה דעיקרא אדעתא דכתובה מה שאין כן היכא דהעד כופר עדותו ואינו רוצה להגיד והיא משביעו שיעיד כיון דאם לא תתבע הכתובה אזלינן בתר עיקר הדבר תביעה אם כן לא יועיל השבועה לחייבו בכלום דלא הוי כפירת ממון ולכן מוכרחת להזכיר הכתובה גם כן כמו שפירש"י ז"ל והשביעתו להעד כדי שתטול כתובתה דעיקרו לממון תבעה את העד להעיד ובכה"ג גם הריטב"א מודה דמתירין אותה כיון דלא יש לנו ראיה שאדעתא דכתובה אתאי דהיא מוכרחת לתבוע הכתובה כיון דהעד כופר עדותו וע"י השבועה אם יתחייב שיהיה כפירת ממון יכריחוהו להעיד לא איבדה בשביל זה שלא להתירה להנשא וכיון שמתירין אותה להנשא ממילא נדרוש לה מדרש כתובה:

וגם לתירוץ השני שכ' שם הריטב"א דהימנותא דדייקא ומנסבא משום שהחמרת עליה בסופה שתצא מזה ומזה אבל זו שעיק' כוונתה משום כתובה אולי לא תנשא ולא מקלקלא וגובה כתובה שלא כדין ובעדות שקר ומשום הכי אף אם הביאה היא העד לב"ד שמת בעלה והיא תובעת כתובה דאז אמרינן אדעתא דכתובה אתאי לא שרינן לה דעיקר דהקילו חכמים להאמינו בדבר שבערוה הוא משום עגונא ומתוך חומר שבסופה וכיון דאדעתא דכתובה אתאי אמרינן דלא תנשא ותגבה כתובה על ידי עד א' דלאפוקי ממונא תרי סהדי בעינן אבל אם העד אינו רוצה להעיד עד שהשביעתו להעיד אז בהכרח צריכה לתבוע הכתובה לא ידענו מריעותא במה שתובעת הכתובה לכן אז אם יודה העד עדותו שרינן לה וממילא גובת הכתובה וי"ל נ"מ בין השני תירוצים של הריטב"א אם אח"כ עברה ונשאת אם תגבה הכתובה דלתירוץ הראשון בבאה משום הכתובה ובעיקר עדותה ליכא עגונא לא הימנוה לכן אף כשנשאת יש לומר דלא תגבה הכתובה אבל לתירוץ השני דאולי לא תנשא ולא מקלקלא השתא דראינו שנשאת ויש חומר בסופה ואמרינן דדייקא שוב ממילא גובת הכתובה ועיין ח"מ אה"ע (סי' י"ז ס"ק פ"ד) וב"ש שם (ס"ק קל"א) דבעברה ונשאת נותנין לה כתוב' דהא אזיל לה חשדא:

עוד יש לומר בישוב קושית השב שמעתתא על הריטב"א דיש לומ' אף אם הביאה העד לב"ד ותובעת הכתובה דאין מתירין אותה מ"מ אם אח"כ באתה לפני ב"ד אחר ואמרה מת בעלי ואינה תובעת הכתובה מתירין אותה. ועיין ריטב"א מס' שבועות (דף ל"ג) הבאתי לעיל (סי' ט"ז) באמר לדידה ולא אמר בב"ד דאין מתירין אותה בב"ד זה דהעד נאמן יותר ממנה מ"מ כיון דרבנן התירוה להנשא על פי עד א' שאמר לה כן חוץ לב"ד מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הוי האשה כב"ד בענין זה ובב"ד שלא שמעו הכחשת העד כי שרו לה בדין שרו לה וגם היא יכולה לילך בהיתר שיתירוה עיי"ש וה"נ דכוותיה כיון דחכמים האמינו לעד מתוך חומר והיא יודעת אף שתובעת הכתובה מכל מקום כוונתה להתירה ויש לה חומר בסופה כי תידק להנשא יכולה לילך לב"ד אחר ולומר שמת בעלה כדי שיתירוה להנשא ואחר כך תגבה הכתובה ואף כי יש לחלק קצת משם דשם יודעת שהעד כבר אמר לה וששוב אינו חוזר ומגיד וכמו שכתב הריטב"א שם רק שאינה נאמנת עלינו לגמרי לכן יכולה לילך לב"ד אחר מה שאין כן כאן אם כבר העיד עדותו והב"ד לא קבלו עדותו בשביל שבאתה אדעתא דכתובה שוב לא נקבל עדותו מ"מ יש צד לומר כיון דהיא יודעת שלא הוי דעתה רק אכתובה ושתנשא ותידק ויש לה חומר בסופו אפשר לומר דיכולה לילך אחר כך לב"ד אחר ולומר שמת בעלה כדי שיתירוה להנשא ואם כן כשהשביעתו להעיד וכפר שפיר יש כפירת ממון דאם היה מעיד עדותו אף דבב"ד זה ל"ה מתירין אותה כיון דבאתה אדעתא דהכתובה מ"מ יכולה ללכת לב"ד אחר שיתירוה להנשא ואח"כ תגבה הכתובה וצ"ע בדין זה:

ויש להבין למה בתובעת כתובה אינה נאמנת על מיתת הבעל תהיה נאמנת במגו דלא הוי מזכרת הכתובה אלא להתירה להנשא ואף לגבי כתובה תהיה נאמנת במגו הזאת וראיתי בספר נתיבות לשבת מבעל ההפלאה ז"ל (סי' י"ז) דעמד ע"ז וכתב לענין ממון אינו נאמן במגו דהוי מגו להוציא ואף דהיכא דאיכא שטרא מעליא אמרינן מגו להוציא הכא דיש לומר שהוא חי ולא ניתנה כתובה לגבות מחיים ל"מ המגו ויקשה מ"מ להסוברים דאמרינן מגו להוציא. וי"ל למה שכתב הרמב"ן ב"ב מגו לא עדיף מעדים וכמו דאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וב"ד כן לא מהני מגו וכיון דהוא שלא בפני בע"ד לא מהני המגו לגבי ממון ועיין קצוה"ח (סי' ק"י) ובש"ך (סי' ק"נ) ויבואר אי"ה במקומו ועוד יש לומר להמבואר מדברי מהרי"ק שורש (ע"ב) דאשה שאמרה לבעלה גרשתני אם תובעת כתובתה דאינה נאמנת הוא רק לענין כתובה אבל שתנשא מותרת ועל כרחך צריך לחלק דהא באומרת מת בעלי ותנו לי כתובתי דאין מתירין אותה אף להנשא דיש לחלק בין מיתה לגירושין דבגירושין לא תעבור להיות באיסור כל ימיה מה שאין כן במיתה מצינו דאומרת כן בדדמי מחמת אומד הדע' אף שאינ' יודע' בבירור ובאשה דעלמא אמרינן חזקה דדיקא ומנסבא ואינה אומרת מת עד שיודעת בבירור אבל בזו שתובעת כתובתה חיישינן שמא אינה יודעת בבירור ומסתפקת בדבר ומחמת חימוד ממון קאמרה ואחר כך תסמוך על היתר ב"ד ולכך אין מתירין אותה אף להנשא וכן כ' בספר עצי ארזים (סי' י"ז ס"ק ט') ולכך אינה נאמנת אם תובעת כתובה דמשום חימוד ממון חיישינן לבדדמי וממילא נופל הוכחת המגו כיון דאומרת בדדמי. ואי"ה יבואר עוד בזה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף