אמרי בינה/דיני עדות/ט
|
< הקודם · הבא > |
כתיב עפ"י שני עדים יקום דבר דרשו חכז"ל מפיהם ולא מפי כתבם. ודעת ר"ת דוקא אלם דאינו ראוי להעיד בפיו אבל ביכול להעיד בפיו יכול להעיד מתוך הכתב ודעת הרמ"א בתשובה דבדיני נפשות מודה ר"ת דצריך להעיד בפיו אולם דעת הר"ש בן התשב"ץ במאמר תיקון סופרים דאף בדנ"פ ודיני קנסות כותבין ושולחין עדותן בב"ד והקשה על ר"ת מהא דמס' שבועות צורבא מרבנן דידע סהדותא לחבריה לא ליזל לב"ד דזוטר ובאיסורא אין חכמה כו' ואמאי יכתבנה וישלחנו לב"ד וכן באיסורא לא ליזל ויכתב עדותו וישלחנו גם הקשה הא בדנ"פ וקנסו' בעינן דו"ח וכתב דאפשר דר"ת לא הכשיר רק בדבר דא"צ דו"ח גם הביא משם ספר המצות קטן דהקשה מהא דמלך לא מעיד ולא מעידין ואם איתא ישלח כתבו לב"ד. וראיתי בתומים (סי' כ"ח ס"ק ט"ו) דעמד ג"כ ע"ז מהך דצורבא מדרבנן וכתב בשלמא כהן גדול דאינו מעיד משום דהוא זקן ואינו לפ"כ ל"ק כיון דאינו במציאות דיכול להעיד בפיו דהוי זקן ואינו לפ"כ א"כ אינו ראוי לבילה אבל בחזי דראוי להעד בפני ב"ד הגדול ממנו ראוי לבילה מיקרי. ואני לא א]דע הא לדעת רמב"ם וש"ע ח"מ (סי' רס"ג) בזקן ואינו לפי כבודו גבי אבידה אם רצה למחול יכול למחול א"כ ראוי לבילה הוא לגבי עדות והתומים בעצמו (ס"ק י"ב) סובר דכ"כ לגבי עדות יכול למחול הן אמת דדעת רשב"א מס' שבועות (דף ל') דלגבי עדות להתבזות לפני ב"ד דזוטר מיני' אינו רשאי להעיד י"ל דכהן גדול ודאי אסור. ברם לא אדע עיקר הקושיא מי לא עסקינן דהת"ח והכה"ג לא ידעו לכתוב ועיין רמב"ם פי' המשניות סו"פ האומר בגיטין וז"ל אינו מן הנמנע שב"ד הגדול לא יהיו בקיאין בכתיבה לפי שהתנאי בב"ד שיהיו חכמים לא שיהיו סופרים א"כ בת"ח שאינו יודע לכתוב לא סגי באיסור עד שיעיד ובממון לא יכול להעיד דהא צריך לכתוב בכ"י ממש ואם מצוה לאחר לכתוב ושולח הכתב לב"ד גם ר"ת מודה דל"מ דהוי עד מפי עד ואם אינו יודע בעצמו לכתוב א"י להעיד.
ומ"ש בתומים דבכנה"ג כיון דלא יש מציאות שיעיד בפיו הוי אינו ראוי לבילה דבר זה אינו ברור די"ל כיון דיכול להגיד בפיו רק דארי' דרבע עלי' מחמת איסור הוי ראוי לבילה וכן כתב סברא זו הש"א (סי' י"ו) לענין שומע כעונה וכן מבואר מדברי טו"ז או"ח (סי' ל"ב ס"ק ח"י) משם הב"ח ובמ"א הוכחתי דדעת הר"ן וריטב"א סוכה (דף ל"ח) דגם מניעה מצד איסור מקרי אינו ראוי לבילה וכן הוכחתי מש"ס ותוס' ר"פ כסוי הדם ועיימ"ש בספרי ח"א או"ח (סי' י'):
ומה שהביא התומים ראי' דבדנ"פ ל"מ לשלוח כתבו לבד מש"ס סנהדרין (דף ס"ה) יצאו עדים זוממין דא"ב מעשה דדיבור ל"ח מעשה וקשה הא אף בהו מצינו מעשה דכתבו עדותן ושלחו לב"ד ואין לך מעשה גדול מזה וע"כ צ"ל דשם איירי בדנ"פ ול"מ כתבו רק בע"פ תמהני הא אף לדעת רש"י דאף בראוי להגיד בפיו ל"מ כתבם היינו דוקא אם שולח כתבו לב"ד דבעינן מפיהם אבל אם כותב עדותו ונותן עדותו כתובה לב"ד ואומר מה שכתוב כאן אני מעיד מפיהם קרינן ביה כמבואר ברוטב א מכות (ד"ו ע"ב) א"כ לכ"ע משכחת ע"י מעשה וזה כשר אף בדנ"פ כיון דקרינן ביה מפיהם. וממילא אף דעיקר גמר עדותן הוא ע"י דיבור שאומר מה שכתוב כאן אני מעיד מ"מ דיבור זה בלא מעשה הכתובה הקדום לאו כלום הוא א"כ הוי יש בו מעשה. אולם לא אבין כלל ראייתו הא שם לס"ד קאמר הש"ס שאני עדים זוממין דישנו בקול ופריך בפשיטות דקול לר"י הוי תמיד מעשה ומשני הואיל וישנו בראייה ופי' רש"י דעיקר העדות תלוי בראייה וראיי' לית ביה מעשה עיי"ש ול"ק כלל ואף לשאר פירושים שם יש ליישב בקל כמובן ועיין לח"מ (פי"ג) משכירות ובמל"מ (ס"ד) ממלוה:
עוד כתב התומים דבמקום דצריך להעיד בפני הבע"ד אינו מועיל הכתב אף דקוראין בפני הבע"ד מ"מ א"ד ראיית פנים דאינו מעיז לכתיבה שלא בפניו דמעיז ובנתיבות כ' דהא דבעינן בפני בע"ד לאו משום דלא מעיז הוא רק גזה"כ. אולם ברמ"ה בש"מ ב"ק (דף קי"ב) כתב דלכך בעינן בפני בע"ד דמיכסף מיני' לאסהודי שקרא וכן בתשובת רי"ף (סי' ר') כתב כי יתירא ממנו שלא יכחישנו ובקיום שטרות אין לחוש לזה ולכך א"צ בפני בע"ד עיי"ש הרי מבואר דיש הבדל במעיד בפניו דמתירא שלא יכחישנו ומיכסף מיניה ומה"ט נראה בהא דכ' הכנה"ג אם העדים אינם מכירין להבע"ד הוי כמו שמעידין שלא בפני בע"ד דהוא ג"כ מה"ט דלא שייך שמתירא שלא יכחישנו ונ"מ כגון במעיד לחייב יורשי ראובן שישלמו חוב אביהם ואינן מכירין ליורשיו דאף אם עומדין בפני ב"ד כשהעידו על חוב אביהן מ"מ צריך הב"ד להודיע ולהכיר מי המה היורשים וכ"ז שלא הכירו הוי כמעידין שלא בפני בע"ד. ומ"ש הנתיבות להוכיח דאינו מטעם דלא מעיז רק גזה"כ דהא אפילו בשור הנסקל בעינן בפני השור אינו ראי' אה"נ דגזה"כ הוא ג"כ אבל ע"כ דלא סגי בהוא לפנינו ואינו יכול להתוכח עם העד שיתפחד לשקר וראיה דהא קטן אף אם לפניו הוי כמו שלא בפניו כמבואר בפוסקים וש"ע א"כ נמי י"ל אף שהב"ד קורין מן כ"י של עדות בפני הבע"ד כיון שאין העדים עומדין בפנינו הוי כמו שלא בפני בע"ד וכדעת התומים:
ולכאורה יש להוכיח דמעידין ע"י כתב הוי בפני הבע"ד אם הבע"ד הוא בפנינו דאל"כ נאמר דהיכא דביד עדים לכתוב שטר נקבל עדותן אף שלא בפני בע"ד כיון דבידם לכתוב שטר ועיין ב"י מחודש (כ"א) דהביא משם בעל עיטור דאיכ' מ"ד דוקא עדות בלא קנין אבל בקנין מקבלין ולא מסתברא ועיין ש"מ ב"ק (דף קי"ב) בלשון המאירי משם מקצת גאונים דבקנין דנין כבשטר ומקבלין שלא בפני בע"ד ויש חולקין וסברת איכא מ"ד הוא דעת הר"י מגיאש ז"ל כמבואר בתשובותיו (סי' ק"ס) וע"כ טעם הדבר כיון דסובר סתם קנין לכתיבה עומד וכותבין שטר ראיה אף אם מוחה מלכתוב כמבואר מדבריו מס' ב"ב (דף מ') וסובר דאף שלא מדעת המתחייב הוי תורת שטר וכיון דבידם לכתוב שטר והוי כנחקרה עדותן בב"ד לכך מקבלין עדותן אף שלא בפני בע"ד ולדבריו הה"ד שטר מודעא ומחאה דכותבין שלמ"ד באמת מקבלין עדותן אף שלא בפני בע"ד וכן עדי פרעון על שטר כיון דשטר מחילה כותבין אף שלמ"ד ותורת שטר עליו כמבואר (סי' ל"ט וסי' פ"א) ובכל אלה הי' מהראוי לומר דמקבלין עדותן אף שלא בפני בע"ד ולא משמע כן דעת הפוסקים ומצינו בכמה מקומות להיפך וי"ל דדוקא שטר או אם מעידין ע"י כתיבה והכתב בא לפני ב"ד בפני בע"ד הוי כמעידין בפניו לכך מקבלין עדותן אבל אם מעידין בע"פ שלא בפני בע"ד ל"מ וכמו שכתב הבעל עיטור דלא מסתבר לקבל עדות בקנין שלא בפני בע"ד והיינו מטעם הנ"ל דאם בא הכתב לב"ד הוי כמעידין בפני בע"ד וכמו שכתב הנתיבות:
אך מ"מ אינו ראי' די"ל דמעשה לא עבדי בשקר ולכך עדים החתומים בשטר כמו שנחקרה עדותן בב"ד דמחזקינן דלא יעשו מעשה לכתוב דבר למען יעמוד ימים רבים בשקר ח"ו ומיכספי ביותר לעשות מעשה בשקר לכך אף במקום דבידם לכתוב והוי כנחקרה עדותן בב"ד מ"מ אם מעידין בפיהם שלא בפני בע"ד גרע ולא מקבלין עדותן ובפרט למ"ש הרי"ף בטעם דבעינן בפני בע"ד כי יתירא ממנו שלא יכחישנו וע"כ הא דשטר מהני הוא משום דמעשה לא עבדי אם לא שברור להם אבל דיבורא קאמרי דוגמא דאמרינן בש"ס גיטין (דף ס"ז) וא"כ כל זמן דלא עבדי מעשה לכתו' בשטר לא מקבלין עדותייהו שלא בפני בע"ד אף דבידם לכתוב בשטר. ואף דשם בגיטין כתב רש"י מעשה לא עבדי שיחתמו שקר או יעידו שקר ועיי"ש בתוס' מ"מ חששו יותר לגבי עדים אף דבידם לכתוב שטר שזה חמור להם יותר מלהעיד בתורת עדות שלא בפני בע"ד ועיין ר"ן פ' אלמנה ניזונת (דף ק') שהביא מדברי רמב"ן דדעת הראב"ד דעדי צוואה יש בהו אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד וביתומים קטנים אין מקבלין רק במוסר דבריו לב"ד או שכתבו עדותן בשטר וכ' הרמב"ן ואינו במשמע ועוד האיך כתבו עדות צואה בשטר מחיים ואם כתבו לאחר מיתה אף בשטר אין מקבלין עדות דבשעת חתימה הוי כמו שנחקרה עדותן בב"ד וזו בב"ד נמי אין מקבלין אותה ובב"י (סי' ק"י) כ' דאיכא למימר דאין ה"נ שכותבים אותה מחיים וחותמין אותה ולכשימות כותבין בה שמאותה חולי מת וחותמין עליה ולא אבין הא גם זה הוא עדות גמור שמת מאותה חולי ושוב יקשה כיצד מקבלין שלא בפני בע"ד עדות הזאת מה שכתבו לאחר מיתה כיון דבשעת חתימה הוי כנחקרה עדותן בב"ד וזו בב"ד נמי אין מקבלין אולם למ"ש דמעשה לא עבדי בשקר דבר שיעמוד לימים רבים ומטעם זה מהני כל שטרות והוי כנחקרה עדותן בב"ד משעת חתימה כן נמי בעדי צואה י"ל דהראב"ד סובר אף דלהגיד בעל פה לא מקבלין עדותן שלא בפני בע"ד מ"מ כיון דצוואה נכתב אף שלמ"ד היורשין ויש תורת שטר ע"ז מהני כמו כל שטרות דהוי כנחקרה עדותן בפני ב"ד אף דהוא נעשה שלא בב"ד ושלא בפני בע"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |