אמרי בינה/דיני עדות/א
|
|
הא דכתיב בתורה ע"פ שנים או שלשה עדים יקום דבר מבואר מדברי הרמב"ם הלכות יסוה"ת (פ"ה ה"ב) שהוא מצד חק התורה וגזירה דאורייתא לומר שכן הוא ולדון ע"פ דבריהם לא שנאמר שכן הוא האמת הברור. שכ' וז"ל כמו שצווינו לחתוך הדבר ע"פ שנים ואעפ"י שאין אנו יודעין אם העידו אמת או שקר כך מצוה לשמוע מזה הנביא אעפ"י שאין אנו יודעים אם אם האות אמת יעיי"ש הרי דכ' להדיא דחק התורה הוא אבל אין לומר שכן הוא האמת די"ל גם שנים י"ל דמשקרים רק התורה צוותה לנו לדון ולקיים דבריהם. ומה"ט גזרה התורה לדרוש ולחקור בדבריהם בשבע חקירות ואם אמרו אין אנו יודעים עדותן בטילה ומבואר בש"ס סנהדרין (דף מ"א ע"ב) הטעם דהו"ל עדות שאי אתה יכול להזימה יעיי"ש היינו כיון שאומרים אין אנו יודעים ואין מגבילים הזמן חזינן דיראים שלא יתפסו לשקרנים דע"י הזמן יוכלו לבא לידי הזמה וכיון דהתורה לא גילתה לנו רק לדון ע"י עדותן אף שיוכל להיות ששקר הוא מ"מ למיזל בכל ענינים ולחתוך הדין עפ"י עדותן הטילה התורה תנאי בדבר לחקור אותם על כל הזמנים שיוכלו להתפס לשקרנים ע"י הזמה ואם חסר לעדותן תנאי הזאת באנו לחוש דלמא שקרנים המה ובפועל לא יאמרו להגביל כל הזמנים כדי שלא יותזמו ויתגלה הדבר ששקר העידו. ועיי"ש בפירוש המשנה לרמב"ם ז"ל שכתב וז"ל ואם אמרו בחקירות א"י אי אפשר בהם הזמה בשום פנים ולפיכך עדותן בטלה ונאמר עדות שקר הוא וזה שאומר בחקירות א"י הוא כדי שלא תתקיים עליהם הזמה עכ"ל ולכאורה למה אמר הרמב"ם ז"ל דנאמר עדות שקר הוא ולא סגי ליה לומר דגזה"כ הוא דבעינן שיבררו החקירות כדי שיהיו יכולין להזימן ולקיים בהו הזמה ומה לי אם שקר אומרים או אמת הא זה מחק התורה דבעינן לקיים בהו דין הזמה כדכתיב ועשיתם לו כאשר זמם. אולם למ"ש אתי שפיר דהא תינח במקום דשייך הזמה ובעי שיהיו ראוי' לקיים בהם הזמה. אבל במקום דל"ש לקיים בהם כאשר זמם דל"ב בזה לקיים כאשר זמם למה בעי דו"ח וגם אם יאמרו א"י דפסול למה ל"ה כמו לגבי בדיקות דא"י כשר כמבואר במתניתין דסנהדרין הנ"ל ובש"ס מכדי אידי ואידי דאורייתא מ"ש חקירות ומ"ש בדיקות א"ל הכי השתא בחקירו' עדותן בטילה דהוי ליה עדות שאי אתה יכול להזימה וא"כ היינו אומרים דכיון דמטעם הזמה א"י בחקירות פסול במקום דל"ש לקיים הזמה דל"ב בזה עדות שאתה יכול להזימה כמ"ש תוס' ריש מס' מכות גם כשאומרים א"י בחקירות יהיה כשר דדמי לבדיקות לכך הוסיף הרמב"ם כיון דאי אפשר בהו הזמה אמרינן עדות שקר הוא דזה תנאי התורה להאמין שני עדים במקום דמגבילין הזמן ואינם יראים שיותזמו ואף דל"ש לקיים בהם דין הזמה מ"מ יתפסו לשקרנים ויראים גם מזה אז האמינם התורה אבל כשאומרים א"י עדותן בטילה. וכן מבואר מלשון רש"י מס' ב"ק (דף ע"ה ע"ב) בהא דקאמר שם הש"ס והא קיי"ל דעדות שאי אתה יכול להזימה ל"ה עדות ה"מ היכא דלא ידעו באיזה יום באיזה שעה דליכא לעדות כלל וכתב רש"י דאיכא למימר דלהכי עבדי דמיסתפו דלא ליתו סהדי דליזמוהו והלא באותו שעה עמנו היתם ועדים שקרני' הם עיי"ש והיינו אף במקום דלא נקיים בהו דין הזעה מ"מ יראים שלא יתפסו לשקרנים וכיון דלא הגבילו הזמן באנו לבית הספק אולי שקרנים הם וכבר רמז על דברי רש"י אלו אאזמ"ו זל"ה בספרו דברי משפט (סי' ל"ח):
ובנודע ביהודה מהד"ק חאה"ע (סי' ע"ב) כ' באורך לחדש דהיכא דלא שייך לקיים בהעדים דין הזמה שווין חקירו' עם דרישו' וכשר אף באומר איני יודע והעלה מכח זה דלאסור אשה לבעלה דל"ש כאשר זמם כשאמרו העדי' א"י דין החקירות שוה לדין הבדיקות ועדותן קיימת עיי"ש באורך בזה. ולמ"ש אף היכא דל"ש כאשר זמם ולעשות דין ועונש הזמה מ"מ א"י בחקירות פסול מטעם גזירת הכתוב דבעינן עדות שאתה יכול להזימה כדי שיסתפו שלא יתפסו לשקרנים ובפרט במקום שיתפסו ע"י הזמה שעברו על לאו דלא תענה דאם אמרו לאסרה על בעלה ודאי עברו על לאו דלא תענה ונפסלין. וכ"ז דלא נתקיים בעדותן תנאי שהטילה התורה כדי שנדע לסמוך עליהם דאמרו אמת באנו לספק דלמא שקרנים הם. משא"כ בבדיקות אף שגזרה התורה לחקור מ"מ כיון שזה אינו נפ"מ שיותזמו ויתגלה שקרותם לכך אם אמרו א"י כשר עדותן. וכמו כן בע"א המחייב שבוע מד"ת בעינן דו"ח. וגם באומר אינו יודע בטל עדותו אף דליכא נפ"מ לענין דין הזמה והיה לנו לומר דהוי לגבי ע"א דו"ח כמו בדיקות דאף דבעי מד"ת מ"מ באומרים אין אנו יודעין כשר כמו כן דו"ח כיון דליכא נפ"מ לענין הזמה היה לנו לומר דכשר וכן העלה שם הנו"ב להוכיח דאף דל"ב בד"מ עדות שאתה יכול להזימה מ"מ דו"ח בעינן כמו בבדיקות ואין חילוק בין אחד לב' אף דבאחד ל"ש דין הזמה וגם אף מלקות אינו לוקה דאין עד שקר לוקה רק מטעם שהרשיעו את הצדיק ובע"א לחייבו רק שבועה לא הרשיעו לכלום מ"מ מצד גזה"כ בעינן דו"ח כמו בדיקות עיי"ש באורך כל הבנין ודבריו תמוהין דלדבריו כיון דדין הזמה לא שייך ביה למה בעי כלל דו"ח כיון דגם באומר איני יודע כשר דדומה לבדיקות לדעתו במקום דל"ש בי' הזמה וא' כשר א"כ לענין מה צריך דו"ח אם יודע או לא ליכא נפ"מ בשלמא בשנים כתב שם הנו"ב שפיר לדרכו אף דל"ב עדות שאתה יכול להזימה מ"מ דלמא יכחישו אהדדי ובא"י כשר לדעתו אבל בע"א דליכא שום נפ"מ עתה וגם אינו יודע כשר למה צריך לגבי ד"מ בע"א לדו"ח ודוחק לומר דנפ"מ באם ע"א יבא אח"כ לצרף עם הראשון לחייבו ממון ואז יש נפ"מ בדו"ח דלמא יכחישו אהדדי זה דוחק גדול וגם הא אף באם העד אחד הבא לחייבו שבועה העיד של"ה עמו ולא ראה עוד אחר והנ"מ רק לענין שבועה למה בעינן בע"א כלל לדו"ח כיון דאי אפשר לקיים בי' דין הזמה וגם א"י כשר. ולמ"ש א"ש דאף במקום דל"ש דין הזמה ואף לא למלקות מ"מ כדי שיתקבל עדותו ונדע הדבר אם לסמוך עליו כיון דאחר כל אלה לא הוי בירור שאינו משקר רק דגזה"כ הוא לסמוך על שני עדים אף לדון דיני נפשות ולהוציא ממון ועל ע"א כדי לחייב שבועה הטילה התורה תנאי בדבר שיתחזק אצלינו הדבר קרוב לאמת שיגביל הדבר ע"י חקירות ולא ירא לנפשו פן יותזם משני עדים ויתפס לשקרן והוי כמו בכל מלתא דעבידא לגלוי' בבירור דלא משקר אינשי כן בכל עדים אם מגבילים הזמן בכל אופנים שיוכלו לבוא לידי הזמה ויתגלה שקרותם קרוב הדבר שאמת יהגה חיכם ואז גזרה התורה לסמוך עליהם לדון עפ"י דבריהם וכ"ז שחסר מעדותן תנאי זה חוששין לשקר לכך גם א"י פסול בחקירות אף במקום דל"ש דין הזמ'. ועדות שאתה יכול להזימה לעשות בהן דין הזמה זה תנאי אחר מדכ' ועשיתם לו כאשר זמם ולבוא לידי הזמה זה ג"כ תנאי אחר מדכ' ודרשת וחקרת ועוד יבואר לפנינו אי"ה בכל דברי הנו"ב שם בענין אם בעינן בממון עשאילה"ז [ועיין ספר חמדת שלמה חאה"ע (סי' נ"ב) שם הביא דעת הגאון בעל ח"ד דעכשיו שהכשירו חכמים עדות בלא דו"ח ל"מ עדותן רק מדרבנן והספר הנז' דעתו כיון דנתקבל עדותו בלא דו"ח עברו על ל"ת ונפסלו מה"ת עיי"ש בדבריו ולמ"ש ודאי אינו מועיל עדותן מה"ת אף אם עברו על לא תענה כיון דאנן מקבלין עדותן מ"מ מה"ת חסר תנאי שיהיו יכולין להזימן ובחסר דו"ח אמרינן שמא עדי שקר הן וכמו"ש]:
ומה שהנו"ב שם תמך יסודותיו מדברי הרז"ה המובא בר"ן בחידושיו ר"פ הי' בודקין דכ' דהני חקירות עבדו כשבודקין העדים קודם שיתחילו לדבר כדי להחמיר כרשב"א אבל אם התחיל לומר עדותו בשנה זו או אשתקד א"צ לפרש באיזה שנה בשבוע ובאיזה שבוע דכיון דאמר שבוע זו הרי פירש באיזה שנה היה ואע"פ שא"י כמה שנה זו בשבוע מה בכך ולמה תפסל עדותי בשביל כך וכן אם אמר בחודש זו א"צ לומר באיזה שנה כו' וכן נמי אף עפ"י שאינו יודע שם החודש אין נפסל א"נ אמר אתמול או שלפניו אבל א"י כמה ימים עברו מן החודש אין עדותו נפסלת בשביל כך ואין צריך לפרש יותר אלא באיזה שעה ובאיזה מקום וכתב עליו הר"ן דבריו נראין מסברא מכרעת אבל פשטה דגמרא לא משמע כן דמדאמרינן בגמרא אמר להם ר' יוסי לחכמים לדבריכם מי שבא ואמר אמש הרגו אומרים לו באיזה שבוע באיזה שנה כו' אלא אע"ג דל"צ רמינן עלה כרשב"א ומשמע לעיכובא בעינן הני שבע חקירות כיון דילפינן להו מקראי ומשמע נמי אע"ג דאמרו אמש הרגו צריכין להשיב על ז' חקירות ואם הוכחשו בחקירות הקודמת ואפי' אמרו אין אנו יודעין עדותן בטילה וכן דעת ה"ר דוד ז"ל והרמב"ם ז"ל עכ"ל הר"ן ז"ל וכתב הנו"ב דדעת הרז"ה כיון דשוב אינו שייכות אלו החקירות להזמה אף דצריך לשאול מגזה"כ מ"מ לא חמירי מבדיקות וא"י כשר בהו לכך כ' דא"צ לפרש יותר היינו שאף א"י כשר כיון דתו לא צריכינן להזמה עי"ז ובסי' ע"ד כ' שמדברי הרז"ה יש לי הוכחות ברזל מדמכשיר א"י באמש הרגו ומרמב"ן ור"ן ליכא הוכחה להיפך די"ל דטעמייהו דאפשר לא יעלה על לבן דהמזימין רק יום החודש א"כ שוב אני תופס מדברי רז"ה דבמקום דל"ש כלל אין דו"ח מעכב כשא"י כי למה נעשה מחלוקות בין הפוסקים עכ"ל. וכל מעיין ישפוט בצדק דדבריו בדעת רז"ה דחוקים דודאי כוונת הרז"ה כיון דא"י כשר למה צריך לשאול אותו ואף אם יכחישו זה את זה לא יתבטל עדותן כיון דכבר אמרו שניהם אמש הרגו מה איכפת לן אם מכחישין א"ע בכמה בשבת או בכמה בחודש. וגם מדכ' א"צ לפרש יותר אלא באיזה שעה כו' ולא הצריכו לפרש כל אלו החקירות אלא כשאומר זמן מרובה מבואר דכשאומר אמש א"צ כלל לחקירות אלו:
ומה שהקשה הר"ן על הרז"ה מפשטה דגמרא נראה ברור דדעתו בפירושא דש"ס שם כמו"ש הרמ"ה בחידושיו שם דדייק מדקאמר ר"י לדבריכם כו' אומרים לו באיזה יום דאם הכונה אפ"ה אמרינן לי' האי אומרים לי' מפני מה אומרים לי' מיבעי לי' למימר אלא מדמתמה אומרים לו ש"מ פשיטא לי' דלא אמרינן רק הפירוש הוא דבמתניתין קתני היו בודקין בשבע חקירות למה להו לשבע הא פשיטא דאם אמר אמש לא צריכינן תו לשאול על חקירות הקודמות והואיל ואפשר דאמש הרגו לא נשאל בתחילה אלא באיזה יום ובאיזה שעה ונתברר כל הדבר על בוריו וא"כ כי אמרו סתם הרגו נימא ליה אימת' הוי ואי אמר עכשיו שפיר וא"נ מאתמול אמרינן ליה באיזה שעה אלא מאי אית לך למימר אע"ג דאי אמר עכשיו הרגו ל"צ תו למבדק כי אמר סתמא רמינן כולהו הני חקירות דידן כרשב"א כדי שתטרף דעתן ור"י אמר לך חקירות דידי לאו משום דרשב"א אלא משום דשכיחי ברוב עדויות עיי"ש ברמ"ה דסיים ומ"מ שמעינן מינה דהיכא דאתי ואמר אמש הרגו א"נ עכשיו הרגו תו ל"צ למירמא עילויה מידעם והאי דקאמרינן רמינן עליה כדרשב"א היכא דאמר סתמא עיי"ש עוד וכן כתב שם בחידושי רבינו יונה דהפיר' בגמרא אע"ג דל"צ רמינן היינו מדרבנן כדרשב"א ובמתניתין קתני סתם היו בודקין החמירו חכמים כשאומר סתם לבדוק אותם בכל החקירות ולהתחיל מן איזה שבוע איזה שנה ולא לקצר להתחיל מן איזה יום כדי להאריך ולתת זמן להעדים שיכולין לחזור ולהגיד אבל באם כבר העידו אמש ל"צ כלל לשאול ואף אם שאלינן להו והכחישו א"ע לא איכפת לן ואמרינן דחוזר ומגיד וזה דעת רז"ה בבירור ואין מזה שום ראי' לדמות חקירות היכא דליכא נ"מ להזמה לבדיקות שא"י יהא כשר לגבייהו ודלא כנו"ב. ודעת רמב"ם דצריך לשאול מגזה"כ ולפי מ"ש הר"ן בדעתו אף כשאומר א"י עדותו בטל. ומ"ש הנו"ב הטעם דלא יעלה על לבן דהמזימין רק יום החודש הוא דוחק גדול דמ"מ למה צריך שעד המעיד ידע יום החודש אם אומר אמש הרגו או עכשיו כיון שהב"ד יודעים ויתפרסם לכל יום החודש וידעו המזימין להזים ובמה יתברר יותר להמזימין ע"י שיגבילו העדים יום החודש. וגם השנה והשבוע מה איכפת לן במה שהעד המעיד אינו יודע כיון שאין זה גרעון להמזימין. וע"כ צ"ל דהרמב"ם סובר דגזה"כ הוא לשאול על כל הז' חקירות וכיון דלפעמים כשאומרים א"י יש ריעותא בזה לצורך הזמה כל אנפין שווין דכשאומר א"י בטל עדותו ומוכח מדבריו דבכ"מ אף היכא דל"ש הזמה מ"מ א"י בחקירות פוסל עדותן ובפרט למ"ש לעיל דהא דהאמינה התורה לשני עדים לאו מטעם בירור הוא דלא משקרי רק גזה"כ וכמ"ש הרמב"ם (הל' יסה"ת):
וביותר יש ראיה ממ"ש תוס' פסחים (דף יב.) ד"ה באיזה יום הטעם דאף דכבר כוונו יום אחד לחודש ולמה צריך למישאלינהו באיזה יום הוא משום דחקירות ילפינן מקראי צריך שלא יכחישו זא"ז ושלא יכחישו א"ע וכיון דבמתניתין קתני דבחקירות אם אמר א' א"י עדותן בטילה מבואר דקאי על כל השבע חקירות ואמאי הא אם כבר כוונו יום אחד לחודש כבר ישנו בהזמה ואין צורך להזמה בהך חקירה דאיזה יום ואמאי יפסול בהו א"י בשלמא למאי דכתב רש"י ר"פ היו בודקין דנ"מ כדי שעדי הזמה ישימו לב להזימם יש בהו צורך סיבת הזמה וכן למ"ש תוס' בתירוץ א"נ דנפ"מ לא' אומר בב' וא' אומר בג' שפיר כיון דלפעמים נ"מ להזמה לא פלוג ובכ"מ א"י בכל חקירות בטל אבל אם מטעם גזה"כ הוא אמאי יהיה א"י פסול כיון דל"ש בזה אופן הזמה נימא דהוי כמו בדיקות וע"כ צ"ל דבחקירות לא פלגו חז"ל ובכ"מ א"י מבטל עדותן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |