אמרי בינה/דיני נדרים/יד
|
< הקודם · הבא > |
כתב בש"ע (סי' ר"כ סכ"ב) אמר לאשתו קונם שאת נהנית לי מהיום עד פסח אם תלכי לבית אביך עד החג כו' ואפילו לא הלכה אסורה ליהנות ממנו עד הפסח שמא תלך אח"כ ותעבור למפרע. ובש"ס לא קתני במתניתין (דף נ"ז) שאמר מהיום רק סתם שאתה נהנת לי עד הפסח וכן ברמב"ם ובטור כתב מכאן ועד פסח. ובאמת אף אם אמר סתם ג"כ אסור דע"כ כוונתו היה לאסור לה הנאתה מהיום כיון דקבע זמן רק עד הפסח וההליכה לא רצה עד החג א"כ ע"כ הי' כוונתו שהאיסור הנאה יתחיל מיד אם תעבור. וכן בסיפא דמתניתין וש"ע (סעיף כ"ג)שאת נהנית לי עד החג אם תלכי עד הפסח דאסורה ליהנות מיד דשמא תעבור ותלך וחל האיסור למפרע והוא מש"ס נדרים (דף י"ד) דבתנאה לא מזדהיר. שם ג"כ אף דלא אמר מהיום ג"כ ממילא כן הדין דאם עברה על התנאי חל למפרע ומכ"ש כשאמר שאת נהנית עד פסח אם תלה עד החג דודאי היה כוונתו שתעבור למפרע דאל"כ תוכל לילך אחר הפסח רק אף אם אסר לה ההנאה עד החג אם תלך עד הפסח ג"כ הכוונה היה לאסור מהשתא ולא משעה שתעבור. ואף די"ל דכוונתו היה לאסור עליה מזמן שתעבור ואילך מ"מ אמדינן דעתו דמסתמא כוונתו לזרזה לאסור עליה מעכשיו ולא מזמן שתעבור:
וראיתי בגליון משניות רע"א ז"ל שם דהקשה דהא כל אם כלאחר דמי ובאוסר על עצמו דבר באם אעשה מתחיל האיסור משעת עקירת התנאי כמבואר בר"נ נדרים (דף ע"ט) ומס' שבועות (פ"ג) א"כ נימא דאסורה בהנאה עד החג אם תלך היינו משעה שתלך לבית אביה קודם פסח ולא תאסור ההנאה שקודם ההליכה והניח בצ"ע ולמדתי תירוץ על קושיא הזאת מדברי רדב"ז (ח"ג סי' ת"ל) דנראה מדבריו דוקא באומר באם ואינו קובע זמן לא היה כוונת הנודר רק לאסור מאז משעה שיעבור אבל בקובע זמן לאיסורו ולתנאו אז כוונתו לאסור כל אותו זמן מן שעה שנדר וז"ל קושטא דמילת' דע"כ ל"פ אלא בקבע זמן לאיסורו ולתנאו כגון קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר וכגון שאת נהנית לי עד הפסח אם תלכי לבית אביך עד החג או ככר זה עלי היום אם אלך למחר למקום פלוני דמר אמר חיישינן שמא לא יקיים התנאי ומר אמר ל"ח אבל היכא דאמר קונם אי אתה נהנית לי אם תעשה דבר פלוני לכ"ע מותר ליהנות ממנו ואם עשה אותו דבר לא קאי בבל יחל למפרע של"ה כוונת הנודר אלא אם תעשה תהיה אסור משם והלאה אבל למפרע ל"מ שיהיה עובר עי"ש עוד הרי דבריו מבוארים דדוקא באם לא קבע זמן כמ"ש וכנידן דר"ן שם שאמרה קונם פירות עולם עלי אם ארחוץ בזה כיון דל"א מהיום ותלתה נדריה באם אינו במשמע שתחול נדרה אלא לאחר שתעבור על תנאה אבל בקובע זמן הן על האיסור הן על תנאי דעתו שיחול מהיום. ואף שכתב הר"ן מס' שבועות דבדבר הנמשך קודם התנאי ואחר התנאי דיש מקום לנדר לחול אח"כ כמו אם ארחוץ מ"מ זה דוקא היכא דלא קבע זמן על הנדר אבל אם קבע זמן על הנדר אמדינן דעתו שרצונו היה לאסור מהשתא כל המשך הזמן ועי"ש בר"ן דהיכא דאפשר שיתקיים תנאו ולא יחול נדרו כלל אמדינן ליה לדעתיה ששבועתו היתה שכ"ז שיתקיים התנאי אף בסוף יחול נדרו וגבי גט מפני שכל מי שמגרש בקושי מגרש אמדינן לדעתו שלא רצה שיחול הגט עד שיתקיים התנאי עי"ש [ודברי הר"ן הנזכר אישתמיטתיה ליה לבעל בית מאיר אה"ע (סי' קמ"ה ס"א) במחכ"ת ע"ש] וכמו שם דאמדינן לדעתו שלא יהיה אופן שיתבטל הנדר כן נמי בנדר וקבע זמן אמדינן ליה לדעתו שרצה בכל הזמן וע"כ שיחול מהשתא כשיתקיים התנאי וז"פ:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |