אמרי בינה/דיני טריפות/ה
|
< הקודם · הבא > |
אם הוכתה הבהמה לרוחב השדרה חוששין שמא נפסק החוט ודעת הר"ן מובא ב"י (סי' ל"ב) דאיכא מ"ד דלא מהני בזה אפי' הלכה וצריכה בדיקה וכ' הב"ח דלדידן שאין בקיאין טריפה. ולפי דבריו גם החלב אסור. ויש לחקור לדין דגמרא אם נאסר החלב די"ל כיון דהוכתה וצריכה בדיקה הוי כספק טריפה הואיל דאתיילד ריעותא ובאנו לבית הספק יצאת מן הרוב וכ"ז שלא נתברר דלא נפסק החוט גם החלב אסור. או י"ל דמדאורייתא לא יצאת מן הרוב עי"ז רק חכמים חששו למיעוט המצוי וצריך בדיקה כמו דחששו על בדיקת הריאה ואסור לאכול עד שיבדוק כן נמי בזה חששו על פסיקת החוט הואיל דיכול לבדוק אבל החלב כמו דלא מחזקינן הריעותא דמיעוט המצוי לאסור החלב כמו כן בזה. אולם ממ"ש הב"ח דלדידן שאין אנו בקיאין בבדיקה טריפה ע"כ דמעכב אף בדיעבד ולא מטעם דחששו למיעוט המצוי וא"כ אף החלב אסור:
והנה בכל נפילה ובעוף שרצתתה או דרסה בכותל דעת הר"ן ורשב"א דהוי ספק טריפה מדאורייתא והיינו אחר ששהתה מעת לעת ולא הלכה דצריכה בדיקה. ובתוך מעל"ע כנראה דטריפה זו הלכה למש' מסני הוא ולאו ס' טריפה הוא מחשש ריסוק אברים רק ודאי טריפה. והפ"מ בש"ד (סי' נ"ח סק"א) חקר בזה וכתב מדברי הלבוש דאם שהתה או עמדה הוי ספק ובלא שהתה קרוב ורוב הוא וצידד בזה לומר דבשהת' הבדיקה מדרבנן ולבסוף העלה מדברי הר"ן חולין דבדיקה לאחר מעל"ע ועמדה לא הוי רק מדרבנן עי"ש. והנה בתשובת עבודת הגרשוני (סי' ק"ו) כ' בפשיטות דבנפילה בלא בדיקה לא הוי כס' טריפה אלא כודאי טריפה דמן הרוב היא טריפה רק אם ידעינן בבירור שלא נתרסקו אבריה וראיתו מדברי ת"ה דהוכיח דבספק ספיקא אין צריך בדיקה אף דיש לברר מדברי ר"ת שהתיר ס"ס גבי ס' דרוסה שנתערב אף דאיכא למיקם עלי' ע"י בדיקה א"כ בזבחים (דף ע"ה) דפריך האי טריפה ה"ד ומוקי לה דנתערב בנפילה ותיקשי למה יהא אסור כלל הא הוי ס"ס א"ו דצריך לברר ע"י בדיקה וע"כ דנפולה בלא בדיקה לא הוי כס' טריפה רק כודאי עי"ש ומזה מוכח דאף בשהתה מעל"ע הבדיקה מה"ת ול"ה כס' טריפה כמבואר ריש פ' אלו טריפות וברש"י במשנה שם כ' נפלה מן הגג ושחטה מיד טריפה אע"ג שאין שבר נראה בה חוששין שנתרסקו ונתפרקו אבריה ואין טעם בטריפות שהללמ"ס הם ובגמרא אמר שאם שהתה מעל"ע ושחטה כשרה ואע"פ שלא עמדה מזה נראה דתוך מעל"ע הוי כטריפה ודאי מהללמ"ס אבל אחר מעל"ע כשירה מה"ת מדלא כתב רש"י דצריך בדיקה כנראה דרש"י מפרש מה דטריפה מן התורה מהלכה למשה מסני בלבד:
אך מדברי הר"ן חולין יש להוכיח דלעולם הוי ספק תורה אף אחר מעל"ע מדכתבו הא דפסקו הרי"ף והרמב"ם כר"י אמר רב עמדה אינה צריכ' מעל"ע אבל צריכה בדיקה הלכה א"צ בדיקה ובש"ס פליג ר"ח בר אשי בשם רב ואמר אחד זה ואחד זה צריכה בדיק' ולא פסקו להחמי' וכ' דסמכו אסוגיא דזבחים הנ"ל ואם נאמר בעמדה או שהתה מעל"ע הבדיקה אינ' מה"ת רק מדרבנן חששו לזה מאי קשיא להו על הרי"ף אלא ודאי דהוי ס' תורה והי' ראוי להחמיר וכן מבואר ברשב"א שם דקשיא לי' למה ל"א בשל תורה הלך אחרי המחמיר מזה נראה דסברו דהבדיק' היא דאורייתא. ועיין ר"ן סוף פרק מי שאחזו בהא דפסק הרמב"ם באומר ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש אין חוששין שמא בא לפי דהחשש שמא פייס ובא מדרבנן בעלמא הוא ופסק לקולא וברא"ש שם כ' ותימא הוא דפסק כלישנא קמא דאיסור דאורייתא הוא. ועיין רשד"ם (סי' מ"ה) שכ' כנראה מדברי הרא"ש דחששא דשמא פייס הוי ספיקא דאוריית' עי"ש הרי כיון דחשש להחמיר בס' ע"כ דהוי ס' דאוריית' וה"נ לדברי הרשב"א והר"ן ע"כ מדהקשו על הרי"ף והרמב"ם והוצרכו לומר דסמכו על סוגיא דזבחים ואל"כ הי' לנו להחמיר בשל תורה סברו דהחשש הוא מה"ת וכמ"ש הש"א (סי' ס"ד) דלדעת הר"ן הבדיקה היא מה"ת. הן אמת כי בדרישה או"ח (סי' תצ"ח) כ' ג"כ בדעת הרמ"א ז"ל דאחר ששהה מעל"ע יצא מכלל ס' ריסוק אברים והבדיקה שבודקין שמא תמצא טריפה אינו אלא חומרא בעלמא ומש"ה הקילו בו לשחוט ביו"ט עי"ש אולם מר"ן ורשב"א נראה שהיא מה"ת ובודאי החלב אסור קודם בדיקה:
וכן יש להוכיח קצת מש"ס זבחים שם דמוקי ר"ל כגון דאיערב בנפיל' והלכה צריכה בדיקה ועי"ש ברש"י שכ' ס' טריפה הוא ואם שחט' קודם מעל"ע טריפה ואפי' בדקה ולא מצא ולאחר מעל"ע צריכה בדיקה מכל סימני טריפות וכיון דאתחזק בה ס' טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשחט' משום הקריבהו נא לפחתך ואם הבדיק' לא הוי אלא מדרבנן למה נפסיד בשביל זה לכו"כ בהמות קדשים והא אדרבא בחזקת כשרות היא לאחר מעל"ע רק מדרבנן חששו לחומר' לבדוק. ואף דכל מה דצריך לבדוק לחולין לאכול חייב ג"כ לבדוק לגבי קדשים כמבואר תשובת הריב"ש (סימן קסג) דאין ספק כמו שאנו בודקין לחולין לכתחלה מדרבנן מפני חשש הסרכות לחוש למיעוט המצוי כך היו בודקין לכתחלה בקרבנות מפני חשש הסרכו' כדי שלא יקריבו פסול לגבוה שאין להקל בקרבן יותר מחולין ואע"פ שאין זה אלא לכתחלה מדרבנן ואמרו שאין שבות במקדש זה בדברים שאסרו משום גזירה אבל בדבר שאיסורו משום חשש איסור אם לחולין צריך להחמיר כ"ש למוקדשין עי"ש ועיין חידושי רשב"א חולין (דף ט') שכ' אף לר"מ דחייש למיעוטא מה"ת חזקת בני מעים כשר דהיכא דאפשר אפשר והיכא דלא אפשר לא אפשר ואע"ג דבחולין אפשר למבדק כיון דגבי פסח וקדשים אי אפשר וסמכינן ארובא אף בחולין כן דלחצאין לא שרא לן רחמנא עי"ש משמע נמי דלא אפשר להחמיר בחולין יותר מבקדשים וע"כ הא דלא חששו משום הקריבהו נא לפחתך היינו כיון דכל בהמות צריך לבדוק לא חשו לזה אבל אם אתילד ריעותא שצריך לבדוק מחמת ס' גמור לא מצד מיעוט המצוי בזה שייך לומר הקריבהו נא לפחתך והיינו אף דאם יבדוק וימצא טריפ' לא יקריבנה מ"מ כיון דעכשיו הוא בס' איסור תורה דאתחזק בה ס' טריפות ואסור להדיוט והחלב אסור בזה שייך הקריבהו נא לפחתך וגם אין זה ממשקה ישראל מן המותר לישראל כיון דבחזקת איסור היא קודם הבדיק'. משא"כ בבדיק' הריאה מצד סירכות בחזקת היתר קיימא דהא שרינן לאכול החלב והוי שפיר ממשקה ישראל מן המותר לישראל אבל בדבר האסור אף מצד ס' מה"ת קודם הבדיקה יש בזה משום הקריבהו נא לפחתך כיון דעכשיו בחזקת איסור קיימ' ואם נאמר דהבדיק' לאחר מעל"ע אינה אלא מדרבנן למה נאסור להקריב כולן ולבדוק וכיון דאף אחר מעל"ע והלכה למאן דצריך בדיקה משמע שהוא מה"ת כן נמי בעמדה תוך מעל"ע וכן אחר ששהתה ולא הלכה. וגם כיון דתוך מעל"ע ל"מ הבדיקה והוי מהללמ"ס כטריפה ודאי הוי כאתחזק איסורא להחזיקה בחזקת איסור כמו קודם לכן וכיון דלא אתברר אם אחר מעל"ע או כשעמדה תוך מעל"ע אם הוי רובא דכשרות הוי ספקא דאורייתא:
ובזה יש להשיב ע"ד העבה"ג הנ"ל שרצה להקשות על סוגיא דזבחים הנ"ל דהא הוי ספק ספיקא א"ו דצריך לברר ועיין ש"ך (סי' ק"י אות ל"ה) בדיני ס"ס ולמ"ש אף אם נאמר דצריך לברר ולבדוק אין זה מה"ת רק מדרבנן ובודאי ל"ה אסרינן לכל תערובות הבהמות קדשים בשביל זה ולא שייך בזה הקריבהו נא לפחתך כמו"ש כיון דקאי בחזקת היתר. אולם למ"ש יש לומר אף אם נאמר דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות הוי ס"ס מעליא מ"מ היכא דהחזקנו מקודם לכן לודאי איסו' הוי כאתחזק איסורא ול"מ הס' השני כלל לכ"ע ולפי"ז יש לישב קושית הדגול מרבבה (סי' ל"ב) שהקשה ע"ד הר"ן הנ"ל דבהוכתה על השדרה דצריך בדיקה א"כ מאי קאמר בש"ס זבחים שם כר"ל לא אמרו קסברי עמדה אינ' צריכ' מעל"ע הלכה א"נ בדיק' ואכתי נוקמה דאיתערוב בכה"ג דהכה במקל ושנים חוטרא אפלגא דשדרה א"ו דגם בזה מהני הילוך ולא צריך בדיק'. ולכאורה י"ל דהך בדיקה ל"ה רק מדרבנן לחוש למיעוט המצוי וכה"ג לא שייך לומר הקריבהו נא לפחתך כמ"ש כיון דעמד' בחזקת כשרות. אולם מדברי הב"ח דאוסר אף בדיעבד ולדידן דלא בקיאין משמ' דגם בזה צריך בדיקה מה"ת וכן משמע קצת מדברי ר"ן ורשב"א חולין (דף ט') וריב"ש בתשובה (סי' תצ"ח) שהוכיחו דבדיחת הריאה היא רק מדרבנן ממה דמבואר בירושלמי ביצה ראית טריפה מדבריהם ובודאי בס' טריפות הריאה קאמר דבשאר טריפות היכא דלא אתילד ריעותא א"צ לראות ולבדוק אפי' מדבריהם ואי באתילד ריעותא מה"ת הוא אלא ודאי בבדיקת הריאה הוא דבעי בדיקה מדבריהם על הספק אע"ג דלא אתילד בה ריעותא ואם נאמר דבדיקה מנפילה או מהוכתה על השדרה הוא מדרבנן הואיל דאתילד ריעותא ובזה אין הבדיקה מה"ת מנין לנו לומר דקאי הירושלמי על בדיקת הריאה אלא ודאי כל היכא דאתילד ריעותא לפנינו צריך בדיקה מה"ת. וא"כ יקשה למה לא אוקמה בכה"ג. ולמ"ש י"ל דהנך דסברו דצריך בדיקה בחוט השדרה סברו דעכ"פ לא הוי רק ס' השקול והוי ס"ס. אך לפ"ז הי' לנו להקל לדעת רוב הפוסקים דסברי דס' אחד בגוף וס' א' בתערובות ל"ה ס"ס להתיר. שוב ראיתי בפלתי (סי' נ"ח) שעמד ג"כ על קושיא זו של הדג"מ וכ' ליישב כי בלא"ה לר"מ דחייש למיעוטא איך אפשר לשחוט בהמה של קדשים דהא צריך לבדוק הריאה דהוי מיעוטא דשכיח וא"א במקדש וצריך לומר לבדוק כל בהמה מכפא דמוחא עד אטמא זה אין דרך כבוד לגבוה אבל לבדוק רק אבר אחד כגון ריאה לית לן בה וא"כ בנפלה רק במ"א דא"צ לבדוק רק מקום אחד יכול לעשות כן אף בקדשים ולא שייך ביה הקריבהו נא. ודבריו קצת מגומגמים מ"ש לר"מ דחייש למיעוטא הא מבואר בש"ס חולין (דף י"ב) היכא דלא אפשר לא אפשר וכבר כתב שם הרשב"א דאף לר"מ מה"ת חזקת בני מעיים כשר וא"צ לבדוק אף לחולין דלחצאין לא שרא לן רחמנא רק עיקר הקושיא לדידן דמדרבנן חייב לבדוק הריאה לחולין חייב כמו כן לבדוק בקדשים וכמו שהבאתי לעיל מדברי הריב"ש ויקשה דהא אי אפשר במקדש וע"כ דבאבר אחד לית לן בי'. ובאמת יש לחלק דכיון דאי אפשר בענין אחר לא שייך ביה הקריבהו נא לפחתך כיון דהחשש הוא על כל הבהמות אדרבא זה דרך כבוד לבדוק כמו לחולין דעכ"פ לא אתילד ריעות' משא"כ היכ' דאתילד ריעותא בבהמה זו דנולד לנו ס' ע"י נפילה דילמא נפסק חוט השדרה י"ל דגם בדיקת אבר אחד כיון דמחזקינן בס' טריפה ולאסור החלב אין זה דרך כבוד להקריב לגבוה משא"כ בדיקת ריאה דלא מחזקינן לספק טריפה והא ראיה דאוכלין החלב ומ"מ סברתו נכונה דיש לחלק בין בדיקת כל הבהמה לבדיקת אבר אחד:
ובאמת קושיא הנז' יקשה כמו כן על כל הפוסקים דסברי בנפולה דהלכה כשרה וא"צ בדיקה הוא דוקא כשהלכה הילוך יפה כדרכה אבל הלכה והיא צולעת צריכה בדיק' כמבואר ש"ע (סי' נ"ח ס"ו) והוא דעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן. וקצת הי' נראה מדברי הרשב"א בחידושיו דרק לענין פסיקת חוט השדרה הוי ריעותא ולא לענין ריסוק אברים ול"צ בדיקה רק חוט השדרה אולם ביש"ש חולין (פ"ג סי' ס"ה) כ' להדיא דכשהיא צולעת דאיכא ריעותא לפנינו איכא למיחש לריסוק אברים ולא סגי בבדיקת חוט השדרה לחוד מאחר שהיא צולעת אחר הנפילה א"כ עדיין נפולה היא עי"ש וכ"כ כל האחרונים ובפרט הת"ש (סי' ל"ב) שהעלה דלענין חוט השדרה אף בנפלה פחות מיו"ד כשהיא צולעת חיישינן על חוט השדרה ובנפלה ממש ביו"ד צריך בדיקה בכל חלל הגוף והא דהוכיחו מהא דשדרן כרעה ומצאוה פסוקת החוט אלמא שצולעת אינו מוציאה מידי ס' ומהתם לא מוכח כ"א ס' פסוקת החוט ולא שאר ריסוק אברים הוכחתם הוא כיון דאמרו בגמרא הלכה אינה צריכה בדיקה משמע דא"צ בדיקה אפילו בחוט ע"כ דהאי הליכה הילוך יפה קאמר ממילא כל שלא הלכה הילוך יפה לא נוכל להתיר ולהוציאה מידי חשש ריסוק שלא נאמר בגמרא היתר זה כשאינה הולכת היליך יפה וא"כ משכחת לה דאיתערוב נפולה שצולעת בשאר בהמות בריאות שכולן צולעות והן מותרין דתלינן דשגרונא הוא ולא הוי מום. ומצאתי שכבר עמד ע"ז בתשובת ר' עקיבא איגר ז"ל (סי' פ"ג) ואולי י"ל דבאמת עיקר הריעותא הוא על פסיקת החוט שהי' ע"י נפילה ואף ששה' מעל"ע והלכ' מ"מ הא דלא יצאה מחזקת נפולה וצריכה בדיקה בכל החלל הוא רק מדרבנן ובשביל זה לא אסרינן כל התערובות ופסיקת החוט שהוא אבר אחד יכול לבדוק אף בקדשים וכמ"ש הכו"פ. ודוחק:
והנה הת"ש ואחריו הנו"ב יצאו לדון בדבר חדש דהא דכתב הרשב"א אם צולעת צריך בדיקת חוט השדרה הוא אף בנפילה פחות מיו"ד ודלא כהבנת הש"ך (סי' ל"ב ס"ק י"ב) והא דפחות מיו"ד ליכא חבט הוא דוקא באם לא הית' יכולה לילך כלל דאז תולין שהוא רק כאב בעלמ' אבל כיון שגוררת רגלי' גרע טפי שדבר מראה שהוא מחמת פסיקת החוט. ובאמת הדברים סתומים מאד בדברי הרשב"א ברם בגוף הדין כבר קדמום בס' דמשק אליעזר פ' א"ט (סי' ל' אות יו"ד) שכ' ועוד נ"מ אם נפלה נפילה פחות מיו"ד וגוררת רגליה דלריסוק אבריה ליכא אבל לנפסק החוט איכא דשכיח עם נפילה אפי' בנפילה נמוכה עכ"ל. והנו"ב במהד"ק חלק יו"ד (סי' כ"ב) התעורר מסוגיא דב"ק (דף נ"א) דמשמע בפחות מעשרה ליכא שום סכנה אפי' לענין חוט השדרה דאל"כ למה לא בעי מעקה ולומר דמן הסתם אין חשש אבל באיכא ריעות' דאינ' עומד' והולכת חיישינן שנפסק החוט א"כ מאי הקש' בש"ס שם על ר"נ ממעקה דילמא הואיל דאיכא ריעותא חייש ר"נ לריסוק אברים אבל מתחלה לא חיישינן א"ו דאי ליכא חשש לא משגחינן בריעותא שאינה עומדת ותלינן בחולשא. ולא אדע לכלכל דבריו הא דברי הת"ש ודברי עצמו בדגול מרבבה שפה אחת דרק בגוררת רגליה חיישינן לפסיקת החוט ולא כשלא עמדה וא"כ ר"נ ודאי חייש רק לריסוק דעל פסיקת החוט הי' יכול לבדוק אף תוך מעל"ע וכיון דטריפה הוכיח הש"ס דחייש לריסוק אברים אף בפחות מיו"ד ולא תלינן בחולשא ופריך שפיר ממה דפטור ממעקה. ובאמת לפי דעת הראב"ד מובא בש"מ ב"ק שם שכ' ליישב דברי הרי"ף שכ' דברי ר"נ דיש חבט בפחות מעשרה וכ' שהוא להראות דאע"ג דאין חבט מיתה בפחות מעשרה היכא דאינגדר אינגדורי מ"מ חבט לניזקין איכא הלכך לענין טריפה אע"ג דריסוק אברים ליכא חשש טריפות איכא ובעיא בדיקה שמא נשברה השדרה וחוט שלה או שמא נחבסה גולגלתה או נשברה רגלה למעלה מן הארכובה וכי"ב גם לענין תשלומין אם יארע בה טריפות כזה מחמת נפילה חוץ מדמי מיתה דמה לי נשברו רגלי' למטה מן הארכובה או למעלה ול"ש חכמים מיתה בבור בפחות עכ"ל. ולדבריו אף בשוכבת ולא חזינן דגוררת רגליה לעולם יש חבט באבר אחד שנטרפה ע"י נפילה וחבט פחות מעשרה ויקשה ממעקה וע"כ צ"ל דהתורה לא חייבה רק באם יש חבט מבורר למיתה והא ראי' דהא למה דמסיק שם מכריסה לארעא הוי ד' וסגי בששה דכי קחביט מיו"ד קחביט יקשה ג"כ גבי מעקה למה לי עשרה בשיתא סגי ועי"ש בש"מ משם תלמיד הר"פ שכתב ע"ז ושמא משום דאין רגילות לעמוד על הגג כ"כ אלא לישב עליו תמיד עי"ש הרי דאזלינן לענין מעקה בתר שכיח וגם לענין בור לחייבו כשמת דקאמר בש"ס מתני' דאיגנדר לבור פירשו הרשב"א והרא"ש בש"מ שם דלא חייבה התורה אלא בבור שיש בו לעולם כדי להמית ואפי' באיגנדר עי"ש [והטו"ז (סי' נ"ח) הקשה ע"ד טוח"מ (סי' ת"י) דלמה לא כתב זה דאם נפלה לבור דא"צ יו"ד רק במתגלגלת ועי"ש בפלתי מה דמתרץ ויש לגמגם דאם ע"פ רוב יש בו חבט אף דאין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ לענין חיוב לסלק ההיזק ודאי הוי פושע ואף אם רק ס' השקול יש לצדד לחייבו להמבואר בחידושי רשב"א ריש ב"ק דס' ניזקין הוא להחמיר בכה"ג דניזקין איסורא הוא ולחומרא והיינו לסלק ההיזק רמיא עליו לסלק מכל ספק ושוב ממילא מתחייב על המקרה ואכ"מ בזה. אולם לדברי הרשב"א והרא"ש הנ"ל ל"ק כלל דלא חייבה התורה בבור אא"כ ראוי השור הנופל בו למות באיזה ענין שיפול אף באיגנדר וזה שכתב הטוח"מ דאינו חייב על המיתה אפי' שנפל בו השור מעומד וכתב כן משם אביו הרא"ש ז"ל ועי"ש בב"י ובב"ח משם רש"ל דאפשר שקבלה היתה בידו מפיו ולפנינו דברי הרא"ש כן בחידושיו ועי"ש בדרישה כנראה שכיון בעצמו לדברי הרא"ש הנ"ל וכ"כ לחייבו במעקה הוא ג"כ באופן שיש בו להמית כי יפול הנופל באיזה ענין לכך צריך יו"ד דוקא. אולם מדברי הראב"ד אינו ראי' דלדידן הטעם פשוט אף דיש בו חבט לניזקין דכל פחות מעשרה לאו בית הוא. ומ"מ דברי הת"ש נכונים דבגוררת רגלי' גרע ובאמת כנראה מסתימת הפוסקים (סי' נ"ח) לא חששו להא דהראב"ד רק בפחות מיו"ד אם לא הפילה אחר בכח כ"ז דליכא ריעותא ל"ח כלל וכן מבואר בש"מ ב"ק שם משם המאירי ובחידושי רמב"ן חולין (דף נ"א) דמתחלה ר"ל דהא דמהני אמדה נפשה הוא דוקא בריסוק אברים אבל לאבר אחד אין אומד כלום שכמה בני אדם נקופים באצבע קטנה שלהם כדרך הנופלים ומתים מחמת אותה נפילה שנשבר חוט השדרה או אחד משאר אברים המטריפים ובפחות מעשרה אין ריסוק וכתב אח"כ ויש להקל דכל פחות מעשרה אין חוששין לכלום ולא מדמינן לי' לשהתה ולעמדה עי"ש ומ"מ בגוררת רגליה דיש ריעותא לפנינו חוששין לנפסק החוט וכמ"ש הת"ש:
וכן נמי בקפצה מדעתה ממקום גבוה דאע"ג שאנו רואים שאינ' יכולה לילך דאין חוששין כמ"ש הר"ן וש"ע (סי' נ"ח סי"א) וכבר כתבו האחרונים דאם ודאי א"י לעמוד צריך בדיקה והר"ן לא נקט אלא א"י לילך בזה ודאי ג"כ אם גוררת רגלי' ואינה מהלכת יפה חיישינן לפסיקת החוט ועיין ס' עה"ש שהביא דברי הראב"ן דדוקא אם עמדה ולא הלכ' או ששחטה מיד ולא ידע אם יכולה לעמוד או לא כשרה וא"צ בדיקה אבל אם ודאי אינה יכולה לעמוד צריך בדיקה וגם הר"ן לא נקט אלא א"י לילך וא"כ י"ל דכמו כן באם גוררת רגליה גרע וחיישינן לפסיקת החוט ואולם דוקא אם גוררת שני רגליה אז יש לחוש על פסיקת החוט אבל כשאינה גוררת וצולעת רק על רגל א' כ' הנו"ב מהד"ת (סי' י"ז) דליכא חשש על פסיקת החוט כיון דחזינן דרק צולעת על רגל א' עי"ש:
ויש להתבונן בנפילה דלא נתבאר בש"ע ואחרונים אם נפל לבור דאית ביה הבלא ולית בי' חבטה כגון שהוא מלא ספוגין ועמקו יותר על רחבו דחייב לענין ניזקין אם גם חיישינן לריסוק אברים הא ודאי למ"ש הר"ן ורש"י דמשום ריסוק אברים לית בי' בדיקה כלל דאינו ניכר רק תליא בשהות מעל"ע והבדיקה דאחר מעל"ע כשלא הלכה היא משום חשש טריפות התלוי בנקבים או בשבירה דקים להו לרבנן דמשום ריסוק אברים אינה חיה מעל"ע כמ"ש רש"י ביצה (דף ל"ד) והבדיקה הוא לשאר מיני טריפות י"ל דתלי רק בחבטה אבל לדעת הרמב"ם וכמו שמבואר בש"ע דתוך מעל"ע אינו ניכר הריסוק ואי אפשר לבדוק ואחר מעל"ע ניכר הריסוק וצריך בדיקה גם משום ריסוק י"ל דאף דליכא חבטה ג"כ אם אינה הולכת חוששין לה גם לא נתבאר בש"ע רק דצריך דנחבט על דבר קשה ולא ביאר מה הוא דבר קשה ומה הוא דבר רך וכבר עמד ע"ז בספר דמשק אליעזר והפ"ח (סי' נ"ח) הביא דברי הש"ס בזה. ולא ביאר אם יש בבור הבל אם חוששין אף בנפל' על דבר רך וצ"ע וגם נראה אף לענין חוט להמבואר בש"מ ב"ק (דף נ"א ע"ב) דאף בבור שרחבו יותר על עמקו ומלא ספוגין דאין בו לא הבלא ולא חבטה ופטור וכתב דוקא כשיעור עשרה אבל אם הי' עמוק ביותר הכל לפי מה שיראה לדיינים הבקיאים עכ"ד משם המאירי ולא נתבאר אם גם משום הבלא גם משום חבטה יש בו בכה"ג וא"כ לענין טריפות ג"כ יש להחמיר בכה"ג ולדידן כל שאינו הולך הילוך יפה חוששין. וראיתי בס' הרוקח (סי' שפ"ז) וז"ל פ' אין צדין בכור שנפל לבור ירד מומחה אחריו וישחוט בהליכה או בור שאינו י' טפחים וברש"י כ' כמה פעמים דסתם בור הוא עשרה טפחים אולם י"ל דאיירי במלא ספוגין דלית בי' חבט. ומ"ש הרוקח בהליכה היינו דאם צריך בדיקה תליא בבעית הש"ס בעוף שדרסה או טרפה בכותל דצריך בדיק' אם רשאי לשחוט ביו"ט. ועיין מה שכתבתי לעיל בדיני יו"ט (סי' ח'):
ולכאורה יש להבין בש"ס ביצה שם דבעי ר' ירמיה מר' זירא מהו לשחטה ביו"ט מי מחזקינן ריעותא ביו"ט או לא דוק' על עוף והביא מקודם המשנה דרסה או שטרפה בכותל כו' ומימרא דר"א בר ינאי משם ר"א בן אנטיגנוס ולא הביא המשנה דחולין הקודם לזה בטריפת נפולה בבהמה דבעי מעל"ע ובדיקה בלא הליכה ור' ירמי' בעצמו ס"ל רק בעמדה אינה צריכה בדיקה כמבואר ש"ס זבחים שם אבל בלא עמדה צריכה בדיקה. ואולי י"ל כיון דאינו מבואר להדיא בדברי תנאי' נ"ל למנקט הבעיא לגבי עוף דמבואר להדיא דצריכה בדיקה. ולא נוכל למילף נפילה דבהמה מעוף די"ל דעוף דזוטר חיותיה יש לחוש לנשברו הצלעות או נפסק חוט השדרה יותר ממה דיש לחוש לגבי נפילה דבהמה דלשיטת רש"י ור"ן ע"י שהות מעל"ע יצאה מחשש ריסוק אברים ועיקר הבדיקה הוא לשאר טריפות הואיל דאתילד ריעות' לא נוכל למילף להחמי' לגבי בהמה דנפיש חיותי' מן עוף דזוטר חיותי' וי"ל דלבהמה כיון דאחר מעל"ע כבר יצאה מחשש ריסוק שוב א"צ בדיקה לכך נקט עיקר הבעיא שלו על עוף רק דאמוראים סברו דגם בבהמה בעי בדיקה. ובזה יש ליישב דברי תוס' ב"ק שם שכתבו בפרק אלו טריפות אמרינן עמדה אינ' צריכה מעל"ע בדיק' ודאי בעי הלכה אפילו בדיקה לא בעי אבל כששהת' מעל"ע אין להוכיח משם אי בעי בדיקה אי לא ומתוך בה"ג משמע דבעי בדיקה וכבר עמדו ע"ד הפנ"י שם והפ"מ ובש"מ שם משם תלמיד הר"פ מי דחקן להביא מה"ג בהדיא אית' גבי שהתה מעל"ע משום ר"א בן אנטיגנוס צריכה בדיקה ובביצה מייתי לה. ולהנ"ל יש לחלק בין עוף לבהמה וכמ"ש לכך מייתי התוס' ראי' מדברי בה"ג שכתב כן אף לגבי בהמה דלדידן דלא בקיאין בבדיקה צריך י"ב חודש גם י"ל שם לגבי עוף תנן דרסה כו' או שטרפה בהמה דהיינו שהוכתה ע"י אחר בכח ובזה יותר חיישינן דהא בהפילה אחר חיישינן לריסוק אף בפחות מעשר' לכך צריך בדיקה ג"כ ולא נוכל למילף משם בנפילה שנפלה מעצמה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |