אמרי בינה/דיני טוען ונטען/ל
|
< הקודם · הבא > |
החייב לישבע וליפטור ואינו רוצה לישבע אם הוא מהנשבעין מדרבנן לא נחתינן לנכסיו רק מנדין לו ל' יום כמבואר בש"ע וכ' הסמ"ע (ס"ק כ"ב) בנשבע ונוטל ותפס ואינו רוצה לישבע דאף לא משמתינן ליה וראיתי בס' דו"ח למרן הגאון רע"א ז"ל כתובות (דף צ"ב) בהא דאמר רב"ח ראובן שמכר שדה לשמעון באחריות וזקפן במלוה ובא בע"ח דראובן וטרף ופייסו בזוזי דאמרו יתומים אנן מטלטלין שבק אבון גבך ומטלטלי דיתמי לבע"ח לא משתעבדי והקשה דבתפס מעות מהני התפיסה מכ"ש שיועיל בתופס החוב וכ' לתרץ דהר"ן לא קאמר רק היכא דלא מחסרי שבועה אבל בההיא דרב"ח דצריך לישבע הוי מחוסרי גוביינא אולם הקשה לשיטת הרי"ף בנשבע ונוטל שמה"ד היה ראוי ליטל בלא שבועה בתפס מעות לא נחתינן לנכסיו יקשה וכ' דכיון דמ"מ משמתינן ליה מקרי מחוסר גוביינא. אולם למה שכ' הסמ"ע דלא משמתינן ליה וכן מוכח מהרי"ף דהשמיט האיבעיא דפוגמת פמש"פ כיון דמס' לא מגבינן ומתניתין סתמא קתני ואם נאמר דמשמתינן ליה כשתפס היה לו להביא למען דעת דהוא ס' ולא משמתינן ליה עיין שם. ולא ידעתי קושיתו הא אף אם נאמר דבתפס ואינו רוצה לישבע לא משמתינן ליה וכמו שכ' הסמ"ע מ"מ מודה דנגד יתומים אם חייב שבועה משמתינן ליה כמבואר מדברי הסמ"ע (סי' ק"ח ס"ק ט"ז) ואם כן עדיין מחוסר גוביינא ואם אינו רוצה לישבע משמתינן ליה ממילא לא מהני תפיסה אולם גוף סברתו לא הבנתי כיון דהלוקח רוצה לישבע ויודע בעצמו שנשבע באמת ומוכן לישבע אינו מחויב מה"ד להחזיר והוי כאלו כבר נפרע ואין מוציאין מן הלוקח. וי"ל בעיקר הקושיא דהא כ"ז דלא טרף הבע"ח מן הלוקח אין יתומים חייבין לו כלום וכן אביהן רק אחר שטרף חל החוב על אביהן למפרע ואם כן כשמת אביהן מיד זכו היורשים בהחוב כיון דאז עדיין לא טרף הבע"ח ולא מהני שוב אחר כך תפיסה דהואיל דכבר זכו בהחוב הוי כתפס מרשות היתומים דלא מהני אף לר"ט ועיין שם בר"ן פ' א"נ לענין מזונות דבעינן שתתפוס מרה"ר או מסימטא ולא מרשות יתומים ובתפס מעות נמי לא מהני מרשות היתומים והא דמהני לר"ט תפיסה מרה"ר או מסימטא על כרחך הטעם אף דכל היכא דאיתי הוא ברשות היתומים דירשו גוף המטלטלין מ"מ חל ג"כ השעבוד של הבעל חוב אבל כשזכו היורשים והם ברשותם אינו חל השעבוד ואם כן בדיני דרמב"ח כיון דכ"ז שלא בא הבעל חוב דראובן וטרף ממנו לא הוי אז שום חוב ושעבוד וחל זכות היורשים לזכות בהחוב בטרם שחל שעבודו של הלוקח לכך לא מהני תפיסת הלוקח אחר כך ואף דאחר שבא הבעל חוב וטרף חל השעבוד של הלוקח למפרע מ"מ כיון דאז לא נודע בבירור משום חיוב וזכו היורשים בהחוב והי' הלוקח חייב לפרוע להם שוב כשנתברר חיובו לא מהני תפיסתו ויבואר עוד אי"ה במ"א:
ומה שהקשה שם הגר"ע ז"ל על הר"ן דהא כתובה אפילו מיניה אינה גובה רק מקרקע אם כן גם בתפס מעות הא אינו יכול להחזיק בהמעות לפרעון דיאמר אסלק לך כדינך בקרקע ונפקיע מינה המעות מבואר מדברי ש"מ רפ"ב דכתובות דעד כאן ל"א מטלטלין לא משתעבדי לכתובה רק בלא תפסה אבל בתפסה מגבינן לה מינייהו וכן משמע מדברי רש"י שבועות (דף ל"ב ע"ב) ועיין בס' הפלאה אה"ע (סי' ק') דתפיסת מטלטלין מהני בכתוב' וכ' שם דאם יש לו מעות צריך לשלם מעות ויש להעיר בזה מש"ס נדרים (דף ס"ה) ובס' ב"מ אה"ע שם הקשה למה לא חשו חכמים בלית ליה קרקע שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ולהנז' כיון דתפיסה מהני לגוביינא שוב ל"ת קלה בעיניו להוציאה ועיין מה שכ' בהגהותי בד"ח דיני טו"נ (סי' א') ואם אזכה יב ואר עוד אי"ה בזה בחידושי לאה"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |