אמרי בינה/דיני טוען ונטען/כט
|
< הקודם · הבא > |
אם כפר הכל ונשבע היסת ואחר כך בא עד אחד לחייבו חוזר ונשבע בנקיטת חפץ ש"ד כמבואר בש"ע (סי' פ"ז סמ"ד) וכן בנשבע בלא נקיטת חפץ חוזר ונשבע וכן בת"כ לא נפטר משבועה ובתומים הקשה על על זה הא הש"ס מקשה נימא מגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתה וקאמר אביי שמא מלוה ישנה יש לו עליו ופרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מס' ממונא וא"כ כאן הא כבר נשבע שבועה קלה ולא פירש מספק ודאי דחשוד אשבועה חמורה ואמאי חוזר ונשבע ובנתיבות מתרץ למה שכ' תוס' ב"ק (דף ק"ח) דהחשוד על השבועה לא מיפסל מן התורה רק מדרבנן והיינו מן התורה לא מחזקינן למי שיעבור על עבירה פ"א שיעבור תמיד והא דאמרינן אף מן התורה מגו דחשו' אממונא חשוד אשבועה היינו דאם נחשוד אותו דרוצה לגזול עכשיו ישבע גם כן לשקר רק מדרבנן אסרו עד שיקבל תשובה וכן ביאר בקצוה"ח (סי' צ"ב) דברי תוס' ואם כן כיון דחייב שבועה חמורה ונשבע שבועה קלה דהוי כלא נשבע כלל צריך לחזור ולישבע ולא שייך לומר מגו דחשוד אשבועה קלה דהא לא מחזקינן לחשוד עכשיו מחמת עבירה שעבר כבר ומדרבנן לא שייך למיפסליה כיון דאינו מבורר שהוא חשוד וכיון דרחמנא לא הימניה אשבועה קלה רק אשבועה חמורה דחשדי' רחמנא לעבור על קלה ולא על ש"ח מה"ת נקלקל שבועת התורה כשא"י לדון שהוא חשוד עיין שם עוד בדבריו ואני שמעתי ולא אבין אטו שישבע בנקיטת חפץ שה"ת הוא מה"ת דחשדו שיעבור על שבועה קלה ולא על חמורה זה אינו דמן התורה כל שבועות הן חמורין רק הא דשבועת התורה בעינן בנקיטת חפץ הוא מדרבנן לאיים עליו כמבואר מדברי האשרי ר"פ שבועת הדיינין אבל לענין חשוד אין כאן נ"מ דבכל אופן שבועה שעבר ונשבע לשקר מיפסל ואם כן כיון דעכ"פ מדרבנן אם עבר פעם א' ונשבע לשקר שבועה קלה בלא נק"ח מיפסל ומה יוסיף כח להשביעו בנק"ח ומה"ת כבר מיפטר במה שנשבע אף בלא נק"ח ואי כיון דלא נוכל לומר שכנגדו ישבע ויטול חשו כדי לקיים תקנת חז"ל לישבע ש"ד בנק"ח זה אינו דהא מ"מ ממנ"פ יתבטל הדרבנן שאמרו דנעשה חשוד בשביל שעבר פעם אחד ולא יהיה נאמן עוד בשבועה עד שיחזור בתשובה:
וליישב קושית התומים יש לומר להמבואר בתשובה המיוחסת לרמב"ן (סי' ק"ט) הא דאמרינן פרשי אינשי מס' שבוע' ולא פרשי מספק ממונא דאעפ"י שנשבע עדיין אינו חשוד בעינינו עדיין על השבועה כי שמא נתחזק בדמיונו שיש לו מלוה ישנה על זה ונשבע על אותו ספק אבל בעלמא אינו חשוד עיין שם בדבריו מבואר מדבריו דשמא נתחזק בדמיונו שכך הוא ולכך אף אחר שנשבע לא מיפסל ה"נ אמרינן אף דכבר נשבע הקלה לא פסלינן ליה אף אם נשבע בשקר דהוי כאנוס בשבועה כיון דאז נתחזק כן בדמיונו ואם שוב נתחייב שבועה חמורה בנק"ח לאיים עליו משביעין אותו עוד הפעם דאולי יתיישב בדעתו ויסיר ממנו ההתחזקות בדמיונו ויפרוש מלישבע כיון דאף אם כבר נשבע אם הי' משום דנתחזק בדמיונו שיש לו עליו מלוה ישנה הוי כאנוס בשבועה וכן נמי אם כבר נשבע שבועה קלה ונתחייב שבועה חמור' בנק"ח לא חיישינן לזה דאם בשקר נשבע אז כבר מיפסל ואם באמת נשבע למה צריך שישבע שנית דכיון דיוכל להיות דבשקר נשבע ומ"מ לא מיפסל דאז נתחזק בדמיונו שיש לו עליו מלוה ישנה משביעין אותו שנית בחמורה בנק"ח דלמא משום האיום יתיישב יותר מבראשונה ויסיר מה שנתחזק בדמיונו ויפרוש משבועה ואף דרמב"ן כ' שם מטעם זה דהיכא דנשבע על שני הלואות להכחיש בכל פעם על הלואה אחת דלא מיפסל כיון שהתורה האמינתו ופטרתו עיין שם ודעת רבינו יקיר ז"ל אינו כן כמבואר (סי' ל"ד) דאף עד א' ובעל דין פוסלין אותו והיינו דס"ל כיון דיודעין בודאי שבשקר נשבע אין ספק מוציא מידי ודאי לתלות במלוה ישינה היינו כיון דיש שני עדים המעידין אבל בנידון זה אף דידענו שנשבע מ"מ כיון דלא הוי חמורה שנתחייב בה על ידי איום משביעין אותו דדלמא על ידי האיום יתיישב יותר בלבבו ויפרוש כנלע"ד בזה:
ולמ"ש דכיון דנתחייב שבועה דאורייתא צריך שישבע עוד הפעם דאלו מה שנשבע מקודם היה טועה בדמיונו שיש לו מלוה ישינה נראה דאם אינו רוצה לישבע עוד הפעם אף שכבר נשבע בלא נקיטת חפץ מ"מ נחתינן לנכסיו דלכאורה למה שכ' הרא"ש דנקיטת חפץ הוא רק מדרבנן לאיים עליו אם אינו רוצה לישבע בנקיטת חפץ דלא נחתינן לנכסיו דבדרבנן לא נחתינן לנכסיו וכיון דרוצה לישבע מה שחייב מן התורה רק שאינו רוצה בנקיטת חפץ שהוסיפו חז"ל לא נחתינן לנכסיו אולם כנראה כיון דאין הב"ד מקבלין הש"ד בלא נקיטת חפץ הוי כמו דאינו רוצה לישבע עיקר השבועה ונחתינן לנכסיו דכיון דרמיא עליו בעיקר השבועה שיהיה בנקיטת חפץ הוי כמו העיקר ועיין בס' ש"מ (סי' פ"ז ס"ק י') אולם אם כבר נשבע פעם א' ולא היה אז החיוב דנקיטת חפץ ואחר כך בא עד אחד דלא הוסיף בשבועתו רק שישבע בנקיטת חפץ אם לא הוי רק כמו דרבנן ולא נחתינן לנכסיו וכן אם נעשה אחר השבועה חשוד מצד עבירה אחרת שעבר ואחר כך בא עד א' היה מקום לומר כיון דכבר נשבע בעוד של"ה חשוד ונפטר והעד בא רק להוסיף חומר בשבועה דאורייתא שיהי' בנקיטת חפץ אם כן לא אמרינן שכנגדו ישבע ויטול כמו בשבוע' דרבנן דתקנתא לתקנתא לא עבדינן. וכן ממילא אם אחר זמן שנשבע היסת כשבא העד אומר הנתבע שעכשיו אינו יודע לא הוי מתשאיל"ם כיון דכבר נפטר בעצם השבועה שכבר נשבע אז שיודע שא"ח לו ורק שצריך להוסיף שישבע בנקיטת חפץ הוי כמו שבועה דרבנן דל"א מתשאיל"ם. ולמה שכ' הש"מ הא דבא"י הוי מתשאיל"ם דהוי כמו שאינו רוצה לישבע דנחתינן לנכסיו ותליא זה בזה אם נחתינן לנכסיו כשאינו רוצה לישבע שנית בנקיטת חפץ. וה"נ כיון דכבר נשבע שיכחיש העד בעוד שהיה כשר יודע נפטר מעצם השבועה ורק התוספת שהוא בנקיטת חפץ חסר בזה לא הוי מתשאיל"ם. ולמה שכ' י"ל דלעולם לא נפטר מעיקר שבועה על ידי שבועה הראשונה דבכל עת נוכל לומר דלמא עכשיו ישים על לבו ויזכור שאין לו עליו מלוה ישנה וכיון דיש איזה נ"מ במה שישב' שנית דבעינן בנק"ח חל עליו שישבע שבועת התורה בנקיטת חפץ והוי בכל פעם חיוב חדש שאינו נפטר במה שנשבע בפעם ראשון ושוב כשאינו רוצה נחתינן לנכסיו וכשנעשה חשוד שכנגדו נשבע ונוטל וכן כשטוען א"י הוי מתשאיל"ם וצ"ע בדינים אלו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |