אמרי בינה/דיני טוען ונטען/כו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני טוען ונטען כו

סי' כו

אם בפקדון שייך ג"כ שדר"נ מבואר בש"ך ויש"ש ב"ק דשייך ובקצוה"ח מגמגם בזה כיון דאנן קי"ל דנכסי שומר לא משתעבד אלא משעת פשיעה ל"ש שדר"נ כיון דעדיין לא נשתעבד וע"ש ראייתו דאף חיוב חזרה ושעה"ג ליכא מהא דשומר שטבח בשבת פטור ובנתיבות כ' דודאי אף כשהו' בעין מתחיל חיוב חזרה ועיין בד"מ. ולכאורה מדברי הרי"ף כתובות בהא דמי שמת והניח מלוה או פקדון ביד אחרים דר"ט אומר ינתנו לכושל כתב דחל שעבודם מדר"נ מבואר דאף בפקדון שייך שדר"נ אולם יש לומר דעיקר טעמא דרי"ף על כתובה דחל על מלוה אף דמראוי אינה גובה וכן מבואר בפנ"י שם אבל בפקדון ל"צ לטעמא דשדר"נ דאם לא כן מלוה אינו גופו ממון וגריעי ממטלטלין אלא מטעמו דר"נ אבל בפקדון י"ל כמו"ש שם הפנ"י כיון דמצוה על היתומים עכ"פ לפרוע ממטלטלין כשהם ביד אחרים ס"ל לר"ט דלא מקרי כופין. אולם בהגהת מרדכי כתובות ר"פ אלמנה נזונת מבואר להדיא בזן לבתו ויש לחתנו פקדון אצל אביה דמשתעבד לה מדר"נ עיין שם וה"ט משום דעכ"פ אף דלא יש חיוב נכסים עדיין עליו מ"מ גופו נשתעבד להחזיר הפקדון ועל שעבוד זה חל השעבוד של בע"ח על חיוב החזרה:

והנה אם נאמר בפקדון שייך גם כן שדר וכמו שכ' הש"ך (סק"י) כל דהשאיל לחבירו אינו יכול להרויח לו זמן משו' שדר"נ הקשה הקצוה"ח הא במטלטלין ל"ש שדר"נ כמו שכ' תוס' פסחים וכ' כיון דהטעם הוא משום דהשעבוד קלוש הוא דיכול למוכרן וכיון דהשואל אינו יכול למכור דבר שאינו שלו הוי כמו קרקע והוא הדין דאינו יכול ליתנו לאחר כיון דיש בו שדר"נ והוי כמו קרקע והקשה ממתניתין דמי שמת והניח מלוה ופקדון ביד אחר ואם פקדון דין קרקע יש לו למה לא יתנו לבעל חוב כיון דשייך בו שדר"נ ומדחיק עצמו הרבה בזה. ולמה שכ' דכל מה דיש בפקדון שדר"נ היינו השעבוד הגוף שהנפקד משועבד להחזיר הפקדון ביד המפקיד זה השעבוד נשתעבד להבעל חוב אתי שפיר כיון דמ"מ בגוף הפקדון לא זכה הבעל חוב וגוף הפקדון הוא של הלוה וכל מה דנשתעבד שיזכה בו המלוה שלו הוא רק השעבוד הגוף שחייב להחזיר את של הלוה המפקיד הוא אם הגוף הפקדון הוא שלו אבל אם מת וזכו היורשים בגוף הפקדון ונפיק הפקדון מרשות המוריש ולא מן המוריש באה לו הנחלה אלא שהתורה זכתה לו כמבואר ברשב"א נדרים (דף ל"ד ע"ב) שכן הוא כל ירושה דנפיק מרשות המוריש ולא מן המוריש בא הנחלה עיין שם אם כן ממילא נפקע החיוב שחייב להחזיר להמפקיד דלא נשתעבד רק אם גוף הפקדון הוא שלו על זה נשתעבד ונתחייב להחזיר ואף דהתורה זכתה להמלוה בזכות זה בכח שדר"נ ומה"ט לא מהני מחילת הלוה להמלוה השני כיון דגופו נשתעבד להראשון וכמו שביאר הקצוה"ח (ס"ק ה') ול"א דלא נשתעבד אם הלוה ימחול לו ז"א דשם כיון דהוא נשתעבד להמלוה שלו בכח שדר"נ נשאר השעבוד הגוף שחייב לשלם מה שזכה המלוה של הלוה מה שאין כן בזה כיון דזכו בגוף הפקדון היורשים נפקע חיוב החזרה דלא נשתעבד להחזיר דבר שאינו של המפקיד ואף דשואל חייב באונסין היינו אם נאנס הדבר ואינו בעולם או ברשותו אבל אם זכו אחרים בהחפץ שהוא בעולם אין בגדר חיוב שמירה ואף דזכה המלוה ראשון בחיוב החזרה היינו כ"ז שהגוף הוא של הבעלים אבל אם יצא מרשותו והתורה זכתה להיורשים על זה לא נשתעבד מעולם אם מטלטלין דיתמי לא נשתעבד לבעל חוב. רק כיון שהוא ברשות אחרים פליגי ר"ט ור"ע אם משתעבד אבל אם לא נשתעבד אף כשהוא ברשות אחרים לא שייך בזה שדר"נ. וא"ד לאם מכר לאחרים די"ל באמת דל"מ כיון דיש חיוב החזרה להמלוה מכח שדר"נ דהלוקח בא בזכות דמה מכר ראשון להשני כל זכות שהיה לו להמוכר וכיון דהחיוב החזרת הפקדון כבר זכה המלוה שלו בכח שדר"נ אינו יכול למכור אף שזוכה בגוף החפץ מ"מ כיון דבחיוב החזרה כבר זכה המלוה שלו אין הנפקד יכול להחזירו להלוקח ונשאר חיובו של החזרה להמלוה הראשון ולא נפקע חיוב זה עד שיסלק להמלוה ומ"מ י"ל דכיון דזוכה בגוף הדבר הלוקח נפקע חיוב החזרה שכבר זכה בו המלוה בכח שדר"נ ועיין בדברי משפט למרן זקני אמ"ו הגאון ז"ל דפשיטא לי' דמכיר' לאחר מהני רק אם מכר להנפקד גובה ממנו כיון דכבר נשתעבד בחיוב חזרה להמלוה הראשון עיין שם (סי' פ"ו ס"ק א') ועיין בש"ך (סוף סי' קכ"ו) מה דמשיג שם על תשובת מהר"ם אלשיך ובקצוה"ח כאן כ' לשיטתו דלא מהני בכאן אף אם מכר לאחר אם בפקדון יש דין שדר"נ דהוי כקרקע ואם נאמר דמכירה לאחר מפקיע השעבוד דנתחייב להחזיר אתי שפיר דינו של הש"ך שם. אולם אף אם מכר להנפקד אם לא ידע מהבע"ח של המפקיד י"ל דאין הבע"ח גובה ממנו מטעם תקנת השוק כמו דלא מהני אף אם הקנו להמלוה בשעבוד מטאגמ"ק כמבואר (סי' ס') ואם כן אף אם הוי כקרקע לא עדיף מאם משעבד לו בקנין מטאגמ"ק ועיין קצוה"ח (סי' פ"ה סק"ו):

עוד כ' הקצוה"ח (סק"ד) לשיטתו דבפקדון לא שייך שדר"נ דאפילו למה שכ' הוא דגבי שדר"נ א"י לסלקו בזוזי משום דגוף החוב שייך להנושה גבי פקדון מצי לסלוקי בזוזי ואפילו אם שייך שדר"נ לגבי פקדון מ"מ כ"ש כלי ודאי מצי לסלוקי בזוזי דהוי כיתר מחובו ומצי אמר לדידי שוה יותר ולא נשתעבד אלא כדי חובו והדברים מתמיהים למה צריך לזה היעלה עה"ד דהלוה לא יכול לסלקו בזוזי כיון דהוא החייב אף דהשני נשתעבד להמפקיד הראשון מ"מ כיון דהיסוד הזכות הוא בשביל שהלוה או המפקיד חייב לראשון אף אם נאמר דזכה בגוף החוב זה הכל בשביל חיובו ואם מסלק חיובו במעות נתבטל כל זכותו הן בגוף ההלואה והן בחיוב חזרה דפקדון אף אם אינו אומר לדידי שוה ול"מ דצריך לומר לדידי שוה רק בלוקח דהוא איש זה ולא ביתומים דבזה יכול לומר לאו בעל דברים דידי את כמבואר בר"ן כתובות פ' מי שהיה נשוי דבלוקח צריך לומר לדידי שוה ודלא כמו שכ' הדרישה (סי' ק"ט) וכמו שכ' שם הקצוה"ח אבל ביתומים דכרע' דאבוהן הן יכולין לסלק בזוזי אף באם אינם אומרין לדידי שוה ומכ"ש הלוה בעצמו אם בא לסלק חובו היעלה על הדעת שיאמר לאו בעל דברים דידי את אף דזכה בחיוב של השני גם כן בגוף החיוב מטעם שדר"נ מ"מ אם מסלק חובו אף בע"כ נתבטל זכותו וקנינו שיש לו על השני הן בהלואה הן בפקדון ודברי קצוה"ח שם וגם (ס"ק א') בזה הם תמוהין למאד. אולם אם הנפקד יכול לסלק בזוזי בזה נראה דא"י לסלק בזוזי ויכול לומר לאו בעל דברים דידי את לסלק לו החוב ובלוקח הוא משום דיכול לעלות בדמי ולומר לדידי שוה הרבה אבל הנפקד דאין עליו רק חיוב להחזיר הפקדון ואין לו שום זכות בהחפץ כנרא' דא"י לסלקו בזוזי.

וראיתי בס' פנים יפות עה"ת מבעל ההפלאה ז"ל פ' ויקרא דנסתפק בזה הן בפקדון הן בגזילה דכתיב לאשר הוא לו וכתיב שם והשיב את הגזילה כעין שגזל יחזור ולא דמים ואם אין המפקיד תובע י"ל דלא עדיף מהמפקיד הלוה עצמו דיכול לסלק במעות והיינו דכתיב ושילם אתו בראשו היינו מעות אולם כ' די"ל אפילו למ"ד דיכול הלוקח לסלק בזוזי היינו משום דלקח אותו אבל הגזלן או הנפקד שאין בו שום קנין י"ל שאינו יכול לסלק בזוזי עיין שם. ולא ידעתי מקום ספק בזה ודאי הוא כזר בזה ואף גזלן דנשתעבד בבירור מ"מ כ"ז שהוא בעין ודאי הבעל חוב שזכה בכח שדר"נ בהחיוב יכול לומר תן לי שעבודי ולאו בעל דברים דידי את לסלק בזוזי אף אם מעל' בדמים ועיין עוד שם דדעתו דהחומש יתן להמפקיד או לנגזל אם אינו חייב לבעל חוב רק כפי הקרן ודלא כמו שכ' הקצוה"ח בזה. ועיין במה שכ' לעיל דיני הלואה (סי' פ"ג) אם אחר יכול לסלק חובו של חבירו בעל כרחו של המלוה אף בליכא זכות להלוה ומלוקח דאינו יכול לסלק חובו רק אם מעלה בדמים יש ראיה ברורה דיכול לומר לאו בע"ד דידי את:

ודע דאף אם בפקדון שייך ג"כ שדר"נ זה דוקא היכא דהוא שומר ונשתעבד עכ"פ להחזיר אבל אם יש בפקדון אצל אחר שאף חיוב החזרה אינו עליו ודאי לא חל שדר"נ ע"ז ותמהני על ספר ש"מ שהביא מס' ד' טורי אבן באחד שחייב למלמד שכרו שלמד עם בנו הקטן והבן מצא מציאה ותפס המלמד ממנו באומרו כיון שמציאת הבן לאביו והרי אביו חייב לו ופסק כיון דאינו לאביו אלא מדרבנן משום איבה יכול האב לומר אי אפשי בתקנת חכמים שתקנו לטובתי והמציאה של הבן ותמה בש"מ ע"ז כיון דאף בחיוב דרבנן שייך שדר"נ ולא מהני מחילה ה"נ לא מהני מחילת האב כיון דהבן נשתעבד להמלמד מדר"ן ואף שהבן קטן מ"מ כיון דאף בפקדון שייך שדר"נ פשיטא דאף קטן מתחייב להחזיר הפקדון לבעליו וחייב להחזיר המציאה לאביו ומשתעבד להמלמד מדר"נ ולא מהני מחילת האב ומאד תמוהין דבריו בפשיטו' הלזה דודאי בקטן כיון דאינו בר חיובי ובר שעבוד אף להחזיר לא חל על זה שדר"נ ובפקדון אם שייך שדר"נ עיקר הטעם דחל על חיוב הגוף שחייב להחזיר מה שאין כן בקטן. וגם בלא"ה הא ודאי כששמע האב ושתיק קודם שתפס המלמד שוב אינו יכול לומר אי אפשי בתקנתי לזכות כיון דכבר זכה וע"כ דהמלמד תפס קודם ששמע האב ובכ"ז דן שיכול לומר אי אפשי לזכות. ובזה א"ד לאם מחל כיון דלא ידע ולא זכה עדיין ולא חל החיוב. ובגוף הדין של הד' טורי אבן הנז' תליא במחלוקת הפוסקים דלדעת המרדכי בפ' שני דייני גזירו' להוציא אינו יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים וה"נ כיון דהמלמ' הוא מוחזק אינו יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים ועיין במהרי"ט (ח"ג) בתשובת הר"י באסן ז"ל (סי' ט') ותשובת מהרי"ט ז"ל שם בביאור דברי המרדכי הנז' דהיכא דאיכא פסידא לאחרינא דאינו יכול לומר אי אפשי בתקנת חכמים והיכא דהלה הוא מוחזק. ומשם לדון בדין הזה ועיין במה שכ' בספרי ח"ר דיני יו"ט (סי' כ"א אות ז') ובקונטרס התשובות (סי' ג'):

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף