אמרי בינה/דיני טוען ונטען/י

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני טוען ונטען י

[אמר המחבר נמצא באמתחתי שני קונטרסים מסודרים מאת כבוד דודי המנוח הרב הגדול עמקן גדול בהלכה צדיק ונשגב מו"ה אליעזר אויערבאך זצ"ל אשר בעוה"ד הלך בדמי ימיו לעולמו כבן ל"ב שנים זי"עא. אמרתי לתת להם מקום כאן להזכירם משמו והעתקתים כדמותם וצלמם ולא שמתי עיוני עליהם כי בר"ס דבריו הם דברי שכל עמוק כאשר נודע ההלוכותיו ז"ל בקונטרס מים חיים אשר נדפס משמו בספר דברי חיים מאאמ"ו ז"ל אחיו הגדול ואוקי אחזקתו כי רב הוא]

סי' י

כתוב בשערים דרב אלפס (שער י"ב) הובא בש"ך (סי' ע"ה סקכ"ט) אף דקיי"ל בטענת מנה לי בידך והלה אומר איני יודע אם פרעתיך חייב מ"מ אם ירצה להשביע התובע שבועה דאורייתא עושה. ונראה מדבריו שם בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהוי משאיל"מ נוטל תובע בלי שבועה. וכן הוא בתומים. (סי' ע"ה סק"ז) ע"ש.

ויש לעיין לפי מ"ש רמב"ן ור"ן מס' שבועות (דמ"ג ע"א) הובא בש"ך (סי' פ"ז סקי"ג) כשאומר נ' לית לך ונ' איני יודע אם פרעתיך מודה מקצת הוא שאעפ"י שלא הודה כלום בבירור מ"מ מתוך תשובתו נתחייב במקצת. עוד כ' ר"ן הובא בב"י וש"ך שם כשתבעו חמשין הלואה וחמשין חבלה שחבל בו ונתבע כופר הכל כשנשבע תובע על נ' דחבלה חייב נתבע שבועה על נ' דהלואה מדר"ח קמייתא עיין שם בקצות החשן (סק"ז) ונתיבת המשפט סק"ג) ועיין ריטב"א הא דכתב רמב"ן שם כשתבעו חמשין הלואה וחמשין חבלה אע"פ שזה נשבע ונוטל מחצה אין חבירו נשבע היינו משום שאין גוביינא שלו בשבועה אלא מן התקנה ע"ש ולפי זה כשתבעו מנה והלה אומר בפרוטה איני יודע אם פרעתיך ובהשאר איני יודע אם הלויתני כיון דחייב בפרוטה שאומר איני יודע אם פרעתיך הוי על השאר משאיל"מ ואין לחייב לתובע שבועה רק בפרוטה שאומר נתבע איני יודע אם פרעתיך [אי לאו מדין גלגול] וה"ה כשאומר על הכל איני יודע אם פרעתיך גם כן אין לחייב לתובע שבועה רק בפרוטה ועל השאר הוי נתבע משאיל"מ דלא גרע מאלו אמר על השאר איני יודע אם הלויתני דהוי משאיל"מ. ולפי זה כשנאמר דנשבע ונוטל צריך שתי כסף אם כן לא משכחת להך דינא דשערים דרב אלפס רק כשטענו שתי כסף בצמצו' אבל כשטענו שתי כסף ופרוטה אין לחייב לתובע שבועה רק בפרוטה ואנן שתי כסף בעינן. ואף דכשהתובע צריך לישבע לא הוי נתבע משאיל"מ על השאר רק אחר שבועת תובע אם כן על ידי שבועתו בפרוטה נתברר החיוב גם בהשאר מדין משאיל"מ. מ"מ גוף השבוע' אינו רק בפרוטה אלא דכשנשבע ונתחייב נתבע בפרוטה בב"ד ממילא הוי על השאר משאיל"מ דהחיוב ממון בב"ד הוא המחייב שבועה על השאר. אבל גוף השבועה אינו רק בפרוטה:

אך י"ל לשערים דרב אלפס מ"מ דוקא הודאת פיו או עדים מחייב שבועה על השאר ולא בכה"ג ועיין קצות החשן (סי' ע"ה סק"א) אי נמי כמ"ש בתשובת בשמים ראש (סי' י"ז) וכן כ' אאמ"ו הגאון הצדיק זצ"ל בספרו דברי משפט (סי' ל' סק"ב) בשם מי שאומר דבשבועת ר"ח קמייתא לא אמרינן משאיל"מ כיון דנלמד מגלגול שבועה דעד א' כמו שכ' בשיטה מקובצת ב"מ (דף ד' ע"א) בשם רמב"ן ורשב"א וריטב"א ור"ן ובגלגול שבועה יש אומרים דלא אמרינן משאיל"מ עיין שם ואם כן שפיר חייב תובע שבועה על הכל דלא הוי נתבע משאיל"מ:

ולפי"ז יש ליישב קושית תומים (סימן ע"ה סק"ז) מב"מ (דף קי"ב ע"ב) ושבועות (דמ"ה ע"א) דקאמר בעל הבית טרוד בפועליו ופריך ניתב ליה בלא שבועה. ולשערים דרב אלפס הנז' אף דבעל הבית אומר להדיא איני יודע אם פרעתיך צריך הפועל לישבע עיין שם ולכאורה זה דוקא לתוספת שם דהקושיא היה משום דהוי כאיני יודע אם פרעתיך אבל להרשב"א ור"ן שבועו' שם הא דפריך ניתב ליה בלא שבועה היינו משום כדי חייו. וכן ראיתי אחר זה לכבוד אחי הגאון ז"ל בספרו דברי חיים דיני טוען ונטען (סימן י"ט) עיין שם. אך י"ל אף להרשב"א ור"ן דהקושיא הי' משום כדי חייו היינו דמשום כדי חייו ראוי לתקן להיות לגמרי כאיני יודע אם פרעתיך ועיין ריטב"א שם הא דקאמר בעל הבית טרוד בפועליו פירוש דברי דידיה כשמא הוא וכאומר איני יודע אם פרעתיך ולאו דלהוי מדינא הכי אלא שבזה מצאו מקום למשדי שבועה אשכיר ופריך דאי מהאי טעמא הל"ל דלגבי שכיר בלא שבועה ולא תהוי תקנתא דרבנן כי חוכא ע"ש הרי להדיא הא דפריך ניתב ליה בלא שבועה היינו כיון דתקנו ועשאו טענת בעל הבית כטענת שמא ממילא ראוי ליטול בלי שבועה כמו באיני יודע אם פרעתיך ולפי זה הדרא קושיא לדוכתה לשערים דרב אלפס הנז' גם בא"י אם פרעתיך צריך תובע לישבע. ולהנז' י"ל למה שכ' רמב"ן בס' המלחמות וריטב"א שם הא דאמרינן לר"י כל זמן שהשבועה נוטה אצל בעל הבית שכיר נשבע ונוטל היינו אף דאמר לא קצצתי לך אלא אחת ופרעתיך אי נמי בהילך דליכא שבועת מודה במקצת כלל מ"מ כיון שהוא כעין מודה במקצת שכיר נשבע ונוטל דלא בעי אלא שתהא שבועה נוטה אצל בעל הבית ועיין ר"ן לתרץ דברי בעל המאור שם אף שנאמר דמודה במקצת בשכירות ככופר הכל דמי מ"מ דמיא לשבועה דמחויב בה בעל הבית מדאורייתא דר"י לא בעי שיהא בעל הבית מחויב שבועה ממש אלא שתהא שבועה נוטה עליו מדאמרינן כל זמן שהשבועה נוטה אצל בעל הבית שכיר נשבע ונוטל עיין שם ולפי זה שפיר פריך ניתב ליה בלא שבועה כיון דתקנו ועשאו טענת בעל הבית כאיני יודע אם פרעתיך אף דבעלמא באיני יודע אם פרעתיך צריך תובע לישבע על הכל ולא הוי נתבע משאיל"מ משום דחיוב על פי ב"ד אינו מחייב שבועה על השאר אי נמי דבשבועת ר"ח קמייתא ל"א משאיל"מ כהנ"ל מ"מ הכא לא בעי אלא שתהא שבועה נוטה אצל בעל הבית כעין מודה במקצת עשאו כמשאיל"מ ואין לחייב לשכיר שבועה רק בפרוטה ועל השאר הוי בעל הבית כמשאיל"מ וממילא ראוי ליטול בלי שבועה:

והנה כל זה לשערים דרב אלפס הנז' אבל לפי מה דמבואר בבעל התרומות (שער כ"ט ח"ח ס') ובטור וש"ע (סי' צ"א ס"ו) כשאמר חנוני אתה אמרת לי ליתן לפועליך מנה והוא אמר חמשין צויתיך ליתן וחמשין איני יודע משאיל"מ עיין שם ואף דבעל הבית אינו יודע אם חנוני נתן לפועלים מ"מ כיון דחנוני נאמן בשבועה דנתן לפועלים חייב בעל הבית שבועה מדר"ח קמייתא כמה שכ' ר"ן בנ' הלואה ונ' חבלה עיין שם בנתיבות המשפט (סק"ז). ואף דדעת בעל התרומות (שער ל"ח ח"ב) דבגלגול שבועה לא אמרינן משאיל"מ וכן הוא בטור וש"ע (סי' ע"ה סט"ו) יש אומרים דלא אמרינן בשבועה הבאה על ידי גלגול משאיל"מ ע"ש מ"מ בשבועת ר"ח קמייתא אמרינן משאיל"מ:

ולכאורה י"ל דמהאי טעמא קיי"ל באיני יודע אם פרעתיך נוטל תובע בלי שבועה דלא כשערים דרב אלפס הנז' משום דאין לחייב לתובע שבועה רק בפרוטה ועל השאר הוי נתבע משאיל"מ. ואף כשנאמר דנשבע ונוטל אינו צריך שתי כסף מ"מ י"ל דוקא כשיש מקום לתקנת השבועה בשתי כסף ממילא בכל ענין תקנו אבל הכא אין מקום לתקנת השבועה רק בשתי כסף בצמצום לא פחות ולא יותר בכה"ג לא תקנו ואוקמוה אדאורייתא דנוטל בלי שבועה:

ואפשר דזה כונת הש"ע (סי' ע"ה סי"ב)מנה לי בידך שהלויתיך והלה אומר איני יודע אם הלויתני ועד א' מעיד שהלוהו או שאמר איני יודע אם פרעתיך ה"ל מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם. ותמהו כולם דבאיני יודע אם פרעתיך בלא"ה חייב מטעם ברי ושמא ברי עדיף. ועיין ש"ך שם (סקל"ה) ולהנז' י"ל הכונה או שאמר איני יודע אם פרעתיך היינו אף בלי עד א' והיינו דמשו"ה באיני יודע אם פרעתיך אין התובע צריך לישבע משום דאין לחייבו שבועה רק בפרוטה ועל השאר הוי נתבע מתוך שאיל"מ כהנ"ל:

ובזה יש להבין דברי דרכי משה (סי' פ"ז אות ב') וז"ל וכתב עוד בשם רמב"ן אם תבעו במנה ואמר נ' ידענא דלית לך ונ' לא ידענא אם פרעתיך משאיל"מ והוי כאלו מודה באותו המקצת וחייב לישבע על אותן שאמר ידענא דלית לך ודוקא שאומר על אותן הנ' לא ידענא אם פרעתיך אבל אם אומר לא ידענא אם הייתי חייב לך לא מקרי מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ולא מקרי הודאה במקצת עיין שם והוא תמוה דמה משאיל"מ שייך הכא דבנ' שאומר איני יודע אם פרעתיך חייב לשלם מטעם ברי ושמא ברי עדיף ובנ' שאומר ידענא דלית לך חייב לישבע. וברמב"ן ור"ן שם לא נזכר כלל לשון משאיל"מ עיין שם. ולהנז' י"ל הכוונה דמש"ה בנ' שאומר איני יודע אם פרעתיך נוטל תובע בלי שבוע' משום דאין לחייבו שבועה רק בפרוטה ועל השאר הוי נתבע משאיל"מ וכיון דבנ' שאומר איני יודע אם פרעתיך חייב לשלם בלי שבועת תובע מש"ה חייב תובע שבועה על השאר מה שאין כן כשהתובע צריך לישבע דכל זמן דלא נשבע תובע אין נתבע חייב לישבע על השאר:

ועיין שבועות (דמ"ז) דרב ושמואל דאית להו מת לוה בחיי מלוה כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו על כרחך לית להו משאיל"מ ודוקא משאי"ל מפסיד אית להו אבל משאי"נ משלם לית להו. והקשו תוס' וראשונים מנ"ל להש"ס הא. ולכאורה י"ל לרב ושמואל דאית להו גם ביורשין משאי"ל מפסיד על כרחך לא דרשי קרא שבועת ה' תהיה בין שניהם לענין משאיל"מ דאל"כ הרי גלי רחמנא שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשין דביורשין לא אמרינן משאיל"מ. ואף דלדידהו יותר ראוי לומר משאי"ל מפסיד מלומר משאי"ל משלם מ"מ כיון דגלי רחמנא לחלק בין גבי דידיה לגבי יורשין דבדידיה אמרינן משאי"ל משלם וביורשין לא אמרינן משאי"ל משלם ה"ה דאין לומר ביורשין משאי"ל מפסיד אלא ודאי דלא דרשי כלל הקרא למשאיל"מ וס"ל דאין לחלק כלל בין דידיה ליורשין. אחר זה ראיתי כן בתומי' (סי' צ"ב סקי"ב) עיין שם. אך לפי מה שכ' תוס' ב"ב (דל"ד ע"א) דקרא שבועת ה' תהיה בין שניהם למפטר יורשין אתי ולא לחייב האב דמסברא אמרינן משאיל"מ עיין שם אם כן הדרה קושיא לדוכתא דאף דרב ושמואל דלית להו לחלק בין דידיה ליורשין על כרחך לא דרשי הקרא למשאיל"מ מ"מ דלמא מסברא אית להו מתוך שאיל"מ. ולהנ"ל י"ל לרב ושמואל דלית להו לחלק בין דידיה ליורשין אם כן אי נימא משאיל"מ לא משכחת להך דינא דהבא לפרוע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה לפי מה שכ' רש"י ז"ל כתובו' (דפ"ז ע"א) הא דהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבוע' היינו דטענינן להו טענת אשתבע לי דלא פרעתיך ועיין מרדכי (פ"ט) דכתובות הקשה הר"י מקורביל האיך נשבעין שבועה דאשתבע לי דלא פרעתיך והא שטר שעבוד קרקעות היא וי"ל כגון דכתב בשטר דמחל לו השעבוד רק שיגבה מן המטלטלין עיין שם ולכאור' י"ל מה שכ' רק שיגבה מן המטלטלין היינו בשבועת הבא ליפרע מנכסי יתומין ע"כ בדאיכא שעבוד איירי ומטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ואיירי במשעבד לו מטלטלי אגב קרקע ומחל לו השעבוד קרקע ונשאר השעבוד במטלטלין או דמשעבד לו בפירוש מטלטלין באופן המועיל. ואם כן כשנימא גם ביורשין משאיל"מ אין לחייב למלוה שבועה רק בפרוטה ועל השאר הוי ליורשין משאיל"מ ובמשאיל"מ אינו יכול לטעון טענת אשתבע לי וע' תוס' ורשב"א שבועות (דמ"א ע"א) ד"ה ולמר בר רב אשי. ולא מבעיא לרב (רפ"ה) דשבועות וכן קיי"ל דכפירת טענה שתי כסף דאין נשבעין בפחות משתי כסף. אלא אף לשמואל שם דטענה עצמה שתי כסף אפילו לא כפר אלא בפרוטה נשבע מ"מ עכ"פ אינו חייב לישבע רק בפרוטה להסוברים דאין מגלגלין בכה"ג. והבא ליפרע מנכסי יתומין צריך לישבע על הכל דומיא דשאר נשבעין ונוטלין במתניתין שם. ועוד אף דלשמואל הטענה עצמה שתי כסף מ"מ עכ"פ איכא תנא בברייתא דאית ליה כפירת טענה שתי כסף כדתני ר' חייא לסייועי לרב. והך דהבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה הלכה פסוקה היא ולית מאן דפליג:

ועפמש"ל אפשר לבאר דברי ש"ך (סי' פ"ז סקי"ט) במה שכ' רמ"א שם וי"א דה"ה בנשבע ונוטל אם יש לו עד המסייע נוטל בלא שבועה. כתב הש"ך מלבד בחשוד דאל"כ כל מי שיש לו עד א' יוציא ממון מהחשוד כן היא בתשובת מיימוני שם בספר משפטים (סי' ס"א) והביא ראיה מן הש"ס שבועות (דל"ב ע"ב) ועיין ש"ך (סי' צ"ב סק"ח) במ"ש הש"ע שם מי שנתחייב שבועה דאורייתא והוא חשוד על השבועה שכנגדו נשבע ונוטל כתב הש"ך משמע בין מ"מ או ע"א וכן הוא בתשובת רא"ש ריש כלל י"א להדיא דמי שכופר בכל ועד א' מכחישו והוא חשוד שכנגדו נשבע ונוטל כו' ול"ל דהעד יפטרנו דהוי עד מסייע דכיון דנתחייב שבועה על פי העד שוב לא יוכל העד לפטרו וכמש"ל (סי' פ"ז סי"א סקל"ה) עיין שם ותמהני על בן המחבר תשובת נודע ביהודה מהדורא תנינא חלק ח"מ (סי' כ"ז) כ' בהג"ה שם דמ"ש בש"ך וכמש"ל (סי' פ"ז סי"א סקכ"ז) הוא טעות וצ"ל (סי' פ"ז ס"ו סקי"ט) ע"ש ותמהני דהרי שם כ' הש"ך טעם אחר. ולפע"ד צ"ל (סי' פ"ז סי"א סקל"ה)]:

וראיתי בתשובת נודע ביהודה מהדורא תניינא חלק ח"מ (סי' כ"ז) ובתשובת הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל (סי' קע"ח) דכוונת הש"ך (סי' צ"ב סק"ח) בתבעו בעד א' דהלוה לו מנה ואמר לא לויתי דלא מקרי קם לממון דהי' יכול לומר פרעתי ודוקא בתבעו בעד א' דהלוה לו מנה ולא פרע או דחפץ זה שלו דאין לו צד לפטור עצמו נגד עדותו אבל בכה"ג דיכול לומר פרעתי לא מקרי קם לממון ומשו"ה הוצרך לומר הטעם דאין עד עושה שתי פעולות עיין שם אולם אכתי מוקשה על הש"ך (סי' פ"ז סקי"ט) דכ' הטעם דמקרי קם לממון כמו שכ' בתשובת מיימוני שם הא בלא"ה לשיטת הש"ך אין עד עושה שתי פעולות:

ולהנ"ל י"ל כוונת הש"ך דאין לומר מטעם אין עד עושה שתי פעולות דהרי אף אם העד היה מעיד רק דיודע דחייב לו פרוטה כיון דצריך לשלם הפרוטה ממילא חייב שבועה על השאר מדר"ח קמייתא וכיון דהוא חשוד ואינו יכול לישבע התובע נשבע ונוטל הכל ואם כן השתא דהעד מעיד ומסייע לתובע בכל המנה אין לחייב לתובע שבועה רק בפרוטה דבזה שפיר אין העד פטרו דאין עד עושה שתי פעולות אבל כשנשבע תובע בפרוטה ממילא נוטל השאר בלי שבועה דעד מסייע פטרו דבזה גם בלי עדותו דמגיע לו גם השאר מ"מ היה נוטל בשבועה ואם כן עדות זה שמעיד דמגיע לו גם השאר זה אינו עושה רק פעולה א' לפטרו משבועה. וכשנאמר דנשבע ונוטל צריך שתי כסף אינו צריך לישבע כלל כיון דאין לחייבו שבועה רק בפרוטה דעל השאר העד פטרו ועד לשבועה כשנים לממון וכאלו שנים מסייעין לו על השאר דאין לחייבו שבועה בפרוטה. ומשו"ה הוצרך לומר הטעם דאין עד קם לממון:

והא דבשבועה נוטל אף דעד א' לא מהני רק לחייב שבועה או לפטור משבועה ולא להאמין בשבועה למאן דמסייעו דהרי בעד אחד מעיד שהוא פרוע אף בדליכא שעבוד קרקע לא מהני העד לפטור לנתבע בשבועה הרי דגם זה מקרי קם לממון מ"מ י"ל שאני הכא דמעיקרא לשבועה קאתי ומשאיל"מ אלא דכשאין לו צד לפטור עצמו ממנו מקרי קם לממון וכיון דאיכא צד פטור כשלא נשבע תובע תו לא מקרי קם לממון ועיין מהרש"א כתובות (דפ"ה ע"א). ומדאורייתא דליכא נשבע ונוטל פטור החשוד וכן ראיתי לכבוד אחי הגאון ז"ל בספרו דברי חיים דיני טוען ונטען (סי' ל"ב) אף להסוברים בחשוד אמרינן מדאורייתא משאיל"ם היינו במודה במקצת אבל בעד אחד לתשובת מיימוני הנז' מדאורייתא פטור משום דאין עד קם לממון וישבע ונוטל לא משכחת מדאורייתא עיין שם ואפשר אף שנאמר דגם זה מקרי קם לממון מ"מ תקנת חכמים היה בחשוד דיטול בשבועה. ועיין תשובת ב"ח (סי' ס"ד) ותומים (סי' פ"ז סק"ה ופ"ט סקט"ז) היכא דמדאורייתא אינו נוטל כלל רק דרבנן תקנו דיטול בשבועה אין עד מסייע פטרו עיין שם ובשער משפט (סימן פ"ז סק"ו) דגם מהר"ם בתשובת מיימוני שם מודה בזה עיין שם ואף דלהש"ך הובא בשער משפט שם גם כה"ג עד מסייע פטרו מ"מ הא להש"ך אין עד עושה שתי פעולות. והיכא דמדאורייתא אינו נוטל כלל רק דרבנן תקנו דיטול בשבועה גם בפחות משתי כסף אינו נוטל בלי שבועה וכיון דצריך לישבע בפרוט' ממילא נשבע על הכל מדין גלגול כמ"ש בשער משפט (סי' צ"ד סק"ב) דעד מסייע אינו פוטר מגלגול שבועה ע"ש [אך בתשובת מהר"י באסאן (סי' ט') הובא שם בספר הנז' מבואר דעד מסייע פוטר מגלגול שבועה וכן היא בתומים (סי' פ"ז סק"ו) ע"ש] וכל זה לתשובת מיימוני שם דמקרי קם לממון אבל בלא"ה שפיר נוטל בלי שבועה כהנ"ל:

ומ"ש הש"ך (סי' צ"ב סק"ח) הטעם דאין עד עושה שתי פעולות שם איירי באופן דיכול לומר פרעתי כמו שכ' בתשובת נודע ביהודה ותשובת הגאון ר' עקיבא איגר הנז' אם כן שפיר צריכין לעדותו גם בהשאר דאם העד היה מעיד רק דיודע דהלוה לו פרוטה נאמן נתבע על השאר במגו אי בעי אמר על הכל פרעתי. ודוקא על מה שהעד מעיד לא מהני מגו דעד לשבועה כשנים לממון ומגו במקום עדים הוא כמו שכ' רשב"א ור"ן שבועות (דף מ"ה ע"ב) עיין שם אבל על מה שהעד אינו מעיד שפיר מהני מגו אף שנאמר דנפטר ממשאיל"מ הוי מגו לפטורי משבועה מ"מ הא לרא"ש וסייעתו הובא בהגהת רמ"א (סי' רצ"ו ס"א) אמרינן מגו לאפטורי משבועה. וכל עיקר דהוי נתבע משאיל"מ ותובע נשבע ונוטל הכל היינו על פי העד המעיד דהלוה לו כל המנה ושוב לא יוכל העד לפטור לתובע משבועה דאין עד עושה שתי פעולות:

ואף שנאמר דגם כשהעד מעיד רק דיודע דהלוה לו פרוטה מ"מ אין להאמין לנתבע על השאר במגו אי בעי לשקר אמר על הכל פרעתי דהרי העד מעיד דיודע דהלוה לו פרוטה והוא משקר ואמר לא לויתי ולא אמר פרעתי ואם כן לפי עדות העד ליכא מגו כלל והוי משאיל"מ על הכל. מ"מ כל זה מצד נאמנות עדותו היא דכיון דלפי דברי עד המעיד בפרוטה תו ליכא מגו כלל מש"ה התובע נשבע ונוטל הכל וכאלו העיד בפירוש בכל המנה. ואם כן שוב לא יכול העד לפטור לתובע משבועה בעדותו שמעיד דהלוה לו גם השאר דאין עד עושה שתי פעולות. וגם כיון דכשהתובע צריך לישבע לא הוי נתבע משאיל"ם על השאר רק אחר שבועת תובע אם כן על ידי שבועתו בפרוטה נתברר החיוב גם בהשאר מדין משאיל"ם וכאלו נשבע בפירוש על הכל. והרי הוא בכלל שבועת שתי כסף ממילא נשבע על הכל מדין גלגול כהנ"ל. ודוקא כשהעד מעיד דעדיין חייב לו פרוטה דאז לאו מטעם דמקרי קם לממון נוטל בלי שבועה דכיון דנתבע צריך לשלם הפרוטה בב"ד ממילא הוי משאיל"ם על השאר ואין צריכין בזה לנאמנות העד ושבועת תובע כלל דאף אם באמת העד משקר בזה והתובע נשבע לשקר מ"מ כיון דס"ס נתחייב נתבע בפרוטה בב"ד על ידי העד ושבועת תובע ממילא הוי משאיל"ם על השאר דהחיוב ממון בב"ד הוא המחייב שבועה על השאר. ואין צריך בזה לנאמנות העד ושבועת תובע כלל כמש"ל. אבל כשהעד מעיד רק דיודע דהלוה לו פרוטה שפיר צריכין לנאמנות העד ושבועת תובע גם בהשאר דאם לא כן איכא מגו לנתבע אי בעי אמר על הכל פרעתי רק לפי דברי עד ושבועת תובע דהלוה לו פרוטה תו ליכא מגו כלל ושוב לא יכול העד לפטור לתובע משבועה בעדותו שמעיד בפירוש דהלוה לו גם השאר דאין עד עושה שתי פעולות. וגם עכ"פ צריך תובע לישבע בפרוטה כיון דנאמנות השבועה היא המבררת דמגיע לו גם השאר הרי היא בכלל שבועת שתי כסף וממילא נשבע על הכל מדין גלגול:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף