אמרי בינה/דיני הלוואה/י

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אמרי בינה דיני הלוואה י

סי' י

כתב בש"ע (ס' ל"ט סי"ג) כותבין שטר ללוה אעפ"י שאין המלוה עמו כו' במד"א בשטר שיש בו קנין שהרי משעה שקנו מידו נשתעבדו נכסיו לו וזה דעת רוב ראשונים דלא כר"ח ורי"ף דסברו כמו לאביי דאמר עבז"ל מ"מ בעינן מטא לידיה כן נמי בשטר הקנאה בעינן מטא לידיה כמבואר בנ"י ב"מ (דף י"ג) ובבעה"ת באריכות בדעת הרי"ף והש"ך העלה להלכה שלא כדעת הרי"ף. ובכנה"ג (סי' רמ"ג) הביא משם מהרש"ך ומהר"י הלוי ושני חכמים שם ומהר"ם די בוטון ז"ל דכיון דאיכא פלוגתא דרבוותא הממע"ה. עוד הביא משם בעל פני משה דדוקא במי שכ' השטר ולא נתנו לו אבל במי שקנו מידו ולא צוה על השטר לכולי עלמא קנה אף דלא מטא שטרא לידיה וכן משמע דהא סתם קנין לכתיבה עומד ואף אם לא כתב כלל טורף ממשעבדי וחל הקנין אם כן כשיש עדי קנין סגי ואם כתבו שטר והוא ת"י ליכא שום ריעותא ויש לומר אף אם מטא השטר לידו אחר מיתת המתחייב שפיר דמי רק אם צוה לכתוב השטר בזה יש לומר המוסיף גורע והי' כוונתו שיזכה מעכשיו לכשיבא השטר לידו או דהוי שיור או דהוי כתנאי ועיין מ"ש אאמ"ו ז"ל בחידושיו שבסוף ספר דברי משפט (סי' ל"ט) ובספרו דברי חיים דיני הלואה (סי' ב') דגם לדעת הרי"ף אם אחר שכ' השטר קנין נתן במתנה או שמכר לאחר אם אחר כך מסר השטר הראשון להראשון זכה הראשון ולא השני לא מבעי לדעת הרמב"ן בדעת הרי"ף דלאביי דעבז"ל אם לא מטי לידו דלא מהני מ"מ אם מטי לידו אף אחר שמכר או נתן להראשון אמרינן דזכי למפרע ודאי בשטר הקנאה גם כן לא גרע אלא אף לדעת הרא"ש דאם מכר או נתן בטרם שמטי לידו דהראשון נתבטל הזכיה של הראשון אף אם מטי לידו אחר כך זה דוקא לאביי דעבז"ל לא הוי רק תקנתא דרבנן מה שאין כן בשטר הקנאה דודאי לא הוי רק כתנאי אם נתקיים התנאי ומטי לידו דראשון אף דחזר בנתיים מ"מ חל למפרע ומיישב בזה קושית הג"ת על דעת הרי"ף מהא דכתובות (דף צ"ד) בעובדא דאימא דרב"ח דכ' שם הרי"ף דאיירי בשטר בלא קנין דאי בקנין זוכה מאן דקדים והיינו אף דכתבה ומסרה להשני בטרם שנמסר לראשון מ"מ כשהגיע השטר ליד הראשון אחר כך זוכה למפרע וכן מבואר מדברי ש"מ ב"מ (דף י"ט) עיי"ש:

ובזה יש ליישב קושית תלמידי הרי"ף מהא דאמר שמואל המוצא שטר הקנאה בשוק יחזיר לבעליו דהא שעבד נפשי' ולפרעון וקנוניא לא חיישינן ואמאי הא כ"ז דלא מטי לידו לא זכה ואין לומר דאיירי בחייב מודה והוי מטי לידו דאם כן איך אמרינן בסוגיא ב"מ (דף י"ג) הניחא אי שמואל סבירא ליה כר"א כו' אלא אי סבירא ליה כאביי דעבז"ל מא"ל והשתא אי גם בהקנאה בעי מטא לידו ע"כ שמואל לא סבירא ליה כאביי דאם לא כן למה דוקא שטר הקנאה. ולהנ"ל יש לומר דעד כאן לא כ' הרי"ף דאף בשטר הקנאה בעינן מטי לידו רק אליבא דאמת דלא פסק כאביי ולא אמרינן עבז"ל ובלא קנין אף דמטי לידו אינו זוכה למפרע רק משעה שמטי לידו לכך אמרינן אף דהיה קנין וזוכה מהשתא מ"מ מה"ת לומר דמזכה לו לגמרי מהשתא בלא שום תנאי ואמרינן מסתמא כיון דמצוה לכתוב שטר ל"ה כוונתו רק לאלם הזכיה מהשתא באם יתן לו השטר אחר כך. אבל לאביי דעבז"ל אם כן לא הוי צריך לשום קנין אם נאמר דדעתו היה על תנאי כשיגיע ליד הזוכה דהא אף בלא קנין עבז"ל ואם ימסור לו אחר כך השטר יזכה למפרע ואם כן לאיזה צורך היה הקנין אלא ודאי כונתו דיזכה מעכשיו אף אם לא ימסור לו השטר ואם כן הקנין לטפוי אתי שיזכה מעכשיו ולכן שפיר אף אם שמואל סובר כאביי דעבז"ל נקט דוקא שטר הקנאה דבזה אף באין חייב מודה יחזור ובלא הקנאה כיון דאין חייב מודה כל זמן שלא בא לידו לא אמרינן עבז"ל אבל בשטר הקנאה לא בעינן מטי לידו דעל כרחך הקנין לטפויי אתי ואם שמואל אינו סובר כאביי ול"א עבז"ל בזה צריך להקנין לטפויי שיזכה מעכשיו כשיבא לידו ואיירי בחייב מודה:

אולם זה אתי שפיר לשיטת הרמב"ן והסכמת הש"ך בדעת הרי"ף דאם עבז"ל אף אם חזר בנתיים בטרם שמטי לידו מ"מ אם הגיע לידו אחר כך זוכה למפרע ואין הפרש בין שטרי הקנאה לר"א ובסתם שטר לאביי דכמו בזה זוכה למפרע אף אם חוזר בנתיים כן בזה אם כן שפיר אם שמואל סובר כאביי דעבז"ל הקנין לטפוי אתי ואף תנאי לא הוי וזוכה מיד לכך מחזירין אף בא"ח מודה. אבל לשיטת הרא"ש בדעת הרי"ף דיש חילוק בין שטר הקנאה לסתם שטר אף אם עבז"ל לענין חזרה דאף אם עבז"ל מ"מ יכול לחזור ואם חזר בנתיים ומכר לאחר בטרם דמטי לידו זוכה השני אף אם מטי אחר כך לידו דראשון מה שאין כן בשטר הקנאה ודאי לא הוי כי אם תנאי לכל היותר כמו שכתבנו לעיל אם כן אף אם שמואל סובר כאביי דעבז"ל מ"מ יש לומר דבשטר הקנאה שיש בו קנין בעינן גם כן מטי לידו מצד התנאי ואף די"ל דקנין לטפויי אתי שלא יכול לחזור מ"מ כיון דאמר כתבו יש לומר דכוונתו על תנאי כשיבא לידו אחר כך ואם כן הדרי קושית הראשונים על הרי"ף למקומו:

ואף כי הש"ך הפליג מאד דעת הרא"ש והרבה להקשו' עליו דלדבריו על כרחך הא דבמצא שטר חוב יחזיר בחייב מודה הוא משום דבמחילה אינו יכול לחזור אף אם נמלך וזה מבואר מש"ס דלא כן הוא ולכך העלה בדעת הרי"ף כדברי רמב"ן במלחמות דחזרה מהני אף במחילה רק אם מטי לידו אחר כך זוכה למפרע מ"מ המעיין בפירושו של הרי"ף שהזכיר שם מס' כתובות הנ"ל שהאריך סוף המסכתא לפרש בלשון ערבי ומצאתי בדברי ראב"ד שהעתיק פירושו והוא בספר תומת ישרים (סי' רח"י) באורך שם מבואר כדברי הרא"ש וכוון האמת בדעת הרי"ף וז"ל שם ונאמר שזה המעשה אלו היה בקנין לא הוי קונה אלא רב"ח כפי שוה"ד ולא הוי דן ר"נ שודא כלל להיות שכבר קנה רב"ח המתנה ההוא משעת קנין אבל המעשה היה בכתיבה בלי שום קנין נראה באמר כתבינהו לנכסי ואין הקרקע נקנה אלא בכתיבה כו' והשטר אין הקרקע נקנה בו אלא מעת שיגיע ליד מקבל מתנה לא מעת שנכתב הנה תרא' מה שאמר' המשנה שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם ואף לדעת אביי שאמר עבז"ל לא קנה אלא אם הגיע השטר לידו קודם שחזר בו הנותן אבל אם חזר בו הנותן קודם שיגיע השטר ליד מקבל מתנה ל"ק כלום מהמתנה ההוא כמו שאמרו אלא הא דתנן מצא גטי נשים כו' הרי זה לא יחזיר שאני אומר כתובים היו ונמלך עליהם שלא ליתנם וכי נמלך מאי הוי כו' ה"מ היכא דמטי שטרא לידיה אבל היכא דלא מטי שטרא לידיה לא וכיון שכן לא תתקיים המתנה לרמי בכתיבת שטרו בצפרא מבלתי שתתקיים למר עוקבא אעפ"י שלא נכתב שטרו אלא באורתא כיון שאין לרמי עדים שהגיע שטרו לידו משעת כתיבה שאפשר לומר ששטרו של מר עוקבא בא לידו קודם שהגיע השטר של רמי בידו אעפ"י שהוא קודם לו בכתיבה עכ"ל הרי מבואר כדעת הרא"ש אליבא דהרי"ף דלאביי אף דעדיו בחתומיו זכין לו מ"מ אם חזר קודם דמטי לידו אף שמסר לו אחר כך לא קנה. גם מבואר מדבריו דבקנין אף דבעינן לדעתו דמטי לידו בכ"ז אם קודם דמטי לידו מכר או נתן לאחר אם אחר כך מסר לראשון קנה הראשון אף דחזר בנתיים ועל כרחך דהוי כתנאי בלבד וחל למפרע דאם לא כן למה כ' דאם היה בקנין לא הוי קונה אלא רב"ח דלמא איירי בקנין רק דאמרה גם לכתוב ואף דהי' בקנין מ"מ כיון דלא ידענו למי הגיע השטר מקודם ועד שלא נתקיים התנאי דמטי השטר לידו היתה יכולה לחזור וכיון שמסרה השטר מקודם למר עוקבא קנה מר עוקבא אלא ודאי דאעפ"כ אם חזרה כשנתקיים אחר כך התנאי חל למפרע ואף דבשטר דלאו הקנאה אף אם עדיו בחתומיו זכין לו לדעת הרי"ף אם חזר ומכר בנתיים קודם דמטי השטר לידו שוב אף אם נתקיים אחר כך התנאי אינו חל למפרע והיינו דסובר אם חזר בנתיים לא קנה אחר כך למפרע אף דנתקיים התנאי ואף דממתניתין אינו ראיה לזה דאף דקתני שאני אומר כתובין היו ונמלך עליהם שלא ליתנן היינו דנמלך על הנתינה ולא רצה ליתן כלל ומיד המתחייב נפל ולא הגיע ליד הזוכה וגם עכשיו אינו רוצה למסור לו דאיירי באין חייב מודה והתנאי היה שיבא לידו מרצון המתחייב אבל לעולם י"ל אם החייב מודה אף שחזר בנתיים ומכר לאחר מ"מ כשמסר להראשון אחר כך השטר נתקיים התנאי למפרע ונתבטל הקנין של השני י"ל דהרי"ף דייק ממה דקתני במתניתין ונמלך עליהן שלא ליתנן משמע אף אם לא חזר כלל מגוף הדבר ורוצה עוד להתיישב בדבר רק נמלך שלא ליתנן בלבד היינו שלא למסור השטר גם כן בשביל זה בלבד לא יחזור דאף אם מגיע ליד הזוכה השטר מ"מ שוב לא חל למפרע מזה מוכח נמי דיכול לחזור מגוף הקנין אבל כשהיה בקנין ניהו דבעינן דמטי לידו השטר מ"מ אם נתקיים והגיע לידו חל למפרע. ולפי זה יש לומר דאף לדעת הרי"ף אם בא לידו אחר מיתת הנותן מהני גם כן ולא שייך בזה אין קנין לאחר מיתה כיון דחל למפרע ולא הוי רק כתנאי שיבא לידו השטר:

וראיתי בתשובת מהר"י לבית לוי (כלל ח' סי' ס"ד) שם כ' דעת שני חכמים דאם הגיע השטר לידו אחר מיתת הנותן גם כן קנה למפרע וכ' דהוא שגגה גדולה דהא טעמייהו דר"ח ורי"ף דלמא נמלך אם כן מה יתן ומה יוסיף הגעת השטר לידו שלא על ידי נותן דמי מסרו לו ומיד מי זכה המקבל לצאת מידי ספק דדלמא כתב ונמלך כיון שלא מסר אותו הנותן בידו עיי"ש דהוא סובר כיון דכל עיקר ראייתו של הרי"ף הוא מההיא דב"ב מי שמת ונמצאת דייתקי קשורה על יריכו הרי זה אינו כלום וסובר דמיירי אף שהיה בו קנין וטעמא דמתניתין הוא דלמא כ' ונמלך אחר כך וכמו שכ' הרמב"ם הלכות זכיה ומהאי טעמא כ' דאם נשבע הנותן לקיים המתנה אין כאן חשש לדלמא נמלך בזה מודים דקנה אף כי לא מטי לידו והני תרי גדולים שהביא שם כתבו כיון דלדעת ר"ח ורי"ף מעולם לא חל הקנין גם השבועה לא חל דהשבועה הוא כשיתן השטר למקבל אז תחול השבועה אבל כשלא יתן השטר מעולם לא חל השבועה והר"י הלוי תמה עליהם דודאי משמסר השטר איגלאי מילתא למפרע דלא נמלך מעולם אם כן נתקיים הקנין מיד וכשנשבע לקיים ליכא למיחש לנמלך דאחזוקי אינשי לרשעי לא מחזקינן לומר שיעבור על שבועתו לכך לא צריך שיגיע השטר לידו עכ"ד. אולם למ"ש דע"כ מוכח מדעת הרי"ף דאף אם נמלך בנתיים אם שוב מסר לו השטר חל למפרע אף אם מכר בתוך כך או נתן לאחר ועל כרחך דלא הוי רק כתנאי אם כן הא דקתני במתניתין הרי זה אינו כלום היינו כיון דלא נתקיים התנאי ולאו מטעם נמלך הוא רק כל זמן שלא מסר לו בחייו לא נתקיים התנאי ממילא אף אם נשבע שבועה חמורה לקיים המקח היינו דלא למיהדר ביה אבל מ"מ קיום התנאי בעינן וכל זמן דלא נתקיים התנאי לא חל הקנין למפרע וכיון שמת אין היורשים חייבין להשלי' שבועתו. וגם יש לומר היכא דצוה לכתוב ולמסור השטר אם בא לידו אף אחר מיתתו כיון דלחזור לא הוי יכול רק שלא לקיים התנאי מ"מ אם נתקיים התנאי אף אחר מיתתו של המקנה גם כן מהני וכבר הבאתי לעיל (סי' ו) ד' בעל מוצל מאש שחקר בהקנאה אף שאמר כתבו ותנו דיכול לחזור אם היורשים יכולין לחזור ולמחות בעדים וכתבתי ע"ד שם אולם לדעת הרי"ף בשטר הקנאה אם נאמר דהוי כתנאי יש לומר דהתנאי היה אם יבא ליד הזוכה מכחו וכיון דמת אף שבא ליד הזוכה השטר מ"מ לא נתקיים התנאי:

שוב ראיתי בס' שמחת יו"ט מהגאון מהרי"ט אלגזי ז"ל (סי' נ"ד) שכ' לדעת הרי"ף הא דאמרינן ר"פ אף על פי אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה קנו מידו לא צריך לאמלוכי ביה דהיינו כיון דאמר כתבו דלא צריך דסתם קנין לכתיבה עומד ש"מ דלא גמר להקנותו אלא בשטר ובעינן דמטי שטרא לידו מ"מ לא חיישינן דלמא חזר וממילא אף שמת הנותן נותנין אף לאחר מיתה וחל למפרע והוכיח שכן דעת מבי"ט (ח"ב סי' קמ"ג) דדן רק מטעם חזרה שנתנה הנכסים לבתה לכך לא זכה הבן ולא כתב כיון דבא ליד הבן השטר לאחר מיתת אמו אלא ודאי כיון דעדיין ביד הסופר והעדים ליתן ויזכה למפרע דלא חיישינן על חזרה לכך כ' לזכות להבת מטעם חזרה. וקשה ע"ד כיון דסובר דיכול לחזור הואיל דלא גמר להקנות אלא בשטר ודאי ירשו היורשים זכות זה לחזור בו רק אם באמת אף אם חזר בנתיים אם בא לידו אחר כך השטר קנה הראשון וחזרה לא מהני על כרחך דמטעם תנאי אתי עלה הרי"ף וכמו שכתבתי וכ"כ שם אחר כך דלא הוי רק כתנאי בזה יש לומר דהיכא דאמר לעדים כתבו והבו ליה דמהני קיום התנאי אף אם בא לידו לאחר מיתה. אולם יש לדון דכיון דלא גמר להקנות רק בשטר כשיבא לידו יזכה למפרע יש לומר דכוונתו היה כשיבא לידו מכחו דוקא וכשמת קודם שמסרו העדים השטר נתבטל הקנין לגמרי:

גם יש לומר לדעת הרי"ף וכפי שלמדו בדבריו הר"ן ויתר הראשוני' ומהרי"ק בתשובה בהא דכתב (פ"א) דגיטין במזכה בגט שיחזיר אף שאמר זכו אם מת קודם שבא השטר לידו של העבד אינו משוחרר וע"כ דהוי כמו שיור בקנין וכמו שכתבו האחרונים ועיין ס' תורת גיטין (דף ע') ולכך אף דזכיה מהני שלא יהיה יכול לחזור בו מ"מ גיטא לא הוי עד דמטא לידו בחייו אם כן יש לומר כמו כן בשטר הקנאה אף דאמר כתבו והבו ליה אף דחזרה לא מהני וכשבא לידו זוכה למפרע מ"מ אם הגיע לידו אחר מיתה לא חל הקנין. אך יש לומר למה שכ' הקצוה"ח (סי' קכ"ה) דמטעם גזירה דרבנן הוא וזה לא שייך בממון עיין שם אם כן יש לומר דלא הוי שיור רק בגדר תנאי ויכול להתקיים אף לאחר מיתה אולם אם נאמר דלא רצה להקנותו עד שיבא השטר לידו מכחו וכיון שמת ונפלו הנכסים לפני יורשים ונתבטל כחן של העדים אף שמסרו לו העדים אחר כך השטר הוי כלא נתקיים התנאי וכן משמע מדברי בעה"ת (שער נ"ב ח"ד) דכ' מתחילה לדמות שטר שנמצא ביד שליש שהפקידו לו ולא פירש לו לאיזה ענין מסרו לנמצא ביד המתחייב וכן עדים שקנו מהמתחייב שקנו ממנו סתם שחייב עצמו במנה ולא פירש להם למי ימסרו השטר או שפירש להם שיתנו השטר למי שחייב וחזר ואמר תנו אותו לי ועל זה הביא דעת רי"ף ורמב"ם דלא קנה עד דמטי לידו ומבואר כמו בנמצא מתנה קשורה על יריכו והשטר ת"י דודאי לא מהני לאחר מיתה כמו כן אף אם צוה לעדים שיכתבו וימסרו למי שחייב מ"מ אם מת בנתיים אף שבא לידו אחר כך אינו כלום:

והנה הטור (סי' ל"ט) כתב בדעת ר"נ בר"מ ז"ל דאם צוה לעדי' שיקנו ממנו ויכתבו השטר ויתנו בידו של המתחייב לא יזכה בו המלוה עד שיצא מת"י הלוה ועיין בב"י דהפירוש דצריך שיבא לידו מיד הלוה שלא גמר להשתעבד לו עד שילוהו וכן כ' הרמ"א (סעיף י"ג) ובתומים האריך לתמוה בזה דהא שטר הקנאה הוא בין ילוה בין לא ילוה ולכך מחזירין בנפל ומזה הוכיחו דלא בעינן מטי לידו כלל ואם נאמר דאם אמר שימסרו לידו ולא גמר להשתעבד עד שילוהו למה מחזירין. ולכאורה יש לומר דשאני היכא דמתנה שימסרו לידו דאינו טורף ממשעבדי עד שיבא השטר לידו דאף דע"י קנין לחוד טורף ממשעבדי משום דסתם קנין לכתיב' עומד אבל אם מתנה על השטר שלא יכתבו אינו טורף ממשעבדי ואם כן כשאינו עושה אותם לשלוחים על הנתינה רק שימסרו לידו אין דינו רק כמלוה על פה. אולם אם כן אף אם מוסר לו אחר כך השטר איך יגבה ממשעבדי למפרע מזמן השטר וע"כ כיון דמשתעב' על ידי קנין בין ילוה בין לא ילוה העדים מפקי לקלא וזוכה בשעבודו אם כן אף אם אומר שימסרו השטר לידו על כרחך אף אם נאמר בתנאי שיבא לידו מיד הלוה עדים מפקי לקלא מיד דאם לא כן למה כותבין ללוה הא אם יבא לידו יטרוף ממשעבדי מזמן השטר אלא ודאי דמיד מפקי לקלא וגובה על ידי קנין לחוד ממשעבדי ואולי אף דשעבודא דאורייתא וממילא משתעבדי נכסים מ"מ כיון דהפקיעו השעבוד רק על ידי קנין ושטר נעשה השעבוד הוי כמתנה שלא יחול השעבוד עד שימסור לו השטר ואז אף אם העדים מפקי לקלא מ"מ כל זמן שלא בא לידו השטר אינו גובה ממשעבדי ואף מני' דידיה ליכא עדיין השעבוד נכסים אף דחייב את עצמו בין ילוה בין לא ילוה:

והש"ך (סי' נ"ו ס"ק כ"ז) האריך בזה בדברי הטור שם ובדבריו (סי' ר"נ) ותשובת הרא"ש (כלל ס"ו) והעלה דגם במתנה אם אמר קנו מידי וכתבו ותנו לידי ומת לא זכה כלל דבזה לכולי עלמא בעינן מטי לידו רק אם העדי קנין בפנינו ומעידין שלא היה מתנה כלל וקנו ממנו סתם והפוסקים החולקים על הרי"ף ומוקמי הא דנמצא דייתקי קשורה על יריכו רק במתנות שכ"מ ולא במתנת ברי הוא משום דאיירי אף אם העדים בפנינו והא דמצא שטר הקנאה יחזיר הוא משום דמסתמא לא חיישינן על תנאים אבל אם יוצא מיד הנותן חוששין לזה ואין מחזירין מספק. והנה כדעתו מצאתי בתשובת מבי"ט (ח"ב סי' ק') וז"ל כי גם במתנה שכתב הרא"ש ז"ל מה שאין צריך שיגיע השטר לידו הוא מפני שאחר שנטל קנין נגמרה המתנה ולא צוה הוא שיכתבו שטר ויתנהו לידו ולכן היו יכולין העדים לכתוב וליתן כי השטר אינו אלא לראיה בעלמא כיון שנטל קנין מקודם אבל אם היה נוטל קנין והיה אומר כתבו ותנו לידי גם במתנה היינו אומרים כי לא גמר להקנות ולא נטל הקנין לגמור המתנה עד שימסור השטר למקבל כל זה הוא לדעת הרא"ש ז"ל אבל הרי"ף ז"ל כתב שטר מתנה בקנין ל"ק עד דמטי שטרא לידו עיי"ש. אולם בדברי תשובת הרא"ש ודאי לא נראה כן רק בשטר חוב אבל בשטר מתנה מבואר מדבריו שם דלא הי' נודע כלל באיזה אופן נעשה הקנין רק שנמצא ביד אחר שטר מתנה בקנין ומ"מ כתב הרא"ש דיחזיר לו וכבר השיג כן על הש"ך בתומים (סי' ס"ה ס"ק ה') והעלה רק לחלק בין שטר חוב מלוה לשטר מתנה. וכן בתשובת ושב הכהן (סי' ח') האריך בזה להשיג על דברי הש"ך והביא מדברי בעה"ת הנ"ל משם הרמב"ן דמשם מבואר דגם במחייב את עצמו בקנין ואמר לעדים כתבו ותנו לי השטר וכן במתנה בכולם זוכה המלוה לדעת רש"י ור"י הלוי ושלא כדעת הרי"ף. וכן הוכיח מדברי תשובת ריטב"א המובא בב"י (סי' רמ"ג) אם כי בש"מ סוף (פ"א) דב"מ כתב משם הריטב"א להיפך עי"ש באורך ליישב דברי הטור ודלא כדברי הש"ך. ואם כן בנידון דמבי"ט שם שנמצא ת"י המת שטר על הקדשות היה נראה דזכו ההקדש לדעת החולקים על הרי"ף אולם כבר כ' מבי"ט במ"א דיכול לומר קים לי כדעת הרי"ף וכמו שכתבתי לעיל:

וראיתי שם בתשוב' ושב הכהן דפשיטא לו לאביי דעדיו בחתומיו זכין לו דבעינן מטי לידו ואז זוכה למפרע וכל זמן דלא מטי לידו יכול לחזור הא דמחזירין אם הנותן אומר להחזיר הוא דוקא כשהמקבל חי אבל אם מת דלא שייך לומר עדיו בחתומיו זכין לו אין מחזירין ליורשיו ולא אדע מניין לו זה הא סתמא קתני בזמן שחייב מודה יחזיר ואף אם מת המלוה דהא דבעינן מטי לידו הוי רק כעין תנאי ואם נתקיים התנאי שבא ליד יורשיו סגי הכי נאמר דהיה רק בתנאי שיבא ליד המלוה בעצמו מהיכא תיתי נימא זה כיון דהא דעדיו בחתומין זכו ליה או לר"מ דעדי חתימ' כרתי הוי מדין תורה או לר"א רק מתקנתא דרבנן אמרינן דזוכה מיד בשיעבודו רק על תנאי שיבא ליד הזוכה וסגי אם מוסר לעכשיו ואף אם נאמר דיכול לחזור קודם דמטי לידו היינו אם חוזר אבל אם מוסר לו אחר כך חל הזכיה למפרע ומניין לנו לומר דהיה הקפידא שימטי דוקא לידו ולא ליד יורשיו כיון דליכא שום נ"מ להמתחייב בזה רק אם בא ליד הזוכה השטר מכח המתחייב סגי ובודאי לא איכפת ליה בשעת הזכיה אם ימות המלוה בנתיים אם ימסור השטר מכחו אחר כך ליורשיו ועיין בש"ך (סי' ס"ה) משם הב"ח דסובר אם משליכו לאשפה וחזר בו לא מהני אף אם מטי לידו אחר כך ועיין קצוה"ח שם (ס"ק ח') וכבר כ' אאמ"ו ז"ל בחידושיו לח"מ שם שבסוף ספר דברי משפט דתליא במחלוקת הרמב"ן ורא"ש אליבא דרי"ף אם מכר בנתיים לאחר אם מהני אחר כך מטי לידו וזה הכל אם חזר בנתיים אבל אם אמר תנו אחר כך דנותנין והוי כמטי לידו יש לומר אף אם מת הזוכה בנתיים ונמסר ומטי לידו מכח המתחייב ליורשיו דסגי וזוכה למפרע:

ואם נאמר דאף אם עדיו בחתומיו זכין לו מ"מ מהני ביטול השטר וכמו שכתב הריטב"א ב"מ (דף י"ז) והא דקשה מה הקשה הסוגיא (דף י"ג) על אביי דנוקמי המתניתין בחייב מודה רק דחיישינן על ביטול השליחות כבר כתב הנתיבות ליישב דכיון דבעינן מטי לידו למה לו לבטל ולהפסיד פשיטי דספרא יש ליישב קושית הש"ך ודו"פ על הרא"ש בדעת הרי"ף דבשובר לא בעינן מטי לידו אם כן למה אם אין האשה מודה לא יחזיר וגם הא בש"ס הקשה על אביי ממתניתין דמצא ג"נ ושוברין ומשני דבעינן מטי לידו ולדעתו בשובר לא בעינן מטי לידו ויש לומר אף דלא בעינן בשובר מטי לידו והיינו דהעדים זכו לו מיד בכח השעבוד ובזה ודאי דל"מ בטול השטר מ"מ הא דעדיו בחתומיו זכין לו הוא דוקא מסוף היום כמו"ש תוס' סופ"א דב"מ ובאותו יום יש לומר דמהני ביטול שליחותייהו יהו דלא נגמר השעבוד רק מסוף היום ויש לחוש דהלך אצל העדים לבטל השליחות ממסירת השובר רק יש לומר דתוס' כתבו שם דלא שכיח דתמכור באותו יום כמו כן לא שכיח שיחזור באותו יום ויבטל השובר ול"ח אביי לזה ועיי"ש בקצוה"ח אלא ודאי כמו דלא חייש אביי לאקרי וכתב אף דנפל ואיתרע לא חיישינן דהעדים יעשו שלא כהוגן כמו כן לא חייש על ביטול דהעדים לא יתנו להמלוה כיון דזכו לו ולא בעינן רק שיעבור היום או דיחושו לקנוניא דימכור את השטר או הכתובה והשובר יבטל ואם כן החשש רק דהלך אצל העדים ואם כן לא ימסרו ומן העדים לא חיישינן דנפל מהם דהם זהירי. ויש לומר הא דלא חייש אביי לאקרי וכת' היינו אם החייב מודה רק דהב"ד יחושו על אקרי וכתב ונאמר דהעדים עשו שלא כדין זה לא חיישינן אבל אם טוען כן להדיא דכך היה יש לומר דאף אביי מודה דחיישינן בנפל וכן כתוב בש"מ (דף י"ד) משם גליון תוס' דאף דשמואל לא חייש לאקרי וכתב הוא רק בחייב מודה אבל באין חייב מודה חיישינן בנפל ולפי זה שפיר קתני בברייתא בזמן שאין אשה מודה לא יחזיר דחיישינן לנמלך שלא ליתנו וביטול השובר אבל במודה לא חייש אביי כמו דלא חיישי לאקרי וכתב לכך יחזור דעדיו בחתומיו זכו ליה ולא בעינן מטי לידו בשובר וה"ט דמתניתן דשוברין דלא יחזיר דחיישינן לביטול ושם איירי באין חייב מודה ואף דלא קתני באין חייב מודה וטוען מ"מ יש לומר כיון דעכ"פ אינו מודה חיישינן לכל החששות גם לביטול השטר רק בחייב מודה סובר אביי דלא חיישי' לאקרי וכתב וגם דנימא דהלוה שכח ולאו אדעתו אם לוה בניסן או בתשרי דלס"ד לא חיישי' לקנוניא ועל כן לא הוי רק חשש רחוק דשכח ועיין בש"מ שם משם הריטב"א אבל באין חייב מודה חיישינן לכך אף בשובר לא יחזור דחיישינן לביטול כיון דלא בעינן מטי לידו ההכרח אליו לבטלו ובאותו יום דל"א עבז"ל מהני הביטול ועיי"ש בקצוה"ח:

ויש מקום עיון בדברי הטור (סי' רנ"ח) דכ' בניתן מתנה לאחר מיתה אם יש זמן בהשטר קנה הגוף מיד ואינו יכול לחזור בו דזמנו של שטר מוכיח עליו אפילו אין קנין בשטר וכן אם יש בו קנין קונה הגוף מיד אפילו אין בו זמן כיון שהוא בקנין קונה הגוף מיד כשהגיע השטר לידו והרמ"ה ז"ל כתב דוקא דכתב בו זמן אבל באין בו זמן צריך מהיום ואע"ג דכתב ביה מהיום ל"ק אלא מעידנא דמטי שטרא לידיה ובב"י שם תמה כיון דאיכא קנין מה צריך שהגיע השטר לידו. ובפרישה שם כתב דכיון דהזכיר לאחר מיתה די שיועיל הקנין עם השטר ושתחול המתנה משעה שהגיע השטר לידו ואם כתב לו מהיום וגם יש קנין בשטר או זמן עם הקנין קנו מיד ממש שמהיום לחוד עושה מתנות ברי והרמ"ה פליג בתרתי דסבירא ליה דגם לר' יוסי לא סגי בלא מהיום אלא דוקא בכ' בו זמן ובלא זמן אפילו היה בקנין אין המתנה כלל כיון שהזכיר מית' ועוד אפילו כתב לו מהיום בקנין לא מהני למקני מיום המעשה או הכתיבה אלא מיום דמטי שטרא לידיה הוא דקני ליה. ובש"ע שם השמיט במכוון דברי הטור שכתב בקנין קונה הגוף מיד ולא הזכיר כשהגיע השטר לידו ועיין שם בסמ"ע (ס"ק ד') דתמה על הרמ"א וכ' דהפירוש מיד הוא משבא השטר לידו כמו בשטר שאין בו קנין ויש בו זמן שכ' שם המחבר דקונה דשם פשיטא דבעינן שימטי השטר לידו עיי"ש. והנה מ"ש בדעת הרמ"ה דאפילו בכ' מהיום בקנין בעינן דמטי שטרא לידו מבואר לפנינו שזכינו לדברי הרמ"ה מס' ב"ב להיפך וז"ל שם (פ"ח סי' קע"ח) וכבר איפסקא הלכתא כר' יוסי וכולהו נמי לא אמרן אלא דכתב ביה זמן בשטרא אבל שטר שאין ביה זמן אע"ג דכתיב ביה קנין נמי צריך מהיום ואע"ג דכתיב ביה מהיום נמי לא קני אלא מעידנא דאייתי ראיה דקנו בי' מניה אי נמי מעידנא דמטי שטרא לידיה וכן הלכתא עכ"ל הרי מבואר דאם כתב מהיום מעידנא דאייתי ראיה דקנו ביה קני אף דלא מטי שטרא לידו ומה שכ' אי נמי מעידנא דמטי שטרא לידיה הוא באם אין בו קנין ואם כן יש לומר דגם כוונת הטור מה שכ' קודם לכן וכן אם יש בו קנין קונה אפילו אין בו זמן קונה מיד היינו מיד ממש אף בלא הגיע השטר לידו ומה שכ' כשהגיע השטר לידו הכוונה באם אין בו קנין אבל ביש בו קנין לא בעינן מטי לידיה כלל ובב"ח שם כתב כיון דאיכא ריעותא דהקנה לו לאחר מותו חיישינן שמא צוה לעדים שיחזיקו בשטר ולא יזכה בו עד שימסור לו הנותן מידו ליד המקבל ואינו מובן מה ריעותא יש בלאחר מיתה כיון דאמרינן גופא מהיום ופרי לאחר מותו וגם לא הוי צריך שיגיע השטר לידו דוקא והיה סגי אם העדי' בפנינו ואמרו שלא צוה על מסירת השטר כלל אלא ודאי דמה שכ' הטור כשהגיע השטר לידו הכוונה על אין בו קנין אבל ביש בו קנין מעידנא דקנו מניה קנה וכמבואר בדברי הרמ"ה ומה"ט בכוונה השמיט מרן הב"י דברים אלה בש"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף