אמרי בינה/דיני הלוואה/ט
|
< הקודם · הבא > |
הטור הביא משם תוס' הא דהודאה בב"ד חשוב מלוה בשטר לטרוף מהלקוחות הוא דוקא כ"ז שידוע שלא פרעו או שהוא מודה שלא פרעו ותמהו בטו"ז ובש"ך למה טורף מלקוחות על ידי הודאתו ניחוש לקנוניא וגם למה נאמן בהודאתו לחוב לאחרים לכן פירשו דאיירי דהודה בשעה שהיה לו בני חורין לשלם ואז אמר המלוה אל תפרעני אלא בעדים על כן לא שייך קנוניא ועיין בש"ך (סי' ע"ט ס"ק ל') ובאמת שכן דעת הר"ן והריטב"א ב"מ (דף ט"ו) דכי גובה בהעמדה בדין מלקוחות דוקא דאיכא סהדי דלא פרעו שלא זזה ידם מתוך ידו עיי"ש והטו"ז והש"ך הביאו ראיה מהא דמבואר (סי' ע"א) בשטר שהאמין המלוה ללוה שיהיה נאמן דאינו גובה מלקוחות אף אם מודה הלוה שלא פרעו. אולם דעת הסמ"ע בכמה מקומות דהיכא דליכא ריעותא לא חיישינן לקנוניא וי"ל בהאמין המלוה ללוה הוי כמו ריעותא דלא שכיח ואין דרך שיאמין המלוה להלוה ועיין מהרשד"ם (סי' רכ"א) ובש"ך (סי' ע"א ס"ק מ"ח) ובמחלוקת הפוסקים (סי' ס"ה) במוצא שטר אצלו ואינו יודע מה טיבו אם שניהם מודים אם חיישינן לקנוניא דדעת הרא"ש דהוי כלית בי' ריעותא ויחזירו. ועיין הפלאה (ר"פ) הנושא דתמה על הש"ך מבכורות (דף מ"ט ע"ב) דס"ל לר' יהודה דה"ס של פדיון הבן טרפי ממשעבדי דמלוה הכתוב' בתור' ככתובה בשטר דמיא הרי אף דיכול לומר פרעתי בפדיון הבן אפילו הכי טורף ועל כרחך איירי דהודה האב שלא נתן וכן בנזקין טורף ממשעבדי כמבואר בש"ך (סי' קי"ט וסי' תי"ט) אף דיכול לטעון פרעתי. ואין זה כ"כ ראיה לדעת הסמ"ע ורלב"ח די"ל כמו שכתבו ריטב"א ור"ן דכי גובה בהעמדה בדין מן לקוחות איירי דאיכא סהדי דלא פרע כנ"ל וכן בניזקין איירי גם כן כך או דאמר לו אל תפרעני אלא בעדים וכן בפדיון הבן הא על כרחך הא דבא לגבות מלקוחות אף דהוי ממון שאין לו תובעין ולמה לא יכולין הלקוחות לדחות ולומר לאו בע"ד דידי את אלא איירי במכירי כהונה וכשמכר אחר שנתחייב בפדיון עצמו אישתעבדו נכסיו למכירי כהונה וכמו שכתב הריטב"א מס' קידושין (דף כ"ע) ואם כן כמו כן יש לומר דאיירי דזה כהן שהוא מכירי כהונה אמר לו אל תפרעני אלא בפני עדים והודה שלא פדה עדיין את עצמו ואחר כך מכר נכסיו וכיון שהודה מקמי שקנה הלוקח ואמר אל תפרעני אלא בעדים טורף שפיר וכמו שכ' הטו"ז ובהכרח צריך לומר כן אף לדעת הסמ"ע ורלב"ח דלא חיישינן לקנוניא באם הלוה מודה היינו משום דמשע' העמדה בדין איכא קלא ויש להם ללקוחות ליזהר שלא ליקח קרקע מהלוה ואם לקחו אינהו אפסידו אנפשייהו דיגבה המלוה עפ"י הודאת הלוה שלא פרע מה שאין כן שם בפדיון הבן אמאי יגבה על ידי הודאת האב הא יש לחוש דפדה אחר כך את הבן ושם לית לי' קלא ומאין יודע ללקוחות ואם כן אף אם מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא מ"מ אמאי יהיה נאמן האב לומר אחר כך שלא פדה את בנו אחר כך כיון דלית ליה קלא ולא הוי ללקוחות לדעת להיות נזהרים אלא ודאי דאיירי דאמר לו הכהן אז כשהודה שלא יפדה אלא בעדים ועיין בביאורי הגרא"ו ז"ל יו"ד (סי' ש"ה סק"ל) דיש מקום לומר דבמלוה הכתובה בתורה כיון דלא שכיחא לא חיישינן לפסידא דלקוחות אולם עכ"פ צריך לדעת דבאמת אכתי חייב לו ואם כן כיצד יטרוף הכהן מלקוחות כיון דלא הוי לי' קלא ולא שייך לומר דאפסידי אנפשייהו אלא ודאי דאיירי שידענו בבירור דעדיין לא פרע כגון דאמר אל תפרעני אלא בעדים וכנ"ל:
וראיתי ברדב"ז (ח"א סי' תק"ע) במוציא שטר על יתומים ואינו יכול לקיימו אבל יש לו עדים שהודה אביהם בחייו שכתבו וכ' דאינו גובה דאיכא למימר שמא קנוניא היה עושה עם המלוה כדי לטרוף מלקוחות ורב אסי דסובר מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו הא דלא חיישינן לקנוניא כ' הרשב"א דגובה מלקוחות משעת הודאה ואילך ומלקוחות דמקמי הודאה לא טריף וכ' דאפילו בהא פליג ר' יוחנן וקיי"ל כוותיה וטעמא דעיניו נתן למכור מנכסיו וקדם והודה לזה ועושה עמו קנוניא לטרוף מה שימכור אחר כך הלכך צריך לקיימו. ולכאורה אם כן כאן אף מלקוחות דקנו אחר הודאתו דלא פרע לא יגבה גם כן דניחוש לקנוניא לטרוף ממה שימכור אחר כך וע"כ כיון דבידו לשעבד עכשיו מחדש כדין גובה אחר כך מן הלקוחות אם כן במודה שכתבו נמי הא בידו לעשות כדין ולשעבד מהשתא. וצריך לומר דדוקא במעשה ב"ד דיש לו קול וידעו הלקוחות להזהר שלא לקנות רק דאף שקנו נאמר דלמא כבר פרע בזה כיון דהודה מקודם דלא פרע ואמר אל תפרעני אלא בפני עדים שוב גובה מן הדין ואינהו דאפסידו אנפשייהו דלא נזהרו לקנות מה שאין כן במודה בשטר שכתבו חיישינן לקנוניא דרוצה למכור מנכסיו ויטרוף מהם הבע"ח ובאמת השטר הוא מזויף ולא יצא כלל הקול שידעו הלקוחות לכך אף אם מודה שכתבו בפני עדים חיישינן שמא זייף ורוצה לעשות קנוניא כיון דליכא סהדי דמפקי לקלא ועיין בש"מ ב"מ (דף ע"ב) אבל בהעמדה בדין כיון דאית ליה קלא כמלוה בשטר רק כיון דל"ש לומר שטרך בידי מאי בעי נאמן לומר פרעתי וטוענין עבור לקוחות ולא מהני הודאתו של הלוה מ"מ כיון שהודה מקמי שקנו הלקוחות ואמר אל תפרעני אלא בעדים טורף מלקוחות כמו שכתב הטו"ז. אולם מדברי הר"ן בש"מ ב"מ (ט"ו) דכ' הא דגבי ממשעבדי במציאות רחוק כגון דאיכא סהדי דלא פרעיה שלא זזה ידם מתוך ידיו נראה קצת דאף באומר אל תפרעני אלא בעדים לא מהני אף דיש לו קול דמ"מ חיישינן לקנוניא:
ועיין כנה"ג שהביא משם רדב"ז [והוא ח"ר סי' תקי"א] דאף דאין כותבין שטר ללוה בלא מלוה בשטרא דלאו אקניית' מ"מ אם כתב בו בהדיא שלא באחריות כותבין ונותנין לו דליכא למיחש למידי וכתב וא"ת אכתי איכא למיחש שמא יעשה קנוניא עם המלוה ויחלוק עם שאר בע"ח בנכסיו ויש לומר דאי חיישינן להכי אף כשהמלוה עמו איכא להאי חששא אלא ודאי לא חיישינן להכי דאי בקרקע יש להן דין קדימה ואי במטלטלי בלאו הכי יכול להבריחם ותו דלהאי קנוניא לא חיישינן דלא ניחא ליה לאינש דליפשו עליו שטרי עכ"ל וקשה דהא חייש לקנוניא נגד לקוחות אף דמפיש עליו שטרא ומודה שכתב רק הואיל דלא נתקיים וכיון דאין לו קול יפסידו הלקוחות שלא כדין וה"נ כיון דעדים לא מפקי לקלא כשאין המלוה עמו באקנייתא כמו שכ' הרא"ש ב"מ דדבר תימא הוא אם כן אם כותבין ללוה לבדו שיהיה מוכן בידו לית ליה קלא ויפסיד לבעל חוב שלו ועיין ש"מ ב"מ (דף י"ג) משם רמ"ך וז"ל בלא אקנייתא לא כותבין ללוה דחיישינן לקנוניא שמא לחוב לאחרים הוא מחייב עצמו ושטר אמנה או פסים ואי איתיה למלוה ושקיל לשטרא מיד לית לן למיחש דכי מסר ליה שטרא לאלתר חייב עיי"ש משמע דלאו דוקא מחשש טריפת לקוחות לא כותבין רק אף מחשש בעל חוב. ועיין ש"מ ב"מ (דף י"ט) משם הר"ן לענין אם כותבין שטר מתנה לנותן כשאין המקבל עמו בלא שטרא אקנייתא שהוא מונע לבעל חוב מלטרוף על ידי שטר מוקדם. גם מה שכ' דאי בקרקע יש להן דין קדימה אינו מובן אדרבה כיון דיש להן דין קדימה ניחש דילוה מבעל חוב אחר ואחר כך ימסור לזה השטר שהוא קודם לגבות ואולי כוונתו כיון דלית ליה אחריות ושעבוד מפורש נגד לקוחות גובה בעל חוב האחר שיש לו שעבוד נגד לקוחות ומ"מ יש חשש דלמא ילוה מאחר בלי שעבוד מפורש. ועיין ש"ך (סי' מ"ח) שהביא דעת מהר"מ לובלין ביש לאחד מלוה על פה בעדים ולאחד כ"י מוקדם דלא חיישינן לקנוניא והש"ך חולק בזה ועיין תשובת רמב"ן (סי' כ"ב) דלא חציף הלוה לעשות מעשה בפועל להקדים הזמן ועיין מה שכ' אאמ"ו ז"ל בספרו דברי חיים דיני הלואה (סי' י') ויש לומר דעכ"פ אם הלוה כותב על דעת ללות ואין המלוה עמו דחיישין שמא לא הלוה לו אחר כך ומוסר לו לעשות קנוניא נגד שאר בעלי חוב וצריך עיון בזה דיש לומר באמת בכי האי גוונא צריך להביא ראיה שבזמן שכתבו מסרו לו:
ובספר קצוה"ח חקר למה באם הלוה מודה שלא פרע גובה מן הערב כמבואר (סי' קכ"ט) ולא חיישינן לקנוניא ומלוקח אינו גובה והעלה דהערב כיון דהוא עצמו התחייב הוי ליה כאיני יודע אם פרעתיך ולוקח דלא אשתעבד רק הנכסים טענינן ללוקח והוי כטענת ברי ודוקא אם י"ל דפרע קודם שלקחו הלוקח אבל אם ידענו דלא פרע קודם שלקחו רק לומר דלמא פרע אחר כך כיון שנכנס ודאי בשעבודו של זה הוי ליה איני יודע אם פרעתיך ולכך אם הודה הלוה שלא פרע ואחר כך קנה הלוקח אחר הודאתו סגי בהודאת הלוה לחוד כל דנתברר שלא פרע קודם שקנה הלוקח. ולכאורה לדבריו אם השטר מכר שקנה הלוקח היה תוך זמנו של השטר חוב דלא חיישינן לומר דפרע תוך זמנו בזה נאמר גם כן דלא טענינן ללוקח שפרע אחר זמנו כיון דודאי נכנס בשעבודו ותוך זמנו לא פרע. אך מ"מ יש לומר כיון דאחר זמנו היה הלוה נאמן לומר פרעתיך תוך זמנו במגו דפרעתיך לאחר זמנו טענינן גם כן בזה עבור לוקח. אך יש להתבונן לדבריו נאמר אף באם אין הלוה מודה דלא פרע נימא גם כן דלא טענינן ללוקח דלמא פרע כיון דהוי כאיני יודע אם פרעתיך הואיל דודאי נכנס בשעבודו קודם שפרע לו ומבואר דגם בזה טענינן עבור לוקח מדברי תוס' כתובות (דף צ"ב) בהא דמוכר שדה שלא באחריות דהמוכר משתעי דינא בהדיה דבעל חוב וכ' רש"י דנ"מ דצריך לישבע אם טוען אשתבעי לי דלא פרעתיך וכתבו תוס' דאף ללוקח חייב לישבע דכל מה דהלוה יכול לטעון טענינן ללוקח. ואם נאמר דהיכא דידענו דלא פרע בטרם שקנה הלוקח שוב לא טענינן נ"מ טובא באם הלוה הודה בטרם שקנה הלוקח שעדיין לא פרע לו אם כן כשבא לגבות מלוקח לא טענינן דלמא פרע אח"כ ולכך משתעי דינא המוכר וטוען שפרע אחר כך אלא ודאי דגם אם בא לגבות מלוקח טענינן שמא פרע אחר כך. והיינו דכל מה דמצי המוכר לטעון טענינן עבור הלוקח אם כן אף אם הלוה מודה שלא פרע אחר כך אמאי לא טענינן ובפרט דעל עצמו דחייב אינו בגדר עדות כלל כמו שכתבנו בזה לעיל דיני עדות (סי' נ"ו) ויבואר עוד אי"ה לקמן וכיון דמבואר דאף אם הלוקח ודאי נכנס בשעבוד טענינן בעדו שמא פרע ממילא לא מהני הודאת הלוה לחוב לו. ועוד הא מ"מ דעת כמה פוסקים דבלא הוי ליה למידע כלל פטור אף באיני יודע אם פרעתיך. וע"כ הא דבערב כשהודה הלוה דלא פרע דחייב לשלם הוא משום דעל דעת זה נעשה ערב כשהלוה יהיה מחויב ולא ישלם נתחייב הוא לשלם מה שאין כן בלוקח לעולם לא נתחייב לשלם וכל זמן שלא נתברר דלא פרעו אינו גובה ממנו ועיין מה שכ' בתשובת ראנ"ח (ח"ב סי' א') בספר מים עמוקי' בזה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |