אלשיך/תהילים/קלט

אלשיך תהילים קלט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למנצח וכו' אתה וכו' הנה אמרו רז"ל פה אחד הסכימו כי מזמור זה על אדם הראשון ידבר ולא יתכן אם לא במסורת שבידינו כי דוד הוא אדם כנודע ונלכה באורחותם כי הם מקבלי האמת והצדק והוא סמוך על סוף פסוק הקודם כאשר ביארנו בס"ד. ולבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל בב"ר כי בעלילה בא הקב"ה על אדם הראשון כי לא נעלם ממנו כי יחטא ויאשם ויגזור עליו מיתה ויהיה קיים במין עד תחיית המתים כאשר הוכיחו מדברים המורים כי טרם יחטא עלה במחשבה שימות. ונבא אל הענין והוא כי אחרי אומרו על אדם מעשה ידיו יתברך מעשי ידיך אל תרף בא עתה לדבר טוב על אדם כמדבר על עצמו כי הוא הוא ואמר אל יאשם אדם לכבד עון כי הלא ה' חקרתני טרם תצבור עפר ותעשני ותדע כל אשר עשיתי ואשר נגזר עלי מאז:

ב

ולא עוד כי אם שגם אתה ידעת שבתי וקומי והוא כי הנה ידוע מרז"ל כי בעוד שהיה אדם עם חוה לא ערב אל לבו הנחש לפתותו כי לא יוכל אך כאשר הוליכו הוא יתברך לשוט בארץ לגזור ישוב בכל מקום אשר יגזור בו אדם אז שראה הנחש כי היתה האשה שקלה להתפתות לבדה אז פתתה ויוכל וזה יתכן יאמר אדם לפניו יתברך לולי שבעלילה באת עלי למה הפרדתני מהאשה והרחקתני. ממנה שעל ידי כן פתה אותה כי הנה אתה ידעת שבתי שבעוד שהייתי יושב במקומי לא היה חטא וידעת קומי שעל ידי קומי לשוט בארץ יצא הקלקול ולמה הקימותני מעתה לראות בארץ ועוד טענה לזה כי הלא בנתה לרעי מרחוק והוא הנה המתרגם ורש"י ז"ל פירשו לרעי מלשון התחברות ולפי זה יאמר לפי דרכנו ראה יתברך איך בעלילה באת עלי כי הלא בנתה למי שהוא רעי מרחוק הוא מלך המשיח שהוא רעי מצד שגם בו נפשי כי מרחוק שהוא קודם יברא העולם הכינות אותו לתקן עותתי והוא כי מז' דברים שקדמו לעולם הוא שמו של משיח שנאמר לפני שמש ינון שמו ואמרו במדרש שוחר טוב למה נקרא ינון על שעתיד לינן ישני עפר שהוא תיקון המות שגרם אדם וזהו בנתה לרעי הבא לתקן מה שאני קלקלתי מרחוק ואלו מתחלה לא היה רצונך שאמות למה מקודם לעולם בנתה תיקון אל המות שאגרום אני ומעין זה אמרו רז"ל שאם לא שבעלילה בא הקב"ה על אדם למה ברא מלאך המות תחלה ולדעת האומרים כי לרעי הוא מלשון רעיון יאמר הלא מרחוק ידעת רעיוני לחטא כלומר ומוכרח הייתי בחטאי אם לא שבעלילה באת עלי:

ג

ארחי ורבעי וכו' אמר עוד טענה שטרם אחטא כוונת לקיום המין כי הלא כשבראתני דו פרצופין לא הייתי אני יכול לשמש שהוא ארחי להשפיע באשה ולא האשה לקבל שמושי שהיא רבעי ואתה זרית ארחי מרבעי שהפרדת ופזרת אותנו באופן שנשמש ואין זה רק לקיום המין שע"י שנפרדנו נשמש ואם אין מות אין צרוך קיום המין או קרא את צד הזכר ארחי שכשהיה מהלך היה הוא לפנים ולצד הנקבה רבעי שכשהיה שוכב היתה היא למטה ואחר שהפרדת וזרית זה מזה אין זה כי אם על קיום המין כבקודם וכן וכל דרכי הסכנתה והוא מאמרו יתברך לחירם מלך צור לדעת רז"ל כשעשה עצמו אלוה שאמר לו ונקביך בך ביום הבראך כוננו שהוא אלו היית אלוה איך יש בו נקבים נקבים כי על כן אמרו רז"ל שהיה פרעה יוצא המימה שלא יראוהו צריך לנקביו שיחשבוהו לאלוה וע"ד זה יאמר אדם אם לא שבעלילה באת עלי ומאז היה רצונך שאמות למה כל דרכי הם דרכי בני אדם לאכול ולפנות הסכנתה והרגלת בי:

ד

וזולת ראיות אלו יש עוד רבות להוכיח זה כי אם כי אין מלה בלשוני להגידם אך הן ה' ידעת כלה מבלי שאומר אותם:

ה

אחור וקדם כו' אמר עוד תלונה אחרת יש לי כי הנה אחור וקדם צרתני דו פרצופין שיורה השואה א' שמכל צד פרצוף כאלו חשוב זה כזה ואם כן למה ותשת עלי כפכה וענשך שעלי העמסת כובד העון מעליה:

ו

ואם הוא שאני בן דעת יותר ממנה אדרבא פליאה היא דעת ממני והוא מ"ש ז"ל ויבן ה' את הצלע שניתן בה יותר בינה מהאיש ועוד כי הלא גברה עלי והוא מ"ש ז"ל כי אמרה וכי תעלה על דעתך שאני מת ואתה חי וגברה עליו ומה גם למדרש שאומר כי אומר היא נתנה לי מן העץ שהוא שהכתה אותו בעץ עד שאכל וז"א הנה האחור שאמרתי שפליאה דעת ממני נשגבה עלי לא אוכל לה באופן שעליה עיקר האשם ולמה שמת עלי כפכה יותר מעליה:

ז

אנה אלך וכו' לבא אל הענין נשית לב אל מאמר הכתוב ויתחבא האדם ואשתו מפני ה' וכו' שהל"ל ויתחבאו אך הוא החל והיא נמשכה אחריו. עוד הודיעונו רזל כי מקום שהתחבאו הוא תוך עץ הדעת טוב ורע וביארנו במקומו שהענין הוא כי טרם יחטאו היו זכים באיכות ובהשגחה והיו יכולים לסבול אור והוד קולו יתברך בדברו אתם אך בעותם לבשו חלאה ויתעכר איכותם וע"כ לא עצרו כח לסבול את הקול על כן מה עשו הלכו אל עץ הדעת טוב ורע אשר לבלתי היותו טוב פשוט רק בעירוב רע באופן שיש בו עכירות על כן הלכו שם באמרם כי בבא להה הקול שם יבא מלובש בלתי זך וספיריי לפי איכות המקום למען יוכלו לסובלו כי יהיה להם העץ ההוא כמסך לסבול הקול. ונבא אל הענין והוא כי אחר דברי שאגתו למה הכביד עליו אשמת העון מעל האשה אמר שמא תאמר שהטעם הוא על שאני הקדמתי אחר כך להסתופף בעץ הדעת טוב ורע שחטאתי בו כאשר דקדקנו באמרו ויתחבא האדם ולא אמר ויתחבאו וכן הוא יתברך אמר לו איכה שהוא כאשר ביארנו במקומו שהוא איכה האם פה הוא מקום הראוי לך אמר אם על זה הוא מה שדברת אלי קשות ששמת עלי כפכה אל תאשימני כי אנה אלך מרוחך שהוא מרוחך הקדוש ונורא שלא יכולתי לסובלו אנה הייתי יכול לילך להתחבא שאוכל לסבול אמרתך:

ח

אם אסק שמים שהוא עולם הגלגלים שהם גשמיים ואין בהם רוחניות כגן עדן באופן כי גם שם יתעבה קולך לפי איכות העולם הלא שם אתה כי על ידי חטא אדם נסתלקה שכינה מעל הארץ ועלתה לרקיע ראשון כנודע מרז"ל ואם אציעה שאול הוא במקום החיצונים כי מקום הקליפות נקרא גם הוא שאול שאחבא שם כי גם אם קולך ילך שמה יהיה מעובה שאוכל לסובלו הלא הנך כי גם פה במקום בחינת הרע יש שם בחינת חיצונית והנך גם פה וקשה עלי לסבול הוד קולך:

ט

על כן אמרתי אשא כנפי שחר כי אחבא בעץ הדעת טוב ורע שיש בו בחינת טוב שהוא התפשטות שכינה ובחינת חיצונית שהוא רע ולא אכנס תוך החציניות כי אם שאשא למעלה ממני כנפי שחר הם כנפי התפשטות שכינה שהוא סוף התפשטות בחינת הטוב ולא אכנס תוך הרע כי אם שאשכנה באחרית ים הוא מקום שכלה כל התפשטות שכינה הנקראת ים באופן שאהיה בין טוב לרע בסוף התפשטות הטוב ולא אכנס ברע:

י

וע"י כן שם ידך תנחני להיות לי סעד לתמי ובהמשך זמן תאחזני ימינך להוציאני משם אל הקדושה:

יא

ואמר אך וכו' והנה לא נתייאשתי מרחמיך כי הלא ראיתי אשר היטבת לי וכבדתני כי הלא ביום הששי שחטאתי ונאמר עלי ואתה תשופנו עקב אז יראתי ואומר איך חשך שיהיה הלילה הזה אשר בה שליטת חיצונים ישופני הנחש שאפילו לא יהיה חשך רב כי אם מעט שהוא אך חשך ישופני כי כח הנחש מהשטן היה כמאמרם ז"ל בפר"א ואדרבא ראיתי כי ולילה אור כי ליל שבת לא היה חשך כאשר בשאר הימים כמ"ש ז"ל כי מבקר יום הששי עד מוצאי שבת ל"ו שעות שמש אור שנברא ביום ראשון ואין ספק כי היה האור בעדני וז"א בעדני כלומר לכבודי בעבורי כי בזה ראיתי כי חפצת בי:

יב

ולא עוד אלא שהיה אפשר שחשך של הלילה לבל שנות תפקידו היה בא ויעבה אור ליל השבת אך היות שגם חשך לא יחשיך הנה זה היה ממך שרצית בי ולילה כיום יאיר והיה זה בודאי לרמוז לי כי כך לי חשיכה כאורה להורות כי בלילות הבאים שתהיה בהם חשיכה תהיה לי כאורה שלא אירא שחשך ישופני כאשר לא אירא ביום:

יג

כי אתה וכו' לבא אל הענין נזכירה מאמרם ז"ל על פסוק בהלו נרו כו' כאשר הייתי וכו' בסוד אלוה עלי אהלי וזה לשונם. דרש רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו וכו' ונר דולק לו על ראשו צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו שנאמר בהלו נרו עלי ראשי וכו' ומלמדין אותו כל התורה כלה שנאמר ויורני וכו' ואומר בסוד אלוה עלי אהלי וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כלה שנאמר לפתח חטאת רובץ. ונבא אל העמן אמר דוד הלא דברתי עד כה על אדם שהיה ראשון לנפשי ואמרתי שעם שמתחלה באת עליו בעלילה עם כל זה עליו לשבחך ששבת לרחם עליו כמדובר עתה הנני בא לשבחך על מה שהיטבת לי כשנתגלגלה נפשי בי והלא כי אתה קנית כליותי וכו' כי הכליות אשר בהן החכמה כמד"א מי שת בטוחות חכמה כל כך מלאת אותם חכמה שנעשו קנין לך ברוחניים כאשר תסכני את עצמי מסוכך ומסובב בבטן שהיה בטן אמי מסוככני אז שם למדתני כל התורה כלה כי שמת בטוחות חכמה והוא אשר הזכרנו מרז"ל על פסוק בסוד אלוה עלי אהלי. או יהיה תסכני אתה ע"י תורתך כאלו הייתי מסובב מאורך בהיותי בבטן אמי.

יד

וגם אודך על דבר שני והוא על כי נוראות נפליתי מאשר הראיתני אז עודני בבטן אמי והוא כי בנר דלוק על ראשי שהבטתי מסוף העולם ראיתי נפלאים מעשיך שהוא מסוו. העולם שנכללים בזה כל מעשיך ושמא תאמר איך אודך על התורה שלמדתני ועל אשר הורתני נפלאים מעשיך אחר שבצאתי לאויר העולם שכחתי הכל אך עם כל זה אודך כי אם נשכח מגופי לא נשכח מנפשי כי הלא ונפשי יודעת מאד ומזה יועיל מרוחי לגויתי כי על ידי יגיעה בתורה ושקידה לא יבצר ימשך גם ללבי מידיעת נפשי:

טו

לא נכחד וכו' דעת כל המפרשים והמתרגם הוא כי אומר עצמי הוא על גופו ויאמר לפי דרכנו הלא אמרתי שבהיותי בבטן אמי למדתנו תורה והארת לי להביט נפלאים מעשיך מסוף העולם ועד סופו והלא יפלא בעיני בני אדם ישגיח יתברך תוך בטן אשה מלאה דם וחלאה בעובר חומר יש בקרבה על כן אמר גדולה מזו אני מגיד והוא כי לא נכחד וכו' והוא כי הנה ארז"ל א"ר אבהו מאי דכתיב ומספר את רבע ישראל שהקב"ה סיפר כל רביעית ישראל מתי תבא טיפה שיצא ממנה צדיק ועל זה נסמית עינו של בלעם הרשע אמר מי שהוא טהור ומשרתיו טהורים וקדושים יציץ בדבר זה וזה יאמר דוד הנה אין צריך לומר בהלו נרו על הילד שכבר הוא נוצר כי אם אפילו בעת ההזרעה והריקום כי אתה המסתכל על טיפה שהצדיק יוצא ממנה לא נכחד מהשגחתך עצמי ממך כי צדיק אני ויהיה פי' עצמי לשון עוצם שהוא כח ותוקף כי הטיפה היא כח ואון הגוף וזה בין בעת אשר עשיתי בסתר בעת ההזרעה שהסתכלת שהיתה טיפה של צדיק וגם כאשר רקמתי בהצטייר הולד כי אין צייר זולתך כי זה היה בתחתיות ארץ שהוא כמו שאמרו ז"ל במדור התחתון שבמעי האשה ואחשוב קראה ארץ כענין אסתר קרקע עולם היתה:

טז

גלמי ראו וכו' אמרו רבותינו ז"ל בשמות רבה כי כשהיה אדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל באי עולם שהיו בו אחד בראשו אחד בידו אחד ברגלו וכן בכל אבר ואבר וזהו גלמי כו' ועל זה אמר הקב"ה לאיוב איפה היית ביסדי ארץ איפה שלך היכן היתה וכן אמרו ועל ספרך כלם יכתבו זה ספר תולדות אדם ואחשוב הוא ספרא דאדם הראשון שאמר שמואל לדידי חזי לי וכו' שכתוב בו כל הבאים ממנו ומה שיהיה מהם. ונבא אל הענין מעין זה יאמר הנה אתה ה' גלמי שהייתי עתיד להיות גולם בלי חיים כי אם להיות נפל ראו עיניך כאמר כל הגולמים שהיו באדם בכח כלם יכתבו והנה ימים יוצרו הם ששת ימי הבריאה יוצרו והוא כי לא נאמר בששת ימים עשה ה' את השמים כי אם ששת ימים שהוא כי את הששת ימים עצמם ברא עם השמים וכו' באופן כי הימים עצמם יוצרו. והנה ראוי לשים לב למה לא אמר שבעת ימים עשה ויהיה בכלל הימים שעשה גם יום השבת אך הוא כי בכלל עשיית הימים היה תת כח בכל יום ויום שיעור יומו של הקב"ה ועל כן תנא דבי אליהו שיתא אלפי שני הוי עלמא כי בכל יום מהששה אשר עשה ניתן בו כח יומו של הקב"ה ועל כן לא אמר שבעת ימים עשה כי חרוב כי האלף שביעי הוא עולם חרב מגשמיות ועל כן שיתא אלפי הם ולא יותר על שלא היו בבריאה שאלה מכחם אלא ששה. ונחזור אל הענין במה שלמדנו מזה כי הששת ימים שיוצרו הם שיתא אלפי שתא שכל אחד הוא אלף ובזה יאמר ועל ספרך שהוא ספרו של אדם כלם הגולמים שהיו בכח באדם כלם יכתבו שיהיה מציאותם בעולם שיעור ימים שיוצרו שהם ששת ימים דהיינו שיתא אלפי שני וזהו כלם יכתבו ימים יוצרו והתיקון שנתת לי שהייתי עתיד להיות גולם הוא כי ולא אחד בהם שבכל הנכללים באדם שהוא הוא וכל הבאים ממנו לא יש יום אחד בהם שהוא יום אחד שלם שהוא אלף שנה לא יש מי שיחיה יום אחד שהוא אלף שנים בהם בכל הנזכר כי אפילו אדם עצמו לא השלים יום אחד שהוא אלף שנה כי חסרו ממנו ע' ואין זה כי אם כנודע שהניחם לי שלא אהיה נפל:

יז

והנה למדונו בספר הזוהר כי ע' שנה שחיה דוד היו מהאבות והנה זה תלוי במה שהודיעונו שגם באבות היו חלקי רוח אדם הראשון כאשר בדוד וגם כתוב אצלנו במקום אחר שכדי שיוכן דוד לתקן ענין אדם הוצרך יבואו לו אחר כך הע' שנה של אדם על ידי גלגוליו שבאבות שאינו דומה שפע שיושפע בדוד על ידי קחתו אותם על ידי האבות מאשר אם לא היו לו בלי אמצעותם כי על ידי כן קנה קדושה וקיום עד היות דוד מלך ישראל חי וקיים כי מיתת דוד אשר נראתה לעיני הרואים לא היה סילוק גמור כנודע וזה יאמר ולי מה יקרו וכו' לומר הלא אמרתי כי על ידי כי ולא אחד בהם שלא השלים אדם יום אחד הניח לי ע' שנה הנה ולי להיותי בעל שלמות כמוני כל נתינת אדם לא היה שוה לי כי אם יקרו ונכבדו רעיך וחבריך אלו הם האבות שנתנו לי הע' שנה וכן כתב המתרגם ורש"י רעיך לשון חברות כי ראה מה שויתרו בי הע' שנה על ידי האבות שאלו על ידי אדם בלבד לא הייתי חי רק הע' שנה ועתה מהע' שעל ידי האבות נמשך לי חיים תמידים להיות חי וקיים וזה ראה מה עצמו ראשיהם של הימים שלי שהם ע' שנה

יח

שנמשך שאספרם מחול שהוא עוף שאינו מת כמ"ש ז"ל על וכחול ארבה ימים ירבון ימי עד גדר שבתחיית המתים שאקיץ מבחינת שינה שבי ולא אצטרך לשוב לעפרי כי אז עודי עמך כאשר הייתי בהיותי חי וקיים תחלה שהוא על ידי היותי עמך כך אהיה בעת התחיה שלא אצטרך ליפרד ממך לשוב לעפר כי אם כהפרש הישן בהקיצו והוא כי יתוסף בו יתרון עצום על היותו מתחלה חי וקיים כיתרון הנעור על הישן עם היות ששנתו בהיותו חי וקיים הוא למעלה משאר ישנים כנודע והענין לומר כי ראשונים שנותרו על ידי בואם אליו ע"י האבות הקנו בו הכנה ליקדש בם עד היותו חי וקיים תמיד כמדובר:

יט

אם תקטל וכו' הלא אמרתי שעל ידי היות לי הע' שנה על ידי האבות ימשך שלא ע' שנה בלבד אחיה כי אם עד היותי חי וקיים והנה יאמר אומר איך אבטח בחיים כ"כ והנה אנשי דמים רודפים אותי תמיד והם בעלי בחירה ואולי ימיתוני והיכן הם חיי לזה אני אומר הנה אין תאותי שתהרגם כי אם את אשר הוא רע לשמים ועל כן אני אומר אם תקטל אלוה רשע כלומר מי יתן תקטלנו כי אנשי דמים הרעים לבריות ומבקשים להרגני בקלות אנצל מהם כאלו אין צריך רק אמור להם סורו מני כלומר כי אחר שאתה עמדי מי יוכל לי:

כ

והרשע שאני אומר אם תקטל שהוא רשע לשמים לא את הדובר נגדך או עושה בפועל כ"א הצבועים אשר רעתם במחשבה כי יאמרו כי רם אתה מהשגיח במחשבת איש חומרי וזהו אשר יומרוך למזמה שירימו השגחתך בעד המחשבה ואומרים כי נשוא לשוא שהוא כי השבע לשוא שהוא בדבור הם אויביך העושים כן אך מי שמחשב על ה' רעה אינם עריך כי לא תבינם :

כא

והלא תיפח רוחם כי הלא מבשרי אחזה השגחתך במחשבות בני האדם משנאיך ה' הם משנאיך בלב אשנא אני ובתקוממיך בפועל אתקוטט והנה משנאיך במחשבה מי הגיד לי את לבו שחושב על ה' רעה שאשנאהו בלבי אלא ודאי שהלבבות כמראות להשכיל מה שבלב חברו וא"כ ק"ו הוא אם אני שאין לי שייכות עמו יודע מה בלב אתה ה' שבראת אותו לא כל שכן:

כב

ואין לומר כי מה שאני שונאם הוא באומד הדעת ואולי לא שונאי ה' המה לזה אני אומר הנה ודאי לבי יודע האמת כי הלא תכלית שנאה שנאתים בלבי עם היות שלאויבים שהוא בשביל אויבי היו לי לעזרני אלה אשר שנאתי שהיה הדעת שופט שאחר שהם אוהבי שהיו לי נגד אויבי למה לבי שונאם אך אין זה כ"א שהם שונאיך וע"כ מאהבת לבי אותך שונאם מאליו.

כג

ושמא תאמר למה זה תשאל שאקטל את החוטא במחשבה וכי האם תרצה אתה שגם אתה אחייבך במחשבה לזה אני אומר חקרני אל וכו' כי גם שאין הידיעה מכרחת לא תבצר מציאותה:

כד

ע"כ גם שלא תדינני על מחשבתי ראה אם דרך עוצב בי במחשבתי העתידה ונחני בדרך עולם כי מאסתי מחשבה שכנגדך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.