אלשיך/תהילים/קלב

אלשיך תהילים קלב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

שיר המעלות זכור כו' ראוי לשום לב כי אינו מדרך הצדיקים לשאול יזכור להם ה' צדקתם להיטיב להם וכבר נאשם נחמיה על אומרו זכרה לי אלהי לטובה וגם אומרו נשבע לה' נדר כו' כי אם היתה שבועה לא היתה נדר כי שבועה לחוד ונדר לחוד. ועוד למה תאר את השם ית' בתואר היותו אביר יעקב פה. ועוד אומרו באהל ביתי שהם שני הפכים כי האהל אינו בית וגם אומרו ערש יצועי ולא אמר על ערשי. ועוד אומרו שנת לעיני כו' ולא קיצר ואמר אם אנום אם אישן. וגם אומרו שנת ולא אמר שנה. ועוד כי היתכן שעד ימצא מקום והוא לא ידע כמה זמן יהיה יאסור שינה עליו ואולי יעברו ימים ושנים והיא שבועת שוא. ועוד אומרו עד אמצא מקום לה' מתי נאבד שעתה ימצאנו. ועוד אומרו משכנות ל' רבים. ועוד אומרו שמענוה באפרתה מה שמועה שמעו באפרת. אמנם למען יקים ה' את שאלתו ישרה שכינתו במעשה שלמה בנו הקדים ואמר זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר יגע:

ב

והחל ואמר אשר נשבע כו' ונדר גם כן לאביר יעקב אשר החזיק את יעקב עי נדרו לכן נדר גם הוא למען יחזיקנו ה' בדבר

ג

והשבועה היתה אם אבא באהל ביתי והוא שתוך הבית יש כילת מלכים מצויירת וערש מיוחד במצעות נאות להשתעשע בכלים חשובים מאד כמשפט המלכים ואמר שלא יבא בכילה ההיא היא אהל ביתו ולא על ערש יצועיו המיוחד במצעות נאות לישן בקבע רק בזולתו ולהיות זה ביאור השבועה לא התפיס החפץ רק אם אבא באהל שהביאה והעליה על ערש יצועיו אין בם ממש שהשבועה חלה על דבר שאין בו ממש שהוא איסור גברא ולא הזכיר אהל ביתי וערש יצועי רק לסיים מקום שנשבע עליו:

ד

אך אחרי כן פירש מה שנדר ואמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה לאתפוסי חפצא ולא אמר אם אנום אם אישן רק כאומר קונם עיני בשינה ועפעפי בתנומה ובאמרו שנת בתי"ו הסמיכות רמז שלא נדר רק משנת קבע כנודע לתיבות כיוצא בהם כאמרו אשת יפת תואר שתי"ו הסמיכות הוא כאומר אשת איש וכן כיוצא בזה הרבה והענין שלא ירגיל עצמו לשינה עיקרית:

ה

ומה שהוצרכתי להוציא זמן לבקש מקום הוא שלא כל מקום יאות לכך זולתי מקום שטרם יבנה בו בית המקדש הוא קדוש לה' מעצמו וזהו עד אמצא מקום לה' שהמקום עצמו הוא כבר לה' ואיננו רק כנגד שער השמים ששם היתה שכינה מבריאת העולם שעל כן לוקח משם עפר אדם הראשון ושם הקריב קרבן אדם ונח ונעקד יצחק ואמר יעקב יש ה' במקום הזה והטעם שצריך מקום קדוש מעצמו הוא כדי שיהיו משכנות כלומר שתי משכנות כאחד כי שם הוא מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה לאביר יעקב כשהחזיקו והבטיחו שהוא במראה החלום שהראה לו סולם מוצב ארצה הוא בהמ"ק של מטה וראשו מגיע השמימה הוא של מעלה:

ו

ושמא תאמר אם כן אפוא לך לך אל המקום שישב שם יעקב או שראה בו הסולם ומה תבקש עוד לז"א הנה מתחלה שמענוה והבננו שהיה באפרתה שהוא בין לוז וירושלים וחשבנו כי שם היה המקום לה' כי גם שידענו שיעקב היה בלוז והסולם היה משופע רגליו בלוז במקום הר המוריה שנעקר ובא לשם וראשו בירושלים למה שהר המוריה היה אז שדה ארונה ולא עיר מושב חשבנו ששפוע הסולם היה עד אפרתה שהיה שלשה פרסאות קודם לירושלים ולא שהיה מתארך יותר ומה גם שהיתה אפרת עיר גדולה של חכמים ושל סופרים ומשם יצא חוטר וגזע ישי באופן שמה שחשבנוה ושמענוה כד"א שמעני אדוני לשון הבנה היה שהיתה באפרתה ואחרי כן מצאנוה על פי הנביא בשדי יער הוא גורן ארונה היבוסי ומי עלה על רוחו כי שם היה:

ז

והתועלת שנרויח בהיות שם הוא כי נבואה למשכנותיו והוא הנודע מרז"ל כי הכהן המקריב בב"ה של מטה מעלה עליו הקב"ה כאלו מקריב בשל מעלה ובהכנסו לב"ה של מטה הוא כנכנס בשל מעלה וזה אחשוב יאמר נבואה למשכנותיו כו' בהיות ב"ה במקום זה כאלו נבואה לשני משכנות יחד בתחתון ועליון ובזה לא נדחוק בפירושי המפרשים על אומרו משכנות לשון רבים ולא שאין קדושה בתחתון אלא עי"כ רק שגם שכינה בו כי שנשתחוה הוא להדום רגליו הוא בהמ"ק שבארץ כד"א והארץ הדום רגלי כי שם התפשטות שכינה שעיקרה בעליון. או יאמר נבואה כו' לומר הנה הגדתי עוצם השתדלותי עד אמצא מקום לה' הוא לבנות בהמ"ק והנה היה מקום לומר למה חרדתי את כל החרדה הזאת על בהמ"ק והלא גם המשכנות אשר היו לנו עד כה בגלגל ובשילה ובנוב ובגבעון כלם קדושים ובתוכם ה' ומה גם למאמרם ז"ל שאמרו בבמדבר רבה כי כשהוקם המשכן למטה בארץ הוקם משכן למעלה הוא משכן הנער המשמש בימי הגלות באופן כי גם שלא יהיו כנגד בהמ"ק של מעלה יהיה כנגד משכן הנער שבעולם המלאכים ויהי נא גם עתה כן כאשר עד כה אך לא כן הוא כי אינו דומה כי הלא כאשר נבואה למשכנותיו אשר לא היו בהר המוריה אין יתרון לנו משאר מקומות שבארץ רק שמה שנשתחוה יהיה להדום רגליו בלבד שהוא בחינת משכן הנשפע במשכנות של מטה משא"כ המשתחוה במקום לה' הוא בהמ"ק שלעומת בהמ"ק של מעלה הנשפע בבהמ"ק של מטה שנמצא המשתחוה בו כמשתחוה בשל מעלה שבחינתו למעלה מבחינה הנקראת הדום רגליו:

ח

לכן קומה ה' למנוחתך הוא בהמ"ק באופן שאתה ההווה בעליון תהיה עם ארון עוזך שבארץ ולא שבחינת הדום רגליך בלבד שבמשכן הנער יהיה עם ארון עוזך.

או יאמר קומה ה' למנוחתך היא בית עולמים כי שם היא המנוחה לעולם ולא יהיה כאשר עד כה שהיה הארון מטלטל ממקום למקום ויוצא למלחמה באופן שהיתה שכינה בשני מקומות כאחת א' בארץ כנודע וגם במשכן שבשילה או נוב או גבעון ואינו כבוד מלך רק אתה וארון עוזך כאחד:

ט

כהניך ילבשו כו' ידוע מרז"ל כי בבא שלמה להכניס הארון בבהמ"ק לא היה נכנס גם שאמרו כמה רננות עד שאמר שלמה בעבור דוד עבדך כו' ומיד נכנס ואז נתכרכמו פני אויבי דוד כשולי קדרה ויתכן כי זה מאמר דוד מעתה קומה ה' למנוחתך הוא בהמ"ק ואעפ"י שאתה נמצא עם ארון עוזך באופן שלהיותך עם הארון יקל ליכנס אבקשה ממך כי גם שכהניך אז ילבשו צדק הם בגדי כהונה וחסידיך שביניהם ירננו שיאמרו כמה רננות לשיכנס הארון:

י

עכז בעבור דוד עבדך אל תשב כו' כי לא תהיה הכנסת הארון כ"א בעבורי שיודע שמחלת לי על עון בת שבע בראות שבעבורי אינך משיב פני בנה כאשר היה:

יא

משיבה רוח הקדש ואומרת גדולה מזו יעשה לך הוא יתברך קודם לענין ההוא למען הודיע שמחל לך והוא כי הנה הודיעונו רז"ל ששאל דוד מהקב"ה ואמר בזאת אדע שמחלת לי במה שהיוצא מבת שבע ימלוך אחרי וזאת אומרת רוח הקדש הנה דרכו יתברך להיטיב לטובים באופן שזרע דוד תכון מלכותם אך ישמרו ברית ה' ויהיו צדיקים אמר הנה כ"כ חפץ ה' להמליך את שלמה להודיע שמחל לדוד כי למלכות כל זרעו שם תנאי אם ישמרו בריתו ועל שלמה לא שם תנאי וז"א נשבע ה' לדוד כלומר בשביל דוד שני דברים והוא שבין יהיו בניו צדיקים או לאו לא יבטל מלכות בנו:

יב

אך להמשיכו עד עולם בזה שם תנאי אם ישמרו תורת ה' אז ימשיך המלכות עדי עד וזה מאמר הכתוב כשנגזרה קריעת המלכות בימי שלמה נאמר אליו קרוע אקרע את הממלכה מעליך ונתתיה לעבדך אך בימיך לא אעשנה למען דוד אביך מיד בנך אקרענה הנה כי למען דוד לא יופגם מלכות בנו בין יהיה כשר או לא וזה אמר נשבע ה' לדוד אמת כלומר קיים ואמת בלי תנאי כד"א מימיו נאמנים הוא מפרי בטנך אשית לכסא לך בלי תנאי אך אם ישמרו כו' שהוא התנאי הוא למה שגם בניהם עדי עד כו':

יג

כי בחר כו' אמר הנה עוד טעם שני לשתעשה בגיני שבעבורי אל תשב פני משיחך כי הלא כאשר בחר ה' בציון אוה למושב לו והוא כי הנה על פסוק לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל ואבחר בדוד הקשו ז"ל נכנס בעיר ויצא בדוד והל"ל לא בחרתי בעיר ואבחר בציון או ואבחר בירושלים או לא בחרתי באיש ואבחר בדוד אלא שמה שבוחר בעיר תלוי באיש שמשרה בו יתברך שכינתו ובזה יאמר פה הלא אמרתי בעבור דוד וכו' הנה ראוי הוא כך שהרי כאשר בחר ה' בציון אוה את דוד הנז' למושב לו יתברך שאם לא להיותך בוחר בדוד להיות לך מושב ומרכבה לא בחרת בציון:

יד

משיבה רוח הקדש ואומרת בשמו יתברך זאת מנוחתי כו' לומר זולת הנוגע אליך שבחרתיך למושב לי גם המקום בחרתי לשבת בו אך לא בזמן הזה הגדר ההוא כ"א בהדרגה כי יתרון שיש למקום הזה על יתר מקומות הוא כי אינו כגלגל או שילה או נוב וגבעון שלא התמידה שם שכינה כ"א זאת מנוחתי עדי עד והוא כי אצ"ל בבנינם של בתים כ"א גם בחרבנם כנודע כי לא זזה שכינה מכותל מערבי אך לעתיד פה אשב כי יוכן המקום עד גדר שאשב בו והוא כי אויתיה והוא מאמרם ז"ל האומרים כי מתחלת ברייתו של עולם נתאוה הקב"ה שתהיה לו דירה בתחתונים ומתקיים לעתיד:

טו

ופי' מתי יתקיים זה ואמר שהוא כאשר צידה ברך אברך כו' והוא בזמן שיהי פסת בר בארץ כמו שאז"ל שעתידה אי להוציא גלוסקאות יפיפיות והתחיל בצידה להגדיל שבח הלחם והוא כמאמרנו ע"פ ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם כו שהוא כי לא מב סבות יאכל איש לחם לבדו בלא לפתן או מחמת עניות או מחמת היות המקום חסר יתר דברים אמר ארץ אשר לא מחמת מסכנות תאכל בה לחם לבדו וגם לא מחסרון לפתן כי לא יחסר כל בה כלומר כ"א לגודל חשיבות הלחם שסועד וערב ועל דרך זה יאמר ראו עתה כמה יהיה חשיבות הלחם כי אין צריך לומר שלא יחסר לפתן כ"א אדרבא תכפל ערבותה כי צידה ברך אברך ועכ"ז אביוניה של צידה התאבים לצידה אשביע לחם לבדו שכל כך יערב להם הלחם שלא יחפצו בצידה עם היותם אביוניה מתחלה:

טז

וכהניה אלביש כו' הלא מדברך שאמרת שבכניסת הארון לבית המקדש עם היות שכהני ילבשו צדק וחסידי ירננו כמה רננות עכ"ז בעבור דוד אל תשב כו' שלא יפתחו השערים כ"א בעבורי שהוא למען יכירו שמחלתי לך והנה זה יהיה לכהנים וחסידים העדר כבוד אך אשלמה להם כי לעתיד כהנים ילבשו ישע כי אין צ"ל שלא יצטרכו לעשות קרבנות לשיושעו כי שם שמאז ילבשו בגדי קדש יהיה להם ישע וחסידיה רנן ירננו כי רנן על הישע כשירת הים על הישועה ובזכות הרנה עוד ירננו על רוב הטובה שאיטיב להם:

יז

ואל תתמה איך בחינוך בית ראשון לא החשיבם להושיע כ"א בעבור דוד ולעתיד אכבדם כל כך כי הנה לעתיד שם אצמיח קרן לדוד ולא אצטרך להראות שאהבתיך להפך פני שונאיו כשולי קדרה אך בחינוך הבית ראשון לא היה הצמחת קרן בעצם כ"א שערכתי נר למשיחי שהוא הארה מה

יח

במה שאויביו עי שלא יפתחו השערים ע"י כהנים וחסידים עד יאמרו בעבור דוד עבדך אל תשב פני משיחך כי אמרו רז"ל שאז נהפכו פני כל אויבי דוד כשולי קדרה וע"ז יאמר אויביו אלביש בושת ואז ועליו יציץ נזרו כי בזכות הבושת שילבשו וישובו בתשובה יציץ נזרו אז יותר בעולם העליון על התגלגל תשובתם על ידו. או יאמר ועי"כ ועליו יציץ נזרו הוא שלמה שיציץ ופרח בכבוד ע"י מה שיכירו כי מחל ה' לדוד ולא על חנם מלך בן בת שבע שיהיה זה השגת נזר ועטרה לדוד וע"כ הוצרך לכבדו אז שלא יכנס הארון ע"י כהנים וחסידים רק בעבור דוד וגם הם יקבלו שכרם לעתיד כמדובר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.