אלשיך/תהילים/עא

אלשיך תהילים עא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בך ה' חסיתי כו'. הנה יראה מהמפרשים כי על צרת אויביו מבקשי רעתו ידבר המזמור וביחוד יראה מהרד"ק שהיה על זמן ברחו מפני אבשלום בנו ויתכן יאמר הנה ידעתי כי מבלי שאתפלל רק שאחסה בך די לי לשלא אבושה לעולם וזהו בך ה' חסיתי אל אבושה לעולם.

ב

אך עכ"ז כ"כ תאבתי לדבר עמך ושתהיה שומע דברי מפי שעם היות שבצדקתך תצילני ממות ותפלטני מצרה למעלה שתגזור הצלתי ותפלטני וזהו בצדקתך תצילני ותפלטני אחלה פניך שלא תפעול התשועה למטה עד תשמע דברי תפלתי וזהו הטה וכו' והושיעני ע"ד הכתוב אצלנו על וארשת שפתיו כו' שאם טרם אתפלל היית עושה התשועה בפועל לא הייתי מתפלל.

ג

ועוד שנית אבקש ממך שלא יהיה על ידי שליח רק היה לי. שלישית שלא תהיה לי כמחסה סלע שאין נסתר רק מאחוריו אך מלפניו אפשר יבא האויב דלחם בו אך היה לי לצור מעון מסובב מאיכותך כמי שבתוך מעון ובית. ועוד רביעית שלא יהיה המעון בלבד בעת הצרה כמי שמאימת אויב ברדפו אחריו יתחבא בתוך מגדל ומצודה כ"א לבא תמיד שהוא כי תהיה איכותך מעון שתמיד אהיה בא ונכנס בפנימיות קדושתך כנודע כי אין קץ לפנימיות קדושתו יתברך שאינו כבא תוך בית שאחר שהוא בפנים נגמר השגת פנימיותו כי בקדושתו יתברך יכול אחד קדוש להיות נכנס תמיד תוך פנימיות קדושתו יום יום אלף שנים ולא יבא עד קץ פנימיותו כי אין לו קץ וזהו לבא תמיד ואחר אומרו כל שאלותיו אלה פירש ואמר מה שאמרתי היה לי הוא כי עד כה צוית להושיעני על ידי שליח ומה שאמרתי לצור מעון הוא כי עד כה סלעי שהייתי נשמר מצד אחד כחוסה בצד שן סלע כי הייתי נשמר שלא אהרג והייתי ירא שמא אהרוג ומה שאמרתי לבא תמיד הוא כי עד כה גם שלפעמים הייתי נשמר מכל צד הייתי כמי שהוא במצודה נטמן בעת הצרה שאינו נטמן במצודה רק בעת הצרה בלבד וזהו ומצודתי אתה כי לעומת שני הדברים האחרונים שהם מעון לבא תמיד אמר כי סלעי ומצודתי אתה שהם שני דברים שהיו לו תחלה:

ד

אלהי פלטני כו' הנה רז"ל פירשו פסוק צופה רשע על היצר הרע ועל דרך זה יאמר פה אלהי פלטני מיד רשע הוא שטן המקטרג לפניך יותר מכף בשר ודם המעול וחומץ כי מ"ם מכף כמו הטובה ממנה שהוא יותר וכמוהו אין מספר:

ה

כי מן אדם לא אירא כי אתה תקותי שאמרת לא תמות אלא הנני מקים רעה מביתך כו' יורה שיצערני ולא ימיתני. ועוד כי ה' אלהים מבטחי מנעורי שהבטחתני עד למרחוק ככתוב בתחלת מלכותו:

ו

ולא עוד כא גם עליך נסמכתי מבטן לבלתי השאר נפל יותר מעל אדם או אבות שנתנו לי משנותם שבעים שנה וכן אמרו רבותינו זל שהוא יתברך סתם בדבר מימי אדם והוא כ"א אתה לא היית מוציאני ממעי אמי מה היו מועילים לי שנותם כי אין לאל ידם רק להאריך את החי לא להחיות את המת וזהו ממעי אמי אתה גוזי לכן בך תהלתי תמיד ולא באדם ואבות ואלו חפצת להמיתני עתה לא עשית את כל זאת:

ז

כמופת הייתי לרבים כו' כל כך היה מציאות הויתי וקיומי על דרך נס כי מתחלתי הייתי ראוי להיות נופל וגם שנות חיים לא היו לי וקיימתני ע"י נסים ונפלאות והצלתני מכמה צרות ורדיפות ואימות מות עד כי אפילו אם היו לי אלפים ורבבות זכיות נתמעטו ונתעכלו עד גדר כי כמופת הייתי לרבים כי הייתי בעיני רבים כדוגמא ומופת בעלמא מתקיים על דרך נס להיות אות ומופת להורות לעולם גדולתו יתברך והשגחתו והיטיבו את בני האדם ומקיימני שלא בטבע ושלא בזכותי רק למען הראות השגחתו בלבד אך לא כן הוא כי אם שאתה מחסה של בשבילי וזהו ואתה מחסי והראיה כי הלא אין החסות השאר אני קיים בלבד כי אם גם הוא היות לי עוז ואם לא היה שמצאתי חן בעיניך כ"א שהייתי מופת בעלמא עם היותי בלתי כדאי לא היה לי מחסה בעוז:

ח

ימלא פי וכו' אחרי אומרו כי הוא יתברך מבטחו מנעוריו ושעליו נסמך מבטן כו' כי רבו נסיו ונפלאות אשר עשה עמו אמר עתה שומע דברי אלה אפשר יעלה על לבו כי מה שאני מחזיק טובה אליו יתברך ומהללו הוא כי על הרבה לעשות הטובות ונפלאות רבות אך לא על כל אחד ואחד על כן אני אומר כי לא כן כ"א אין צריך לומר על תהלות רבות על הטובות רבות שעשה לי כי אם אפילו על אחד בלבד אפילו אם ימלא פי תהלתך וגם אתמיד בהלול כל היום לא אגמור ולא יראה כמפליג יותר מכדי באופן שיתייחס להעדר תפארת לבעל ההלול כי לא כן הוא כי גם אם על הטובה אחת שיעשה מלך מבני אדם לאיש אם האיש יפליג להללו על הדבר יום אחד אינו תפארת למלך כי א"א מלך מבני אדם דבר שסיפור הלולו יצטרך זמן ואם יפליג הרבה המקבל יהיה גנאי למלך ששומע הילול יותר מהראוי ושותק אמר דוד אינך כמלך מבני אדם ואין הטבותיך כהטבותיו כי אתה גם כי ימלא פי תהלתך ושיהיה כל היום היא תפארתך כי לא יכיל פה ולא זמן אפילו לאחד מהלוליו יתברך:

ט

אל תשליכני לעת זקנה כו' הנה יש שני מיני אויבים אל האדם הא' הם אויבי הגוף הבאים להרגו והשני הם אויבי הנפש המשחיתים אשר ברא בכל עון אשר חטא על הנפש ומיחלים מיתתו לידבק בנפשו והנה נפילת ביד אויבי הגוף תלוים באויבי הנפש כי בהיות עונות וחטאים יפול ביד אויבי גופו ויהרגוהו למשחית עוד ידענו כי הוא יתברך שומר רגלי חסידיו ומרחקו מן החטא והיה מקום לומר כי ככלות כח האדם ימעט הוא בשמירתו אותו מן החטא באמרו כי אז שנתקררה דמו וכשל כחו מזוקן יספיק הוא בטיב בחירתו לשמור את עצמו כ"א עם שנצרר דמו וכשל כח יצרו גם ה' יהיה עמו לשמרו אם כן נמצא כאלו אין האדם עושה דבר בכשרותו אשר יכשר בעת זקנה. ונבוא אל הענין והוא כי אחרי הפליגו לדבר מתגרת אויביו בכתובים הקודמים אמר עתה אל תשליכני לעת זקנה ביד אויבי ובמה יהיה מה שאומר שאל תשליכני הלא הוא שככלות כחי אל תעזבני מלהיות עמי לשמרני מן החטא כלומר שאם תעזבני מטעם שעל ידי מה שכלה כחי כשל כת יצר סמוך מלהחטיאני ועל כן היה אפשר תעזבני כי באמרך כי בזקנה אין צריך שמירה מה' היית כמשליכני ביד אויבי להרגני כי איני בוטח בעצמי גם בזקנה ועל כן אמרתי אל תשליכני כו':

י

כי זה תלוי בזה כי בהיות אויבי הנפש בעולם אויבי הגוף מצליחים כמתיעצים יחד אלו עם אלו וזהו כי אמרו אדבי לי הם אויבי הגוף ושומרי נפשי הם אויבי הנפש השומרים ומקוים מיתתי לאחוז ולידבק בה נועצו יחדו:

יא

ומה שאמרו אויבי לי כלומר בשבילי הוא לאמר אלהים עזבו כלומר מה שראוי לאמר הוא אמור כי אלהים עזבו שהוא כי בראות אויבי גופי אותי נרדף ובורח אמרו מה שראוי לאמר הוא כי אלהים עזבו להיות כי כבר הזקין שהיה זה ככתוב למעלה בברחו מפני שאול בנו וטעמם לומר כי בהיות עת זקנה עזבו מלשמרו מן החטא ועל כן לא נעדר מלחטוא ונלכד בעונו והוצרך לברוח ומה שנועצו שומרי נפשי יחדו הם המשחיתים שעשה בעונותיו שהם מסיעת היצר הרע מפתים כמיעצים את אויבי הגוף ואומרים להם רדפו ותפשוהו כי אין מציל כי אלהים עזבו באופן כ"א תעזבני נמצאת כמשליכני ביד רודפי להרגני:

יב

ושמא תאמר כי אם יש לי עונות אויבי הנפש איככה אוכל לינצל מהם שלא יתחזקו אויבי גופי עמהם הלא הוא כי יש שני דברים אחד הצלה מן המות עם שעדיין ישארו מיני יסורין ויש הצלה גם מיסורין מה שאני מבקש הוא כי אלהים שהוא מדת הדין אל תרחק ממני כ"א ישארו לי יסורין בצד מה כי אם במה שאתה אלהי לא תעזבני כי אם לעזרתי מן המות ביד רודפי חושה באופן שאנצל ממות וישארו יסורין:

יג

ועל ידי כן יתוקן הכל כי עי יסורין הממרקין כל עון אשר חטא יבושו יכלו שוטני נפשי כי בתחלת היסורין יבושו ובהמשכם יהיו הולכים וכלים המשחיתים עצמם שהם שוטני נפשי ועל ידי מה שאלהי לעזרתי. חושה יעטו חרפה וכלמה חפצי רעתי הם רודפי אויבי הגוף:

יד

ואני תמיד איחל כו' הנה חליתי פניך כי לעזרתי חושה אמר לא על שבקשתי שתחיש הוא שאם אראה שאתה מתאחר אתייאש מן הרחמים כ"א ואני תמיד איחל ובזה והוספתי על כל תהלתך שחוננתני דעה והשכל לייחל ולבלתי התייאש כי אם להשכיל שיש איזה עון ואתה מאריך עד אגמור איזה תיקון שאצטרך. או יאמר ואני תמיד איחל כי אין לי יום שאין לי דבר צרה שאצטרך תמיד היות מיחל לישועתך ובזה והוספתי על כל תהלתך הפך בשר ודם:

טו

ומה הוא תוספת התהלה הלא הוא כי פי יספר צדקתך והוא כי בו יתברך לא נוכל לומר כך וכך צדקות או כך וכך תשועות עשה לי ה' כי הלא למה שתמיד בכל רגע איחל שאין רגע שלא אצטרך תשועה ומי יוכל למנות כי אין מספר על כן פי יספר צדקתך אחת כאלו כלה אחת היא וכן כל היום עם היותם רבות הם תשועתך חשובות כא' שכל כך הם רבות וסמוכות כי לא ידעתי ספורות שאין לי ידיעה לספור אותם כי אין מספר:

טז

ולא להעדר דעתי כעת אני אומר שלא ידעתי ספורות כ"א אפילו לעתיד בשובי להיות רועה עמך כמאמר יחזקאל ודוד עבדי יהיה עליהם למלך כי אז אין ספק כי תגדל ידיעתי כי מלאה הארץ דעה ומה גם לדוד עכ"ז לא אדע רק אומר כי אחת היא וזה אומר אבא בגבורות ה' אלהים לעתיד בגבורות העתידות אבא אני וגם אז עם היותם רבות לא אזכיר צדקותיך רק צדקתך כי לאחת אחשיבם וגם לא אעצר כח להזכיר צדקות ב' שמותיך אלה כי אם צדקתך לבדך.

או יאמר לבדך שעם שהייתי עושה צדקה לא אזכיר את שלי לומר שעליה גמלת לי רק צדקתך לבדך:

יז

אלהים למדתני מנעורי כו' הנה אלהים למדתני מנעורי וגם עד הנה ומה הוא מה שלמדתני הלא הוא אגיד נפלאותיך אל העם:

יח

אמנם הנה שאלתי כי וגם עד זקנה כו' אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבא לפני ומה הוא שאחפוץ להגיד לדור נוסף על מה שהגדתי עד כה שעל כן אחפוץ בחיים שאל תעזבני הוא גבורתך לומר שהכל הוא גבורחך גבורה אחת ושלא נייחס הדבר לגבורות רבות כי להיותנו צריכים תשועה בכל רגע ורגע והם רבות תכופות עד אין חילוק כלם לאחת יחשבו:

(טו) או יאמר פי יספר כו' ענין רבי חנינא בן דוסא שכשהיה מתפלל על החולים היה אומר זה חי וזה מת אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף וזה יאמר כאשר פי מאליו יספר צדקתך ששגורה תפלתי בפי אז אין צריך לומר בעתות הידועות לתפלות שהן עת רצון כ"א כל היום בכל עת שיהיה היא תשועתך שיודע אני שהתפלה מקובלת והתשועה ודאית אך כאשר לא ידעתי ספורות שאין תפלתי שגורה בפי שמסתתם פי שלא אדע מה אומר שזהו כי לא ידעתי ספורות:

(טז) אז אני יודע כי אבא בגבורות כו' שהוא אני בא בב' גבורות של אדנות ושל אלהים שהם שתי בחינות דין עליונות מתוחים על הדבר ועל כן אין תפלתי שגורה בפי והנה אין זה רק כאשר אזכיר צדקתך לבדך שהוא בהתפללי ביחיד שאזכיר צדקתך כלומר ולא צדקת שלש עשרה מדותיך הבלתי נאמרים רק בעשרה שברית כרותה שלא ישובו ריקם:

(יד) או יאמר ענין מאמרם ז"ל בגמרא על רבי חייא ובניו שבהוסדם יחד להתפלל טרם ישאלו מאת ה' מטר בברכת השנים כי אם בהזכרה בלבד בברכת גבורות אמרו משיב הרוח ונשב זיקא מוריד הגשם ואתא מיטרא ורגש עלמא שלא יאמרו מחיה מתים קודם זמן התחיה ויתכן כי את זה שאל דוד מאתו יתברך שאמר הנה אין צריך לומר טרם אשאל שאלתי כ"א גם טרם הזכיר תהלותיך בשלש ראשונות אני שוהה שעה א' והוא כחסידים הראשונים שהיו שוהין שעה א' ומתפללין כדי שיכוונו לבם למקום וזהו ואני תמיד איחל שאני שוהה ומיחל עד כוון לבי וגם בג' ראשונות אני ע"י טוב הכוונה אני מוסיף וזהו והוספתי על כל תהלתך שבשלשתן:

(טו) לכן מה שאחלה פניך הוא שלא אצטרך לשאול כדי שתענני כי אם שפי יספר צדקתך שהוא טרם אשאל תשועתי באמצעיות שאחר שלש ראשונות שאינני שואל עדיין כי אם שבעוד שפי יספר צדקתך בברכת אבות באמרי מלך עוזר ומושיע ומגן שהוא סיפור צדקתך כנודע מרבותינו ז"ל כי התשועה מתנה לעולם שנאמר ותתן לי מגן ישעך בתורת צדקה ואמר כי מאז פי יספר צדקתך אין צריך לומר בעתות קביעות התפלה כי אם כל היום בכל עת ממנו מיד תשועתך שהיא הצדקה הנזכרת כי מיד תושיעני ע"י הסיפור בלבד בהזכיר צדקת ישועתך תבא מיד וזהו בברכת אבות:

(טז) וכן כשאבא בגבורות אדני אלהים היא ברכת גבורות שבה גבורות גשמים ותחיית המתים גם שם לא אצטרך בקשה כ"א אזכיר צדקתך לבדך שהיא הצדקה אשר היא לך לבדך היא מפתח גשמים שלא ניתנה לזולתו יתברך והזכרה בלבד תספיק בלי שאלה ולא אמר צדקותיך לבדך שהם שני הדברים הנזכרים בברכת גבורות ושניהם בידו יתברך לבדו שהם מפתח של גשמים ושל תחיית המתים כי חש דוד פן יחוש הוא יתב' על התחיה קודם זמנה כאשר רגש עלמא על תפלת ר' חייא שלא יאמר מחיה מתים על כן אמר דוד כאשר אבא בגבורות שהיא ברכת שתי גבורות תחיה וגשמים לא על שתיהן הנזכרים שואל אני כא על האחד וזהו אזכיר צדקתך לבדך היא צדקת הגשמים אך לא של התחיה וזה כוון באמרו צדקתך לשון יחיד ולא צדקותיך על שתי הגבורות שהזכיר:

(יז) אלהים למדתני כו' זולת מה למעלה יאמר מעין ענין חנוך לנער וכו' כי בלמוד הנערות ישאר מלומד תמיד אמר אלהים למדתני מנעורי ועל ידי כן עד הנה אגיד נפלאותיך:

(יח) אך ירא אני פן לא יועיל לי גם עד זקנה ושיבה מחמת חולשה על כן אחלה פניך כי גם עד זקנה ושיבה אל תעזבני מללמדני כבנערות עד גדר יהיה בי כח להגיד זרועך לדור כלו שהוא ברבים מאד ואל אלאה לבלתי אגיד אחרי כן לכל יחיד ויחיד אשר לא הבין בהשמיעי לרבים ויבא אלי שאשוב ללמדו נפלאות אל וזהו לדור לכל יבא כו':

יט

וצדקתך אלהים כו' אחרי אומרו כי הוא יתברך עושה נפלאות גדולות ומראה גודל זרועו וגבורתו בעבור האדם וחלה פני אל יחנהו להגיד זרועו לדור כו' אמר עתה והנה זולת זה עוד תפליא לעשות בעד עמך שהוא כי חיבבתנו על כל עולם המלאכים כי הלא כל מדת צדקתך אלהים אינה אלא עד מרום שהוא לבני אדם משא"כ למלאכים שבמרום כי אינן צריכין צדקה הנה יורה כי מבני אדם עושי רצונו הוא עושה עיקר ולא שמה שבמרום הוא תפל אל מה שלמטה כי הלא אשר עשית גדולות מהמרום ולמעלה בעולמות לא יכילם דבור להגידם כ"א דרך כלל לאמר אלהים מי כמוך ועל כל זה כל זרועך וגבורתך וצדקתך הם עד מרום לבני אדם. או יאמר עם היות כי צדקתך אלהים גדלה עד מרום על כל זה אשר עשית גדולות מכל צדקתך הנזכרים עד גדר שלא יספר כ"א אמור אלהים מי כמוך:

כ

הלא המה אשר הראיתנו צרות וכו' שעל יסורין אלו נעלה למעלה מהמרום כי גדולות הן המעלות הנקנות ע"י יסורין שעל ידן תשוב תעלנו כי הלא אשר הראיתנו צרות כו' הוא סבה שתשוב תחיינו בתחיית המתים ומתהומות הארץ והשפלות שאנו בגליות תשוב תעלנו כי מחמת תהומות הארץ מעוצם ירידתנו או לפי המקרא שהוא על צרת דוד ימשך שתשוב תעלני כי ע"י הצרות ינוכה כל עון:

כא

ולא עוד אלא טובה כפולה והוראת חיבה יתירה שעם היות צרותי סבת גדולתי על כל זה ינחמני הוא ית' אחרי כן על צרותי וזהו תרב גדולתי ע"י היסורין ותסוב תנחמני עליהם כענין נחמו נחמו כו' אנכי הוא מנחמכם כו' כאיש אשר אמו כו' הנה שאין צדקה גדולה מזו. ועל היות בין על ישראל ובין על עצמו וגם על כפל הטובות שע"י היסורין אמר עשית גדולות ששיעור הכתוב וצדקתך אלהים עד מרום אך אשר עשית גדולות עד גדר שאין להם שיעור רק לומר מי כמוך שהגדולות הן אשר הראיתנו וכו' תשוב תחיינו תשוב תעלנו וכו':

כב

גם אני אודך כו' אחרי אומרו שיסוריו ויסורי ישראל היו סיבה אל התחיה ואל המעלה אמר על התחיה אין צריך לומר ישראל כ"א גם אני שאני חי וקיים אודך על התחיה בכלי נבל להרים קול על היות אז אמתך אלהי כי גם שעתה קראתיך אינו בעצם כי על כן שאל שיקרא יתברך אלהי דוד כאבות אז בזמן ההוא שתרבה קדושתי תהיה אמתך היותך אלהי ועל המעלה אזמרה בכנור ולא בנבל בהרמת קול בל יראה שאני מתגאה במעלה שנתת לי שאני אמלוך בעצם כי הלא אתה מלכם קדוש ישראל משא"כ אני כי אני כאחד מהם. או יאמר על הנוגע אלי אודך על היותך אז באמת אלהי אך על הנוגע אל ישראל אשר תמיד אלהיהם אתה יהיה שאזמרה על יחס הדמותם אליך אז בקדושה שיהיה נכון שם הקראך קדוש ישראל:

כג

תרננה שפתי וכו' ראוי תרננה על שזכו שאזמרה לך עם שמחומר קורצתי ונפשי שראויה היא מה שתרנן על כי אזמרה הוא על כי בזמירותי פדית אותה כנודע כי זמירות דוד פדו נפשו מאשר הוטמאה באדם כי ע"כ אמר אדם טוב להודות לה' ולזמר כמפורש שם:

כד

גם לשוני כו' יותר עיקרי הוא שבח המתואר אל הלשון מהמתואר אל השפתים ובזה יאמר יותר בעצם אשבחך כי אין צריך לומר שפתי כי אם גם לשוני תהגה צדקתך במה שמבקשי רעתי שעם אבשלום בושו על כי חפרו לנפשי שוחה ללכדני מבקשי רעתי כי שבו אליה ויתחרטו כי מידך היתה זאת להם וכן תזמר לך נפשי אשר פדית מלחטא שלא שלחתי יד במבקשי רעתי ולא הרגתים ועוד צדקה גדולה אחזיק לך עליה טובה והיא כי אין צריך לומר בלילה בהעיר רוח הקדש בנבל וכנור כ"א גם לשוני מעריבות שירי זמרת הלילה נשארת כל היום הוגה צדקתך על כי בשו מרעתם כאשר חפרו ולא יכלו לי מבקשי רעתי באופן שאליך ישובו ולא יענשו על ידי כי גם ענוש לצדיק וכו' כאשר כתבנו כי גם כל העם אשר עם אבשלום בושו אחרי כן והיו ממהרים להשיב את המלך קודם לאיש יהודה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.