אלשיך/תהילים/מ

אלשיך תהילים מ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למנצח וכו':

ב

קוה קויתי כו'. הנה על פסוק אשרי אדם שומע לי לשקד כו' כי מוצאי מצא וכו' כתבנו ענין מאמר ספר הזוהר על פסוק מדוע באתי ואין איש כו' שידברו על העומדים בבית ה' בבתי כנסיות ובתי מדרשות כי שם בית מועדו יתברך להמצא עם בניו ונשאו משל למלך המייעד אנשי עצתו להמצא אתו במקום פלוני שאם בבא שם המלך ימצא שקדמו ובאו שמח עמהם וכשאינו מוצא אף גם אחד כועס ואם מוצא אחד מתנחם בו על השאר ומשתעשע עמו עד בוא האחרים וקושר עמו אהבה רבה וזה כתבנו על פסוק לשקוד על דלתותי יום יום כמפורש שם בס"ד וזה יתכן אמר דוד פה הנה יום יום קוה קויתי ה' שהייתי אני לבדי מקוה כי הייתי ראשון לכל זולתי וגם קויתי ה' שגם לא היה ה' מקוה אותי כי אם אני אל ה' שהייתי משכים ומקדים הרבה ועל כן ויט אלי שהיה נוטה אלי להשתעשע בי ולהתנחם על כל זולתי ועל ידי כן מאשר קשר אהבה עמי לא על ידי סרסור באה שועתי לפניו כי אם הוא יתברך ע"י עצמו וזהו וישמע שועתי. או יאמר כי ידענו כי שם אדנות הוא פתח קבלת התפלות ומעלה אותם אל השם הגדול אמר קוה קויתי ה' בחשק וקווי כפול ועל ידי כן לא נתן ביני לבינו שם אדנות כמנהג כי אם ויט אלי ה' הגדול עדי וישמע בעצמו שועתי. או יאמר ראה מה בין המקוה לאיש אם מלך או שר יהיה למקוה את ה' כי הנה אם יקוה איש לאיש פעם אחת ויתעלם ממנו לא יקוה שניה כי ידע כי לבו בל עמו אך לה' קוה פעם אחת ואם עדיין לא יענני לא אמיש מלקותו כי ע"י הבטחון ההוא שוה לי כי עם היותי רחוק ויט אלי בפעם הראשונה וישמע שועתי בשנית ויענינ כו':

(א) או יאמר בשום לב אל אומרו לדוד בין למנצח למזמור ולא אמר למנצח מזמור לדוד כדרכו במקומות אחרים. אך הנה בספר הזוהר שאלו למה בקצת מזמורים אומר מזמור לדוד ובקצתם אומר לדוד מזמור ואמרו כי כאשר היה הוא עושה הכנה והתבודדות שתבא אליו רוח הקדש אומר לדוד מזמור וכשרוח הקדש היתה מקדמת מאליה ובאה אליו הוא אומר מזמור לדוד והנה ע"פ הדברים האלה יתכן כי קרה לו ענין מאמרם ז"ל על ויעתר יצחק לה' ויעתר לו ה' משל לבן שהיה חותר בכותל לראות את אביו שבעבר הלז ואביו היה חותר מהעבר האחר למצוא שם בנו כך היה יצחק חותר בתפלה לבקש את ה' והקב"ה חותר למהר להמציא עצמו לו כך יתכן יאמר כי בכלי נגון הנקרא למנצח היה יתברך מנשב ע"י רוח צפונית במיתריו לעורר את דוד ודוד היה מכין עצמו שתבא אליו שיחול עליו רוח הקדש למזמור וזהו למנצח לדוד מזמור:

(ב) ופירש ואמר מה שאמרתי למנצח לדוד מזמור שלא כסדר הנהוג הוא כי קוה קויתי ה' שהוא כי הוא יתברך משתוקק ומקוה לי ואני מקוה לו וזה אמר קוה ה' אלי ואני קויתי ה' ומפאת כל החשק הזה נמשך כי ויט אלי ומהטיה בלבד טרם אקרא שמע שועתי כדרכו יתב' לאוהביו שנא' טרם יקראו ואני אענה עוד שנית כי לפעמים התפלה מעלים אותה שרפי קדש או השכינה לפניו יתברך ועתה נוסף לי חסד גדול והוא כי דשמע שועתי השם הגדול הזה:

ג

ועוד שלישית והיא מעין יציאת מצרים שעברת אתה ה' בעצמך שנאמר ועברתי וכו' וכמו שאמרו ז"ל אני ולא מלאך אני ולא שליח אמר כי כן עשה לי השם הנז' כי ויעלני מבור שאון הוא גלית הדבק בע"א והוא בור שאון שהיה משמיע קול שאון חירופים כלפי מעלה חלילה הנה משם העלני הוא יתברך בעצמו ולא ע"י שליח וגם ממקום טומאה אחר הוא מתוך טיט היון הוא מאכיש אחיו של גלית וזהו מטיט היון שאכיש היה טיט של היון של בור הנז' הוא גלית כי אחיו היה וגם משם העלני בעצמו ועוד רביעית והיא ויקם על סלע רגלי כו' והוא על סלע המחלקות והענין כי ברודף שאול אחרי דוד ואנשיו והיה דוד על הסלע שבמדבר מעון כי שם נאמר וילך שאול ואנשיו לבקש ויגידו לדוד וירד הסלע וישמע שאול כו' וילך שאול מצד ההר כו' ומלאך בא אל שאול לאמר מהרה ולכה כי פשטו פלשתים על הארץ וישב שאול מרדוף כו' על כן קראו למקום ההוא סלע המחלקות והנה אין ספק כי בשמוע דוד כי שאול היה סמוך לו והוא עודנו עומד על הסלע כי ודאי מת לבו בקרבו ולא היו רגליו מתנשאים מעל הארץ מרפיון הלב פן יהרוג ויהרג ואם היה נשאר במקומו ולא היה יורד מהסלע היה מגיע אליו שאול והיה נופל בידו טרם הגיע המלאך אל שאול לאמר מהרה ולכה כי פשטו פלשתים כו' אך מה' יצא שנתן כח והתעוררות את דוד לישא את רגליו לרדת מהסלע אשר על כן בא לו שאול אל עבר ההר לסבב את דוד ואנשיו ובהתארך הדבר בין כך ובין כך מלאך בא אל שאול וישב מרדוף אחרי דוד וינצל ועל כן אמר דוד לולא השם הגדול שהיה לי אשר נתן חיות ברגלים חשובות כמת להתנועע ולרדת מהסלע הייתי מת וזהו ויקם על סלע כו' כי לא היה כח ברגלי לינשא ללכת לולא ה' שהקים בהיותם בסלע רגלי ועצרו כח ללכת באופן שנתארך הפגישה אל המלאך שבא אל שאול והחזירו מאחרי דוד ומי הקים רגלי בסלע מי שהוא כונן אשורי מאז נתן כח והתכוננות ברגלי לפסע בילדותי כלומר כי כך היה פלא זה כאשר מאז כונן אשורי כי גם פה לא הייתי עוצר כח להלך על רגלי לולא ה' היה לי ויקם על סלע רגלי כמדובר:

ד

ויתן בפי שיר חדש כו' הנה עד כה אמר כי הוא יתברך בשמו הגדול של הויה עשה לו את כל הגדולות האלה והנה מי יגיד שכך הוא לזה אמר הנה העד כי הלא ויתן בפי שיר חדש היא וידבר דוד לה' וכו' והוא מזמור י"ח אשר הוא שיר אשר נתן ה' בפי להללו יתברך על כל הטובות הנז' כי לא המצאתי וסדרתי דברי השיר ואח"כ שרתי אותו בפי כ"א שבהיותו בפי היה חדש שלא היה מציאותו מקודם מלבי רק מאת השם הגדול יתברך ניתן בפי כל השירה ההיא אות באות ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל אומרו אשר דבר לה' את דברי השירה כי אשר שר היה ראוי לומר וכן בנביא כתוב וידבר דוד ולא אמר וישר דוד אך הוא להודיע כי כל דברי השירה ברוח הקדש נאמרה ולא היה דוד רק מדבר בפיו דברי שירת ה' והכוונה פה לומר כי מהשירה שנתן ה' בפיו הנה יראה כי ה' הנז' פעל ועשה את כל הגדולות האלו כי הנה שם יתאר וייחס הכל אל השם הגדול הזה כי י"ט פעמים נזכר שם וכל פרט ופרט מייחס אליו ואם יאמר איש כי גאה גאיתי באמור כי השם הגדול שם בפי שיר ולא משם אדנות הלא הוא תהלה לאלהינו שלי ושל כל ישראל כי בה תועלת לרבים בכל ישראל וליחיד כמוני ועל כן היה ע"י הגדול כי בשירה הזאת יראוה רבים וייראו ויבטחו בה':

ה

וגם ליחיד כמוני כי אשרי הגבר וכו' והוא כי כאשר ביארנו בה ענין שבח לה' שהציל את כל אישי ישראל שעם שאול בל יחטאו בו להרגו ושבח לה' על שהציל אותו מלהרוג בהם וע"י כן יראו רבים וייראו מלחטוא להרוג נפש מישראל ויבטחו בה' שיצילם מליהרג וכן ממנה ילמד יחיד כמוני כי אשרי כו' וזהו יראו רבים דברי השירה ויקנו שני דברים א' יראת השם וזהו וייראו שנית בטחון וזהו ויבטחו בה' וגם היחיד כי אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו כדוד שנשמר ולא שלח ידו בשאול ולא פנה אל רהבים האומרים לו בגודל לבב הבא להרגך וכו' ולא אל שטי כזב כאשר עשה שאול שפנה אל מליצי רעה על דוד שהיה להם זה מהיותם שטי כזב האומרים אליו כי ראוי לרדוף את דוד למען תהיה הגדולה לזרע שאול ושדוד לא היה ראוי כי גם על בואו בקהל שלחו פיהם באופן שהם שטי כזב בלי ספק ובזה יקנו יראה לבלתי עשות כשאול:

ו

רבות עשית כו' אחרי אומרו כל הנסים אשר עשה לו ה' אמר רבות עשית כלומר פעולות רבות עשית ולא כמלך ב"ו שעושה הטבות לעם מה שלא יעשה בשביל יחיד והוא כי לא תהיה תפארתו בהשתרר על איש ולא יעשה מלוכה על כן לא יעשה לאיש אחד מה שיעשה לעם אך הוא יתברך עושה פעולות רבות בשביל איש אחד כאשר יעשה בשביל רבים והוא כי אין אלהותו ית' תלויה ברוב עם כי אם יקרא אלהי יחיד ויחשיבנו להיות כל העולם נברא בשבילו וז"א רבות עשית עם היותך אתה ה' שענין השם הזה יורה על היותך מהוה ויוצר הכל ונחשבת לי לאלהי שתתרצה ליקרא אלהי עם היותי יחיד כי אינך מבקש רבים לכנות אלהותך כלומר שעל כן גם בשביל יחיד תעשה רבות והנה על מאמרו זה הלא יתחמץ לבב אנוש תחת שלש. א' כי יאמר למה אמרת רבות עשית ולא אמרת נפלאות רבות עשית כי אם רבות סתם כאלו על דברים קלים תדבר. ב' אומרו עשית שיורה שצריך מעשה ולא תספיק מחשבה. ג' למה אמרת סתם רבות ולא ספרת אותן אחת לאחת על כן על השתים הראשונות אמר נפלאותיך ומחשבותיך אלינו לומר הטבתי אשר אמרתי רבות עשית ולא אמרתי נפלאות וגם יחסתי אל עשיה והוא כ"א הם נפלאות הוא אלינו בני אדם ששנויי הטבעים יראה אלינו פלא אך לפניו ית' כך הוא לפניו זה כזה כי מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק ואם כן אין דבר יתייחס לפניו ית' לפלא ועל כן לא אמרתי נפלאות רבות וגם אשר אמרתי עשית שיורה כי צריך עשיה הוא כי כאשר נפלאותיך הם אלינו אך לא אליך כאמור גם מחשבותיך שנצייר מחשבה הוא אלינו אך אתה אינך צריך לחשוב כי מיד תעשה ועל כן אמרתי עשית כלומר כי אינך צריך מחשבה כי אם מיד עשית מעשה ועל שני הדברים אמר נפלאותיך ומחשבותיך אלינו לומר כי התיחס הדברים לנפלאותיך וכן מחשבותיך הוא אלינו בני אדם אך לפניו יתברך אינן נפלאות וגם אינם צריכין קדימת מחשבה ועל השלישית שלא ספרתי הנפלאות שעשית הוא כי אין ערוך אליך כו' והוא מאמר ר' יוחנן לההוא תלמידא שירד לפני התיבה והפליג בתארים הגדול הגבור והנורא האדיר והחזק העזוז והאמיץ אמר לו סיימתינהו לכולהו שבחי דמרך כי למה שאין סוף לשבחיו של הקב"ה אין למנות ולספר וטוב לחשות פן יראה בהשלים התארים שגמרנום ואין להם סוף לפי האמת וזה יאמר מה שאמרתי סתם רבות עשית ולא ספרתי אותם הוא כי אין ערוך אליך כי אינך כמלך בשר ודם שלשבחיו יש סוף ועל כן יפרטו אותם אך אתה אין ערוך אליך כ"א אמרתי אגידה ואדברה אותם לא אוכל לסיים כי הלא עצמו מספר וזהו אגידה ואדברה עצמו מספר. או יאמר הנה אמרתי אשרי הגבר כו' שהוא כי גם אם יחיד הוא אשריו ומה הוא אושרו הלא הוא כמוני היום כי הנה רבות פעולות עשית בבריאת עולם שמים ושמי השמים והארץ הם שלשת העולמות ועכ"ז תכנה אלהותך בי עם היותי יחיד כי אתה ה' אלהי תקרא וכאלו כל העולמות כדאי הם לי ועם היות כי נפלאותיך ומחשבותיך שכל הנפלאות וגם המחשבות בתכלית האושר העתיד הם אלינו שהוא אל כללות אומתנו ולא ליחיד על כל זה אין ערוך אליך לחסידותך כי הלא גם בשביל יחיד הפלגת לעשות כי הלא מה שאני לבדי מאשר עשית לי אגידה ואדברה עצמו מספר וא"כ אגזור אומר כי אשרי הגבר אפילו יחיד שידבק בה' וישם ה' מבטחו כי עד כנות שמו עליו להיות כל בריאתו כדאי לו יחשיבנו. או שיעור הענין רבות עשית בהשגחה פרטית שהוא אתה ה' להיותך אלהי כי עשית לי את כל הגדולות הנז' וגם השגחה כוללת כי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו שהוא אל כללות ישראל באופן שלא יכילך תואר רק דרך שלילה לומר אין ערוך אליך ומה גם שאפילו ארצה לפרט ולהגיד כל גדולותיך לא אוכל כי מה שאגידה ואדברה אינו כי אם אמור עצמו מספר. או מעין זה רבות עשית כו' במה שאתה ה' אלהי שהוא בשבילי ואינך כמלך בשר ודם שמטיב לעם ומחשבתו הוא לעצמו כדי שהם ייטיבו לו אך אתה נפלאותיך ומחשבותיך הוא אלינו בני אדם אך לא אליך כמלך בשר ודם באופן כי אין לומר מלכותא דארעא מעין מלכותא דרקיעא בזה כ"א שאין ערוך אליך ומה שאמרתי רבות עשית לי ואיני מספרם הוא כי אירא מלספר נפלאותיך שעשית לי בל יאמרו לי סיימתינהו כו' כי אם מה שאגידה ואדברה הוא לאמר עצמו מספר. או יאמר רבות עשית לי לבדי עם היותי יחיד למה שאתה ה' אלהי עד גדר שאלו נפלאותיך ומחשבותיך שעשית לי היו אלינו בשביל רבים כל כך גדלו שאין ערוך אליך ואתה עשיתם בשבילי עד גדר שאם אמרתי לספרם שאגידה ואדברה לא אוכל כי הלא עצמו מספר:

ז

זבח ומנחה כו' הנה שמואל הוכיח את שאול באמרו כי חמל העם על מיטב הצאן לזבוח לה' ואמר לו החפץ לה' בעולות כו' הנה שמוע מזבח טוב כו' כי עיקר חפצו יתברך הוא יפתח האדם את אזנו לשמוע בקול ה' לבלתי יחטא ולא שיחטא ויקריב קרבן וזה מאמר דוד פה לומר הלא ספרתי כי רבות הטבות ונפלאות עשית לי והנה מכיר אני שהם חסדים טובים כי אינך כמלך מבני אדם שמטיב לעם והעם מכירים טובתו וייטיבו לו כי הלא אפילו זבח ומנחה לא חפצת אחר שכבר אזנים כרית לי כד"א כי יכרה איש בור לשמוע בקולך כי הנה שמוע מזבח טוב וזהו זבח ומנחה וכו' אזנים כרית כו' ואם יאמר איש כי שאלת קרבנות כענין קרבן פסח ותמידין ומוספין הלא הוא קרבנות הבלתי באים על ידי חטא כאלה הנזכרים או תודה או שלמים אך עולה וחטאה הבאים על חטא עולה על הרהור הלב או למ"ד על מצות עשה וחטאה על לא תעשה אלה לא שאלת:

ח

אז אמרתי הנה באתי כו' הנה כתבנו כי על גלית אמר ויעלני מבור שאון שהעלהו יתברך מבור שאונו עתה כהתימו לדבר דרך כלל חזר אל פרטי אמריו ואמר אז אמרתי כו' והוא כי הלא יאמר איש מה זה היה לך כי שמת לבך עודך נער לסמוך על הנס ולהסתכן ביד איש מלחמה מנעוריו ולולא ה' הפליא חסדו לך היית מערה למות נפשך ומי יודע אם נכו לך מזכיותיך לזה אמר הנה אז אמרתי כו' לומר אז בזמן שאמרתי ויעלני מבור שאון אמרתי הנה באתי למלחמה ושמתי נפשי בכפי לא סמכתי על הנס כ"א באתי בשביל מגלת ספר כתוב עלי בתורה גור אריה יהודה כו' כי על דוד נאמר שיהיה על האומות כגור אריה ושידיו בעורף אויביו כלומר ובזה סמכתי כאשר באתי במגלת ספר שכתוב עלי כי עלי נכתב:

ט

ולא שעשיתי בשביל כך כדי שיתקיימו בי דברי מעלתי הכתובים עלי בתורה כי אם שלעשות רצונך אלהי חפצתי שהוא לינקם ממחרף אלהים חיים וזו היתה כוונתי חפצתי בשיתי נפשי בכפי לינקם ולהלחם עמו היה בלבי חפץ וכוונה לעשות רצונך ומה שאמרתי שבאתי במגלת ספר הוא כי תורתך שבה ידך בעורף אויביו שכתוב עלי בתורתך היתה בתוך מעי לבל ירותחו מיראה אך בלב לא היה רק לעשות רצונך לא למען קנות מעלה שבמגלת ספר כתוב עלי:

(ג) ואם נפרש אומרו למעלה ויעלני וכו' ענין מאמרם ז"ל שאחר נצחון גלית שאל שאול בן מי זה הנער ששאל אם מפרץ ויצלח למלוכה או מזרח ולא ימלוך ושאמר דואג עד שאתה שואל אם ראוי למלוכה שאל אם ראוי לבא בקהל שבא מרות המואביה ויארכו הדברים עד קום יתרא הישמעאלי ואמר כך מקובלני מבית דינו של שמואל עמוני ולא עמונית מואבי כו' ובזה אפשר כי באמרו למעלה ויעלני מבור שאון על הצלתו מגלית אמר שעל מה שנמשך מהדבר ההוא שהוא שנצול מליפסל מבא בקהל אמר מטיט היון שגם מהיותו נשקע בטיט היון של עמוני ומואבי העלהו ה':

(ח) לפי זה יתכן שאמר עתה על זה כאשר כתבנו שעתה חוזר אל מה שאמר למעלה ויעלני כו' אמר הנה אז אמרתי בענין מה שבקשו לשקעני בטיט הפיסול על נצחון גלית הנה באתי כלומר באתי בקהל במגלת ספר הוא מגלת רות שאותו ספר כתוב עלי על ידי שמואל כנודע שכתבה להודיע איך מה' יצא בא דוד לעולם למשול בישראל ומה גם למ"ש זל על ואלה תולדות פרץ כו' שהוא ככובר בכברה עד מצא המרגלית ונוטלו וזורק החול כך ואלה תולדות כו' עד מצא את דוד ואמר וישי הוליד את דוד וזה יאמר דוד הנה אז אמרתי הנה בטוח הייתי כי הנה באתי בקהל במגלת ספר וכו' שהיה לי לעד והמה בקשו לפסלם על קנאת נצחוני את גלית:

(ט) ואולי חשבו כי למען יקרבוני לקהל על ידי שהרגתי את גלית שחירף מערכות אלהים חיים הייתי מבקש יקרבוני ועל כן שמתי נפשי בכפי מעין ענין פנחס שנתכהן על שהרגו לזמרי לא כן הוא כי אני לעשות רצונך אלהי חפצתי ולא לכוונה זו כי הלא ותורתך שכתוב בה לא יבא עמוני כו' אמיתתה היתה בתוך מעי שלמדתי משמואל עמוני ולא עמונית באופן שלא הייתי צריך לעשות הכנות לכך כי הדבר היה פשוט בלבי. או יאמר לא לכוונת מה שכתוב בתורה ששעה עומדת לי עשיתי כי היה לי לירא שמא יגרום החטא כי אם לעשות רצונך בלבד כו' ולא לבלתי מאמין מה שכתוב בתורה כי האמת הוא כי ותורתך בתוך מעי כ"א שמא גרם החטא:

י

בשרתי צדק כו' הלא אמרתי כי לעשות רצונך אלהי חפצתי ולא לסמוך על זכותי ואם יאמר איש אם לא סמכתי על זכותי איך בשרתי צדק בקהל רב שאמרתי ה' אשר הצילני כו' הוא יצילני מיד הפלשתי הזה לא להתייהר כוונתי שיעשה בגיני כמאז כ"א שלא מלבי אלא שצללו שפתי לאמרו ולא עשיתי אלא רק שלא מנעתים וזהו הנה שפתי לא אכלא מלאמרו שלא מנעתים והלא ה' אתה ידעת האמת שהוא כדברי שלא לכתחלה אמרתי שה' שעשה בזכותי בארי והדוב יעשה גם עתה ושמא תאמר למה לא מנעתי שפתי מלומר מה שהכה את הארי ואת הדוב ושיהיה הערל הזה כאחד מהם שיורה כי באשר אז זכותו עמדה לו כן יעשה גם עתה ה' אתה ידעת כי כן הוא:

יא

ושמא תאמר שעל כל זה היה לי למונעם בל אחשד למתייהר הנה מה שצדקתך לא כסיתי בתוך לבי כ"א שהוצאתי הדבר בשפתי שהכיתי הארי והדוב ולא שמרתי וכסיתי הדבר בלבי לא להתפאר ולומר כי רב זכותי ושתגין זכותי גם עתה לא להראות שצדקתי עמדה לי כי אם אמונתך ותשועתך אמרתי שלא כוונתי רק לומר כי אל אמונה וישועה אתה כאשר עשית לי אך לא להתפאר על זכותי ושמא תאמר הן אמת כי ה' הוא המושיע אך לא אמרת בזכות מי יעשה זאת והיה לך לומר שיעשה כן בשביל עמו ישראל לזה אמר גם שבשפתי לא ספרתי זה לא מפני שלא הזכרתיו כחדתי שבזכות קהל עדת ישראל יעשה ה' וזהו לא כחדתי היות חסדך ואמתך לקהל רב שהוא למ"ד בעבור שהוא בשביל הקהל רב יעשה לי ה' חסד ולא לישען על עצמי כי יחיד אני:

יב

אתה ה' כו' הנה לשתעזור לאדם מדת רחמים צריך זכות משא"כ למדת חסד ואמת ובזה יאמר מה שאני צריך לבקש הוא שלא תכלא רחמיך ממני שיעמדו לי עם שיחיד אני כי חסדך ואמתך איני צריך לבקש כי ידעתי כי חסדך ואמתך תמיד יצרוני. או יאמר אתה ה' לא תכלא רחמיך ממני ומה הם הרחמים הלא הוא כי חסדך ואמתך שהוא בתורת חסד ואמת בלי נכוי שכר תמיד יצרוני ולא ינכו זכיותי:

יג

כי אפפו עלי רעות כו' הנה אמרו רבותינו ז"ל אם רואה אדם שיסורין באים עליו יפשפש במעשיו . עוד ידענו מרז"ל כי עונות האדם הם המטמטמים עיניו וגוררים לו עוד עונות ועבירות והם המתלבשים בצרות וממרקים אותו כד"א ותמוגנו ביד עונינו. ונבוא אל הענין אמר הנה אפפו עלי רעות עד אין מספר ואל תאמר אלי למה משראית הרעה הראשונה באה לא פשפשת במעשיך והיית מתקן מיד כי הלא מיד טרם בא הרעה השיגוני עונותי וטמטמו עיני באופן שלא יכולתי לראות הרעה ואם כן לא יחשב לי עון לומר שמשראיתי יסורין באים עלי למה לא פשפשתי כי לא יכולתי לראות ועוד רעה חולה שאם הייתי רואה מיד והייתי מפשפש במעשי הייתי שב מעונות דקים וקלים שלא חשתי עליהם ולא היו מתעבים בהיסח דעתי אך ע"י שלא יכולתי לראות לא פשפשתי ולא שמתי לבי ואותם הדקים נעשו עבים וגסים ועצומים תחת היותם דקים כחוט השערה כי על ידי שלא פשפשתי לא מצאתים והסחתי דעתי ונתעבו וזהו עצמו משערות ראשי כי מהיותם שערות ראשי שהיו כמותם דקים מתחלה נעשו עצומים ועבים וזהו עצמו משערות ראשי ואין עלי אשם בעצם כי לבי עזבני שלא הביאם במחשבתי מאז היו דקים שלא היו חשובים וידועים. או ענין הכתוב קרוב לזה והוא כי הנה יש צרות לגוף ויש צרות לנפש צרות הגוף כענין היות איש לפני הבאים להרגו כי אם גופו הם ממיתים ולא את הנפש כי אם המומת איש צדיק תאיר נפשו באור החיים אחרי מותו אך הממית לנפש הוא העון כי הוא משחית נפשו כי על כן הוא יתברך את אדום ואת מצרים שבקשו להרוג בחרב את ישראל אמר עליהם לא תתעב אדומי לא תתעב מצרי אך למדין שבקשו להחטיא אמר צרור את המדינים כו' ועל דרך זה אמר דוד הנה לי שני סוגי אויבים א' מבני אדם הבאים להרגני. ב' עונות הבאים להחטיאני ועל הסוג הא' אמר כי אפפו עלי כלומר עלי ולא בי בעצם רק בגוף החיצון. והסוג השני הוא כי השיגוני עונותי אותם שלא יכולתי לראות שהיו דקים והייתי בלתי שם לבי ועל כן עצמו מהיותם דקים כשערות ראשי והיה כי ולבי עזבני מתחלה כי דקים היו:

יד

רצה ה' כו' אמר מה שירא פן יחטיאוהו הוא כי שתי כתות אלו נמצאו יחד בהיות אויביו עליו להמיתו האויבים להרוג את גופו והעונות לשים בלבו שיקום הוא ויהרוג באויבים והם מישראל ולא יבצר מהיות בהם דם צדיקים על כן על הסוג דסליק ממה אמר רצה ה' להצילני ולא שאהיה אני המציל עצמי בנפשותם ועל הראשון אמר ה' לעזרתי חושה והוא שלא תמית אתה את שונאי כי אם שתעזרני נגדם שלא יוכלו לי או לעזרתי חושה ולא תאריך זמן פן בהארך לא יניחני יצרי לסבול ואכם:

טו

ובזה העונות שמבקשים נפשי לספותה על ידי החטיאם אותי יבושו דחפרו יחד שהם מבקשי נפשי לספותה ועל בני אדם האויבים הבאים להרוג את גופי שאני מבקש שלא תהרגם הוא שאיני מבקש רק שיסוגו אחור מאשר בקשו לעשות ויכלמו בראותם כי אתה עמדי ועון היו עושים והיא תשובה מעולה כנודע כי אין תשובה כאשר בהיות החוטא בוש ונכלם מאשר זמם לעשות או מאשר חטא כי הן זאת היתה לשאול כמאמרם ז"ל איך זכה שאול להיות במחיצת שמואל שאמר לו מחר אתה ובניך עמי מפני שבוש ונכלם על עון נוב שאמר גם בחלומות גם בנביאים ולא אמר גם באורים ותומים כי בוש מלהזכירם על הורגו את לובשי אורים ותומים על דרך זה אמר דוד לא אחפוץ במות רודפי ואויבי כי אם בשובם מדרכם ויחיו שיסוגו אחור מעשות הרע ויכלמו מאשר זממו לעשות חפצי רעתי כי מישראל הם ויבושו על אשר בקשו לשפוך דמי והנה זה יהיה לאשר היו כ"א חפצי רעתי בלבד שעקב חפצם רעתי יהיה להם בושתם שיכלמו:

טז

אך אשר אמרו לי האח האח שהיתה שמחתם כפולה שעל זה אמרו האח זה פעמים על רעתי ועל שזכו נראותה בעיניהם כד"א האח האח ראתה עיננו על כן אבקש ממך שתתן בלבם תשובה יותר גמורה שמלבד בושתם על אשר יזמו לעשות ישומו ויתמהו על מה שאיחרו עד כה מלהתבייש על זאת וזהו ישומו על עקב בשתם שישומו על איחור בשתם ויהי עקב כמ"ש המתרגם על תשופנו עקב כד"א עקבות משיחך ורבים כאלה שהוא לשון סוף ואיחור וכ"ז צריך להשלים תשובת האומרים האח האח:

יז

ישישו וישמחו בך כו' הנה מאז החל המזמור אמר קוה קויתי ה' והוא כי שתי הדרגות יש שם אדנות ולמעלה ממנו שם ה' אמר הנה קוה קויתי ה' לומר מהקווי הראשון היה שקויתי ה' ולא התחלתי באדנות ושוה לי ויט אלי מלמעלה השם הגדול וישמע שועתי שלא על ידי שם אדנות כי אם השם ההוא נטה אלי וישמע וכן בסוף המזמור אמר רצה ה' להצילני כו' שהוא על ידי שם ה' אמר עתה ישישו וישמחו שמחה כפולה כל מבקשיך כי מבקשי ה' הנזכר אין צריך לומר שיצליחו כי אם גם שתכפל שמחתם שבו ממש ישמחו ולא במה שלמטה הימנו בלבד. ושיעור הכתוב ידעתי כי ישישו וישמחו בך השם הגדול כל מבקשיך ה' שלא יבקשו את שם אדנות כי לא יאמרו יגדל אדני כי אם מרגלא בפומייהו תמיד יגדל ה' שמה שהשם בלתי שלם כ"א י"ה נפרד מו"ה יגדל בהתחברות אוהבי תשועתך שהיא הוציא שם אדנות מגלות כ"י שעם שהעיקר הוא של שכינה הוא אדנות הם אין מזכירים רק שם ה':

יח

אך לא כן אנכי כי ואני עני ואביון מי יתן ואדני הוא שם אדנות יחשב לי שיחשבני כי לא אלך בגדולות ושאלתי היא כי היותך אלהי מכנה זה השם עלי אל תאחר.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.