אלשיך/משלי/כז

אלשיך משלי כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לאמר לו אל תתהלל כו' והוא כי יש מתהלל על העתיד שאומר כי יעשה מחר או מגדולות ויש מתהלל על עבר או הווה יאמר לו על העתיד אל תתהלל בעד יום מחר כי גם שכדברך כן הוא שיש ספק בידך לעשות הנה לא תדע מה ילד יום אולי יתחדש דבר ולא תוכל עשוהו:

ב

ואם הוא על העבר או הווה אמור לו טוב לך יהללך זר ולא פיך שאינו כבודך תתהלל אתה אי נכרי הרחוק מהזר ואל שפתיך ובדחיה זו לא ישנאהו המשקר גם שהאומר זה אליו חושדו למשקר ואומר מה ילד יום ולא אמר יהיה היום אפשר כי כאשר היום שנעשה בו מצוה או מצות קונה קדושה ואיכות כמ"ש בספר הזוהר על ויקרבו ימי ישראל למות ומקדושת היום נמשך ונולד לו שפע טובה כן ביום הנעשה עבירות נקנה בו טומאה ויולד היום רעה וזהו מה ילד יום מאשר מתעבר מטומאת העבירה.

או יאמר יהללך זר כלומר אם תראה יהללך זר גם שלא יהללך הקרוב אליך כי אם זר אשר לא יחשד עושה כן למען קורבתך אל תאמר אחר שיש עד זר אצלי שמעיד עלי גם אני לא אחשוך פי מלהלל עצמי כי לא יחשדוני כי הלא גם זר מהללני אמר גם שיהללך זר עם כל זה ולא פיך תענה גם היא ואפילו יהיה נכרי המהללך המתנכר לך תמיד יותר מהזר ועתה מהללך גם הוא לא יענו אחריו גם שפתיך באמרך כי אחר שאפילו הנכרי מהללני עתה יענו שפתי גם הם ולא אחסיר מכבודי כי אם נכרי ואל שפתיך:

ג

אמר הנה שני דברים קשים לאדם מכל רבבות צרות רעות הלא הם אחד כי יכעוס על איש שלם אויל חסר דעת ויחרפהו כי נוחם יסתר ממנו באמרו יהלמני צדיק ואני אחריש אך כעס אויל מר ממות ב' הקנאה כמאמרם ז"ל אלף מיתות ולא קנאה אחת אמר שלמה הנה שתי אלה יחדו לא יהיו תמים כי הן אמת שיש ב' סוגי צרות אחת רבת האיכות שנית צרות רבות קטנות תכופות וזה אמר כובד אבן הוא משל אל הצרה הגדולה הבאה עליו בבת אחת ככובד אבן הנעמסת על איש בבת אחת וגם נטל החול הם צרות רבות כנטל החול שהם צרות דקות תכופות עד אין מספר כאשר לא יוכל לספור גרגירי נטל החול ויש יקוץ בדקות ותכופות מהגדולה כאחת כי זה קשה מכובד אבן כי אחת היא בלבד גם כי רבה היא אך אלה רבו מספור ויש יסבול נטל החול יותר מכובד אבן כי למה שיעמיסוה עליו בבת אחת לא יסבלה וישליכנה מעליו אך החול אשר דקה היא ואפשר לצצה עליו מעט מעט יסבול יותר שיוכל איש להעמיס על רעהו כחצי ככר באמתחת אחת והולך ומוסיף באמתחתו אשר עליו מעט מעט עד יותר מכובד אבן אך ב' סוגי צרות אלה בכף מאזנים וכעס אויל בכף שמה מכריע את כלם וזהו כבד כו' וכעס אויל כבד משניהם:

ד

אמנם קנאה אין צריך לומר כעס אויל הכבד משתי אלה כי אם גם יסבול איש אכזריות חמה ושטף אף כמרע"ה שעמד מפני אכזריות חמה כמה דאת אמר לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו וכן עמד בפני שטף אף שלא ישטוף מיד עד אמר לפני הקב"ה קומה ה' באפך כמ"ש ז"ל שאמר משה רבינו עליו השלום רבון העולמים עמוד אתה בא' ואני בא' ואמר להקב"ה יסלק הוא יתברך האף והוא יעמוד לפני החמה נמצא כי לפני האף לא עמד לפני אכזריותו כי הקב"ה סילקו אך עמד בפני השטף שלא ישטוף טרם יסלקנו הוא יתברך על ידי תפלת משה אמנם על החמה עמד בעצם כנגד אכזריותה שהוא בזכותו עמד כנגדה עד השיבה ואף על פי כן לא עמד כנגד קנאה אשר קנא ביהושע כשניתן אליו הרבנות כמ"ש ז"ל על קשה כשאול קנאה שאמר אלף מיתות ולא קנאה אחת ואם כן מי יעמוד לפני קנאה:

(ג) או יהיה הכל על משה שסבל כבד אבן ישראל שאמר איכה אשא לבדי וכו' או כובד אבן של עוג שאמרו רבותינו ז"ל שהיה סובל בידיו וגם נטל החול הקשה מזה שנטלטל על דבר המצרי שטמן בחול וגלהו דתן וסבל ולא הרע לו אחר כך כאומר ולא הרעותי את א' מהם וסבל ומה היה שהרע לקרח אלא שכעס אויל הוא קרח היה כבד משניהם:

(ד) וכן בכל אלה סבל ולא שאל מות ואפילו בעגל שאמר מחני נא היה לשון בקשה ובקנאת יהושע החליט לשאול מות לז"א אכזריות חמה ושטף אף הקשה מהכל כמפורש בקודם כל זה סבל ולא קנאה א' מיהושע ושאל את נפשו למות והקדים האבן לחול לומר הכבד כבד באחרונה בהדרגה כמדובר:

ה

הנה אשר יוכיחוהו בגלוי הלא יתבייש ויקפיד ולא יקבל ואדרבה יתפקר יותר אמר כי אין זה רק כשאינה מתוך אהבה פנימית אך כשהיא מאהבה מסותרה טובה היא כי הלבבות כמראות וכאשר מלב המוכיח יצאו אמריו בלב המקבל יכנסו וירבה להיטיב כי הכל הולך אחר כוונת לב המוכיח:

ו

תדע שכן הוא שהלא גדולה מזו נראה בעינינו שאם אשר הוא אוהב נאמן יכה ופצוע את בנו או תלמידו או זולתו למען ילך בדרך תמים הלא יהיו נאמנים פצעיו אלה ויעשו שליחותם שיתקבלו ויועילו ונהפוך הוא באיש שונא שאם ירבה נשיקות ופיוסים אל יכנסו בלב מי שנאמר לו ואדרבה יהיו בעיניו לנעתרות ולכבדות כמשא כליו ואיך יהיו לנעתרות הנשיקות ויקבל ברצון הפצעים אך הוי אומר שהכל הולך אחר כוונת לב האומר או עושה כן לפי כוונת המוכיח יעשה רושם במקבל.

או יאמר במה אדע אם המוכיח אוהב או שונא זה לך האות אם תראה שהם נאמנים שעושים רושם במקבל שעושים שליחות גזר אומר שהם נאמנים פצעי אוהב ואם הם נעתרות וכבדות אצ"ל פצעים כ"א אפי' נשיקות אמור מעתה שהם נשיקות שונא שהכל הולך אחר לב המוכיח כמדובר:

(ה) או יאמר מקושר אל הכתובים הבאים כי הלא אין אומרים אלא דורשנו כי מי לא ידע שתש שבעה תבוס נפת כו' ומה ענין דמיון צפור נודדת לאיש נודד ואומרו ששמן וקטורת ישמח לב יין ישמח ולא שמן ומה יחס הקטורת אל השמן ואומרו ומתק רעהו משולל הבנה מה זו עצת נפש ועמן רעך ורע אביך וכו' ועל הכל שיראו בלתי מתקשרים לא בלבד פסוק עם פסוק כי אם אפי' קצתו אל קצתו כמעט אין גם אחד מתקשר וכן הכתובים שאחר הנז' קשים מאלה:

והנה לבא אל הביאור נזכירה מז"ל בב"ר האומרים כי בהסתלק הצדיקים מן העולם מראין להם מתן שכרם טרם ימותו וישמחו לראות ואז נפשם שבעה והם ישנים וזהו ותשחק ליום אחרון והראיה לזה הביאו מה שהראו לר' אבהו י"ג נהרי דאפרסמון ואמר כל הני לאבהו כו' ועם שלאהבת הקיצור שכבר מבואר אצלנו יפה בעתו ומקומו לבד התיבות האלה מה ענין אומרו כשם שבעה והם ישנים ומעט מזעיר מהמפורש אצלנו הלא הוא נתינת טעם על מה זה מראין לצדיק מתן שכרו גורם סילוקו והוא כי הלא קנין העולם הבא על ידי יגיעת שניהם הגוף והנפש נקנה והנה בצאת הנפש הלא ידאגו זה וזה הנפש תדאג באמרה הלא זוודין קלילין לאורחא רחיקא הכינותי ומי יתן ואחיה יותר להכין צדה רבה מאד והגוף יאמר צר לי עלי כי הלא יחד שנינו יגענו בעבודת קוננו ועתה הרוח תשוב אל האלהים ואז ינוח לה ואני אמותה הפעם וגם כי לא יבצר ויחייני הוא יתברך מערימות העפר הלא בין כך ובין כך הנשמה היא העולה ואני כעניה סוערה גולה וסורה תחתי יוצע רמה ותכסני תולעה על כן ראה והתקין הוא יתברך תקנת שניהם והוא בהראות בעת צאת הנפש מתן שכרן כי אז שניהם בעולם כי עודנו בחיים תערב לנפש הטוב ההוא עד שתשמח ללכת ולא תקוץ על אשר תמנע מהרבות יותר כי תהיה שבעה מרוב כל וכמאמר רבי אבהו בראותו הטוב שהראו לו כל הני לאבהו וזה אמר נפשם שבעה וגם החומר מאשר יושפע בי כח לסבול ראיית הרוחניות הרב ההוא בחברת הנפש מה שאי אפשר לו לראות טרם עת למות אם לא בחלום בהתפרד הנפש מהגוף כי אין זה אלא כמאמר ספר הזוהר שבעת למות נתוסף באדם שפע לראות דברים עליונים בגוף ונפש ושזה מאמר הכתוב תוסף רוחם יגועון על כן מפאת השפע המושג לגופי הצדיקים בעת סילוקן ישאר בגופן חיונית רוחני עד גדר שגם אחר צאת נפשו כי מת לא יהיה הגוף רק כישן שעוד חיוניות בו ועל כן הצדיקים נקראים ישני עפר ולא ישובו לעפרן עד שעה אחת קודם תחיית המתים כמאמר רבי אחאי בר יאשיה וזה ענין התלמיד חכם שאומרים דבר שמועה מפיו בעולם הזה ששפתותיו דובבות בקבר כמבואר אצלנו יפה וזה אמר והם ישנים כלומר ולא מתים בעצם וזה ענין הצדיק שמת מתוך שחוק שישמח לראות כמז"ל בב"ר על ותשחק ליום אחרון אך לא כן הרשעים רק ימותו מתוך בכיה או עצבות שיראו רעתם ויבכו באמרם מי יתן ונשאר פה ונתקן מעשינו ונקבל יסורין על אשמותינו ואינו שוה למו ונבא אל הענין והוא כי הלא זה השער לשטן לבא בו לפתות את האדם באמור אליו כל היום מה בצע כי תתם דרכיך וטובה לא תראה כי כל טוב הצדיק בהקפה וכאשר יענה עצמו לעבוד את ה' כן ירבה וכן יפרוץ כל חלי וכל מכה כי אין לך צדיק שאין לו יסורין ונהפוך ברשעים כי בעמל אנוש אינמו ולא יעשה עולה שלא ימצא שכרה בצדה כי מי עשק את עמיתו שלא נהנה מהעושק אשר עשק ומי טמא את נפשו בזמה שלא נהנה וההיקש בשאר כי הלא השטן פורע לאלתר ובגלוי מה שאין כן בו יתברך כי תוכחתו מגולה ושכרו בל יראה ובל ימצא בעולם הזה אמר שלמה אל ישיאך יצרך בדבר הזה כי הלא טובה תוכחת מגולה היא תוכחת הצדיק שהיא מאהבה מסותרת באמת כי את אשר יאהב ה' יוכיח:

(ו) אל תשית לב אל נשיקות היצר הרע המראה לך אהבה מגולה באמרו כי נאמן הוא ופורע לאלתר כי הלא פקח עיניך וראה כי נאמנים פצעי אוהב והוא כי אשר הוא אוהב את ה' ופצעי יסוריו מאהבה הלא נראה בעינינו כי נאמנים המה בשליחותם ששלחם ה' על הצדיק להגן על הדור ולהרבות להיטיב והוא כאשר מצאנו ראינו ברבינו הקדוש ע"ה שכאשר נתבשר רבי חייא עליו השלום שנתרפא רבו מחליו בכה ויאמר ווי לכו עוברות של ארץ ישראל שכל ימי חליו לא הפילה אשה ולא היתה עצירת גשמים וההיקש ביתר צדיקים סובלי יסורי אהבה שתגלה ותראה תועלת הדור כי הלא חלים הוא ישא ומכאובם הוא סבלם וזה אמר הנה נאמנים פצעי אוהב שהלא נראה כי נאמנים לשולחם הם פצעים של אוהב כי יתגלה הצלחת שליחותם ותועלתם כי נאמנים המה להשכיל להיטיב ואם כן אבוא מזה תדע כי ונעתרות וכבדות בלי תועלת הם נשיקות שונא הוא היצר הרע העראה לך דבקות ואהבה באמרו כי יפרע לאלתר כי מפצעי אוהב תגלה ותראה לך מתן שכרן של צדיקים ונהפוך ברשעים:

ז

עוד תביא לך ראיה מעת למות כי הלא הצדיקים מתים מתוך שחוק ושמחה כמאמרם ז"ל בב"ר על וימת אברהם זקן ושבע שהצדיקים מתים מתוך שמחה שמראים להם מתן שכרם כרבי אבהו ושלשה חכמים שאמר כל אחד שני פסוקים כד דמכין וז"ש הכתוב ותשחק ליום אחרון וההפך ברשעים שמחים מתוך עצבות וכמאמרם ז"ל שאומרים שימחם ויעשו מצות וזהו נפש שבעה שהוא נפש הצדיק בעת צאתה מן העולם שאז מאשר מראים לה מתן שכרה היא שבעה כאשר כתבנו מאמרם ז"ל על אומרו נפשם שבעה הלא אזי תבוס נפת שאין צריך לומר טובות העולם הזה כי אם גם לא יקוצו על אבדם עשות מצות יותר בעולם הזה מאשר שבעה נפשם ברב טוב אשר תראה כמו שאמר רבי אבהו כל הני לאבהו וזהו תבוס נופת הנוטף דבש ותוכו שעוה המתדבקת שהוא משל אל טוב העולם הזה החיצוני הדבש אשר חוץ לנופת וטוב הדבקות העצמי של העולם הבא הדומה לפנימיות הנופת היא השעוה בעלת הדבקות בטבעה שגם בזה לא תחמוד מרוב השבע שמראים לה אך נפש רעבה היא נפש הרשע הרואה רעתה בעת סילוקה כי ריקה היא מכל טוב אז בכו תבכה כמאמרם ז"ל באמרו מי יתן יניחוהו ותקבל פה יסוריה כי אז כל מר של העולם הזה ויסוריו אז מתוק בעיניה כי טובים היו חללי חרב יסורי העולם הזה מחללי רעת גיהנם:

ח

ושמא תאמר למה יעשה כה הוא יתברך שיראה להם במותן הטוב לצדיק וההפך לרשע אחר שלא יעשה כן עודם בחיים לזה אמר דע אפוא בני כי כצפור נודדת מקנה כי צר לה מאד לעזבו כי על קן צפור בית יקרא כד"א גם צפור מצאה בית כי בטבעה קובעת היא וקשה לצאת מקנה כן איש נודד ממקומו של עולם הזה כאשר כתבנו כי לנפש ולחומר יקשה פרידתם מן העולם הזה בסלוקם.

לנפש על המנעה מעשות מצות ומעשים טובים על אשר סגלה ולחומר על הפסדו:

ט

לכן הוא יתברך מראה להם באחד משני פנים או כרבי אבהו שהראה לו נהרין דאפרסמון או במיני בשמי ג"ע ואז ישמחו לראות ותהיה נפשם שבעה כמאמר הכתוב ותשחק ליום אחרון וזהו שמן וקטורת ישמח לב שהם השתי סוגים שמן אפרסמון שהוא רמז אל אושר העולם הבא כנודע ליודעי חן וקטורת בשמי ג"ע ישמחו לב ותהיה נפשם שבעה וזהו ישמח לב שבו מושב הנפש בעצם כי משם תתפשט לכל הגוף ומתק רעהו של הלב הזה הוא החומר שגם ימתק ויערב לו אז כמו שכתבנו שזהו אומרם והם ישנים מהיכן נמשך מתיקות זה לחומר הנפסד במהותו אלא מעצת נפש אשר תמיד תיעץ את החומר:

י

וזאת עצתה לחומר רעך ורע אביך קנך הוא היצר הטוב כי קדוש הוא ודבק בו יתברך אל תעזוב ושמא תאמר אתה החומר העכור המתדמה אל היצר הרע כאח לו הלא ביום אידי כי אראה כי צר לי ויסורין באין עלי בעבוד את ה' אלכה לי אל היצר הרע אתי ואלכה באורחותיו וייטב לי כי כל עושה רע טוב לו בעולם הזה אל תעשה כן כי אם בית אחיך אל תבא ביום אידך כי טוב לך שכן קרוב הוא היצר טוב מאח רחוק ונקרא שכן אשר אינו רק כשכן שבא לגור אצלך אחר י"ג שנה מאח הדומה לך ונולד בהולדך כי לפתח חטאת רובץ טוב לך השכן למה שהוא קרוב אליך ומבקש תועלתך מאח רחוק ומבקש רעתך ועצת הנפש הזאת הלא היא כי לא יבצר במזמות זו יחשוב איש להרע או להיטיב יהפוך יד מזמתו לדבר הזה והיא עצת נפשו המתהפכת בו ותשיב אמריה לו ועל כן אמר שלמה למה תיחל בני עד עת קצך ולא תשוב מעתה וייטיב לך ולנפשך כמדובר:

יא

חכם בני כו' לבא אל הענין נזכירה ענין מאמרם ז"ל בפר"א כי אחר סילוק רשב"ל יהיה בגן עדן אשר היו חביריו בהיותו בראשיתו מלסטם את הבריות היו רואים אותו מגיהנם וצעקו אל ה' ואמרו משוא פנים יש בדבר הלא רשב"ל היה מלסטם עמנו והוא בגן עדן והם בגיהנם השיב הוא יתברך ואמר זה שב בתשובה ואתם לא שבתם עוד ידענו מרבותינו ז"ל כי כל איש יש לו בגד יעטה בגן עדן הנעשה ממצות ה' אשר יעשה והוא הנקרא בלשון רבותינו ז"ל חלוקא דרבנן ואמרו בספר הזוהר שאם יחטא האיש ההוא לא ילבישוהו בגדי מצותיו רק בגדים צואים מחלאת טומאתו בו וידינוהו בו בגיהנם עוד ידענו מרבותינו ז"ל כי כל אחד מישראל יש לו חלק בגן עדן וחלק בגיהנם זכה נוטל חלקו וכו' ונבא אל הענין אמר שלמה הלא הגדתי לך אדם מה טוב לכת בתורת ה' ולשאת עול יסורין בעולם הזה מלכת אחר נשיקות שונא הוא היצר הרע ושמא תאמר מה יסכון לי אם אשוב אליך אחר אשר הוטמאה נפשי בדרכי היצר הרע ואולי כמקרה העובר רצון מלך בשר ודם פעמים רבות יקרני כי גם כי ישוב לעשות רצון המלך ההוא לא יעלה האיש ההוא על רצון המלך ולא ישמח בראותו אותו עושה טוב כעת ואדרבה יתעצב אל לבו כי יזכור את אשר עשה לו בתחלה ומה גם בהיות עליו קטיגורים האומרים אל המלך משא פנים אתה נושא לאיש הזה הלא זה הוא אשר עשה הרע בעיניך זה כמה כי הלא יתחמץ לב המלך עליו וישפטהו משפט מות כן ירא אני כי אחר שהרביתי לפשוע אם אשוב לא תשמח בי בזכרך אשר פעלתי עולה ומה גם אם יקומו וידברו בך אשר ראוני בהעותי לאמר משא פנים את הנושא לחוטא הזה והלא יבוקר פנקסי ותתעורר עלי מדת הדין על כן אמר שלמה ברוח קדשו כאלו הוא ית' אומר חכם בני כלומר אחר אשר פשעת בי ונסרחה חכמתך כי אין אדם חוטא אלא א"כ נכנס בו רוח שטות חזור והתחכם ושוב אלי ואל יעלה על רוחך שאתעצב אל לבי בראותך בהזכיר מעשיך הראשונים כי אדרבה ושמח לבי וגם כי יקום אשר עבר העבירות עמך ויחרף חלילה באמור אלי משוא פנים יש בדבר כאשר אמרו חברי רשב"ל לה' הנה אשיבה חורפי דבר:

יב

ואומר אליו ערום ראה רעה המתרגשת לו בעונותיו ונסתר ממנה בשובו אל ה' אך פתאים ואין לב לשוב ככם עברו ונענשו והיא תשובתו יתברך ממש לחבירי רשב"ל:

יג

ואם עונשו של זת אינן אלא על שלא מיחה אז אומר הוא יתברך לבעל תשובה הזה קח בגדו של חורפי הלזה הוא חלקו בגן עדן הוא בגד מצותיו חלוקא דרבנן כי אתה תשוב תתקן אשר עותו ותכנס במקומו כי הלא הוא ערב זר כי כל ישראל ערבים זה לזה ולא השיב את הזולת ואם כח טומאתו חלושה מתיחסת לנכריה נקבה ולא לזר זכר באופן שאינו מפסיד לגמרי בגדו אך הוא כממושכן ביד הנכריה עד ישוב לפחות אחר התגלגלו הנה בעד הנכריה ההיא חבלהו אתה ויהא ממושכן בידך כאשר אתה תתקן אשר עוותו ואם ישוב לתקן הוא לא תפסיד אתה:

(יב) או שעור הכתובים ערום וכו' לא בלבד תשוב אתה בתשובה כי אם גם תשיב את רעך עמך כי גם אם ראית ערום וחכם ראה רעה הנעשית בארץ ונסתר ולא מיתה ועל ידי כן פתאים עברו ונענשו להעדר מוחה מי שבידו למחות:

(יג) אל תפרוש גם אתה באמרך איני כדאי כערום ההוא גדול הדור וראוי למחות ומה גם אם גם אני הייתי רשע כחבירי אלה ושבתי ולא יחשיבו דברי אל תחוש כי אם קח בגדו של ערום הוא חלוקא דרבנן אשר לו כי הלא הוא ערב זר ועליו היה מוטל למחות כי הלא תכנס במקומו ותתקן אתה ובעד נכריה היא כח הטומאה שהיה לה לחבול בגדו על שלא מיחה עד יתקן חבלהו אתה וזכה בו מה שאין כן אם לא היה נתקן הדבר גם על ידך שלא תמוש מהחזיק בו הנכריה כי אשר לא הזהיר רשע את נפשו יבקשו ממנו ותתמשכן בגדו עד תקנו כנודע:

יד

ואל תחוש כי תוכיח את רעך שהיו פועלי און אתך ושבת עד ה' ועזבתם ברשעתם כי אולי יעיזו פנים נגדך לאמר לך הסכלת עשו כי נפרדת מחברתנו ואבדת טובה הרבה בעולם הזה וזה חסדך את רעך למה עזבתנו והלא יבורך פלוני שהיה מחברנו ולא נפרד מאתנו ועודנו רענן באופן שבמקום שובו אלי נהפך להשיבני אליו ולמה אמרת אהיה אני מהמוכיחים במקום שאין אנשים כי אתה תדע לך כי אתה כי הזהרת רשע ובמקום שהיה לו להחזיק לך טובה ולשוב על ידך אדרבה מרים קול ומברך רעהו רשע כמותו בקול גדול כלומר אתה אומר אלי אשוב כאשר שבת אתה והלא יבורך פלוני אשר לא נפרד ממני כמוך כי טוב הוא ממך ואין זה מברך אלא מנאץ את ה' חלילה ואומר לרשע כי טוב מהצדיק הלז ומבזהו בפניו איעצך אל תענהו ולא תעשה לו מאומה רק השכם עליהם לב"ה והוא יתברך יפילם והוא עצת רב הונא למר עוקבא על גניבא וחביריו וזהו בבקר השכם אתה לפני קונך וקללה תחשב לו הברכה ההיא כי הוא יתברך יפילהו לפניך כמאמר רב הונא השכם והערב עליהם לב"ה והוא יפילם חללים:

טו

דלף וכו'. הלא כתבתי לך אם תראה שהצדיקים יצר להם בעולם הזה וההפך ברשעים אל תמנע משוב עד ה' כי נאמנים פצעי אוהב וכו' ורעך ורע אביך קנך אל תעזוב רק חכם בני ושוב עד ה' ושמח לבי וגם תשיב את הזולת כאמרו קח בגדו וכו' ואולי תאמר מה תודיעני ולא אדע מרעתם ומעצמי אפרוש כי הלא הביטה וראה כמה סמיות עיני עוברי עבירה איכה נסתמו עיניהם ולבם כי הלא ילכו אחר עצות הנכריה היא טומאת כח היצר הרע הנמשל לאשת זנונים המסיתה את האדם כמפורש למעלה בראש הספר על והנה אשה לקראתו וכו' והנה שלום בפיה תדבר ובקרבה תשים ארבה כמדובר שם ואשת מדינים תקרא באמת והנה היא לאדם כדלף טורד ביום סגריר ומעונן ומטר סוחף והענין כי כאשר בהיות הדלף מכה באיש טיף טיף להדי טיף טיף עד שטורד את האיש מביתו ויצא לחוץ וינוח מהדלף ואז במקום מנוחה ימצא חשך ענן ומטר גשם מטרות עוז סוחף עליו בכל עוז גבורות גשמים מי גרם לו רעה זו הניחו את ביתו מפני הדלף כן אשת מדינים היא אשה זרה להסית ולפתות שתמיד איש תטוף מלתה כדלף עד שטורד אותו מביתו שמוציאו מבית עולמו האמתי הנקרא בית כמה דאת אמר חכמות בנתה ביתה שהוא על גן עדן או ע"ה שיש לכל אדם שם בית ומדור לפי כבודו ודלף היצר הרע מוציאו ומגרשו ממנה ובצאתו מהבית ימצא חשך סגריר ומטר גשם מטרות גיהנם עליו וזהו דלף טורד וכו' ואשת מדינים וכו' היא אשה זרה המפתה נשתוה לדלף ההוא כלומר ומי פתי יגש אליה:

טז

ושמא תאמר ובתה אדע כי אשת מדינים היא ורעה בלבבה והלא שלום בפיה תדבר הלא בעיניך תביט כי צופניה צפן רוח והוא כי הנה הבא עמה במקום צפון ונסתר לעבור עבירה בסתר שהוא כבא אתה עמה הלא יחשוב הפתי ההוא כי לאהבתה אותו תסתיר רעתו והלא ידמה לצופן רוח והוא כי כאשר נושב הרוח ונכנס במקום צפון שאין לו מוצאה לצאת בו כאשר בא הלא יעשה הברה והרעשה שהחרשים ישמעו כן צופניה את טומאת לעבור עבירה במקום צפון הוא כצופן רוח שהיא בעצמה תעשה הברה ותפרסם הדבר כי הלא אז עולה ומקטרגת ומשמיע במרום ומפרסמת שם מעשיה בסתר ועל ידי כן גם בארץ יתפרסם על ידי כחות עליונים כנודע מרז"ל על פסוק יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו ויתפרסם בארץ ולא תדע איך נתגלה וכן אמרו רז"ל במדרש חזית שהשטן עצמו הוא מפרסם העון ושמא תאמר ומה יעשה איש ואין מי שיגלה אזנו נבואה לפתות כי לא טוב הדבק בעצתה.

כי הלא ושמן ימינו הוא היצר הטוב כי לב חכם לימינו הלא יקרא בגרונו:

יז

ויאמר לבא לידבק אל הטומאה ברזל בברזל וכו' לומר אי לך בן אדם צר לי עליך כי דעה חסרת באשר בחרת כי אחרי מי יצאת להתחבר בו במי שברזל בברזל נוח להתקשר ולהתחבר יחד מאשר תוכל אתה להתחבר בו כי הלא חתיכת ברזל הקשה עד מאד בחתיכת ברזל כמוהו הנה אפשר יהיו לאחדים חיבור עצמיי על ידי הלוטש השם שניהם באש ומכה בם עד יעשו גוף אחד בעצם ואיש הנלבב אשר חננו ה' דעה בלבו היתכן יהיו כל עצמות האיש יחד עם פני רעהו ולא עם רעהו בעצם שהוא אשר אתה תאהבהו בלבך מבית ומחוץ והוא לפנים בלבד ובקרבו ישים ארבו הלא אין זה חבור וברוח יברח איש מחיבור כזה אם דעה לא תסר.

כלומר וכן הוא ממש אשר תתחבר אל היצר הרע כי הוא יפתך בשפת חלקות ואתה תתפתה כי תחשיבהו כרע כאח בעצם והוא לפנים בלבד ובקרבו ישים ארבו כי יורד ומשטין ועולה ומקטרג:

יח

ושמא תאמר כי הוא פורע לאלתר והנאתו קרובה והוא יתברך היום לעשותם ומחר לקבל שכרם היה אתה מול האלהים נוצר תאנתו כשומר הזה שלא ימיש מהיות תמיד נוצר התאנה כן גם אתה לא תמוש מתוך אוהל תורתו יתברך ויאכילך פירות בעולם הזה כי היא הגדולה מהדברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה וזהו נוצר תאנה יאכל פריה ושמא תאמר הרבה עשו כן ולא הצליחו בעולם הזה והוא אצלנו מ"ש ז"ל שאמרה תורה לפני הקדוש ברוך הוא כאשר כתבנו למעלה כתיב בשמאלה עושר וכבוד למה בני עניים בעולם הזה והשיב הקב"ה להנחיל אוהבי יש וביארנו שפירושו שאומר הוא יתברך שמאהבתו את תופשי התירה ההוא עושה לו מהפירות קרן קיים לעולם הבא וזהו להנחיל אוהבי מה שהוא יש ולא להאכילו פה מה שאינו יש כי כל טובות העולם הזה לאין והבל דומים ואם כן אשרי המחכה אל כל הכבוד ההוא ולא יקוץ וזה יאמר פה הנה נוצר תאנה יאכל פריה בעולם הזה ואם לא יאכילוהו יחכה לאדוניו כי ושומר אדוניו ית' ומקוה לו כד"א שמר את הדבר יכובד בע"ה כי יעשו לו מהפירות קרן קיים:

יט

ואשר אמרתי לך ואיש יחד פני רעהו הנני מפרש לך הנמשל והוא כמים הפנים כו' והוא כי ב' לבבות יש לאדם יצה"ט והוא מתייחס אל האלהים אשר נתנו ויצה"ר והוא מתייחס אל האדם וחומרו ויקרא לב האדם ביחוד ואמר כמים הפנים שתראה בם צורת פניך והיא צורה כוזבת שאין בפנימיותם דבר רק הראות כוזב ובהעביר פניך מכנגדן אפי' הצורה אנינה ואם תבחר ליכנס במים המראים קירוב כאלו צורתך חקוקה בקרבם הלא תחנק בם כן כמשל הזה הוא לב האדם הוא היצה"ר כאמור לאדם שכוזב ועובר ומחניק אותך אם תעבור בו:

או יאמר כמים כו' שמא תאמר כי מה תעשה ועינא ולבא סרסורי דעבירה ומי יוכל להמלט מהם גם זה לא יהיה כי על הלב אתה הוא העושה ולא הוא כי הלא כמים הפנים כו' והוא כי כאשר בהיות כלי מלא מים לפני איש אם לא יאהיל בפניו ויסתכל על פני המים לא יראה צורת פניו בהם כנראה בחוש שהעומד בצד המים ורואה אותם לא יראה בה פניו רק כאשר יאהיל על פני המים יראה שם צורת פניו בחלק המים שהוא לעומת פניו ממש כן הוא לב האדם לאדם שאם האדם לא יחשיבנו לשום פניו לעמוד ולהסתכל לעומתו בעצם לא יעמוד גם הוא נגדו לעמוד ולהמשיכו אחריו וזהו כמים הפנים הם חלק העומדים נגד הפנים לפנים שלא יצטיירו הפנים רק בחלק שכנגד הפנים כן לב האדם לאדם שלא יחמוד ולא יתפעל כי אם בשום פניו האדם בעצם לעומתו להרהר ולהמשך אחריו נמצא שהאדם עצמו גרמא בנזקו:

כ

וגם העין לא יזיק לך לשום כל משא עונך עליו כי הלא אדרבה בעיניו יראה דברים מספיקים להשכיל להטיב ולא תמשך רק אחרי ראותו דבר המחטיא והוא כי הלא שאול ואבדון לא תשבענה מלקבל אנשים ואע"פ כן ועיני האדם הרואות ימותו אנשים רבים וילכו לשאול ואבדון לא תשבענה מחמדותיהם ולא יאמרו ללבבם הלא נגד עינינו כמה וכמה ירדו שאול ואבדון ונירא נא אנחנו בל יקרנו כהם הנה שגם העין רואה מה שהחי יתן אל לבו להכשיר מעשיו ולא יעשה כן ואם כן עליך קללתך ולא עליהם כי תבחר ותקרב אשר יראו ברע ולא בטוב:

כא

ושמא תאמר ובמה ידעו עיני האדם מי ומי ההולכים שאול ואבדון שיראה ויקח מוסר ואולי יחשוב שהכל ילכו לארצות החיים הנה לא תבצר מהם ידיעה זו כי הלא מצרף צריך לכסף וכור לזהב להבחין אך להבחין באיש ההולך לבית עולמו אין צריך דבר כי הלא הכל הוא לפי מהללו והוא מאמר ר' אשר אמר לתלמידיו צאו וראו אם המת ההולך במטה ההיא הולך נכותו לגן ה' או לגיהנם ואמרו לו במה נדע כי יירש ג"ע או גיהנם ויען ויאמר שימו לבבכם אל אשר מספרים כבודו אחר מטתו אם טוב ואם רע נמצא שהכל הוא לפי מהללו שיהללוהו באופן שקל מהרה יבחן ההולך לאור באור החיים והיורד שאול ואבדון ואף על פי כן לא יראה איש ויקח מוסר על כן צריך יסורין למרק חלאת טומאתו בו ועל כן איש אל ירב בגלל היסורין כי הלא מסברא לא ישיב עד ידוכא:

כב

ואולי תאמר הלא מכל היסורין החרשתי אך לא על שברו לי מטה לחם כי זו קשה מכולם דע אפוא כי כזה בחר ה' לישראל כי יאי עניותא לישראל וכו' כי הלא אם תכתוש את האויל במכתש הוא החוטא שנכנס בו רוח שטות במכתש אם הוא בתוך הריפות בעלי המכה בו כלומר שיסוריו ומכותיו שיסבול הוא בתוך הריפות תבואה כלומר שיהיו יסוריו מתוך חטים ושובע לא תסור מעליו אולתו רק בחוסר לחם שהיא מדה עזה כמות כי אז יכנע וישוב ועל כן אל תהרהר אחר מדותיו יתברך גם כי יחסר לחמך שהוא תכלית היסורין כי על כן בעט איוב בזה כמאמר חבירו כי על זה בחרת מעוני כי הלא בזה תבואתך טובה להיטיבך באחריתך:

או יאמר אם תכתוש כו' לספר בגנות רוע מדות אשר הושרש בהבלי העולם שעם ראות ששאול ואבדון לא תשבענה עכ"ז ועיני האדם לא תשבענה מחמדותיהם עם הכירם הטוב והרע כי מצרף לכסף כו' כמדובר ואין צריך לומר בהיותו בשלוה כ"א אפילו אם תכתוש את האויל שסביב יבעתוהו בלהות כדבר הנדוך במכתש שמוקף מחיצות המכתש סביב ולא בלבד בהיות הצרות עוקצות ומכאיבות את עצמו ואת בשרו כאבדון ממון או בנים או חלי קדחות מרדימות ומשוללי עקיצו כ"א אפילו בהיות בתוך הריפות בעלי כי כאשר הדבר הנדוך בעלי הוא הבוכנא בתוך גרעיני החטא הלא שלש הן רעותיו א' שהוא כלוא ולא יצא מתוך האסיתא ב' הכאת הבוכנא עליו ג' עקיצות הגרעינים שנכנסים בו בהכאת העלי ומצרים לנדוך כן האיש המוטל על ערש דוי הוא כלוא ולא יצא ב' מה שכותשו ומדכאו השחפת וקדחת וכיוצא ג' היות לו כאבים עוקצים את עצמו ואת בשרו והוא משל אל דבר הניתן במכתש מוקף מחיצות ומכה בו העלי וגם בתוך הריפות שהוא מעמיד שלשתן ולא קנה חכמה עם כל אלה לא יסיר מעליו אולת הבלי העולם ולעשות עיקר מעבודת קונו ולהשליך קניני העולם אחר גוו כי אם אדרבה כל רעיוניו על משכבו במכאובותיו על ממונו ומשאו ומתנו:

או יאמר כי שני מיני יסורין הם על האדם זה אחר זה ראשונה לדכאו עד ישית לב להתעורר ולהבין כי חוטא הוא ומן השמים יוכיחוהו להסיר תרדמתו ממנו בהביא עליו יסורין מתיחסים אל עוגו באופן לא ישמט מהשיג כי עונו הטו אלה ואחר הכירו כי על כי אין אלהיו בקרבו אז ייסרהו הוא יתברך.

ב' להסיר מעליו חלאת טומאת רוע מעלליו אשר חטא על הנפש ועל המין הא' אמר אם תכתוש את האויל במכתש מסובב מכל צד בל יוכל להשמט מהכיר שכלוא הוא בגזרת מלך ולא מקרה היה לו ויתעורר לשוב והוא כמשל הנדוך במכתש מוקף סביב ועל הב' אמר בתוך הריפות בעלי שיכו בו להסיר קליפת תלאת עונו מעליו כהריפות שיכו בם בעלי להסיר קליפתם ועכ"ז לא תסור וכו':

(ה) או יאמר טובה כו' כי למה שכל היסורין בכף מאזנים וחסרון כיס בכף שניה מכריע את כלם על כן אחרי גזרת אומר רוח הקדש טובה תוכחת מגולה כי הוא יתברך מייסר אותנו בנגלה מחמת אהבה מסותרת להיטיב לנו בע"ה:

(ו) סידר שלמה כאלו משיב איש ישראל את רוח הקדש ואומר טוב דבר ה' וגם אני אודה כי נאמנים פצעי אוהב הוא אבינו שבשמים בפצעי יסוריו כי יהיו נאמנים למשלחם יתברך לנכות עון ובל יצא מחמתן דבר שלא כרצונו יתברך עם היות שנעתרות נשיקות שונא הוא היצה"ר העושה כאוהב וכמנשק להעותינו עכ"ז לא ירשיע הצדיק מחמת היסורין כי ה' צדיק יבחן:

(ז) אך הרפה ה' ידך מיסורי עוני כי הלא נפש שבעה שיש לו פת בסלו לפחות להשיב רפש הלא לא תחמוד נופת לשיוח יד בגזילות לאכול ממתקים אמנם ונפש רעבה כל מר לפי האמת כגזל וחמס הוא מתוק למלא נפשו כי ירעב:

(ח) ומה גם כי יצטרך להיות נודד ללחם איה טלטולא דגברא קשה וזהו כצפור נודדת שקשה לה לצאת מאימת עופות הדורסים לא תצא רק למלא נפשה ולא תנוח עד שובה אל קנה כי כל כן נאמר גם צפור מצאה בית ולא אמר קן כבדרור כי היא קובעת דירה יותר כן איש שהוא גברא נודד ממקומו ואין זה רק בחוסר לחם:

(ט) ושמא תאמר כי הלא לעומת עניי הלא אעשיר באחריתי כענין נהרי אפרסמונא דר' אבהו וריחות בשמי ג"ע שגם מעת למות יראום לצדיק ולכן למה אגנוב אם אורש הנה כל זה איננו שוה כי הן אמת ששמן הוא אפרסמון וקטורת הכולל בשמים רבים רמז אל כללות בשמי ג"ע ישמח לב אך לעומת זה מתק רעהו הוא היצר הרע כי ב' הלבבות רעים יקראו בהנאת העבירות וגזילות שימתק ויערב לאלתר ולא בהקפה יערב יותר מעצת נפש המיעצת את האדם בל יבעוט בעוני:

(י) באמרה אליו רעך ורע אביך הוא הקב"ה אל תעזוב ובית אחיך הוא היצר הרע אח לחומר אל תבא ביום אידך הוא אד חסרון לחם אל תחמוד גזל שהוא כבואך אל בית היצר הרע כי הלא טוב לך השכן קרוב הוא היצר הטוב שהן מעט אשר הוא שכן לך משנת י"ג טוב הוא מאח רחוק הוא היצר הרע שאיכותו ורצונו רחוק ממך לפי האמת:

(יא) משיבה רוח הקדש ואומרת חכם בני בקנין דעת בל תהיה בכלל אשר נכנס בהם רוח שטות ושמח לבי הוא היצה"ט המתיחס אליו ית' כי הוא הנותנו לך ועד כה דברתי בך לנוכח אם תקח עצתי ואם לאו רק שתאמר אלי שעל שהחסרתי מזונך יצאת לתרבות רעה לגזול ולחמוס הנה חורפי תקרא חרף עושך שתייחס רשעתך אלי ואדבר בך שלא לנוכח וזהו ואשיבה חורפי דבר:

(יב) ומה היא התשובה אשר אשיב הוא כי אומר ערום ראה רעה כו' לומר אין העוני מחטיא רק לרשע כי הלא ישרים דרכי ה' וצדיקים כו' ופושעים כו' וזהו ערום המקבל מוסר ראה רעה ונסתר מלהרהר אחריו ית' כאיש הזה שאמרתי אליו חכם בני כו' אך פתאים חסרי דעת כמוך עברו לגזול ולחמוס ונענשו לפני בורא כל זולת צער דלותם כי רב:

(יד) עוד אפשר בכתובים הקודמים על דרך פשוטן מברך רעהו כו' והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל שהוא על כמשבח את מי שהטיב עמו פן ילמדו השומעים ויתקבצו להתאכסן אליו ואפשר לנו לדקדק אומרו בבקר השכם כי על דרך רבותינו ז"ל אין ההשכמה מעלה ומורדת אך אפשר הוא מ"ש ז"ל על חדלו לכם מן האדם וכו' כי המשכים לפתחו של חבירו לברכו ולשאול בשלומו עשאו במה וחטא הוא בידו אמר המברך רעהו ומקדים לו שלום בקול גדול בבקר השכם עם שיורה שהוא לקשר אהבה עמו קללה תחשב לו למברך הזה כי חטא הוא בידו:

או יאמר מי שמברך רעהו כלומר השוה לו כי רעהו הוא בערך ושווי ועם כל זה מברכו בקול גדול בבקר השכם אין ספק כי לא לטובת רעהו עושה כן רק חנופה היא לרמות אותו ובכן קללה תחשב לו למתברך כי רעה הוא מבקש לו המברכו כי לא על חנם יכבדהו יותר ממנהגו למי שהוא אנוש כערכו אם לא לגנוב דעתו ולרמותו:

(טו) דלף וכו'. אפשר יאמר הנה דלף טורד אינו אלא ביום סגריר אך אשת מדינים אין זמן מיוחד למדיניה כי אם נשתוה בכל זמן או יהיה כי סיפר רעת אשת מדינים שהמדינים נעשו לה כטבע עד תקרא אשת מדינים והוא כי רעתו רבה מבית ומחוץ כאיש אשר לו בבית דלף טורד והוא ביום סגריר קודר בעבים ומטר גשם מטרות עזו יתברך באופן לא ימצא מנוח בעל הבית ההוא שאם בא אל הבית והנה דלף טורד ואם יצא לחוץ יצופו מים על ראשו וקודר יתהלך בלא חמה אמר כי לזה נשתוה אשת מדינים כי אם האיש בביתו היה תהיה לו סדלף טורד במדיניה ואם יצא החוצה גם היא תצא לחוץ תדבר דברים קשים כגידים או תצא פתח ומשם תשמיע קולה לכל עובר ושב באופן לא ימצא מנוח בבית ובחוץ:

(טז) ואם יאמר האיש טוב לי כי אצפין אותה תוך הבית ואסגור בעדה לבלתי תשמיע לזולת חוצה ולא אתבייש לעיני כל עובר לא יסכון לו וקשה יותר כי הלא צופניה צפן רוח והוא כי דרך הרוח בהכנסו במקום צפון מוקף מחיצות להרעים בקול גדול כנודע כן תעשה האשה הזאת שאם יצפינוה תזעק יותר בקולי קולות עד החרשים ישמעו והעורים יביטו לראות ונקבצו אליה כל עוברי דרך הקרובים והרחוקים ותהיה לו לחרפה בתוך קהל רב וא"כ מה תקנתו לז"א ושמן ימינו יקרא והוא כי רז"ל ייחסו במקום אחר השמן למה שבחשאי והיין לנשמע בקול והנה דרך האיש בהיות ימין מקרבת את האשה כד"א יצר תינוק ואשה וכו' הוא לקרב בימינו בפיוסים בחשאי בינו לבינה אמר כי עתה צריך לא יעשה כן כי אם שמן ימינו המקרבת אשר דרכו להיות בחשאי אותו השמן עתה יקרא בגרון וישמיע לזולת כאשר היא משמעת תלונה עליו במדיניה ואם שמן יהיה משל אל הכושר כד"א ושמן על ראשך אל יחסר יאמר גם ע"ד זה וכושר ימינו המקרבה יקרא ולא יהא בחשאי מפני הרואים והשומעים כאמור כי כזה לפחות יתנצל בצד מה מהרואה פן יחסדהו שומע:

או יאמר צופניה וכו' כי רעתה רבה שאם יצפינה איש בקרב ביתו חדר בחדר לדבר על לבה דברי שלום ופיוסים להיות ימינו מקרבת שם בחשאי איננו שוה לו כי אם צופניה צפן רוח שאדרבה שם הוא מפייסה והיא תרים קול נגדו וזהו צופניה צפן רוח והוא שמן ימינו המקרבת יקרא אליה לדבר על לבה ושעור הכתוב צופניה צפן רוח עם שהוא שמן ימינו יקרא:

(יז) ומה יקרא ברזל בברזל כו' הוא מה שיקרא ויאמר אליה שמן כשרות ימינו המקרבת לומר ראי ודעי כי לא טובה עצתך זאת לברוח מהשלום כי הלא ברזל בברזל שאין קשה מהם יתאחדו ויהיו לאחדים על ידי הלוטש שיחברם ומב' ברזלים יעשה גוף אחד.

ושמא תאמר כי דומם המה מה שאין כן את עמי כי לבך בל עמי לפחות הלא תראי כי איש יחד פני רעהו כי כאשר ימצאו שני אנשים ויתאחדו יחד עם שאין לבבם שלם זה עם זה לא יבצר מהם יחד הפנים בלבד שלפנים יראו כאוהבים ואין תגר בימהם ומי יתן והיית עושה עמי כן ולא תפצה פיך עלי לרעה או יהיו דבריו אליה ברזל בברזל יחד אין להם הנאה זה מזה כי אין לך יבש מהברזל ששאר מתכות מזיעים והברזל אינו מזיע כמאמרם ז"ל על פסוק שמיכם כברזל וכו' ולהלן הוא אומר השמים אשר על ראשך נחשת וכו' ואמר עם שאין להם הנאה כי הם יבש ביבש בתכלית יתאחדו כ"ש מי שהם לבשר אחד ואיש יחד פני רעהו עם שאין לאיש מאיש פרי בטן כלומר ומה גם עתה אני ואתה שמשנינו יצא פרי בטן למה לא נהיה לאחדים ואל נא תהי מריבה ביני ובינך:

(יח) ושמא תאמר הלא זה יצדק אם יש להם בנים אך אם ה' מנע מהם פרי בטן מה יאמר אליה לזה אמר נוצר תאנה יאכל פריה וכו' והוא מה שאמרו ז"ל במדרש חזית על פסוק נגילה ונשמחה בך על אותה אשה שלא ילדה והלך בעלה אצל רשב"י להתגרש זה מזה וצוה להם שיתגרשו עלי די סעודה וישנתו אחרי אכלו ואחרי שתה ואמר לה קחי הטוב בעיניך מכל אשר לי והוליכי לבית אביך ולקחה את בעלה על ידי עבדיה ישן במטה ואמרה לו לא מצאתי טוב בעיני ממך ובקש עליהם רחמים רשב"י וילדה לו ואמרו רבותינו ז"ל שם ומה אם הדבק בבעלה כך הדבק בהקדוש ברוך הוא עאכ"ו הוי נגילה ונשמחה בך.

הנה מדבריהם כי הדבקה בבעלה תבא לזכות להבנות ממנה וזה יאמר לה האיש הזה אם אין לך בנים ממני אדרבה על כן יאות לך תשלים עמי כי נוצר תאנה יאכל פריה ואם תצור אותי בלבבך כאשר יאות תאכל פריי ותבנה ממני ואם יתמהמה חכה לו יתב' כי שומר ומיחל אדוניו יכובד ויהיה שומר סד"א ואביו שמר את הדבר:

(יז) ברזל וכו'. על דרך הכתוב למעלה יאמר כמתלונן על מדות בני אדם שאין אהבתם ואחדותם רק לפנים ואמר ראה זו רעה חולה כי ברזל עם ברזל ששניהם קשים מאד יתאחדו ויהיו לגוף אחד על ידי הלוטש ואיש לא יהיה יחד רק עם פני רעהו ולא עם לבבו שהוא לפנים בלבד:

ולדעת המפרשים יחד מלשון חדוד יאמר ברזל בברזל יחודדו שהוא בדחוק ושפשף זה עם זה אך ואיש יחד כלומר יתחדד בהיות פני רעהו אצלו שגם שלא יפלפלו בקושיות והויות רק שיהיו נדברים איש אל רעהו למה שהם יחד יקנו חדוד על ידי שכינה ששרויה ביניהם וישפיע בם חדוד וזהו ואיש יחד בהיותו עם פני רעהו:

(יח) ושמא תאמר אם כן אפוא לא טוב היות האדם לבדו בבית המדרש ובהפטר כלם איש לביתו מה בצע אם ישאר איש אחד מסתופף בבית המדרש תמיד אחרי שאינו את פני רעהו וכן מה בצע בהיות ראשון ראשון לב"ה מיחל עד בוא אחר עמו לזה אמר נוצר תאנה יאכל פריה כיהושע שאחר שהיו נפטרים איש לאוהליו לא ימיש מתוך האהל ולא תאמר הנה זה יהיה אחר שנפטרו והלכו כלם כי הלא ישאירו אחריהם ברכה מאשר היתה שכינה שרויה עמהם גם עתה לא תמוש כל עוד שישאר שם איש משיירי הכנסיה קדושה שהיתה שם אך טרם יבא איש בבקר מה בצע להיות ראשון ראשון אם חברת השכינה איננה עד יהיו שנים לזה אמר ושומר אדוניו יכובד כי השומר ומקוה אדוניו יתברך שיבא יכובד מאד מהבא אחר שהשכינה שם:

כג

אמר אם תרצה ידוע חכמה אל תהיה בהמון קריה רק תדע פני צאנך בלבד כאבות מתבודד במקום שאין אנשים ומלבד זה שית לבך לעדרים ולא לסחורות שאם יפנה לבבך אל יותר מצאן שית לבך גם ליתר עדרים עדר עדר מכל מין צאן ובקר ועזים:

כד

ופירש הטעם ואמר כי לא לעולם חוסן כו' והוא הפך הנמצא במשלי ערב שאיש א' היה מתפלל לקונו ואמר יהי רצון שלא תצריכני לבריות ואם תצריכני שתתן לי פנים כפני הכלב בל אבושה מלחזר על כל הפתחים ולפצור עד בוש והנה העצה ההיא הנה היא להשליך כבודו אחרי גוו ולא יאות זה למי שהיה מוכתר בכתר תורה או כתר שם טוב וכיוצא כי טוב ממנו הנפל אם יחזור וירד לשערים כ"א העושר חלף נזרו וכבודו לא נפל כי אין העניות מחלל הכבוד וז"א כי לא לעולם חוסן אבל ואם יש לך נזר בכתרים הנזכרים הנה הנם לדור ודור גם שהחוסן חלף נזר הכבוד נשאר ואיך תחללהו אם תרד לשערים ותשים פניך כפני הכלב לכן יעצתי שית לבך לעדרים ותתפרנס בכבוד גם שיהיה בצמצום:

כה

ולא תאמר הלא אם את עצמי לא אוכל לכלכל איך אכלכל גם העדרים כי הלא בזמן היות ירק בארץ אין לך הוצאה כי גלה חציר לבהמה וגם למאכלך נראה דשא ובהם ירקות ראויות למאכל אדם בגנות ובשדות ויקראו דשא כמאמר ר' יהודה במשנה שדעתו לברך על הירקות בורא מיני דשאים באופן שיהא לך ריוח מפירותיהן כל הזמן ההוא בלי הוצאה ובהאסף עשבות הרים אל תחוש כי לעומת מה שתוציא בתבן ומספוא להם זולת ריוח הולדות תהנה בימים ההם:

כו

כי בהאסף עשבות הרים ובא זמן החורף מגז כבשיך תתחמם ותלבש וזהו כבשים ללבושך ומעדר הבקר תשכיר עתודיך לזולת לחרוש בחורף ויתנו לך במחיר חלק בשדה שיזרע או מפריו וזהו ומחיר שדה עתודים:

כז

ולהיות שחמאת בקר וחלב צאן תאכלו בביתך כי הוא המבחר לכן די חלב עזים תמכור ללחמך כלומר בשביל לחמך ללפת בו את לחמך שתקח בדמי החלב דברים שמלפתים בהם את הפת וזה ללחם ביתך מה שתצטרך לפי שיעור לחם ביתך ומהניתר חיים לנערותיך להכין להם חיותם לפרנס עצמם די חיותם בלבד ולא מותרות וזה לנערותיך לנשואיהם כלומר אך על הזכרים אל תיגע להעשיר להניח להם נכסים אחריך כמאמר התנא אם יהיו צדיקים יכלכלם הקב"ה ואם לאו האם אניח ממוני לאויבי ה' על כן אמר אל תטריח עצמך רק לכדי חיים לנערותיך אך הנערים הם ילכו וקוששו להם:

(כב) או יאמר דרך משל כי הלא אין כתובים אלו אומרים אלא דורשנו והוא מקושר אל הקודם אם תכתוש את האויל כו' כי אחרי הזהיר שלמה ברוח קדשו את האדם אל ישית לב אל מועצות יצרו ככל הכתוב בכתובים הקודמים רק יכניע עצמו ויקבל פצעי אוהב הן יסורין מאתו יתברך מאהבה ולא יחוש אם יצרו יפתנו אמר אם תכתוש וכו' כאלו ישראל עונים ואומרים מה נעשה ואם תכתוש את האויל הוא היצר הרע במכתש הם יסורי כור עוני הדומה לניתן תוך מכתש מוקף מחיצות שיפנה סביב ואין כל או שיהיה לו מה יאכל אך יוכח במכאוב על משכבו שהוא כמו הריפות בעלי כלומא שעמו חטה שהוא כנתון תוך הריפות חטים שלא יחסר לחמו אך הוא מוכה בעלי משל אל הכאות מכאובות וחלאים רעים לא יסכון כי לא תסור מעליו אולתו ואם כן מה בצע במועצותיך אם יצרי קשה מאד ומקשה לבי שאקוץ ביסורין:

(כג) משיבה רוח הקדש ואומרת ידוע תדע פני צאנך כו' לומר צא ולמד מאבותיך הקדושים הנקראים פני הצאן שהם באמת פני ישראל הנקראים צאן והענין ידוע תדע פני צאנך כמה הבטחות היה לשלשתן ועם כל זה שית לבך לעדרים אשר נכנע ושלח כמה עדרים מנחה לעשו אחיו:

(כד) כי לא עשה רק להראותו כי לא לעולם חוסן תוקפו אולי גרם החטא ולא שת לבו אל ברכת אביו הוה גביר לאחיך כי אמר שאם יש לו נזר לא עתה יתקיים רק לעתיד לבא כלומר כן אתה ישראל לא תנשה זה ועשה עיקר גם אתה מהטוב העתיד והכנע כעת:

(כה) ואם תראה שגלה חציר בעולם הם אותם שצמחו מהרה כחציר הלא לעומתם נראה דשא הוא דוד שיציץ מעיר שהוא עתיד להפילם וגם אל תשית לב אל הצמחתם כי הלא מאז כבר ונאספו כל עשבות הרים הגבוהים הם השרים של מעלה מאז עקד אברהם את יצחק כמאמרם ז"ל שבשעה שהיה אברהם עוקד את יצחק היה הקדוש ב"ה עוקד את שרי האומות בל יכלו את ישראל וזהו ונאספו כבר עשבות הרים הם השרים כי נתעתדו ליפול ולא נשאר בלתי אם עשבות העמקים הם אותם אשר למטה:

(כו) והנה ימים באים והטוב שבהם התמימים שבהם ככבשים תמים וחלושים יבואו ללבושך שיחזיקו עשרה אנשים בכנף איש יהודי מכל לשונות הגוים ומחיר שדה למען תחפוץ לתת להם מעט שדה שיזרעו את האדמה לאכול את הלחם יבואו גדוליהם ומלכיהם ישרתונך וזהו ומחיר שדה עתודים הם הגדולים כי השבעים אומות נמשלו לשבעים פרים ועתודים הם גדוליהם ומלכיהם:

(כז) ושרותיהם מיניקותיך וזהו ודי חלב עזים הם העזים וגדולים בעוז הם האומות כי חלבם יהיה ללחמך יבואו בשביל לחמך שתתן להם פת לחם והיא ללחם ביתך להניק ילדיך אך לא יזכו לחיות לעולם כמוך כמ"ש על והנער בן מאה שנה ימות בא"ה המתגיירים לעבדך הכתוב מדבר וזהו וחיים לנערותיך כלו' אם יחיו חיים נצחיים הוא לנערותיך לנשמות ורוחות ונפשות ישראל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.