אלשיך/משלי/יא

אלשיך משלי יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואם יאמר הצדיק הלא יקרני כמקרה המשאיל אבן שלמה לבעלי מאזני מרמה המוכר לעמיתו כי הלא כאשר ישקול בעל המאזנים ויתן האבן שלמה בכף מאזני המרמה הלא יצא משקל מעוקל וגם שאין הפגם רק מהמאזנים הלא לא יבצר שהאבן סייעה ועל ידה נתאנה לוקח כן הדבר הזה כי הנה בכל לשון תהפוכות הוא כבעל מאזני מרמה שמאזני שכלו ולשונו מעוותים להכריע כף השקר במתק לשונו וניב שפתי הצדיק הוא כאבן שלמה ויניח מאמר הצדיק בכף מאזנים ולעומתה בכף שניה הפוכו ובמאזני פתויו יבא להכריע כף שכנגדה ואלו לא ידבר הצדיק היה חסר מבעל מאזני המרמה דבר לשית לעומת סברתו לרמות בלשונו להכריע כף שכנגדו הנה שיגלגל הצדיק בצד מה שיתאנה לוקח סברת לשון תהפוכות במתק לשונו כי יראה לו אבן שלמת הצדיק ולעומתו סברתו ובמאזני רמאותו יטנו מה שאין כן אם יחסר ניב הצדיק שלא יהא לו במה להכריע ולא ישמעו לקול מליו באמרם לו שמענו ניב צדיק יורה דרכו ע"כ אמר אל תחוש לזה ולא תמנע מאמור אבן שלמה שלך כי אין עליך אשמת דבר כי מאזני מרמה כבעל לשון תהפוכות הוא לבדו תועבת ה' אך אבן שלמה שלך היא רצונו באמת וע"כ אל תמנע כי ישרים דרכי ה' וצדיקים המקבלים ממך ילכו בם ופושעים יכשלו בם וזהו מאזני מרמה וכו' ואבן וכו'.

או יאמר מאזני מרמה כו' במה שידענו כי לשון המהפכת ניב הצדיק שהוא קשה מאוטם אזנו משמוע תורה כי תפלתו תועבה תקרא כמה ד"א אוטם אזנו וכו' ונבא אך הענין אמר אל יקשה בעיניך אמר אמרתי כי שפתי צדיק ידעו לרצות את קונם אך פי רשעים תהפוכות שבתפלתם יהפכו רצון טוב מאתו יתברך לרעה פן תאמר כי הלא הרצון טוב מאתו יתברך יפעל דרכו ולא ישתנה לזה אמר אמשול לך משל למאזני מרמה שיותן בכף א' אבן שלמה לשקול בה היבצר מצאת דבר בלתי מתוקן ולא לאשמת האבן רק לפי הכנת הכף מאזנים שניתנה בו כי רמיה הוא כן בחול רצונו יתברך בתפלת הרשע כי רמיה היא לפי הכנתה כי פיו ולבו אינן שוים וכן כשני כפות מאזנים זו עולה וזו יורדת ועל כן לא יפעל בה טוב כי אם רע כי רעה הכנת המקבל וזה אמרו מאזני מרמה היא מה שנקרא תועבת ה' היא תפלת הרשעים מואסי תורה ואבן שלמה היא רצונו יתברך בהיותו ברצון כלומר וחול רצונו יתברך בתפלת הרשע כחול אבן שלמה במאזני מרמה והוא האמור והנה דרכים אלו ודומיהם יוכרחו למבין בכתוב הלז כי פשטו בלתי מקביל אבן אל מאזנים כי מהראוי שלפליג ולתני בדידה זולת הקשר וגם שאינו מחדש על מה שכתוב בתורה תועבת ה' כל עושה עול:

ב

יאמר כי בא לכלל כעס בא לכלל טעות וכמאמרם ז"ל אם חכם הוא חכמתו משתכחת ממנו שיבקשו ממנו דין ולא ידע מה להשיב והנה אין לך קלון גדול מזה וזה אמר בא זדון ויבא קלון שישכח חכמתו אך את צנועים בעלי הסבלנות תמצא החכמה שלא תשכח מהם:

ג

ושמא תאמר הלא טוב יעשה כן הרב לכעוס על ישרים שטעו כאשר כעס משה על פקודי החיל שעל ידי כן שכח דין הכשר כלים כי אשר קצף היה למען הזהרם בל ישובו לכסלה או אם יהיו העושים שלא כהוגן אנשי בוגדות ויבגדו להכעיס ועליהם יכעוס הרב למען הוכיחם ליזהר להבא אל יעשה כן רק לאט להם כי אם מהסוג האחד גם שתוכיחם בנחת לא יוסיפו לחטוא כי הלא תומת ישרים תנחם ומעצמם יזהרו ואם הם בוגדים אותו סלף שיסלפו ויבגדו ישדם כי תיסרם רעתם ומתחת בגידתם תצמח קלקלתם ואז הם מעצמם יראו ויבושו ואל ישובו לכסלה גם שלא תוכיחם זולתי בנחת ולא בצער:

(ב) או יאמר כי יש יסבול מה שבזדון ידבר בו חבירו אך אם מהזדון יבא לקלון לחרף ולגדף כלכל לא יוכל אמר כי לא יבחן בעל חכמה אם לא שישמע גם קלונו וחרפתו ואינו משיב וזה אמר בא זדון להזיד איש על רעהו וגם ויבא קלון ועל זה וזה ואת צנועים הסובלים שתי אלה הבאים זו אחר זו תמצא החכמה באמת:

(ג) ושמא תאמר הלא זדון וקלון יסבול כי אין בדבר דררא דממונא אך מה יעשה הרואה בוגדים יבגדו בו כי נוחם יסתר מעיניו ולא יעצר כח מהתלהב ומקצוף על כן אומר לך כי תומת ישרים תנחם וכו' והוא מאמרם ז"ל כי הצדיקים לבם ברשותם שיש לאל יד כשרונם ותמימותם לכבוש את יצרם ולהטותו אל היושר וזהו תומת ישרים תנחם כלומר והנה את תומתך תנחך לסבול ויניחו את סלף בוגדים אשר בגדו בם שהסלף ישדם כי רעתם תיסרם ולא תושיע ידם למו:

ד

ואולי תאמר כי הלא נגד עיניך בוגדים בגדו בסלופי חמס ושוד וכל הון יקר ימצאו ולא בלבד ישוללו מליסרם רעתם כי אם גם בעת רעתם ויגיעו עד שערי מות ביד מלך ושרים או צריו ואויביו מבקשי נפשו ויפדה נפשו מידם כי ירבה שוחד מהון רב אשר קבץ בסלופיו ובגידותיו הנה כי נהפוך הוא ועל ידי עונו מצרה נחלץ על כן אמר דע אפוא כי לא יועיל הון ביום עברה אין צריך לומר ביום צרת מות כי אם גם ביום עברה שהיא קלה משאר סוגי קצף כי תדמה לצרה עוברת ולא בלבד שלא יציל לגמרי כי אם גם תועלת מה לא יועיל ואשר תראה שעל ידי הונו ניצל דע כי לא מההון נמשכה הצלתו רק וצדקה וכו' כי איזו צדקה עשה והיא הצילתו ואכל זכותו בעולם הזה ועונו מתעהו שיחשוב כי הונו הצילו.

או יאמר לא יועיל וכו' והוא כי הנה יש יום עברה ויום פועל העברה כי זה דרכו יתברך כי על דברי עונות יקצוף האלהים ויגזור על איש להביא עליו רעה או מיתה ולא יביאנה ביום ההוא רק יאריך אולי יתקן ויקרע גזר דינו אמר כי לא יועיל הון אין צריך לומר ביום המות הוא יום בא אל הפועל הגזר דין כי אם אף ביום העברה שהוא קל ליתקן טרם יחמץ אך צדקה תציל גם ממות כי אף בהיותו כבר יום המות והיא עליה כבר תוכל להצילו ממנה וכעובדא דבת ר' עקיבא כי ביום המעותד למות הצילתה הצדקה.

(ג) או יאמר תומת וכו' לא יועיל וכו' כי הלא דרכו יתברך להרים מכשול מדרך עמו ואם כן מהראוי היה כי תומת ישרים תנחם להצילם מכל רעה וסלף הבוגדים ישדם ובעשותם להעשיר הסלף ישודדו על ידו וידעו כי יש אלהים שופטים בארץ ויהיה כן לכל הבוגדים ולא לקצתם:

(ד) לזה אמר הנה גם שלא יעשה כן הוא יתברך כפרסום הלז יעשה קרוב לו והחי יתן אל לבו כי הלא לא יועיל הון שמקבץ הבוגד ביום עברה וצדקה שעושה התם תצילנו ממות כהנהו עובדי דגמרא דבת ר' עקיבא ודשמואל ואבלט ומשם ילמדו להתרחק וסור מרע לעשות טוב וכי עושה רע רק רע בעיני ה' ושעיניו בנאמני ארץ להיטיב להם:

ה

אפשר דהיינו דאמרי אינשי שב בירי לשלמנא וחדא לעביד ביש כדאיתא בסנהדרין על שבע יפול צדיק וקם כי הצדיק ניצל מרעות רבות והרשע יפול באחת וזהו צדקת תמים תיישר את כל הדרך מכל מכשולות מתרגשים אך רשע ברעה א' יפול וזהו וברשעתו א' שעשה יפול רשע:

ו

ושמא תאמר הלא נהפוך הוא כי הנה אדרבה נראה המותה לחסידיו ולישרים בלבותם לז"א דע כי צדקת ישרים תצילם כמדובר ואשר תראה להפך הוא כי בהות בוגדים ילכדו הישרים שיתפשו בעון הדור:

(ה) ויתכן להמשיך הכתוב עם הכתובים הבאים אחריו והוא כי הלא נראה שני הפכים א' הנתן רשע כופר צדיק ולעומתו חלוף הדבר כי הצדיק נתפס בעון הרשעים על כן בא ויאמר אל יעלה על רוחך שהרשע ילכד בעון הצדיק רק הוא רשע בעונו ימות והוא כי הלא רז"ל ספרו לנו מההוא שגירש את איש ישראל מבית הכסא ונכנס הוא ונשכו הנחש ואין ספק כי מה' צבאות יצא יגרשהו הרשע למות תחתיו נמצא כי צדקת התמים אשר היה שם בתום לבבו יישר דרכו שיוציאנו הרשע אך לא עשתה צדקת הצדיק רק שישר דרכו ועדיין היה אפשר לא ימות הרשע אח"כ אמנם לא המית את הרשע כי אם רשעתו וזהו וברשעתו שהרשיע לגרשו וכיוצא בדבר בה נפל ונישוך ומת כי יסרתו רעתו ולא שנתפס בעון הצדיק וזהו צדקת וכו' וברשעתו וכו' אלא שאותו כח דין שהיה מתוח על הצדיק לא ישוב ריקם ויותן רשע תחתיו אך הוא רשע בעונו ימות שהאלהים מצא את עונו בעת ההיא ולא בעון הצדיק:

(ו) אך נהפוך הוא כי צדקת ישרים תצילם מרעה את עצמם ובהות ורשעת בוגדים ילכדו הישרים ויתפשו בעונם:

ז

ושמא תאמר תחת מה יעשה כן הוא יתברך ולמה לא יומתו רשעים או א' מהם בלא יומו והנשארים ושמעו וייראו ולא יזידון עוד מה שאין כן במות הצדיק בעון הדור כי אדרבה יוסיפו לחטוא כי עתה יאמרו שוא עבוד אלהים חלילה כי הלא הצדיק אבד ואך זה היום שקוו הנה אשובך דע כי במות אדם רשע כו' לומר דע כי הדרך הנכון הוא יסתלק הצדיק לכפר בעד הדור ולא הרשע כי הלא במות אדם רשע תאבד תקות התשובה אשר יקוה הוא יתברך בהאריך לו כמאמרם ז"ל שאומרים הרשעים בגיהנם השיבנו אל העולם שהיינו בו ונסגל מצות ואומר הוא יתברך אבדה תקותכם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת וכו' לכן לא טוב המית רשע בלא יומו וטוב להאריך לו ולא יאבד ושמא תאמר ומה תעשה כי לעומת זה יצא עתק מפי רשעים באמרם באה תוחלתנו אלינו במות צדיק כי מה בצע עשות נכוחה כי הלא צדיקים ימותו ותהיה מיתתם למחזוק ולמעוז ביד פועלי און ולא יודו כי בעונם נתפש על כן אמר ותוחלת אונים המיחלים מות צדיק להחזיק ברעתם כבר אבדה:

ח

בהיות כי צדיק מצרה נחלץ ויבא רשע תחתיו כי בראותם שיתן הוא יתברך רשע תמורת צדיק הלא יכירו כי ה' אוהב צדיק ובגלל הדבר ההוא גם במות צדיק יודו כי עונותם מנעו הטוב מהם:

ט

ושמא תאמר כי הלא גם בראותם צדיק מצרה נחלץ כו' לא יאמרו כי ניתן רשע תחת הצדיק רק כי הרשע ההוא בעון עצמו מת כי גם שדרך רשע לבלתי הכניע והשפיל גדר רעהו רשע שכמותו לומר כי רשע היה ומת בעונו הנה לבל ישבחו את הצדיק לומר כי היה הרשע תמורתו יגנו את רעהו לומר כי רשע היה ונלכד בעונו לזה אמר אל תחוש כי הן אמת כי בפה גם שיהיה חנף מחניף את רעיו ובלתי מספר בגנותם עם כל זה ישחית רעהו לומר כי רעהו רשע שכמותו נשחת ורשע היה למות ועל כן מת ולא לחלץ צדיק אך זה יאמר בפה לבלתי החזיק טובה לצדיק בפני השומעים אך בלבו ובדעתו בפנים הלא יכוה וידע האמת וזהו ובדעת כו' כלומר בלבו ובדעתו הוא לומר צדיקים יחלצו ולכן צדיק מצרה נחלץ ובמקומו מת הרשע באופן שעל ידי כן ידע האמת ותוחלת אונים תאבד:

י

ושמא תאמר ומה בצע במה שיודה בדעתו ובקרבו אם בפה יהפוך וטוב טוב היה במות רשע והנשארים יזהרו ולא בהסתלק הצדיק לזה אמר בטוב וכו' בברכת וכו' לומר די לנו מה שיודה הרשע האמת בלבו כי להודות גם בפה לא תיחל ולא תקוה זה ממנו כי זה אין תקנה כי זה דרכם כסל למו לבלתי הודות בפה אף המפורסמות ואביא לך מופת לזה והוא כי הנה אין ספק כי בטוב צדיקים תעלוץ קריה כי ייטיבו מטובם לכלל וההפך ברשעים כי באבוד רשעים רנה לכל ההמון כי זה דבר מפורסם:

יא

וכן בברכת ישרים תרום קרת הם ישרים הטובים מסתם צדיקים כנודע שהם הגדולים מז' כתות שירבו להטיב לזולת שהם העושים לפנים מן השורה כד"א ועשית הטוב והישר ואמרו רבותינו ז"ל זו לפנים מן השורה שעל כן תרום קרת כי כל אלה מפורסמות הנה ואף על פי כן אין תקנה שיודו רשעים כן בפיהם בפירוש ואדרבה הנמצא בפי רשעים הוא לומר תהרס כי בברכת הישרים תהרס קרת תהו ובפי רשעים תהרס הנה כי אין דרכם להודות על האמת בפירוש גם המפורסם לכל ואם כן די לנו במה שבלבו ובדעתו יודה על האמת ולא נחוש על מה שלא יודה בפיו ובשפתיו:

(ה) או יאמר מעין הקודם והוא כי הנה ידוע מאמר התנא מצוה גוררת מצוה ועבירה וכו' והקשה שלמה בחכמתו ואמר הן אמת כי טוב הדבר שצדקת תמים אשר החל בה בעשות מצוה תישר דרכו לעשות יותר אך עבירה למה תגרור עבירה ויתקלקל דרכו רק וברשעתו הראשונה יפול רשע ולא יאריכו לו:

(ו) כי לא בלבד הוא קשה שמתרבה טומאתו בו כי אם גם לצדיקים שנתפסים בהרבות הרשעים עבירות כי הלא זו רעה חולה שצדקת ישרים תצילם מכל רעה ותגן בעד עצמם וימותו בעד זולתם וזהו ובהות בוגדים ילכדו ואלי ברשעתו היה נופל רשע לא היה מגיע לצדיק מעשה הרשעים:

(ז) על כן השיב ואמר במות אדם וכו' לומר כי הלא הוא יתברך חושב מחשבות לבל ימות אדם חייב רק ימות זכאי על כן יאריך לו בתקות התשובה וזהו במות אדם עודנו רשע תאבד תקוה של תיקון לכן יאריך לשלא ימות רשע אולי ישוב כי יש תקוה ושמא תאמר למה לא יתוש לזה הוא יתברך בהיות כופר לצדיק רשע לזה אמר ותוחלת אונים אבדה כלומר כי הוא יתברך יודע העתידות בהיות שתוחלת אונים אבדה שאין בו תוחלת לשוב ולא יצא מזרעו טוב אז צדיק מצרה נחלץ וכו' מעין ענין מרע"ה עם המצרי שפנה כה וכה בכל הדורות הבאים ממנו ולא ראה צאת ממנו דבר טוב אז ויך וכו' ויתר הכתובים על הדרך הקודם:

יב

הנה מאומרו לרעהו ולא אמר את רעהו אפשר שהוא כמד"א ואמר פרעה לבני ישראל שהוא שידבר עליהם ולא ממנו אליהם כן לרעהו פה יהיה שיבזהו בדבר עליו דברי בזיון אך לא ממנו ואליו רק בפני זולתו.

והנה ב' מדות בדעות השומעים יש מחריש מהגיד אשר שמע לא למי שבזה המבזה ולא לאחר ויש מגלה לאחר ולא לו והנה כל א' מתנצל לאמר לא פעלתי און זה יאמר אני החרשתי וזה יאמר גם כי לא עצרתי כח להחריש הלא לא הגדתי למי שנאמר עליו אמר הנה אגיד נדרים אשר בז לרעהו הוא חסר לב באמת שלא שת לבו שיודע הדבר ואיש תבונות יקרא המחריש לגמרי:

יג

והולך רכיל יקרא מגלה הסוד גם שלא יודיע הדבר למי שנאמר עליו רק שמגלה הסוד בלבד כי הלא לא יבצר מהשומעים הגיד דבר כי חברך חברא אית ליה כו' אך נאמן רוח ונפש באמת יקרא מי שאין צריך לומר שלא יגיד כי אם גם שבהודע הדבר מכסה ומחפה דבר בתחבולה ושנויי טעמים לשום מר למתוק לכסות ערות הלשון הרע מפני השלום:

יד

ושמא תאמר הלא גם זה האחרון אשר לא טוב עשה שתחבולת שקר כזב לזה אמר אל תגנה התחבולה כי הלא בעתה יחישנה איש וכשר הדבר כי הלא באין תחבולות יפל עם:

(יב) או יהיה דקדוק הלמ"ד בהפך שבז לרעהו שהוא שבז לו בפניו ואם רעהו הוא איש תבונות לא בלבד לא יעננו כי אם יחריש לגמרי שלא יגלה לזולת אף כמתרעם שאינו כבודו לגלות שערב איש אל לבו לבזותו ועל דרך זה הולך רכיל מגלה סודו כאשר יבא בס"ד:

(יג) או יאמר ענין מאמר החכם כי איש היה שגילה סודו את רעהו ובא רעהו וסיפר לזולת עד הודע הדבר לרבים וכשמוע האיש חרה לו עד מות ויאמר אל רעהו למה בגדת בי ותגלה סודי ודברים שביני לבינך נשמעו בין החיים ויען ויאמר לו לא עלי תלונתך כי אם עליך כי הלא ממך למדתי ונשאתי קל וחומר ומה אם פלו' שנוגע אליו הדבר לא עצר כח לנצור במלין ולא היה נאמן לעצמו ויגד אלי מה גם עתה אנכי שאין הדבר נוגע אלי כי איך אהיה נאמן אל זולתי נמצא לפי זה כי בצד מה המגלה סודו יקרא הולך רכיל כי הוא הסב להגלות על ידי רעהו וזה יתכן אמר שלמה בחכמתו דע לך כי הנה הולך רכיל יקרא מי שמגלה סודו לזולת שאינו נאמן אל לבו כי הוא הסב יגלה שומעו כי עצור במלין מי יוכל כי אשר הוא נאמן רוח כלומר אל רוחו ולבו מכסה דבר בקרבו אך הבלתי מכסבה הוא כי גם אל רוחו ועצמו אינו נאמן היאך יהיו אחרים נאמנים לו.

או שעור סוף הפסוק ונאמן רוח בעצם יקרא מי שאין צריך לומר מה שהוא סוד כי אם מה שהוא דבר בעלמא יכסה בל יורגל לגלות גם סוד וזהו ונאמן רוח מכסה דבר:

(יד) באין וכו'. אחר אומרו רוע מגלה סוד אמר ראה עד היכן יד גלוי סרד מגעת עד אבדן ונפילת עם או העדר תשועה כי הלא באין תחבולות יפל עם והיות תשועה אחר שיעצו תחבולות איננה רק ברוב יועץ כלומר ולא ברוב יועצים כלומר בהתאחד כלם בהסתר דבר כאיש אחד ולא בהיותם ביחד מרובים שלא יבצר מאיש יגיד לרעהו וחברך חברא אית ליה וכו' עד יודע סוד תחבולותם אל שכנגדם ואז יתחכמו לבטל התנכלותם עד יפילום במהמורות בל יקומו:

טו

הנה אחת ממצות התורה הית להלוות לעניי ישראל וגם את הבלתי עני טוב להחזיק בידו בהלואה בל ימוט ויצטרך הנה זה דרכם של עשירי עם שלא לתת מעותם על פני המים ואם אין משכון ביד הלוה ומה גם אם דל הוא בא' מב' יתחתנו בלוה או ע"י ערב או בתקיעת כף שלא יעבור מיום מועד והנה אם הערב יברח מן הערבות והלוה מלתקוע כף והמלוה יקפוץ ידו מה תקנתו של עני על כן אמר שלמה הנה הערב לא יאשם כי הלא רע ירוע שהן ב' רעותות כי ערב זר א' כי יצטרך לשלם מביתו וירוע שמת אח"כ לשוב ליפרע מן הלוה באופן יקוץ מהמצוה ותהיה לו באה בעבירה ואשר הלוה שונא תוקעים אם הוא בוטח:

טז

לומר אשת חן תתמוך כבוד כלומר אינני נשבע כי גם שלא ילוני העשיר וינעול דלתו הנה אשת חן היא האשה הבאה אלי שלא ע"י פניה כמחמת ממון או מחמת יופי וכיוצא רק מפאת חן כי הוא יתברך נתן חני בעיניה וחנה בעיני שהוא ענין הזווג לש"ש ואדע כי תתמוך כבוד ולא תקפיד אם אעשה שבתי חול לבלתי הצטרך לבריות וע"י כן ועריצים הם העשירים יתמכו עושר בקפוץ ידם מלהלוות לתמוך עשרם בל ימוטו כי לא אחוש כי אשת חן תתמוך לי כבוד ותתפה על עניותי הנה אם שונא תוקעים בוטח בזה אך טוב:

(יג) אך בזאת שלא ירעיב ויסגף עצמו כי הנה גומל נפשו וגו' והוא כי ג' מדות הן יש אוכל למעדנים למלא בטנו ויש לקיים נפשו בגופו ויש מסגף גופו ומרעיבו והנה הלל הזקן באמרו לתלמידיו יום יום בלכתו לאכול לחם שהיה הולך לגמול חסד עם נפשו למדם דעת יבחרו בשנית לעשות חסד עם נפשו כדי סיפוק כלכלה בגופו וגעל בשני קצות מעמד שלשתן וזה מאמר שלמה בחכמתו מן השלשה ממחציתם תקח לגמול חסד עם נפשך כי גומל נפשו איש חסד ולא הראשונה למלא הגוף וגם בשלישית תגעל כי עוכר שארו ומסגף עצמו בחסר כל הנה זה יקרא אכזרי ואיש כזה לא יחוייב מלימנע מלשבע בשעת דחקו ומה גם בידעו שע"י מלאכתו יוכל לקיימה ויבטח בשם ה' ישלח ברכה במעשה ידיו וישלם את נשיו אשר הוא נושה בו:

(טו) או יאמר כי אם ערב איננו על כי רע ירוע וכו' כמדובר והמלוה שונא תוקעים ולא יתפוץ ללות על ידי תקיעת כף שישבע הלוה ובוטח העשיר שלא יענש על נעילת דלת באמרו תצא אשתו ערבנית כי הנה מה שרע ירוע הוא אשר ערב זר כי הלוה לא יקפיד על צרת הערב כי זר הוא:

(טז) אך אשה אצל בעלה היא כבשרה ולכן בוטח שבלתי יענש באמרו אם אשת חן של לוה תתמוך כבוד וצא תערב לו מפני הכבוד בל תזדלזל בב"ד גם עריצים הם העשירים יתמכו עושר וימאנו להלות:

יז

ואז את שדוד מה תעשה כי תצטרך לבריות אל תסגף עצמך באמור כי רע עליך לקבל מהזולת כי הנה מה שאיש חסד הוא עושה את נפשו הוא גומל ולא את נפשך כי יותר ממה שב"ה עושה עם העני העני עושה עם ב"ה וזה טוב מלסגף עצמך כי עוכר שארו אכזרי:

(טו) או רע ירוע כו' ולכן אין איש יערבנו והלוה שונא תוקעים בוטח בעברו שלא יצטרך כדי שבגלל הדבר ילונו ולא יתן גם בשבועה:

(טז) ואשת חן של לוה אינה רוצה להתפרנס רק לתמוך כבוד שהורגלה בבית אביה כי עולה עמו וכו' ועריצים יתמכו עושר אצלם לבלתי הלות בל ימוט עשרם:

(יז) מה יעשה הדל ההוא האם יוכל לכפותה לצמצם עצמה אמר כי לא יוכל כי הן אמת שאת עצמו יוכל לצמצם ולבלתי אכול רק לגמול נפשו לקיימה בגופו ולבלתי הרעיבה אך לעכור שארו כי אין שארו אלא אשתו לא יוכל לצמצם אותה כי הלא יקרא אכזרי עולה עמו ואינה יורדת וילך יתרפס ויפרנסנה לפי כבודה:

יח

אחשוב מלת שכר היא כמה דאת אמר כל עושי שכר אגמי נפש שהוא כענין ויסכרו מעינות תהום והענין ראה נא מה גדלה מעשה הצדקה כתקנה כי גם הרשע ישובח בה כי הלא סתם פעולת הרשע גם בהראותו שעושה טובה היא פעולת שקר שתראה טובה והיא שקר על פי הכונה אמנם אם פעולתו היא שזורע צדקה שהוא בשתי בחינות א' שמפזר במקומות רבים כזורע מבלי פנות אל משוא פנים רק בכל מקום המצטרך שנית שהוא מכסה ומסתיר כזורע שמכסה בעפר כל מה שזורע כן מפזר מתן בסתר אז הכל יודו שפעולתו אמת ויסכרו פי הכל מלומר שעושה פעולת שקר וזהו שכר אמת שיסכרו וישקו שפתים לומר שפעולתו אמת:

יט

והטעם הוא כי כן צדקה לחיים כלומר כן כזורע הזה שמפזר ומכסה היא הצדקה הנותנת חיים לעושיה ולכן העושה כן לא יחשד ואם חס ושלום עם עשותו כן כונתו רעה להיות מרדף רעה להורות חסידות למען יבטחו בו ויחמוס ויעשוק אז הצדקה ההיא עצמה שעושה תהיה לו קטיגור ותגרום לו מות כי תחת היותה לחיים תתהפך לו למיתה וזהו למותו:

כ

ושמא יאמר איש הלא פעולתו טובה מצד עצמה ובה יחסו עניי עמו במתן בסתר ואיך תתהפך לו מחיים אל המות לזה אמר תועבת ה' עקשי לב כי גם שהפעולה טובה יתעבנה ה' על עקשות כונת הלב לעומת מה שהוא רצונו שהוא תמימי דרך ביושר לבב מבלי פנות אל מתנותם:

(יח) או יאמר מאמר רבותינו ז"ל במדרש משל על מראי טלפים גייפה בחיזורין ומפלגא לבישיא כי יש עושה כאשה הנואפת באתנן תפוחים ומחלקתן לחולים כן יש רשע עושה פעולת שקר ורמאות מעול וחומץ להרבות לו ואחר כך זורע צדקה מאשר יקבץ להראות טלפים שיראוהו שהוא טהור ויסכרו פי הכל לאמר שפעולת שקר אשר יעשה היא פעולת אמת שלמראה עיניהם ידינוהו לכף זכות:

(יט) אך לפני קונו ית' איננו שוה כי במקום שאמתת הצדקה כמה דאת אמר כן דברת הוא לחיים זה שאין צדקתו אמתית רק של רמאות להיות שמרדף רעה בזריעת צדקתו שעל ידי צדקתו תמשוך רעתו ואין מוחה שלצדיק יחשבוהו אדרבה תהיה לו למותו כי תועבת ה' עקשי לב כמפורש בקודם עוד דקדק כי הצדקה הישרה נותנת חיים כוללים לנותן ומקבל כי יותר ממה שבעל הבית עושה עם עני העני עושה עם בעל הבית וזה אמר לחיים סתם אך במרדף רעה הוא למותו של נותן עצמו אך זכות המקבל המזכה את הנותן לא יחסר לו:

כא

אמרו רבותינו ז"ל כל המרצה מעות לאשה מיד ליד אפילו צדיק כמשה שקבל תורה מיד ליד לא ינקה מדינה של גיהנם והנה כמו זר יחשב לפי זה סוף הכסוק כי הלא גם משה הזרע צדיקים היה ואמר שלא ינקה רע ואיך ישוב יאמר שזרע צדיקים נמלט אך אפשר כי אמרם צדיק כמשה הוא מפאת עצמו בלי השקפה אל מולידיו אך אם יהיה זרע צדיקים שידמה לו גם בזה נמלט מהרע כאשר קרה ליוסף שלהיותו זרע יעקב נמלט שנדמה לו בבואת אביו וישב אחור.

עוד יתכן יאמר הנה לפי דרכן של בני אדם הנושא ונוחן מיד ליד לא ינקה רע קו לקו עד עשותו רעת העבירה בפועל אמנם אם הנושאים ונותנים מיד ליד הם צדיקים אני אבטח בם כי גם שלא יבצר מהם עון הרהור הנה זרעם הוא טיפת זרעם יהיה נמלט מלהתגאל שלא ימשכו עד שכוב אותה שכבת זרע כי טיפת זרעם יהיה נמלט כאשר קרה ליוסף שגם לאומר שהלך לעשות מלאכתו עמה לא נטמא טיפת זרעו ותשב באיתן קשתו:

כב

והטעם כי הלא גם שעיני בשר יראו אשה יפה והלב יחמוד לא יגמרו אבריו כי הלא זה יתנו אל לבם לבלתי יחטאו כי נזם זהב וכו' והוא כי הלא גם שיצר לב האדם ידיחנו מהביט אל האלהים אשר אסרה ושאחריתה מרה הלא מלבד אלה אשר עיני שכלו פקוחות יראה וירחיק ממנה כי הנה שלשה המה בחינות אשה יפה א' בחינת עצמותה ב' בחינת יפיה וטוב מראיתה אדמדמת או לבנה ג' הנאת טעם ביאתה.

והנה השם לבו אל עצמותה הלא יקוץ בה ותמאס בעיניו כי הלא כאשר דמו אותה רבותינו ז"ל כן היא רמת מלאה צואה ופיה מלא דם ומה גם כי יזכור נדת דותה וכיוצא במשל רז"ל המשילה שלמה לחזיר שהוא פי מלא צואה שפיו וקרבו שוים כי פי חזיר כצואה עוברת דמי והיופי הדבק בה לכל מראה עיני כל רואיה ידמה לנזם זהב שבאף חזיר כי הנזם נחמד למראה וקרב אל מקור משחת פי החזיר והבחינה הג' איננה דבקה באשה יפה כי הלא לא יחסר מזולתה באופן שבהסיר בחינת טוב טעמה מאשה יפה על כי גם הוא בכעורה וישארו תרי מגו תלתא מציאות עצמותה ויפיה מי פתי יסור אליה ולא יתן אל לבו לאמר היתכן ידבק איש עצמו ובשרו ושפתים ישק פי חזיר כצואה עוברת או במיץ אפו למען על פי דרכו יגע עצמו ובשרו בנזם זהב אשר באפו והלא אולת תהיה לו ובלמה כי הן לו יצוייר היה לוקח לקח טוב אך הנזם ממקומו לא ימיש ואיך למשש נזם ולהניחו יתלכלך בצואה כן הדבר הזה כי הלא הקרב אל אשה יפה לאהבת יפיה נמצא שלהתחבר בגוון מראיתה הנשאר בה ילכלך עצמו באמת מלא צואה וזהו נזם זהב באף חזיר היא אשה יפה וזה בהסיר מכלל בחינותיה הטעם וזהו וסרת טעם כלומר כאשר ישולל ויוסר טעם הנאת ביאותיה על כי גם הוא בבלתי יפה ויושקף אל ב' הבחינות לבדנה.

או יאמר וסרת טעם לומר אם כן אפוא לא יקח איש אשה כי ישקיף וירא הבחינות הנזכרים ותבטל מצוה רבה עד מאד לזה אמר וסרת טעם כלומר לא אמרתי אלא באשה שלא תמצא טעם וטענה אל הדבקך בה רק לתאוה.

אך אשר יש בה טעם בהוא לקיים מצותו יתברך שלא תעשה על מציאות המעשה רק על הטעם לשבח אז טוב וישר הדבר:

כג

ושמא תאמר הלא גם הצדיקים לא ימלטו כי גם הם יבערו ויכשלו בתאות אשה יפה כי תאוה היא לעימם וידמה להם למשיגי גבול עונג נפשיי בקחתם אשה יפה לאשה על כן אמר תאות צדיקים אך טוב שהוא לבלתי חמוד אשת הזולת על כן אשה יפה יקחו להם לא כן הרשעים שאדרבה כל כך יאמרו אשה יפה שיקוו מתי תבא עברה על בעלה וימות לישא את אשתו:

כד

הנה ב' מדות ביוצאים ממדת המצוע יש יפזר ויבזבז יותר מחומש ויש פחות מהראוי לו ואין מקרי המבזבזים שוה כי יש שכאשר יפזר כן יריקו לו מן השמים עד בלי די כאשר רבו מעשיות ספרי רז"ל על זה ויש לא יוסיפו לו ועל כן צוו חכמים אל יבזבז יותר מחומש פן יעני על כן אמר שלמה בחכמתו לא אומר לך תפזר ותבזבז ובטח בה' יעשה לך גם ומן השמים יריקו לך לרוב כי אולי לא תזכה לנס נגלה כזה וגם לא אומר לך שלא יעשו כן רק אודיעך כי יש מפזר ונוסף עוד יש אך לא כלם כלומר לכן לא תבזבז על סמך זה אך דע לך כי אין הקצוות שוות שלא תאמר כאשר ימצאו ב' המקרים בנותן יותר מהיושר כן יקרה לנמנע מלתת מהערך הראוי לו כי יש יחסרו מהראוי לו על מושכו ידו מהראוי לו ויש שלא יחסרו לו כי אין זה רק ודאי יחסרו מאשר לו כמקרה בעל השדה שירש מאביו והיה בכל שנה הולך ופוחת ממעשרותיו ומן השמים פחתו לו מהיוצא השדה שנה שנה עד שלא הוציא השדה רק שיעור שהיה אביו נותן מעשר ובאו קרוביו בעבור הרעימו לבושי שבת ואמר להם מה יום מיומים ואמרו לו לשמחת כהונתך כי נעשית כהן והקב"ה בעה"ב כנזכר לרז"ל על פסוק עשר תעשר כו' וההיקש לכל איש ואיש כי כל אשר יפחות פוחתין לו וזה אמר וחושך וכו' לומר גם כי במפזר יש מקרים שונים אך במי שחושך ונמנע מהיושר לפי ערכו אין בו רק מקרה אחד והוא שודאי יחסרו לו וזהו אך למחסור כלומר ולכן השמר לך:

כה

ואל יעלה על רוחך שמה שנוסף עוד בעולם הזה למפזר הוא שכרו או לפחות לחומרו כי דע לך כי העיקר הוא לעולם הבא כי נפש ברכה היא המקבלת ברכה בעולם הזה גם תדושן בעולם הבא וכמאמרם ז"ל מס' בתרא הנותן צדקה זוכה ורואה פני שכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך וגם החומר יזכה לכך בגוף ונפש ולעתיד לבא וזהו ומרוה הוא החומר הנותן ומרוה בידו החומרית גם הוא יורה בהיותו לפני השכינה יורה בידו לומר זה אלי והוא ענין גודע מרז"ל לעתיד לבא יהיה הקב"ה ראש חולה לצדיקים ויהיו מראים באצבע ואומרים זה אלי ואמר כי יד נותנת ומרוה את העני תזכה להראות באצבעה לשכינה וזהו גם הוא יורה כחכמים ואמר יורא באל"ף לרמוז אל היות ההוראה אל יחידו של עולם שיורה בו כמדובר:

כו

הנה דרכן של בני אדם כי את מונע בר ואינו משביר לכל עם הארץ מאוצרות דגנו שיקבוהו לאום שיפרע הוא יתברך ממנו ואפילו עוברים שבמעי אמן לדעת רז"ל כמה דאת אמר כעוללים לא ראו אור או כפשטו על כללות כל המלכות וברכה לראש משביר:

כז

אמנם לא זו הדרך טובה לפניו יתברך כי יפול בשחת מוסר דין על חבירו שהוא נענש תחלה לכן מי שהוא שוחר טוב משאר אל אל כראוי לא יבקש בתפלתו יצר הב"ה את מונע הבר רק יבקש שנהיה לרצון לפניו יתברך וז"א שוחר טוב עצתי הוא יבקש רצון אל עצמו ולא רעה אל שכנגדו כי הלא ודורש רעה מאתו יתברך על רעהו תבואנו אל הדורש כי יענש תחלה:

כח

אמר אם המונע בר הרזכר ולא ישביר לעם הוא בוטח בעשרו שלא תבא עליו צרה מאשר יקבוהו לאום כמקרה השליש בימי אלישע הנביא יקרהו שצדיקים ישבעו והוא לא יראנו וזהו הוא יפול בעצמו ולא עשרו ורוב דגנו או יורשיו אשר לא חטאו ולא תדבק קללת הלאום אל בניו כי יכין רשע וצדיק ילבש ולכן אין עשרו נופל כי זכות בניו שלא חטאו שומרו וזהו וכעלה שהוא שומר לפרי כך בניו הטובים יהיו כשומרים לממון אביהם וזהו וכעלה צדיקים יפרחו בו בנפלו כי יכין רשע וצדיק ילבש.

או יאמר כי זה דרכו יתברך כי את הבוטח בעשרו כמדומה לו שלא ימוט לעולם ובלתי מחשיב את עשירי כשרון ודלי ממון כי יאבד כל עושר שלו ויביאהו לידי צדיקים אשר בזה כי יברכם ה' ויהיו עליו סחרה וזהו בוטח בעשרו הוא יפול בעוני וכעלה אשר הוא שומר לפרי ומחסה ומסתור ליושבים בצלם כן יפרחו צדיקים להסתר הנז' אשר בטח בעשרו בצל הפרחתם כיתר עניי עם:

כט

ואמר שכ"כ ישכרהו עשרו כי גם כי יתרושש לא תסור מעליו גסות הרוח שקנה בו כי אחר אשר עכר ביתו בבטחו בעשרו לא יכנע עדיין תחת צדיקים כי אם עודנו מחזיק בגאותו באופן לא נשאר לו לנחלה רק גסות הרוח באמרו הלהם תדמיוני ואשוה ואני הייתי בעל הון רב ואלה אך דלים היו כי גם שנאבד הזהב הלא נשאר הכבוד וזהו עוכר ביתו ינחל רוח וכן ינחל רוח עבד שהוא אויל שתארו לבזות חכמה כד"א חכמה ומוסר אוילים בזו שבהיותו עבד לחכם לב לא יקנה החכמה ממנו וינחיל רוח מתגאה על הזולת באמרו הלא שמשתי חכם גדול ומי כמוני חשוב ונחמד נמצא כי ריק היא מחכמה ומוסר כי אויל הוא בוזה אותם ונשאר לו הגסות רוח כי כמקרה עוכר ביתו הנזכר גם הוא יקרנו.

או ואמר כי אחר שבוטח בעשרו הוא יפול והצדיקים יפרחו אז האיש ההוא שבטח בעשרו ועתה ינחל רוח כי ריקה נפשו אז יכנע ויעשה עבד האויל ההוא לחכם לב הרואה את הנולד ללמוד ממנו בל יקרנו עוד כדבר הרע ההוא או דומה לו מהמתרגשים:

ל

הנה ידענו כי הצדיק אוכל פרי מעלליו בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא והלא נגד עימנו צדיק נכרת במיטב ימיו ואיה פירותיו וגם המאריך ימים כל ימיו מכאובים לכך אמר על האחד פרי צדיק עץ חיים כי הן אמת שפרי מעשיו יאות יהיה לו עץ חיים גם במקום אכילת הפירות שהוא בעולם הזה אלא שלוקח נפשות הוא יתברך חכם יודע עתותיו כי יודע בעל התאנה אימתי ילקט תאניו:

לא

ולא די שלא תקפיד אלא אדרבה תשא ק"ו לומר אם לעושי רצונו כך לעוברי רצונו על אחת כמה וכמה כתשובת יוסי בן יועזר אל המאיני קרובו בהוליכם אותו לידון וזהו הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע הבלתי שב כי אם עודנו חוטא שהוא הק"ו בעצמו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.