אלשיך/דניאל/ו

אלשיך דניאל ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ודריוש מדאה קבל וכו'. הנה אין ספק כי ראוי לתת טוב טעם ודעת אל הודיע אלהים אותנו שהיה מדאה ומספר שניו ואומר קבל מלכותא ולא נאמר מלך כבר שנין וכו' ועוד אומר שפר וכו' כי יאמר נא מה פעל ועשה ואנחנו נדע כי היא ישרה בעיניו ונפשו אותה ויעש ככל דרך איש הישר בעיניו יעשה ומה זה אומרו שפר קדם דריוש ולא אמר כהתימו לומר כבר שנין שתין ותרתין והקים על מלכותא וכו' ועוד אומרו לאחשדרפניא כי אין ללמ"ד הזאת טעם ולא ריח והראוי יאמר אחשדרפניא וכו' וגם כל הודעת הקמת אחשדרפניא אין צורך בה כי אם בםרכין תלתא על די דניאל חד מנהון וגם למה זה הודיענו את מםפרם כי ק"כ היו ועוד באומרו ועלא מנהון סרכין תלתה וכו' הראוי יאמר ודניאל חד מנהון ולא די דניאל וגם מה צורך אלינו כי נדע כי על דלא להוא נזיק עשה הדבר. ועוד איך על ידי זה מצול מלהוי נזיק וגם אי זה הוא נזק שיירא ממנו ועוד באומרו אדין דניאל דנא מי לא ידע כי זה היה ולא אחר ומה ענין אומרו דנא ועוד באומרו וכל שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי כי הלא בכלל אומרו וכל עלה לא יכלין להשכחה הוא ולמה הוכפל ומה ענין שלו ושחיתה ומה בין זה לזה ועוד באומרו די לא נהשכח לדניאל דנא מה ענין אומרו דנא וגם זה החלם בלשון די שהוא בלתי צודק בהתחלת דברים:

והנה ארז"ל מה תלמוד לומר כבר שנין שתין ותרתין אלא שביום שנכנס נ"נ להיכל בימי יהויכין נולד שטנו דריוש הרי ע' חסר א' למיום שכבש את יהויקים ועד שנה א' לבבל עמד דריוש והשלימה לקיים מה שנאמר בשנה א' לדריוש בן אחשורוש מזרע מדי אשר הומלך על מלכות כשדים ע"כ. ולפי זה יתכן בכוונת הכתוב קרוב למאמרם ז"ל כי הנה מאשר בלשאצר לבדו מת והממלכה נכונה וכל חיל הכשדים חיים כלם עדנה הלא יורה כי לא מלאו הימים אשר קצב ה' לבבל להביא עליה את כל הדברים הרעים שבירמיה אך לעומת זה ראה נראה כי החלו לנפול כי מלך אין להם מקרב אחיהם כהם כי אם מזרע מדי כי זה יורה כי באה עת פקודתם ותתום מלכותם כי נכריה עבודתם על כן בא הכתוב להגיד מראש מה זה ועל מה זה באומר ודריוש מדאה קבל מלכותא וכו' לומר גם שהוא מדאה ולא מקרב עמם אין זו הוראת נפילת כללותם כי הלא לא בחיל ולא בכח לכד המלוכה כי אם הם מעצמם קיימו וקבלו אותו למלך עליהם בראותם כי מת גבורם וז"א קבל מלכותא וכן מצינו קבלו רז"ל כי בלשאצר נלחם עמו ונצחו ויעש משתה ועדיין היה דריוש סמוך לעיר ובלילה ההוא במות מלכם נועצו גדולים אשר בארץ המה להמליך עליהם את מדי כדבר דניאל באומר ויהיבת למדי ופרס והמה יצאו את העיר והמליכוהו באופן כי לא נהרסו ממצבם ובעמדם יעמודו ועוד להם אך המלוכה שהם המליכו עליהם איש נכרי כדבר ה' ביד דניאל ואם יאמר איש למה לא השליטם האלהים להמליך עליהם מקרב אחיהם לזה אמר כבר שנין שתין ותרתין כי לפי מנין זה כנזכר מרז"ל לא נותר בהם חלקם בחיים כי אם השנה ההיא ואחרי כן היה מעותד לכבשה על כן גם מעתה יהי לו אשר לו:

ועל פי הדברים האלה ימשכו הכתובים הבאים על דרך אשר נדרוך בו בביאור שני בכתוב הראשון הזה מקושר עם כל מה שאחריו והוא כי כאשר יקום מלך חדש על .הארץ עד אשר לא חזקה הממלכה בידו היו יהיה לו לב רגז ופחד פן תשנא צבו המון עם הארץ או גדוליה ושריה ויקשרו עליו קשר להעבירו ככל הקורות את מקצת מלכי ישראל ככתוב בספר מלכים והן אמת כי לו יהי המלך מארצם וממולדתם ומקרב עמם תקל חתיתו ומוראו ולא יעריץ כי זאת ישיב אל לבו הן עם אחד ושפה אחת לכלנו ומדוע יבגדו בי אך בהיותו איש נכרי אשר לא אחיהם הוא אז ירך לבבו ותפול עליו אימתה ופחד כי לא יהיה נכון לבו בטוח בהם והנה אם המלך ההוא ביד חזקה וחמה שפוכה לכד המלוכה כי מלך עריץ וגדול הוא לא יירא מהם כי תפול חתיתו עליהם ועוד לא ירימו ראש נגדו אך אם הם המליכוהו ולא ממנו מבלי אין בהם גבר יצלח למלוכה אז יחרד לבבו פן יתהפך לבבם להמליך עליהם איש מקרב עמם ועל הכל יתגדל מוראו ומורך לבבו אם מלך זקן יהיה אשר לא יוכל לצאת ולבא כבחור מעם איש נבור חיל ישחק לפחד ולא יחת יצא לקראת נשק אשר מפחדו יגורו אילי הארץ מהפר בריתם אתו פן כאיש מלחמה יעיר קנאה להשיב להם גמול כמעשה ידיהם אך במלך זקן לא ישיתו לב באמרם כי הוא רפה ידים להעיר מלחמות ולחגור חמות. באופן כי כאשר יקום מלך חדש ממש והוא איש אשר אלה לו שמולך על עם אשר לא ידע תמול שלשום וגם לא לכד המלוכה בכח ידו שיראוהו אנשים וגם הוא מלך זקן יחרד לבו בהתחדשו טרם התחזקו במנכות ויהיה נועץ להתנכל בדרך ישכון אור ילך בטח ולא יירא מפחד פתאום. והנה שלש אלה איפה הם כאן נמצאו וכאן היו בדריוש מדאה אשר הומלך על מלכות כשדים והועלה זכרונם בפסוק הזה באומרו ודריוש מדאה שהוא היותו מעם אחר וגם קבל מלכותא כי לא לכדה בחזקת היד כי אם קבלה מהם ומה גם שהיה אחרי נפלו שהומלך בעת ההיא להעדר זולתו כמאמרם ז"ל וגם היה כבר שנין שתין ותרתין כי בן ששים לזקנה והוא עבר לפניהם זה שנתים:

ב

על כן יעץ תחבולות להתנכל בעבדיו ושריו להיות נכון לבו בטוח בהם כאשר נבאר בעזרו ית' והוא כי דרך מלך חדש אשר לא יבטח באחשדרפנים ושרי המלכות לעשות אחת משתים או להעבירם ולהקים אחרים תחתיהם כעצת רבינו הקדוש לאנטונינוס כי אז אשר יקים יהיה נכון לבם עמו והמוצאים לא יהיה לאל ידם לעשות רע כי מטה ידם או אם רבים המה ולא יערב אל לבו להעבירם פן יקשרו עליו בשמעם טרם יספיק להסירם אז יפנה לדרך אחרת והוא להגדיל גדר מעלת כל אחד מהם על אשר היה לפניו כי אז כאשר ייטיב עמם ייטב לבם גם הם עמו ויחזיקו לו טובה ויבושו ויכלמו מעשות עמו רעה ולדבר עליו תועה. והן זאת היתה עצת דריוש באומרו שפר וכו' והקים על מלכותא לאחשדרפניא וכו' כי יעץ להקים יתר שאת מעלת האחשדרפנים היושבים ראשונה במלכות כשדים וזהו אומרו לאחשדרפניא בלמד שהקים לאחשדרפנים הקודמים מעלה מעלה על גדולתם הראשונה ואם יאמר איש למה לא העבירם ויקים את זולתם לזה אמר מאה ועשרים כלומר כי רבים המה ויחרד המלכות בהעבירם ואולי יתעורר התקוממות על המלך על כן בחר בדרך השני והגיד ההתנשאות אשר נשאם על הקודם באומרו די להוין בכל מלכותא והוא כי עד היום ההוא כל אחד היה מושל בעיר או במקום אשר השתרר עליו מאת מלכם ועתה הוסיף להם שררה כוללת על כל כלל המלכות וזה די להון בכל מלכותא כי על פיהם יהיה כל הנהגתו ומשפטו ולמה שהיה כי כל המורא הגדול אשר בלב המלך הלא לא תהיה כי אם בקרוב להגיע למלכות עודנו רך ומשוח מלך אשר עדן לא חזקה הממלכה בידו כי אז מורא יעלה על ראשו פן תהיה לו תכף לסמיכה שחיטה על כי אמר בלבו אשר יעצוני כליותי להקים לאחשדרפניא וכו' ועלא מנהון וכו' לא עת להתמהמה לחשיב מחשבות או להתיעץ עם זולתי על הדבר אם טוב ואם רע כי לית דין צריך בשש פן בהתמהמהי תשנא צבו בגדולי המלכות לעשות רעה תחת אשר החלו לעשות טובה על כן לא אחר לעשות הדבר כי אם כאשר ישרה העצה לפניו מיד קיימה וזהו אומרו שפר קדם דריוש והקם כי כאשר עלה במחשבתו העצה הזאת טרם יחשוב עוד או יתיעץ בדבר עשתה והקם על מלכותא וכו':

ג

והנה שב וראה כי הן אמת כי בגלל הדבר הזה יבושו מהתקומם עליו ומהפר בריתו אך עדיין אפשר לא יבושו כי אם מעשות בגלוי ואולי עוד רעה בלבבם ובמסתרים יחשבו עליי מחשבות ויתנכלו אותו באופן לא יורגש עד יאחז במצודה רעה ואין מרפא ומה גם עתה במושלם ממשל רב בכל מלכותא כי יש לאל ידם כי כל הארץ סרים אל משמעתם ויעשו ויצליחו ואין מכלים על כן ראה והתקין בכלל עצתו ויתן לעלא מנהון סרכין תלתא וכו' והוא כי בקש לו המלך איש כלבבו נאמן ביתו שעל פיו ישק כל עמו ושריו וגם ימצא בו יתרון דעת החכמה להבין ממוצא דבר מצפוני לב השרים בל יוכל להתעלם דבר מהמלך מאשר ידובר בו ולהועץ בו כאשר ישאל איש בדבר האלהים ולא מצא איש אשר אלה לו כי אם דניאל די מהימן הוא וחכמה כחכמת אלהין השתכחת ביה ובו בטח לבו ומה גם באשר הוא יהודי כנראה מרז"ל כי זה היה בן לאסתר המלכה ובן לאחשורוש אשר הומלך על מלכות כשדים ויהי עם לבבו להרים את כסאו מעל כל השרים ויהיו האחשדרפנים יהבין ליה טעמא ולא יעשו דבר חוץ מדעתו כי בדבר הזה לא יירא מפחד פתאום ומורא לא יעלה על ראשו אך בראותו כי אם כה יעשה יקנאו בו האחשדרפנים והפחות וכל עם הארץ בהשתרר עליהם איש יהודי וגם על המלך יתקוממו על כן להסתיר דבר הקים עמו עוד ב' שיהיו ג' בכרך אחד לבל ירגש כי כל מעיניו בו וכי מן השלשה הכי נכבד וז"א ועלא מנהון סרכין תלתא די דניאל חד מנהון כי אשר מנא תלתא היה בדיל די יהא דניאל חד מנהון ולא יורגש כי ממנו פנה וממנו יתד וזהו די דניאל ולא אמר ודניאל והיה די להון אחשדרפנים יהבין להון טעמא כי בזה ימצא במעמד שלשתן יודע ומבין משכיות לבם ולתקן עותתם ובהתימו לספר כל חלקי העצה בהקמת אחשדרפניא על מלכותא וסרכין תלתא וכו' גלה הכתוב כל אשר בלבבו אשר הביאו לעשות את כל הדברים האלה באומרו ומלכא לא להוי נזיק כי להיותך רך ימשוח מלך יעץ תחבולות בדיל דלא להוא נזיק ככל הכתוב. או יהיה שעור הכתוב על דרך זה ועלא מנהון סרכין תלתא ושמא תאמר הלא גם הם מי יודע אם תהיה ידם במעל לז"א די דניאל חד מנהון וע"כ בהיותו חד מנהון בהיותם יהבין להון טעמא מלכא לא להוי נזיק כאמור. גם תקן בלשונו בל נאמר מה הועיל בתקנתו במה נחשבה מעלת אחשדרפניא אלין ומה יתרון להם בהקים אותם על כל מלכותא אם לא יעשו דבר בלי רשיון סרכין תלתא לזה אמר די להון יהבין להון טעמא לומר כי הטוב בעיניהם יעשו ולית די ימחא אך שיגלו אזן סרכין תלתא לבד ויהון יהבין להון טעמא לתת טוב טעם אל אשר יחפצו לעשות ויעשוהו כי לא סוף דבר רק די מלכא לא להוא נזיק ובהגלות נגלות מעשיהם בטעמם לפני סרכין תלתא די דניאל חד מנהון לא יוכל להתעלם אשר בלבבם באופן די מלכא לא להוי נזיק:

ד

אדין דמאל דנה וכו'. אמר כי דמאל דנא כלומר הלזה אשר הוקם על לאשר יהיה הוא הראש והשמ אנשים אשר היו עמו לא היו כי אם אגב חדא תרתי כי הוא הכל כאשר זמם המלך כן היה כי הוא מתנצח וכו' וזה בין מצד עצמו די רוח יתירא ביה בין על כי גם יד המלך עמו דהוה עשית להקמותיה על כל מלכותא. עזיד יתכן כי הנה מהאמור אשר כל מגמת פני המלך עליו להקימו שהוא על יתרונו על כל האדם במה די מהימן הוא ועל הכל ביתרון דעת החכמה כחכמת אלהין השתכחת ביה אמר כי דניאל דנא כלומר זה הנבחר על שלמות חכמתו הידועה היא שעמדה לו דהוה מתנצח וכו' של קבל די רוח יתירא ביה בגלל הדבר הזה לבד גם כי יקנאו בו לא תעלה חמת סרכיא ואחשדרפניא להעיר קנאה לרודפו עד השברים כי יאמרו מה נרדף לו כי הלא חכמתו עמדה לו די רוח יתירא ביה אך בראיתם די מלכא גם הוא עשית להקמותיה על כל מלכותו אז בערה בם אש קנאתם ולא עצרו כח ויתנו לב לבקש עליו עילה ושחיתה באומרו כי מאת המלך היתה שומה להקימו על כולן וסופו הוכיח על תחלתו וזהו ומלכא עשית וכו' אדין סרכיא וכו' הוו בעין עילה כי אז בקשו רעתו מה שלא עשו כן טרם ראותם די מלכא עשית וכו' ויתכן בכלל הדבר כי תחלה חשבו כי מה' היה לו ויראו לנפשם אך בראותם די מלכא עשית וכו' יחסו הדבר אל בחירת המלך וערבו אל לבם להתקומם עליו:

ה

אדין סרכיא וכו'. הנה דרך המתאנים לדבר סרה על אחד מהיושבים ראשונה במלכות להעבירו משער המלך או למען אשר יצוה יסירו את ראשו הלא יהיה ר ימצאו לו עילה אשר חטא לאדוניו למלך הלז או לזולתו אשר היה לפניו באמרם אליו אל ישית אדוננו את האיש צר ואויב הזה בשער המלך כי לא אמון בו והשמר פן ואל יעשה לך כאשר עשה למלך פלוני אשר מרר בו ויעשה הרע בעיניי וימלט ושתי אלה בקשו ולא מצאו נגד דניאל וראשונה שמו פניהם למצוא מצד מלכותא הוא מצד המלכות הזה וזהו הוו בעין עילה להשכחה לדניאל מצד מלכותא ולא יכולו כי כל עילה ושחיתה לא יכלין להשכחה וגם הסבו פניהם אל הדרך השני הנמצא בו דבר רע כאשר לפני מלכים התיצב ולא נמצא בזה וזהו אומרו וכל שלו ושחיתה לא השתכחת עלוהי וזהו אומרו למעלה לשון עתיד ואומר להשכחה ובסופו נאמר השתכחת לשון עבר:

עוד אפשר כי הם אמרו הלא ראינו די מלכא עשית להקמותיה על כל מלכותא ועל כן אמרו בלבם הנה הטוב טוב הוא למצוא עליו עלה מצד מלכותא מפאת הנוגע אל המלכות כמרד ודומה לו לאמר למלך ראה נא אשר בחרת איש עברי אשר הבאת לנו להשתרר על מלכותא כי באשר הקמותו שם נפל ולא לבד עילה אשר היא מרד מצד מלכותא כי אם גם ושחיתה שהוא דבר יצא ממנו נזק מה לא יכלין להשכחה בהווה או עתיד על פי איזו הכנה וגם מהעבר עד היום ההוא מאז דריוש נצב מלך כל שלו וכו' לא השתכחת עלוהי אין צריך לומר עלה במזיד כי אם גם שלו ושחיתה מה לא נמצא בו:

ו

אדין גבריא וכו'. הנה אומרו דנא יראה שפת יתר וגם מלת די באומרו די לא נהשכח היא יתירה ובלתי צודקת כלל והראוי יאמר לא נהשכח וגם באומרו השכחנא עלוהי ראוי יאמר נהשכח עלוהי בדת אלהיה כי עתיד הוא וגם יהיה מעין האמור בכתוב באומרו לא נהשכח. אמנם דרך הבא לעשות מעשהו במועצות ודעת וראה והנה שני דרכים לפניו האחד נאות וטוב מאד והאחר איננו נכון כמוהו כי אם נכה רגלים אל הדבר ההוא אך הטוב טוב מאד הנה הוא בלתי מזדמן כלל להעשות כעת והאחר מוכן והנו בידו לעשותו אין ספק כי לא ימיש מעשות אשר אנה לידו לעת כזאת להעדר הטוב ממנו והנה הן הם דברי גבריא אלך באמרם די לא נהשכח וכו' להן השכחנא וכו' לומר הלא לפנינו שני דרכים למצא עליו עילה א' מצד מלכותא ב' בדת אלהיה והנה הדרך ישרה שנבור הלא היתה למצא עילה מצד מלכותא כי בזה נבאיש את ריחו בעיני המלך כי נוגע אליו הדבר ויכול נוכל כי אולי לא יתעשת האלהים לו להציל לו כאשר בהחזיקנו דרך אחרת על החזיקו בדת אלהיה כי אז יהי אלהיו עמו וגם המלך לא יחרד לבו על הדבקו בדת משה וישראל אך מה נעשה כי לא יראה ולא ימצא לדניאל דנא כלומר הלזה שאמרנו עולי די מהימן הוא לא נהשכח כל עילה מצד מלכותא אשר זה היה הדרך הטוב והישר והנה איננו אמנם הדרך אשר לא טוב כמוהו הנו בידנו לעשותו וזהו אומרו להן השכחנא עלוהי בדת אל היה כי הדרך השני הזה הוא נקל לעשות כאילו נמצא כבר והוכן והיא העצה אשר דברו בכתובים הבאים וזהו לשון די כלומר כי על דלא נהשכח וכו' נפנה לדרך אחר הבלתי טוב כמוהו:

או אפשר עוד לישב לשון די לא וכו' כלומר כי מה שלא נמצא עליו כל עילה הוא על היותו דניאל דנא שהוא הלזה אשר מהימן הוא אך מטעם זה השכחנא עלוהי בדת אלהא כי מצד נאמנותו ילכד כאשר היה די הימין באלהי ולא סר מהתפלל לכניו ית' נגד גזרת מלך ובו נתפס:

ז

אדין סרכיא וכו' אתיעטו וכו' כען וכו' כל קבל וכו'. ראוי לשום לב אל אומרו הרגישו ויאמר אשר דברו אליו מבלי יספר האספם עליו וגם אומר וכן אמרין ולא אמר ואמרין וגם באומר כל סרכי מלכותא כי ידוע כי מלת כל אינה צודקת על פחות משלשה וזולת דניאל אשר לא היה במעמדם ישארו שני אנשים מסרכי מלכותא וגם מי הכניס בתגר זה סגניא והדבריא ופחותא אשר לא קנאו בו וכן אומרו לקימא קים מלכא ולא אמר לקימא קים ולאסרא אסר ועוד מה זו שאלה בעצה נבערה הזאת כי כל די יבעא בעו וכו' היעשה לו אדם אלהים והלא לא איש אל ישאלו ממנו יתפללו אליו ואם ערבו אל לבם לעשותו אלוה הלא דרכם לא יתכן כי מי זה יהיה אלוה חדש ימים ואחר ישוב כאחד האדם וגם על המלך נפלא מה זה היה שלא חקר ודרש מה זה ועל מה זה רשם כתבא ואסרא אשר התנחם אחרי כן ויתעצב אל לבו על אשר עשה כאשר ראה צרת נפש דניאל:

והנה על דבר טעם העצה היעוצה הזאת שמעתי אומרים כי אין הדבר כי אם היו יהיה סרסור ואמצעי בינם למקום ב"ה ונכון הוא אך עדיין צריך למצוא טוב טעם ודעת מה ראו על ככה לעשות כדבר הזה מזולתו כי לא יעדרו הרבה פתחים למצא עילה לדניאל בדת אלהא ועל מה זה בחרו בדרכם זה אך אמנה אשר חשבתי למשפט כי עשו בערמה להורות אל המלך כי כל ישעם וכל חפץ להחזיק במעוז מלכותו בל ימוט ועל כן יעצו העצה הזאת למען לא יתמהמה להחזיק בידם והוא כי כאשר האב אשר חננו ה' ילדים סביב לשולחנו עם היות שהוא והם משולחן גבוה קא זכו לא יבצר מזון הילדים ניתן להם באמצעות אביהם ובשלומו יהיה להם שלום כי ה' יחנהו לחם לפי הטף למה שהם תחת כנפיו כן הדבר הזה אמרו בלבם במה יודע אפוא איך כל בני המלכות בחרנו הסתופף בצל כנפיו באמת ובתמים אם לא שנשים אותו לאב ופטרון כי על ידו ובהשתלשנותו יבא השפע לנו מאתו ית' כאשר יבא לילדים ע"י אביהם וכל איש ואיש יערוך שלחן שאלתו ובקשתו לפני המלך והוא יהיה לעם מול האלהים לפה לבקש מאתו ית' על ידו תהא סליחתס וימלא את ספקם בכל אשר ישאל איש ואיש וכה יעשו ירח ימים למען תהיה הוראה בהם אל קבלת עול מלכותו עליהם ועל כל הנלוים אליהם בלב שלם והמה בחרו בדרך הזה לגנוב דעת המלך יחשוב מחשבות בשומעו כי כל מעינם בו להקימו תתת אשר הקימם ולא ימחה בידם כאשר נבאר:

והענין כי רגזו וחלו פן ימאן המלך לעשות הדבר תחת א' מארבעה דברים ראשונה כי יאמר כי לא טובה העצה מצד עצמה כי טפלה היא מבלי מלח שנית אם אמור יאמר טוב הדבר אך נועדה יחד לישא וליתן אני ואתם על העצה וטוב טעמה וכאשר נראה נעשה ואם ככה היה עושה היה הדבר מתגלה ומה גם כי איש עצתו הוא דניאל והוא לא כן ידבר שלישית אולי יאמר המלך הלא אין אתכם האיש דניאל דעו נא מה בפיו גם הוא כי מי כמוהו מורה צדק ויועץ למלך או כי יחשוב כי עליו יתלחשו בראותו כי איננו אתם ומה גם כי מן השלשה הכי נכבד ועם השלשה לא בא רביעית כי יאמר המבלעדי אתם נועצים ולא יעשה כן שתתיעצו אתם לבדכם ואני אחתום על היוצא מאתכם ולי אני המלך לא קראתם אך זאת עשו כי גם כי כדבריכם כן הוא כי טוב הדבר ואין צורך להועץ אל תאיצו ואל תחפזו עד אתישב בדבר ביני לבין עצמי ומחר אעשה כדבריכם כי לא טוב הפתאומיות ואם כה יאמר יתגלה אליו התנכלותם ותופר עצתם על כן ראו להתקין יחד כלם על הא' אמרו בלבם הנה דרך שרים רבים הנועצים בדבר מה ויבקשו לאמר למלך אשר נועצו והכלל העולה מביניהם ישלחו מאתם רבים ונכבדים העולים על כלם וגבוהים עליהם לראות מה בפיו גם הוא הטובה היא עצתם אם רעה אך ללכת יחד כלם אל המלך לרמוס חצריו זו מעוט דרך ארץ וכן לא יעשה אמנם האנשים האלה המה ראו כי אם כה יעשה לבלתי לכת יחד כלם אולי ישיב פניהם באומרו כי לא יטעם טעם לשבח בעצה היעוצה הזאת על כן שמו פניהם נגד פניו למען יבוש מהשיב פניהם ריקם ויעשה כדבריהם גם כי לא יערבו לו וזהו אומרו הרגשו על מלכא כי כלם נקבצו באו להתיצב על המלך ובדבר הזה עלתה ארוכת הראשונה ועל שלשה הנותרים הם אמרו שלשה דברים לתקן את הכל בלשון רמיה וזהו אומרו וכן אמרין ליה לומר ראה גם ראה מוצא שפתם ודברי חלקלקותם אשר המה לעומת מערכותם:

(ה) על הא' משלשתם להסתיר עצה פן יועד המלך להועץ עמהם גם שכעת לא ידחה עצתם על התרגשם אמרו אתיעטו וכו' לומר הלא העצה יעוצה היא מאת כל נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם סרכי מלכותא סגניא ופחותא אחשדרפניא הדבריא ומי ישיבנה והוא כי אין דרך המלך בהועצו לעשות דבר שלא ברצון כל בעלי עצה ושרי המלכות כלם ומי יבא אחרי אלה הנזכרים להשיב אמרים כי אלה המה כללו כל שרי המלכות ועל כן התלו בו באמרם אליו כי גם סגניא הדבריא ופחותא נועצו אתם באופן כי אחרי כי העצה נעשתה ואין להשיב עתה לא נשאר לאדונם המלך בלתי אם יקים אסרם לבד וזהו כען מלכא תקים אסרא לומר אין עוד עתה כי אם שבאשר את מלכא תקים אסרא אך לא להשיב אחור העצה ועל האחרת בל יתאנה בדניאל לומר ראו מה בפיו גם הוא אז יבין כי עליו יתלחשו באשר איננו עומד אתם על כן אמר כל סרכי מלכותא למען יעלה על רוחו כי גם יד דניאל עמהם ומה גם באשר כתבנו כי אין לשון כל כולל פחות משלשה ואין שלשה מבלעדו וגם על זה פקחו עיניהם להזכיר סגניא ופחותא והדבריא הבלתי מקנאים בדניאל גם הם בל יתן אל לבו כי מקנאתם בו עשו הדבר ויתנכלו לבלתי הזכירם יחד הנוספים כי אם בין סרכיא ואחשדרפניא העושים במלאכה הכניסו סגניא להסתיר דבר בל יורגש כי סרכיא ואחשדרפניא נוסדו יחד והאחרים כלם הם נוספים עליהם ועל כן שמו המוספין שלא כהלכתן בל ידרוש סמוכין ועל הד' אמרו לקימא קים מלכא לומר פקח עיניך וראה כי לית דין צריך בשש כי למען קיים עליהם את עול מלכותך נעשה הדבר וזהו אומרו לקימא קים מלכא שהוא לקיים קיום המלך בל ימוט וראה נא כי כה מבטנו כי זו היא העצה די כל יבעא בעו וכו' כי אין זה כי אם להורות כי בצל כנפיך יחסו ועל ידך יושפעו מאת סבת הסבות ואין זה כי אם לתתך עליון מלך קיים ונכון:

ט

על כן אל תתמהמה כי אם כען מלכא בלי איחור תקים אסרא ותרשום וכו' ומה גם כי זה פחדו ומוראו כי היה כעת חדש ממש:

י

על כן בגלל כל הדברים האלה לא נטה ימין ושמאל וחתם בטבעת המלך וזהו אומרו כל קבל דנא מלכא דריוש רשם וכו' שאלמלא כן היה חוקר ודורש מה טיבו של דבר זה עד יצא לאור משפטם ותוכן לבותם ולרמוז זה האחרון כי נגע על לבו הוא דבר המלוכה אמר מלכא דריוש רשם וכו' ולא אמר מלכא רשם לומר במה שהוא דריוש הוא מדאה מעם אחר והוא מלך חדש וירא פן ימוט כי זה הכביד עליו מכל יתר הדברים לרשום כתבא גם כי על כלם כאחד פעל ועשה וגם זה אפשר רמז באומרו דנא שהוא על זה האמור בסמוך וגם באומרו מלכא ולא אמר כל קבל דנא רשם וכו' לרמוז על הנוגע אל המלכות:

יא

ודיניאל כדי ידע וכו'. הנה כל רואה זה יאשים את דניאל על מה עשה כדבר הזה ולא לקח לו עצת הנביא ישעיה חבי כמעט רגע עד יעבר זעם ולמה לא נחבא אל הכלים במקום לא תשורנו עין וסתר פנים ישים להתפלל שמה ולא ישים את נפשו מנגד במקום רואים כי הלא יתייחס למסתכן ומאבד עצמו לדעת ומה גם שיראה כי על אשר נודע אליו די רשם כתבא עשה להכעיס כאומרו כדי ידע וכו' על וכו'. והנה לבא אל הביאור נשים לב על אומרו על לביתיה כי הלא אין הכנסו בבית מעיקר הספור ויאמר נא את אשר התפלל זמנין תלתא ביומא וכו' וגם אשר הודיענו שכוין פתיחן ליה לא יראה מצורך הספור וכמו זר נחשב לומר כי משם ראוהו המוצאים אותו בעה בעותיה כי לא נרמז זה בכתוב כלל. אך אמנה אחשוב כי למען הציל את דניאל מליחסו למסתכן לדעת בא הכתוב לגלות אזננו כי היה עם לבבו להסתיר דבר וכן עשה והוא כי אין ספק כי לא יבצר מהאיש דניאל כי חמודות הוא מהתפלל יום יום בעשרה בעשרה מישראל בבית הכנסת אשר לו או בית מדרשו ולא ישב בדד להתפלל בביתו ובחומותיו ואמר ראו נא כי אין על דניאל אשמת דבר אשר לא נעלם מעיני בשר למו כי כה עשה הלא כדי ידע די רשם כתבא השיב רגליו מבוא אל מדרשו או בית תפלתו להתפלל שם בעשרה כי לא יוכל ויאסוף רגליו ובא אל הבית להתפלל וזהו ודניאל כדי ידע וכו' על לביתיה לומר כי דניאל כלו' יחידי שלא כדרכו כאשר ידע בא אל ביתו להסתר שם בחשבו כי מי זה יערב אל לבו לבא אל ביתו לראות אשר יעשה ולהלשינו והוא גדול מכל שרי המלך ולא שוה לו כי בא אל הבית ונשכו הנחש כי האורבים על משמרתם יעמודו וימצאוהו כאשר יספר והנה עדיין לא הטהר בעצם מאשמה זו כי העת ההיא לא עת האסף הביתה מקום יבוקש וימצא ויבקש לו מקום זולתו או יבא חדר בחדר להחבא במטמוני מסתרים במקום בל יעבור על בל יראה ויסתכן לזה אמר וכוין פתיחן לה בעליתיה נגד ירושלם כי בחדרי חדרים אשר יתחבא שם או במקום זולת ביתו לא יזדמן לו כוין פתיחן נגד ירושלם כי אם בעליתי' והוא עיקר גדול בתפלה לכוין נגד שער השמים כנודע ואם יאמר אומר הלא לא כל העתים שוים לדקדק בכל הדקדוקים כאלה לזה אמר עוד שני דברים לומר הנה די לו בואו אל הבית ולא אל בית הועד כי לומר שישנה מקומו אל מקום אחר או יתחבא חדר בחדר להחבא ולא ידקדק בכוין פתיחן ליה עד יראה איך יפול דבר לא כן עשה יען כי לא א' ולא ב' פעמים הוא כי אם זמנין תלתא ביומא ומי יעצור כח לבקש מקומות אשר יתחבא שם זה שלש רגלים יום יום שמא תאמר ומי חייבו בשלשתן ולא יעשה עיקר מהשתים העקריות אשר הן חובה ובשתים לא יכבד עליו להסתר בם כאשר בהיות שלשה פעמים לזה אמר כל קבל די הוה עבד מקדמת דנא לומר כי שלשתן הוה עביד מקדמת דנא כי גם ערבית שהיא רשות כבר קבעה עליו חובה ואין להשיב:

עוד רמז כי לו היה מוסיף עתה על מנהגו הנה יקרא בעצם מסתכן אך הוא לא הוסיף על די הוה עביד וכו' ודי לו הכנסו להתפלל בביתו ולא בבית מועדו אך לומר כי אומרו די הוה עביד וכו' הוא שהיה בא אל הבית להתפלל ולא אל בית תפלה ברבים זה לא יתכן כאמור ועל כל אלה אנו צריכים אל אשר כתבנו כי כמו זר נחשב לפניו יעיזו פניהם לבא אל הבית והעליה כי כן לא יעשה לאיש כמוהו או העולה על רוחו כי גם אם יבואו ירגיש בבואם אל החצר החיצונה או בבואם אל הבית פנימה ויפסיק שאל"כ אין ספק כי כשישים עצמו אפילו בחדרי חדרים אסור זמנין תלתא ביומא מפני מראית העין:

יב

אדין גבריא אלך וכו'. הנה לא יתכן כלם נקבצו באו שעריו עד עליתיה אשר יתפלל שם כי לא זו הדרך ארץ והראוי וגם כי הלא ירגיש דניאל מעליתיה מעת בואם אל החצר החיצונה כי רבים המה ויפסיק מאימת מות שלא יגרע מנחש כרוך על עקבו במקום שדרכו להמית אך יהיה כי המה ראו כי נס מתוך הפחד להתפלל בבית ולא בבית מועדו אז הרגישו עמדו יחדו לראות איכה יעשו בל יוכל להתעלם מעיני בשר נעלם מן העין בל יראה ובל ימצא ותמצא יגיעתם לריק וזהו אדין גבריא וכו' כי אדין בשומעם שעל לביתיה הרגישו לתת דבר ועצה הלום בל יהיה מסתתר בביתו וממעמד' יצא שהשכחו לדניאל מודה ומשבח שהתנכלו אותו למען ילכד במצודתם ולא ימלט כי יעצו תחבולות לשלוח אנשים מרגלים חרש לאמר עד המקום אשר ישתחוה שם לאלהי אמת לעת מצוא זו תפלה באופן בל יורגש או כיוצא בתחבולות כאלה:

יג

באדין קריבו וכו' באדין ענו וכו'. ראוי לשום לב מה זו שאלה הלא אסר רשמת וכו' וילשינו מיד כאשר עם לבבם לומר די דניאל וכו' לא שם עלך מלכא טעם וכו' בלי הקדמת שאלת אשר נעשה פתגם מעשה הרעה וגם נדקדק אומרו על אסר מלכא שהוא יתור ניכר וגם אשר השיב להם כדת מדי וכו' יראה נדרש ללא שאלו וגם בלשון ההלשנה האריכו לשון לבלי צורך באמרם דניאל מן בני גלותא די יהוד וכו' וכן אומר ועל אסרא וכו' מורים כאומרים דבר נוסף על הקודם והוא הוא ולמה יכפל וכן באומר בעה בעותיה מהראוי יאמר מצלא ומודא כמו שאמר למעלה ולא בעה בעותה. והנה לכאורה אפשר הקדימו לשאול הלא אסר רשמת וכו' מדאגה מדבר פן יאמר המלך לו החלו מיד להלשין אותו הלא לא הודיתי כי אם שלא להשיב פניהם אך לא טוב הדבר מצד עצמו היו אהיה לפה בין המלך מלכו של עולם ובין העם כי מי יודע אם אלהי השמים קרוב לשמוע בקול איש מאחד העם כי טוב בעיני ה' הוא משמוע בקול המלך ולמה יגרע האיש ההוא מהיות פיו המדבר אליו יתברך באופן יסתור בנינם למען הציל אותו מידם ע"כ מה עשו להסתיר דבר אז נדברו עם המלך על אסר מלכא כנושאים ונותנים על כתבא ואסרא וזהו ואמרין קדם מלכא על אסר מלכא ואם נדקדק מלת קדם מלכא יתכן כי החלו לדבר אלה נוכח אלה על אסר מלכא בפני המלך ולא עמו ממש להסתיר דבר בל ירגיש המלך כי עצה היתה ביניהם ורעה בלבבם ועל פי דרכם שאול ישאלו לאמר הלא אסר רשמת וכו' למען ישוב שנית המלך לתופו להחזיק בדבר ולא ישוב ממנה כי לא ירגיש כי על דניאל יתלחשו ובשאלם אמר המלך בלבו מה זו שאלה כי לא בסתר נעשה אך חשוב כי לא שאלו רק לדעת אם רשם כתבא בכל חזוקי מדי ופרס ע"כ השיב ואמר כדת מדי ופרס וכו' ואז בשמעם כי שב להחזיק בדבר בל יוכל לשוב אז ענו ואמרו הלשנתם וז"א באדין ענו וכו' שאל"כ מלת באדין מיותרת כי ודאי אז היה ולא מקודם. עור אפשר כי מיראתם פן ידחה המלך העצה היעוצה כי לא טובה היא מצד עצמה כאמור אמרו על אסר מלכא כלומר בלי השקפה על טיב העצה הטובה היא אם רעה רק על אסר מלכא כלומר במה שהוא אסר מלכא כי הלא אסר רשמת וכו' כלומר ואין להשיב ויען המלך להחזיק יותר כדת מדי וכו' כי לא ידע כי אל אשר אהב נוגע הדבר ויתכן רמזו לו באו' על אסר מלכא כלו' על הנוגע אל המלך לרמוז אשר כתבנו למעלה כי בדבר הזה שאתיעטו שרי מלכותא הורו היותם מחזיקים ומקבלים עליהם עול מלכותו ועתה ברמז זה יחזיק במעוזו ועוד כי הלא אסר רשמת גם שלא היה נוגע אליך הדבר כי אם במה שאסר רשמת וכו' ראוי להחזיק בדבר ובראותו כי נוגע אליו אז החזיק ואמר כדת וכו'. עור אפשר באשר נשים לב אל שנוי הלשון כי בבקשם אז מלפניו ירשום כתבא אמרו די כל יבעא בעו וכו' ופה אמרו די כל אנש די יבעא והוא כי אמרו בלבם הלא אם בפתח דברינו נגלה לאמר כי על דניאל היא הלשנתנו כי עבר מצות המלך הלא ישים לב לשזבותיה ויאמר לא על דניאל היה הרשום בכתב באשר הוא יהודי כי לא יתכן יהיה המלך מליץ בינותם ובין האלוה כ"א מול האלהים אשר יעבדו אותם הגוים יהי המלך סרסור ביניהם כי גם המלך את אלהיהם הוא עובד וע"כ אל אלהיו ידרוש או לזולתו מאלהי העמים אלילים אך לא אל אלהי ישראל כי אין לכל העמים חלק ונחלה אתו ית' ואיך יהיה דריוש המדי סרסור בין אלהי ישראל לדניאל ומה גם באשר הוא דניאל די רוח אלהין קדישין ביה הקרב הקרב אל ה' ובמי יחפוץ המלך מלכי המלכים יעתיר אליו וישמעהו זולתו על כן הקדימו לאמר למלך שלא כבאים להלשין רק כמדברים על מעשה שהיה ואמרו על אסר מלכא וכו' לומר על דבר אסר המלך הלא אסר רשמת די כל אנש כלומר האם היה האסר כולל די כל אנש וכו' כלומר בלי השקפה בין יהודאי לארמאי והמלך לתומו כי לא ידע כי על דניאל יתלחשו החזיק בדבר ואמר יציבא מלתא כדת וכו' אז גלו הדבר ואמר די דניאל מן בני גלותא די יהוד וכו' שגם הוא מן יהוד בכלל כל אנש הוא אך אמנה בשעת העצה לא אמרו כי אם די כל יבעא וכו' סתם ולא כל אנוש די יבעא להסתיר דבר פן לב מלך יבין כי מרמה בפיהם לכלול בלשון כולל כל הנכללים בתואר אנש ואולי ישית לב על דניאל אשר מעם אחר הוא על כן אמרו מאן די יבעא סתם עד עת הצורך כעת הזאת כאמור ואז ענו ואמרו הלשנתם בחלקלקות לומר ראה גם ראה מה גבה לבו של האיש הזה כי גם שהוא מן בני גלותא אשר הוא שפל אנשים כי מהעבדים הגולים הוא ואמר די יהוד לומר והלואי היה מחשובי העבדים או מהבינונים כי אם מהבזוים שבגולים אשר המה תחת שאר עבדים כד"א עבדים משלו בנו וכו' אשר נאמר על הגלות ההוא וזהו אומרו מן בני גלותא די יהוד גם המתיקו בפיהם רעה לאמר ראה נא זדון לבו להרים יד במלך כי לא שם עלך מלכא טעם כי לא יחשיב את המלך והוא אשר כתבנו כי העצה היעוצה ההיא ענינה נוגע אל שררת המלכות וקבלה מלכותו עליהם באמת ובתמים ועל זה אמרו לא שם עלך מלכא טעם ולא עוד כי אם גם שלא היה נוגע אליך הדבר היה ראוי לא יעבור במה שאתה על החתום וזהו אומרו ועל אסרא די רשמת ובזה לא יהיה כפל ענין אומר ועל אסרא על אומר לא שם וכו' ומי יתן והיה גורע מהנהוג אליו יום יום רק זמנין תלתא ביומא כמנהגו הטוב בכל יום תמיד ולא אמרו מצלא ומודא קדם אלהא כאמור למעלה פן יאמר המלך הלא אסר די רשמנא הוא די כל יבעא בעו שהוא שאלה ובקשה מן כל אלה ואנש ענוש יענש אך לא שבח והודאה ובכן תחת זאת לא יומת דניאל על היותו מצלא ומודה כי יהיה שבח והודאה על כן התנכלו לאמר בעה בעותה כלשון כתבא די רשים והיה מקום לומר כי גם דניאל נשמר מזה ולא היה שואל צרכיו כי אם משבח ומודה כאומר ומצלי ומודה אך הדרך הכתוב הוא נכון מבלתי נאמר ששנה סדר תפלה ומה גם כי בלשון מצלא הוא הכל אך המלשינים האלה לבלתי יתאנה המלך תפשו לשון העצה וכתבא די רשים ולהגדיל המדורה לא אמרו בעה בעותא כי אם בעותיה כלומר שואל שאלתו המיוחדת אליו במה שהוא מן בני גלותא די יהוד כנזכר בדבריהם שהוא ליגאל ולהשחרר על כל גוים ומה גם על אשר שעבדו בהם והוא אבדן המלך המושל בהם:

טו

אדין מלכא כדי וכו' באדין גבריא וכו' באדין מלכא וכו'. הנה אומרו שם בל וכו' כמו זר נחשב מה מקום הצלה בדבר הזה אחרי היות כדת מדי ופרס די לא תעדא וגם כופלו לומר לשזבותיה ואחרי כן להצלותיה והל"ל ועל דניאל שם בל והוא עד מעלי שמשא משתרר לשזבותיה וכן מה שנוי הלשונות משזבא להצלה ומה בין זה לזה ועוד באומרו גבריא אלך הרגישו וכו' דע מלכא די דת למדי וכו' כי מי לא ידע בכל אלה כי כן דת מדי ופרס ומה גם לומר דע כמחדשים אשר לא ידע והלא זה דברו מאז באומרו יציבא מלתא כדת מדי ופרס וכו' וכן בדבר המלך לדניאל אלהא די אנתה וכו' מה ענין אומרו די אנתה שלח וכו':

אך לבא אל הביאור נשים פנינו אל שנוי הלשון כי למעלה נאמר דת מדי ופרס די לא תעדא ואחר כך נאמר די למדי ופרס די לא להשניה:

אמנם המלך שמע ותרגז בטנו לקול צללו אזניו על דמאל אשר אהב ואז שם כל מעיניו בו להציל אותו מידם בכל מאמצי כח ולא שוה לו והוא כי אין ספק שזבותא הוא גדר גדול מהצלה שהיא הצלה החלטית אך לשון הצלה יצדק גם בהצלה פורתא גם שלא תהיה לגמרי כי אם להקל או לשנות מאשר נגזר או לדחות השעה כעת הצלה תקרא כי ע"כ ההפרשה תקרא ההצלה כדייא אשר הציל מאבינו ואצלתי מן הרוח והצלתי צמרי ופשתי וכהנה רבים. והנה המלך הזה ראשונה נתן אל לבו לשזבותיה מכל וכל וע"כ שם בל לשום תאנות כענין אשר הזכרנו למעלה לאמר באשר הוא יהודי ולא היתה העצה להיות המלך אמצעי וסרסור כי אם בין אלהי העמים ובינם אך בין ישראל לאלהיהם כי אין למלך חלק ונחלה עמו או על כי דניאל איננו כשאר העם כי הלא רוח קדישין ביה ולא איש הוא יבעא בעותיה על יד זולתו ועל איש כמוהו לא עלה על לבם להתיעץ וזהו אומרו ועל דניאל שם בל כלומר במה שהוא דניאל היה שם בל כי לא איש הוא כיתר עם הארץ או גם מהבחינה הא' באשר הוא יהודי והנה תואנה זו תפסיק לשזבותיה בהחלט וזהו לשזבותיה אך כאשר לא שוה לו מהטעמים שהזכרנו למעלה אשר המה שללו תואנות אלה בדבריהם אליו כי על כן מה עשה בחר ברע במיעוטו ופנה אל דרך אחרת להשתדל לדחות השעה או שלא במשפט מות ישפטוהו ותהא לו הצלה פורתא כעת וזהו ועד מעלי שמשא הוה משתדר להצלותיה ואולי גם מתחלה החל לשום בל לשזבותיה לגמרי גם כי ידע לא יסכון לו כי אמר אולי בהתחילי בגדולה וימאנו בה יבושו מלמאן בקטנה בהצלה מה וטעם המלך היה כי הן אמת כי דת למדי ופרס די לא תעדא כדבר המלך עצמו אליהם למעלה אך אמר לא אצוה תעדא ותוסר הגזרה כי אם תשתנה לבד או לדחות השעה או לשנות הגזרה ממות ליסורין או כיוצא בדברים אלו ועל כן מצא המלך אל לבו להפציר עד מעלי שמשא דהוה משתדר להצלותיה:

טז

על כן מה עשו הרגישו על מלכא ואמרו הלא כאשר דמית לא כן הוא כי היה עם לבבך לאמר כי דת מדי ופרס הוא די לא תעדא ותוסר אך אפשר לשנותה ועל כן שמת לבך לשנותה לא כן הוא כי דע מלכא כי דת למדי ופרס אינו די לא תעדא כי אם דלא להשניה שלא תשתנה כלל.

(טז) באדין מלכא בראות כי לא מצא עזר כנגדו ולא יכול להתאפק לכל הנצבים עליו אמר והיתיו כי מחמלתו עליו לא אמר למרמא רק להביאו והם מעצמם השליכוהו וזהו ורמו לגבא וכו' וענה ואמר לדניאל אלהך די אנתה פלח ליה וכו' הורה כי טוב לבו עם אלהי ישראל ועם עושי רצונו והיו דבריו מעין הנאמר במד' חזית שאמר מיכאל לפני הקב"ה בענין אחשורוש על פסוק ישנו עם אחד וכו' שהיה המן אומר דתיהם שונות מכל עם חדא לז' יומין שבתא חד לתלתין יומין ריש ירחא בניסן פסחא בסיון עצרתא בתשרי ריש שתא וצומא רבא וחגא דמטללתא וכו' וכל מה שהיה המן מקטרג את ישראל מלמטה היה מיכאל מלמד סניגוריא מלמעלה אמר לפניו רבונו של עולם אין בניך מתקטרגין לא על שעבדו עבודה זרה ולא על שגלו עריות ולא על ששפכו דמים אלא על שהם משמרים דתותיך אמר לו הקב"ה חייך לא שבקיה ולא אשבוק ע"כ. הנה כי בדבר שקטרגו עליהם היא שעמדה להם כדברי מיכאל שר ישראל והן זאת היתה בלב המלך הלז באומרו אלהא די אנתה פלח ליה בתדירא וכו' והוא כאשר ידענו מרבותינו ז"ל כי התפלה תקרא עבודה ושעלה נאמר ועבדתם את ה' אלהיכם וכו' ועבודה בלשון ארמי הוא פולחנא כנודע ובכן היו דבריו אלה לומר הנה השוטנים בך קטרגו עליך תחת אשר עבדת את ה' אלהיך בתדירא שהתפללת תמיד אפילו ביומין תלתין של גזרת מלך ואני אומר כי אדרבה היא שתעמוד לך כי בזכות די אנתה פלח ליה בתדירא אפילו ביומין תלתין אלה בשכר זאת הוא ישזבינך כי לא קטרגו עליך על עברך מצות ה' כי אם תחת אשר עבדת אותו ית':

יח

והיתית אבן חדה וכו'. הנה זה מורה באצבע אשר כתבנו למעלה על ויכוח חנניה וחביריו עם נ"נ באומרו ומאן הוא אלה די ישזבינכון מן ידי כי יש לאל יד צדיק בצדקתו להיות מוראו וחתיתו על כל חית השדה ולא יירא מארי נוהם ודוב שוקק אך הדבר הקשה להנצל הוא מזרוע רשע ורע כי עשה יעשה ואין מכלים באשר הוא יתברך נתן בו בחירה ורצון לכל אשר יחפוץ יטה ובכן אמר בלבו דריוש המלך הלא מן האריות קל הוא על פניהם תפול מוראו וחתיתו בל יגעו בו אך דאג פן מאת השרים הצרים אותו ישולח בו משלחת מלאכי רעים לפגוע בו כי ידו אבן בו וכיוצא בזה ואם תהי ידם בו אולי לא יתעשת האלהים לו להצילו מידם לבלתי בטל בחירתם ע"כ חתמה בעזקתיה לא יפתח וזהו די לא תשנא צבו שלא תשנא צביונם כי עד כה נועצו שרי המלך להניחו ביד אריותא ולא תהי ידם בו ועתה ישנו להיות עליו משלוח ידם ויקרנו אסון על כן חתמה בעזקתיה:

יט

אדין אזל מלכא להיכליה וכו' באדין מלכא וכו'. הנה אשר יודיענו שהלך אל היכלו אין לנו בו חפץ ויודיענו את אשר התענה מדאגה מדבר דניאל כי בת טות ולא לכתו אל היכלו כי נודע הוא ואין מועיל בהודעתו ועוד כי אחרי אומרו ובת טות קל וחומר הוא שלא יצוה לנצח בנגינות לפניו לשורר בשירים על לב רע ובכן מה צורך אומרו ודחון לא הנעיל וכו':

והנה אמרו רבותינו זכרם לברכה כי יחזקאל הנביא הובא שמה הבורה בלילה על ידי מלאך בסעודה ראויה ויאכלו גם שניהם. ויתכן נבא בזה אל ביאור אומרו אזל מלכא להיכליה לרמוז ולומר ראה נא כי דריוש עם היותו מלכא וגם בא אל היכלו אשר לא יבצר משם מעדני מלך ואעפ"כ בת טות והכוונה לומר המלך הוא אשר גם בבואו אל מקום מוכן לאכול שם לא אכל כלום אך זולתו אשר לא הלך אל מקום יוכן לאכול שם לחם לא בת טות כי אם אכול אכל ואין זה כי אם דניאל כי גם בהשארו בבור במעונות אריות לא חסר לו ה' שם בר ולחם ומזון וגם היה אפשר לומר דאזל יחידי עד היכלו ולא חפץ בלוית שריו וחילו והראשון נכון ואמר ודחון וכו' הוה כי דרך המלך לשמוע בקול שרים וקול שרות או כי בוחר הוא בשירי זמרה להשתעשע בהם או לתת שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו כאשר תדד שנתו מעיניו אמר כי אין צורך לומר שדחון לא הנעיל לששון ולשמחה ולהניס יגון ואנחה כי אם גם להפיל חבלי שינה על עיניו לא בחר באלה במה שהן דחון משמחי לב וזהו ודחון לא הנעיל קדמוהי שהוא במה שהן דחון עם היות ששנתיה נדת עלוהי:

והנה דרך אשר נדדה שנתו מעיניו מערב עד בקר כי באשמורת הבקר תפול עליו שינה וינוח מנהמת לבו על שנדדה שנתו מאז שכב אמר ראה גם ראה אשר גדל צערו על דניאל כי גם כי שנתיה נדת עלוהי והיה ראוי ומה גם למלך כמוהו לנוח על משכבו באשמורת הבקר בנפול תרדמה על אנשים אשר יעורו משנתם מהנשף עד אשמורת הקיצונה והוא לא כן עשה כי אם גם בעת ההיא לא שכב לבו מצרת דמאל ויקם בטרם בקר לדעת את שלום דניאל ומה יעשה בו וזהו אומרו ושנתיה נדת עלוהי אדין מלכא בשפרפרא יקום בנגהא וכו' כי עם ששנתיה נדת עלוהי קם בשפרפרא כי נגע עד לבו צרת דניאל:

כא

וכמקרבה לגבא וכו'. הנה מהראוי יקראהו בשמו פעם ושתים ואם יענה מתוך הבור אז ידע כי עודנו חי ומאז יחל להפליג עמו בדברים אך בהיותו מסתפק ולא יאמין בחייו כאומרו היכיל לשזבותך למה יעתיר עליו דבריו באומרו דניאל עבד אלהא חיא אלהך די אנתה פלח וכו' טרם ידע אשר הוא חי שם וגם אומרו הן אריותא הוא מיותר כי ממי ירא בעת ההיא זולתם ועוד שהלא הוא האומר אליו למעלה אלהך די אנתה פלח ליה בתדירא הוא ישזבינך מורה כלא היה המלך מסכל יכלתו יתב' ואיך יאמר עתה היכיל לשזבותך כמספק ביכלתו גם אם נאמר כי אומרו למעלה הוא ישזבינך היה דרך ברכה ולא כמחזיק שכן יהיה אעפ"כ לו היה מסתפק ביכלתו היתה ברכתו לבטלה וגם לשון השאלה היכיל לשזבותך מורה כמדבר עם חבירו אשר לא יסתפק במציאותו ודבריו מורים הסתפקו אם אדם אין לדבר בו ועוד באומרו אדין דניאל עם מלכא מלל כי בהשיב לו ודאי שאז עם מלכא מלל ומהראוי יאמר ענה דניאל ואמר מלכא לעלמין וכו' ועוד באומרו אלהי שלח מלאכיה וכו' מה צורך ספרו איך היתה הצלתו ויאמר נא כי הצילו ולא ששלח מלאכיה וגם שסגר פיהם וגם אומרו ולא חבלוני הוא מיותר אחרי אומרו וסגר פום אריותא ועוד שמורה כמשבח עצמו באומרו די קדמוהי זכו השתכחת:

והנה אפשר לומר כי מיראת דניאל בל תהי בו יד צריו ואויביו בראותם כי עודנו חי ופן יוכלו לו כי בעלי בחירה המה כאשר כתבנו כי על כן היתה שימת אבן חדא וחתמה מלכא בעזקתיה ולכן כי יקראהו איש לא יענה את הקטן ואת הגדול כ"א אל המלך לבדו כי בו בטח לבו ע"כ אמר המלך בלבו אם אקרא דניאל דניאל טרם אפליג לדבר עמו אולי לא יענה כי יחשוב כי הקול קול איש צר ואויב מהצרים אותו וגם כי יראה לו כי קול המלך הוא לא יתחזק לפניו בקלות עד ירבה לדבר דברים רבים ובהמשך דבריו יכיר בעצם אדם הדובר בו מי הוא על כן למען יכירנו ולא יחטיא לא קרא דניאל דניאל טרם יפליג כי אם מיד הרבה לדבר דברים רבים באומרו דניאל עבד אלהא וכו' עד סוף הפסוק כי ברוב דברים לא יחדל מהכיר טביעות הקול וגם זעק בקל עציב כי יודע דניאל כי אין מתעצב אל לבו עליו זולתו שלישית באמור אליו הדברים אשר דבר לו פה אל פה בהשליכם אותו הבורא אלהא די אנתה פלח וכו' כי בשלש אלה ידע עם לבבו כי הוא המלך ולא אחר על כן אדין דניאל עם מלכא מליל כלומר אדין בראותו הסימנין האלה עם מלכא מליל כי בלעדם לא היה דובר בו מדאגה מדבר לשון רמיה:

עוד אפשר כי אין ספק לא נעלם מהמלך גבורות ה' כי משזיב ומציל הוא ית' ומה גם כאשר נתפרסם ע"י חנניה וחביריו בימי נבוכדנצר לעיני עממיא אמיא ולישניא ולא נעלם מדריוש המלך אך שאלתו ובקשתו לדעת אם היתה ההצלה מפאת חסדו יתב' או מפאת זכות דניאל במה שהוא פלח ליה בתדירא כי תפלתו עמדה לו אשר שם נפשו מנגד והוא מצלא ומודה זמנין תלתא ביומא כי הימין באלהיה והוא כי נסתפק המלך אם אשר פלח את ה' בתדירא שעבדו בתפלה תדיר לזכות נחשב לדניאל על שלא הסיר תפלתו לפניו יתב' גם בשלשים יום של גזרת מלך או תהי להפך כי לא לזכות יחשב לו כי אם לחובה על הסתכנו או על עוברו פי מלך כי חפץ ה' נעבוד את המלך המושל עלינו ונחלוק לו כבוד ולא נמרה את פיו כנודע ואם כן היה לא תהיה הצלתו כי אם על ידי חסד אל לבד ואם יאמר איש במה יודע אפוא מי עשה את הדבר הזה חסד אל או צדקת דמאל הנה הוא כי אם אין בזכותו די מלט נפשו כי אם בחסד אלהים הנה יגדל חסדו יתברך עמו באשר תהיה לו נפשו לשלל גם כי לא יבצר ממנו איזו חבלה או איזה נזק אשר יתרגש לאשר בין אריות ירבץ כי הלא אשר התחזק בתפלתו ביומין תלתין לא לזכות תחשב לו אך אם הוא לו לזכות ועמדה לו זכותו יתר על חסד אל אז לא לבד תנתן לו נפשו כי אם גם כל מום לא יהיה בו וזהו אומרו דמאל עבד אלהא חיא כלומר ידעתי גם ידעתי כי עבד אלהים חיים אתה אשר כח בו להיות משזיב ומציל אך שאלתי ובקשתי היא אם אלהך די אנתה פלח ליה בתדירא וכו' כלומר במה שאתה עובד ומתפלל לפניו בתדירא אף בשלשים יום של גזרת מלך היכיל בזכות זה לשזבותך ולא הספיק לעכב אשר הסתכנת ולא שמרת פי מלך אשר מצוה על הגולים מישראל לחלוק כבוד למלכם כנודע וזהו אומרו היכיל כלומר היכיל ולא עיכב מדת הדין ולרמוז שאם כך היה כל חבל לא יהיה בו אמר מן אריותא כלומר מכל המתרגש לבא על ידן. או יאמר לשון היכיל כי במה שהוא יתב' חפץ חסד ומרבה להיטיב יתייחס המצא זכות לקבל טובה מאתו ית' לנותן יכולת כביכול כענין אמרם ז"ל שצדיקים כביכול מוסיפין כח למעלה ובהפכם מתישין כנודע וטרם הגד מענה דניאל אמר אדין דניאל עם מלכא מלל והוא כי מדברי המלך כאשר בארנו יראה כי ידע בלי ספק כי חי היה ולא שאל רק אם זכותו עמדה לו ויגדל שלומו להנצל מכל נזק והיה מקום לאמר כי לא נתאמת אליו היותו חי כי אם שאין ספק קרא לו בשמו תחלה ויענהו ואחרי כן שב ויאמר לו דניאל עבד אלהא וכו' אלא שלא נזכר בכתוב קוראו אותו מתחלה כי מאליו יודע כי כן הוא דרך אנשים לקרא תחלה את המסופק אם הוא שם ואחרי כן ידברו עמו על כן אמר כי לא כן היה כי אדין דמאל עם מלכא מלל ולא מקודם לכן ועם כל זה לא נסתפק המלך בדבר כי כבר נתפרסם יכלתו והשגחתו יתב' לפני כל יודעי דעת מימות נבוכדנצר:

כג

ואז דניאל בענותנותו אחז צדיק דרך צדיקים וקדושים לבלתי החזיק טובה לעצמם בלתי לה' לבדו וענה ואמר אלהי שלח וכו' כלומר במה שהוא אלהי לא בצדקתי וגם אשר ייחסת ההצלה אליו ית' אודיעך כי אין צורך אליו יעשה בעצמו כי אם אחד ממלאכיו יספיק וזהו שלח מלאכיה או להקטין זכותו אמר שלא היה כדאי יעשה לו על ידי עצמו כי אם על ידי מלאכו והיתה ההצלה שסגר פום אריותא לומר אם היה רב זכותי לא היה צורך יסגיר פום אריות לשלא יחבלוני כי גם בהיות פיותיהם פתוחים לרוחה הלא תהיה מוראי וחתיתי עליהם ליראה אותי אך להעדר זכותי הוצרך מצד חסד אלהים לסגור פום אריותא כי לולא זה בבחירתם אכלוני הממוני ואף גם שה' עשה למען צדקו לא לבד הציל ממות נפשי כ"א גם לא חבלוני כלומר חבלה ומום ושמא תאמר א"כ יראה כי בצדקתך נצלת שעל כן לא חבלוך על כן אמר כל קבל די קדמוהי זכו השתכחת בי כלומר עיקר הציל ממות נפשו אליו יתברך יתייחס כנרמז אך התוספת טובה הזה שלא חבלוני הוא על זכות מה שמן קדמוהי זכו השתכחת בי והנה כל זה דבר בענותנותו אך הכתוב העיד אחרי כן כי אשר הוסק מן גבא ולא מת שם וגם מה שוכל חבל לא השתכחת ביה הכל היה על די הימין באלהא שהוא על די פלח ליה בתדירא גם כעת גזרת מלך בעת ההיא ושמא יאמר המלך הלא גם אלהיך יענישך על עברך מצותי במה שאתה תחת ידי לזה אמר ואף קדימך מלכא חבלא לא עבדת כי הלא בעיניך חטאתי כי אם בעיני העומדים לפניך כאמור למעלה:

עוד יתכן באומרו אדין דניאל עם מלכא מלל וכו' והוא כי הטעם אשר היה המלך אומר בלבו אולי חטא על הנפש דניאל בעוברו גזרת מלך וכן לא יעשה כי הלא ראינו צוה הוא ית' את מרע"ה יחלוק כבוד לפרעה ולא היה דוחה סברא זו בפני צדדים אחרים הנמצאים נגד זה כאמור למעלה היה בראותו כי בעת נחתם גזר דין לפני המלך להשליכו הבורה עמד ולא ענה דבר מטוב עד רע משא"כ דרך הנענשים לפני מלך ושרים להתנצל בכל מאמצי כח אולי יוכלו הועיל אך הורה כי ראה כי כלתה אליו הרעה ומן השמים יוכיחו על לא שמר פי מלך ועל דברת גזרתו אך לא זו הדרך האמתי כי אם עשה בחכמה לבלתי השחית דבריו הנעימים כי ראה בל יוכל המלך להתאפק לכל הנצבים על נפשו לקחתה אך עתה שכבר נצול אז אם המלך דבר רז"א אדין דניאל וכו' לומר אדין שנצול עם מלכא מלל כי אז ערב אל לבו לדבר דבריו אל המלך לאמר אלהי וכו' ואף קדמך מלכא חבלה לא עבדת ולא אמרו מאז העלוהו לידון בשער המלך גם כי מהראוי היה לאומרו טרם יתרמא לגבא אולי ימלט נפשו אך עשה כפי השעה וזהו אומרו אדין כלומר אדין כפי העת ולא מקודם וע"פ זה יאמר אלהי שלח מלאכיה לומר אלהי הוא בעל יכולת וסגר פום אריותא מה שאתה לא יכולת לסגור פי הקמים עלי לרעה והיה זה על די קדמוהי זכו השתכחת לי משא"כ לפניך ובית דינך שלא נמצא לי זכות להנצל ולא אאשים אותך כי גם קדמך מלכא עם שלא מצאת לי זכות לפחות קדמך ובעיניך לא עשיתי חבלה שתאנה אלי רעה וזה אומרו ואף קדמך מלכא חבלה לא עבדת. עוד יתכן לפרש באומר מן אריותא לומר האם יכיל להצלותך מהם כלומר עודם האריות בחיים אז הוצרך להמיתם בל ימשלו בך והשיב כי סגר פיהם ולא המיתם ומלבד סגור פיהם גם מנעם שגם בשאר אברים זולת הפה לא חבלוהו וזהו ולא חבלוני מה שסגר פיהם בל ימיתוני היה על די מן קדמוהי זכו השתכחת לי ומה שגם לא חבלוני היה על כי גם קדמך חבולה לא עבדת:

כד

באדין מלכא וכו' די הימין באלהיה מפורש למעלה:

כה

ואמר מלכא והיתיו וכו'. הורה איך אין הקב"ה מקפח שכר שום בריה כי תחת אשר מנעם מבוא בדם נפש דניאל כי סגר אלהים בעד פיהם כנגד זה נתן ה' בלב מלך ואמר להיתיה לכל די אכלו קרצוהי ונשיהם וטפם למאכל לאריות ההם נפשות רבות תחת נפש האיש דניאל על דרך אמרם רז"ל שבשכר שלבני ישראל לא יחרץ כלב לשונו נתן להם שכרם להשליך כל נבלה לכלבים שנאמר לכלב תשליכון אותו ואפשר האשים את המלשינים מליועצים למה שהם התנכלו בהלשנתם בחלק שפתם להדיח כל טוב טעם ופתחון פה מהמלך להצילו ככל הכתוב למעלה באופן לא מצא המלך מקום לנטות ימין ושמאל להליץ עליו על כן עליהם שפך כאש חמתו ומה' היתה שומה להטות לב המלך לעשות כדבר הזה כאמור ומהחלו בלשון גוב ויצא בלשון גבא יתכן שהיה בור עמוק ורחב למטה והוא הנקרא גבא ולמעלה הימנו היה נמשך מזה כבור צר וההוא יקרא גוב ואל הגוב היו משליכים וממנו יפול הנופל לגבא וזהו אומרו ולגוב אריותא רמז שהוא במקום העליון וטרם השתלשלם עד ארעית הגבא שליטו בהון אריותא וכו':

כז

מן קדמי וכו'. הנה אין ספק כי הגוים ע"א אין טובתם שלמה שלא צוה יבטלו עממיא אמיא וכו' עבודתם אשר המה להם לאלהים גם כי המה לא אלהים אך יסד המלך יעשו כמעשה הכותיים שנאמר בהם את ה' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים וזהו אומרו להון זאעין ודחלין מן קדם אלהיה די דניאל שאת ה' היו יראים אך את אלהיהם יהיו עובדים ובתורתם ידבקו ובכל מצותיהם ונימוסיהם ילכו:

והנה כל אלהי העמים אשר ישתחוו להם שלשה המה למיניהם יש כורעים ומשתחוים לאלהי דהבא וכספא פרזלא ונחשא אעא ואבנא ודומיהם אשר אין רוח חיים באפם אך המה כמתי עולם. למעלה מהם יש המשתחוים אל הגנות לשמש או לירח או לכל צבא השמים בעלי תנועה וחיות ובכלל סוג זה כל נפש חיה כמשתחוים אל אחד מבני אדם כאותם שנעשו אלוהות ויעבדום או את בל בבבל שהיה נחש בריח וכיוצא מיתר בעלי חיים הנעבדים. למעלה מהם מלאכי עליון בפרט השרים של שבעים אומות אשר חלק להם שיש עובדים אל שר האומה אשר השעה משחקת לה בעת השר שלה עליון על כל גויי הארץ:

וכנגד שלש אלה בא לומר כי טוב להודות לה' מלכל א' מאלה כי לא כצורנו צורם. וכנגד הסוג הראשון אשר המה כמתי עולם אמר די הוא אלהא חיא כי לא כאלה חלק אלהי דניאל כי הוא אלהים חיים ולשמא יאמרו הגוים כי גם המה יעבדו את בעלי חיות כסוג הב' על כן כנגד הסוג השני אמר וקים לעלמין ואיננו חלילה ככל אשר נשמת רוח חיים באפיו כבעלי חיים או כשמש וכירח או כל צבא השמים ככוכבים ומזלות אשר אינם קימים לעלמין כי שמים כעשן נמלחו ונגולו כספר השמים ושמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם וחפרה הלבנה ובושה החמה. הסוג השלישי להשתחוות לשרי מעלה המושלים על גוי או ממלכה ונשפע על ידו שפע וכל טוב אמר כי גם זה הבל לפניו ית' כי מלכותו ית' די לא תתחבל אך מלכות אחד מהשרים כמה פעמים עודנו באבו יקטף כי יפקוד ה' על צבא המרום במרום ויפילהו ארץ יגיעהו עד עפר ואחרי כן כל אדם ימשוך בחכה אשר בצלו יחיו מה שאין כן במלכותו יתב' די לא תתחבל לעולם ועד ואל נא תאמרו כי גם שהוא מלך עולם ועד לא תהיה שלטנותו על מלכי האדמה לדרים עליה כי אם בעת עשות ישראל רצונו אשר יתייחדו לו לעם והוא הם לאלהים אך בהעוותם ויתנם ביד שוסים כיום גלות הארץ אז עזב ה' את הארץ ביד שרי עם ועם אשר בשמים ממעל ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע באופן כי לשרי צבאות העמים נתנה הארץ וא"כ טוב בעיניכם להשתחוות ולזבוח אל שר מלכות המולך על הארץ כל עוד יהיו ישראל ביד אויביהם עד סוף כל הדורות כאשר יקים אלה שמיא מלכותא די לעלמין לא תתחבל על כן אמר ושלטניה עד סופא לומר לא כן הדבר כי אם שלטנותו עד סופא הלא הוא עד עת בוא מלכותא די לעלמין לא תתחבל שהוא בסוף יומיא אין שולטנותו פוסקת ומה גם אחרי כן ואם כי אליו יאתה להון זאעין ודחלין ולא לזולתו גם בימים האלה אשר אין מלך לישראל:

כח

והראיה כי גם עתה שגלו ישראל שלטנותו הווה תמיד כי הנה הוא משזיב ומציל ועביד אתין כלומר בימים האלה וראיה מוחשת די שזיב כעת לדניאל וכו':

וביאור הכתוב הוא כאשר כתבנו למעלה כי לשון שזבא היא יתירה מלשון הצלה ואמר כי הוא יתברך משזיב כלומר מן המות ומציל גם משאר נזקין המסתעפים ככתוב למעלה כי לא לבד נותרה בו נשמה כי אם גם כל חבל לא השתכחת ביה ולא עוד אלא ועביד אתין ותמהין וכו' לומר שלא היתה ההצלה להגן בעדו בל יפול בשחת עשו וברשת זו טמנו לו שלא יבא לידי השלכה בגוב אריות כ"א כך היה הן אמת שהיה ניכר היותו יתב' משזיב ומציל אך לא היותו עביד אתין ותמהין בשמיא ובארעא כאשר עתה בהיותו כבר ביד אריותא ומשם הצילו ה' והוא כי מלבד תועלת התנצל הצדיק אשר הגין בעדו יש פלא ותימה גדול באשר סגר פום אריותא ולא חבלוהו והנה אין ספק כי כל הדברים התחתונים יש להם כח עליון שיונקים ממנו כנודע ואפילו כל עשב ועשב כמ"ש ז"ל שאין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל מלמעלה וכו' ומה גם הב"ח כל מין ומין לפי גדרו וערכו הטמא והטהור וכל כח העליון חפץ בתועלת הנשפע על ידו כאמרם ז"ל על הים שקבל שרו של ים לפני הקב"ה על שפלט הים החוצה את המצרים והוצרך הוא יתב' לפרוע לו בימי סיסרא כי נחל קישון גרפם והוליכם לים הגדול וכן כל דבר שמשתנה טבעו אשר הטביע בו הוא יתברך במעשה בראשית בעשותו יתב' נס ופלא מרגיש הכנעת הכח המיוחד מאתו יתב' להשפיע ולהמשיך בו הטבע ההוא כי על כן הוצרכו רז"ל לומר בב"ר פ"ה כי תנאי התנה הב"ה במעשה בראשית על כל מה שנברא שנאמר וכל צבאם צויתי צויתי את הים שיהא נקרע לפני ישראל צויתי את השמים ואת הארץ שישתקו לפני עשה שנאמר האזינו וכו' צויתי את העורבים שיכלכלו וכו' צויתי את האור שלא יזיק לחנניה וכו' צויתי את האריות שלא יזיקו את דניאל וכו'. הנה שאע"פ שמלאך בא להציל את חנניה וחבריו מן האור כד"א ורוה די רביעאה דמה וכו' וגם לדניאל שנא' שלח מלאכיה וסגר פום אריותא אע"פ כן הוצרך תנאי יתנה הוא יתב' במעשה בראשית והוא מהטעם האמור בלי ספק כמבואר אצלנו המאמר במקומו נמצא כי בהעשות פלא מתמיה כזה להסיר טבע האריה מלטרוף כדרכו הוא אות הכנע בשמים כח אשר ממנו יינק באופן שהתימה הנראית למטה הוא מורה אות הנעשה למעלה וזהו אומרו ועבד אתין ותמהין ופירש באומרו בשמיא ובארעא כי אומרו אתין חוזר אל שמיא האמור ואומרו ותמהין חוזר אל ארעא כי מהתמהין המתמיהין למטה יודע האתין אשר למעלה בשמים וכל זה נודע ונתגלה במה די שזיב לדניאל מן יד אריותא כי גם בהיותו נמסר בידיהם עבד הוא יתב' תמהין בארעא שלא שלטו בו אריותא בהיותם רעבים וגם אתין בשמיא שנודע בזה אות שהיה בכח העליון שעל ידו נשפעים מן אריותא אשר בארץ המה כי שדד הוא יתב' בלילה ההוא אותו הכח אשר הוא בשמיא ובאומרו די שזיב לדניאל הורה מה שכתבנו למעלה כי שולטניה יתב' עד סופא כי גם בהעוותם וינתנו ישראל ביד אויביהם כיום ההוא שזיב את דניאל ומה גם בשוב המלכות לישראל עמו וגם אומרו ומשזיב ומציל שהוא שזבת מן המות וגם הצלת שאר מיני נזקין וחבלות המתרגשות רמז הראשון באומרו די שזיב והשני באומרו מן יד שלא אמר מן אריותא לרמוז שהצילו מכל משלוח יד האריות וגם רמז באומרו לדניאל כי לא על ידי שום סבה טבעית לא אכלוהו כי הלא את המלשינים אכלו כרגע וזהו די שזיב לדניאל כלומר ולא את זולתו אשר הושלכו שמה כמוהו:

כט

ודניאל דנא וכו'. אמר כי דניאל הלז אשר שרה עם אנשים ויוכל ותנצל נפשו והקמים עליו לרעה חיות רעות אכלום וכל גרמיהון הדיקו כי מזה היה מקום להגדיל מדורת הקנאה עד אין קץ לבלתי יצלח עוד במלכות גם כי המלך לבדו יאהבהו אמר כי באשר ה' אתו הצלח במלכות דריוש אין צריך לומר בעיני המלך כי אם גם בכללות המלכות הצליח ואין לומר כי זה נמשך לו מדריוש אשר אהובו הוא על כן אמר ובמלכות כורש פרסיא כי גם במלכות כורש הפרסי מצא חן כי זה יורה כי מה' היתה לו ההצלחה ונקח ראיה מן המאוחר אל הקודם:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.