אלשיך/דברים/יד

אלשיך דברים יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בנים אתם כו'. ושמא תאמרו כי מאשר תראו שהיקל הוא יתברך בהרוג טף ונשים אשר לא חטאו וגם אולי בקרב עם הארץ ההיא היו קצת כשרים ומתו בכלל כל המון העם כי לא נעשתה החקירה על כל איש ואיש בפני עצמו. ואולי תאמרו אין זה כי אם שאין חשובים לפניו יתב'. והן אמת כי אם לא היה רק כדבר הזה הלא זאת נשיב אל לבנו כי חומר העון גרם. אך יהיה עזר ליצרנו להרהר כי הלא נראה צדיקים ימותו טרם הכביד זקנה ושיבה כי הלא יראה כי קלים היינו בעיני יתברך ואיה איפה רחמיו יתב' באומרו ורחמך והרבך. לז"א בנים אתם כו' לומר דעו איפה כי נהפוך הוא כי הלא יקרה אתכם כאשר יקרה לאשה ובנה הדרים בעיר אחד ואישה אבי הבן ההוא במדינה אחרת שאם יאמרו לאשה הלא בנך חלך ועבר וילך אל ארץ שאביו שם כי הלא בכה לא תבכה כי תאמר הלא טוב לו עתה מאז היה עמדי כי אז יתענג בדשן בכל טוב אביו ונחת שולחנו. וגם שבצד מה תדאג על פרידתו ממנה הלא תשמח על אודות בנה מצד עצמו כי אז טוב לו עם אביו. כן הדבר הזה אומר הוא יתברך בנים אתם לה' אלהיכם ואם כן אשר ימות לו מת לא ידאג על מתו מצד עצמו כי הלא הלך שם עם אביו שבשמים כי בן הוא לה' היושב בשמים ואז טוב לו. והן הוא משוש דרכו כי אז יתענג על ה' כי הוא המלך אביו וזהו בנים אתם לה' אלהיכם ועל כן לא תתגודדו כו' על מת כי בית ה' ילך כי אביו הוא וישמח בו. וגם רמז באו' על מת לו' כי על המת מצד עצמו לא יתגודדו אך על תורת חכם גדול מאד המסתלק מבני הדור האובדים אותו לא יאסר כמז"ל בגמרא על אשר מירט זקנו ר' עקיבא והכה את פניו כו' על סילוק ר' אליעזר הגדול. ואמר באיזה הדרך בנים אתם לה' הלא הוא כי עם קדוש אתה שהוא מפאת הנפש שהיא לה' אלהיך חצובה מתחת כסא הכבוד. ושמא תאמר א"כ איפה איך בחר בנו הוא יתברך מכל העמים אשר חילק לשבעים שרים כי מה היה צריך לבחור הלא בטבע לו ית' אנחנו כי חלקי ה' אמרה נפשנו כי עם קדוש אנחנו לז"א ובך בחר כו' לומר תדע למה הוצרך לבחור בך הלא הוא על בחינת הגוף כי רצה הקב"ה לעשות ממך סגולה מכל העמים כי כהפרש שבין סגולת מלכים ליתר נכסיהם הרחוקים מאוצרם הטוב כן יהיה ביניכם לבין העמים. ולא על בחינת הנפשות אשר עניינם למעלה מפני האדמה כ"א בבחינת מה שעל פני האדמה ממש שהוא על הגופים שגם הם יתלבנו ויתקדשו ע"י התורה ומצות כנודע וזהו ובך בחר כו':

או יאמר בנים אתם לה'. שהוא שכל אחד מישראל הוא בן א' לה'. ולא שכל הכללות יחדיו יקראו בן א' כענין בני בכורי ישראל אך לא שיחשב כ"א בפ"ע לבן. כי דעו נא כי לא כן הוא כ"א שבנים אתם לה' כי כ"א לבן יחשב. וע"כ לא תתגודדו כו' על מה שעם שאחד הוא בלבד בן לאביו יתב' יחשב לפניו. שע"כ בעלותו אל אביו רחם ירחמנו והטיב ייטב עמו בשמים ממעל. ושמא תאמר הלא כל נפשות כללות עם בני ישראל אחת הנה ואת כלן יקרא בן א' וכמאמר הכתוב בני בכורי ישראל. דע איפה כי כן הוא כי כל כללות ישראל כאחד עם קדוש אתה דרך כלל לה' אלהיך. ואשר אמרתי בנים אתם שהוראתי כי כל א' הוא בן בפני עצמו ה"ה כי בך בחר ה' כדי להיות לו לעם סגולה. כי כאשר סגולת מלכים אין הענין על קבוץ פרטים רבים שכל פרט קל האיכות ואין חשיבותם רק על היותם פרטים רבים. כי לא כן הוא כ"א שגם כל פרט חשוב בפני עצמו וזהו להיות לו לעם סגולה מכל העמים. והוא כי בכל יוצאי ירך אדם הראשון שולטה זהמת נחש אלא שישראל הולכים ומטהרים ממנה ע"י המיתות הגלגולים משא"כ העכו"ם. וזה הוא בכל הפרטים כאשר בהר סיני פסקה זוהמת כל איש ישראל ולא נשאר עד אחד. וע"י בחינה זו בנים יקראו כל א' וא' מישראל. וע"כ אמרתי בנים אתם על בחינה זו כל ישראל הולכים ומטהרים וע"כ כל אחד מעותד ליקרא בן לו יתברך וראוי לבלתי התגודד עליו. וזהו ובך בחר ה' כי בישראל בלבד בחר להיות לו לעם סגולה מזוקק מזוהמא מכל העכו"ם:

ג

לא תאכל כו'. אמר ראה נא איך אתה עם קדוש לה' אלהיך כי ע"כ אני מצוך לא תאכל כל תועבה. והוא כי הלא ידענו כי בשר בהמה או חיה אשר יאכל איש יעלה במעלות העשות חלק מהאדם. ע"כ ראה אלהים כי למה בישראל קדושים הם אם יאכלו בהמה טמאה אשר שורש חיותה נמשך מהחצוניות וטומאה הלא תחת הקנות שלמות בבהמה בהדבק לאדם הלא יתהפך כי אדרבה טמא יטמאנו כי תדביק טומאה בקדושת נפשו. משא"כ באכלו מבשר בהמה או חיה טהורה כי חיות שרשה ממקום הטהור נמשך כמדובר. וז"א לא תאכל כל תועבה לומר כי מזה תבין כי עם קדוש אתה כי ע"כ אני מצוך לא יבא אל פיך דבר טמא:

כא

לא תאכלו כל נבלה כו'. ראוי לשום לב. (א) למה מייעץ אותנו לתת לגר או למוכרה לנכרי והיהודי יצונו על העדר האכילה בלבד. (ב) אומר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך כי הרי נאמר למעלה וסמך לא תאכל כל תועבה שגולל כל מה שתיעב לנו הוא ית' שכולל כל מה שאסר עד סוף פסוק זה ולמה חזר לאומרו פעם ב'. (ג) איך מתקשר לזה אומר לא תבשל גדי בחלב אמו. (ד) אומר עשר תעשר כו' איך מתקשר אל הקודם:

אמנם יאמר הלא אמרתי לך לא תאכל כל תועבה שהוא כל בעל חי שמינו טמא. הלא תאמר הלא מה שהבדל יבדילני ה' מן העמים שלא אוכל בשר חזיר החולד והעכבר הלא אין זה על כי קדוש אני מצד עצמי כי הלא כמוני ככל יתר עמים הלא ברחם א' של חוה או אשת נח נוצרנו ומאדם האחד נוצרנו. ומה יתרוני עליהם אם לא שאני עובד את ה' ויתר עמים את אלהים אחרים. על כן אמר דע איפה כי לא כן הדבר כי אם על איכות נפשותיכם גם כן. כי הלא אם כן איפה הנבלה שמינה טהור אלא שקרה לה מקרה שנתנבלה שהוא מעין העכו"ם שלדעתך מינו טהור שגם הוא בן נח אלא שקרה מקרה שנדבק בע"ז ונעשה כמת ואכל נבילה אך הגר תושב שכפר בעובד גלולים ופירש ממנה לא יאכל נבלה שגם היא מינה טהור ואשר נפגמה בהתנבלה לא אירע כיוצא בו בגר תושב כי לא נפגם בעובדי גלולים. ואדרבה אני מצוה ואומר שתתננה לו בחנם ואכלה ואין הפרש בינו לעובד עבודת גלולים שהוא הנכרי רק שלא תתן לו מתנת חנם. אם כן הוי אומר כי אין עיקר הדבר על הע"ג כי אם על כי קדוש אתה לה' אלהיך. כי משורש נפשך אתה קדוש לה' כי חלקי ה' אמרה נפשך. ועל כן גם מבלי עבוד ע"ג אפי' מגר תושב אתה מובדל באיכות. ושמא תאמר והלא הקושיא במקומה כי אחר שאב אחד לכולנו הוא נח ויכוננו ברחם אחד איך היה ההפרש הזה ומי יאמר כי על טעם זה היה ציווי יתברך. ע"כ אמר מרע"ה ראה כי כן הוא וממצותו יתברך תלמד. כי הלא אחד ממצותיו יתברך הי' לא תבשל גדי בחלב אמו והלא הגדי והחלב מבהמה אחת יצאו ושם נתהוו ולמה יפרידם יתברך זה מזה כן בדבר הזה אל תתמה על החפץ כי אל דעות ה' והוא היודע כי גם היוצאים מבטן אחד יתפרדו ולא יתחברו. באופן כי גם שעם ה' ויתר עמים מאיש ואשה אחת יצאו לא יתחברו יחד באיכות כי לא ראי זה כראי זה וזהו שסמך ואמר לא תבשל כו'. ואם כן אמור מעתה כי עיקר הדבר הוא מפאת הנפש כמדו'. וממוצא דבר בין תבין ג"כ דבר אשר יקשה ממך הלא הוא כי לא יבצר מאיש שוגה ומפתי להרהר ולומר הלא אם ה' הבדילנו מן העמים ה"ה על כי אין לנו שתוף רק מפאת החומר. אך הלא בקרב ישראל שכלם קדושים וחלקם ה' אמרה נפשם למה נפרדו לוים וכהנים מישראל בתרומות ומעשרות והכהנים יאכלו משולחן גבוה ולא כן הישראלים. לזה אמר מאשר רמזתי לך במצוה זאת לא תבשל גדי בחלב אמו עם ששניהם משורש אחד וממקום אחד. לא יקשה עליך יתרון הלוי ועשר תעשר את כל תבואת זרעך לתת להם חלק בראש ולא תשית לבך להרהר על יתרונו כי בכל דבר יש יתרונות ובחינות והדרגות. ואל יעלה על רוחך כי אתה גרוע מאד ממדרגתם. כי הלא גם אתה יש דברים שתדמה להם כי ואכלת לפני ה' אלהיך כו' כאוכל משולחן גבוה שהוא מעשר שני כי לה' הוא כנודע על כן המקדש אשה במעשר שני אינה מקודשת ולא עוד אלא שהלא ממעשר שני שלך יאכל הלוי מתחת ידך וזה אמר בסוף הענין והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו כו'. וע"כ אל תקפיד כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה'. אך לא יעדרו הדרגות בקדושה זו למעלה מזו כאמור. ונבא אל התכת המקראות בס"ד:

כב

עשר תעשר כו'. על דבר הכפל אמרו רז"ל עשר בשביל שתתעשר. ואפשר ע"ד הפשט יאמר משז"ל במעשה שהיה במי שהיה ממעט במעשרותיו וגם ה' אסף את ברכתו עד שלא הוציא השדה כי אם מה שהיה מתחלה מעשר תבואתו. וזה אפשר הוא פירוש הכתוב שמצוה ואומר עשר פן מה שתעשר מתחלה את תבואת זרעך יהיה כל היוצא השדה וזה שנה בנה כלומר שיהיה הולך ונתמעט שנה שנה עד בא עד גדר זה כמעשה שהיה: או יאמר כי כאשר הממעיט ימעטו לו מן השמים כך המוסיך מוסיפין לו. ואם יתן מעשרותיו בעין יפה יהיו הולכין ומוסיפין לו מן השמים עד שיבא שיעור מעשר תבואתו בסך כל תבואות השדה שיהיה דרכו לעשות. וזהו עשר וע"י כן תעשר שתוציא בתורת מעשר את כל תבואת זרעך ואת כל שעור תבואת זרעך היוצא השדה וזהו שנה שנה כי בכל שנה יהיה הוא יתב' הולך ומוסיף לך לפי מה שתהי' הולך ומוסיף בעין יפה עד היות מעשר תבואתך כשעור כל מה שהי' מוציא השדה. כשיעור כל מה שנהוג להוציא יהיה המעשר מאשר יצא כברכת ה' אשר נתן לך:

כג

ואכלת לפני ה' כו'. הנה אמר למען תלמד לירא' כו' יקשה כי אין מהאכילה ושתיה ושמחה יתירה ללמד ליראה. ואילו אמר לעבוד היינו אומרים שע"י התעכבם בירושלים רוב השנה לאכול מעשר שני יהיו פנויים ממלאכת בתיהם ויעסקו בתורה אך אומרו ליראה הוא בלתי מתיישב. ואפשר כי האלהים עשה שיראו מלפניו כי לבל יבעטו ברוב טובה ויראו בעיניהם כי כחם ועוצם ידם עשה להם את החיל ההוא וימנעו מליראה את ה' ע"כ מה עשה הקב"ה צוה אותם יוליכו עמהם מעשר מכל אשר להם לפני ה' כאלו נותנים מנת המלך. וכן המעשר ההוא קודש לה' ומשלחן גבוה הם אוכלים כנודע שאינו נחשב להם כממון עצמן כמעשר ראשון ללוי שהרי בן לוי שקידש אשה במעשר ראשון (מקודשת) וישראל במעשר שני שלו אינה מקודשת כי לה' הוא ומשולחן גבוה הוא אוכל. ולא הורשה כי אם לאכול ולשתות לבד נמצא בזה החי יתן אל לבו כי עבד מלכו של עולם הוא ומשלו הוא אוכל ובזה לא ימוש מליראה את ה' תמיד וזהו ולמען תלמד ליראה. וע"פ הדרך זה יתכן רמז באומר לפני ה' לומר שתאכל בתת לבך שאתה לפני ה' שתהיה במורא גדול וזהו למען תלמד ליראה כו'. שאם תהיה בקלות ראש גם שתתן לבך שהכל שלו ית' ומשולחן שלו אתה אוכל לא תלמד ליראה כו'. עוד כיון באומר ואכלת כו' כי הנה אין דרך המלך בפלטון אשר הוא גר שם שיערבו את לבם לבא שם עבדיו לרמוס חצריו לא יום אחד ולא יומים כ"א חדש או שנים לזבוח צאן ובקר ולאכול ולשתות ככל אשר יעשה איש בביתו ובחומותיו. אומר כי אין הקב"ה מקפיד בבא כל ישראל לאכול לפני ה' במקום אשר בחר בו ולהביא מעשר דגן תירוש ויצהר וצאן ובקר כמעט רוב השנה לא יחוש. במה שיבא תועלת שע"י ילמדו ליראה אותו וזהו ואכלת כו' גם שיראה שאינו לפי כבודו ית' אינו חושש למען תלמד כו' כי בתועלת זה לא נחוש על האכילה שם:

כד

וכי ירבה ממך כו'. ראוי לשית לב. (א) אל או' כי ירחק ממך המקום כי בכלל אומר כי ירבה ממך הדרך ההוא. (ב) כי הלא בהיות איש רחוק מעיר אחת לא נאמר כי ירחיק המקום ממנו כ"א שירחק הוא מהמקום כי הלא המקום לא יקרב ולא ירחק כי קבוע הוא אך האדם המתנועע עליו יצדק לומר שירחק מהמקום או יקרב וא"כ איפה מהראוי היה לומר כי תרחק מהמקום ולא כי ירחק ממך המקום. (ג) למה זה האריך ואמר אשר יבחר ה' אלהיך לשום את שמו שם כי באומר המקום יובן כי בפסוק הסמוך דסליק מניה אמר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם ולמה חזר פה לאומרו. (ד) אומרו כי יברכך ה' מי לא ידע כי ברכת ה' היא מעשירתו:

אמנם יתן דופי במדת בן האדם לבלתי החזיק טובה לקונו. ויספר בשבחו של מקום שמעביר על מדותיו ית' ומנהל את האדם לאטו לפי שיטתו מרוב ענותנותו עם עוצם גדולתו. והוא כי כמקרה בני האדם בכל דורותינו תספר תורתינו שהיה נקרה לקצת עשירי עם בימים ההם והוא כ"א יאמרו לאיש בעל י' אלפים דינרי זהב ונושא ונותן בהם למה לא תקבע עתים לתורה כראובן שכל נכסיו לא יגיעו עד מאה דינרין ושונה הלכות בכל יום כי אז יחרץ העשיר ויענה עזות לעומת שבא לדבר אתו. ויאמר אליו חבל על הלחם אשר אתה אוכל ואתה שור ולא אדם חמור ולא איש כי לא בדעת תדבר כי הלא ראובן אשר הזכרת אלי הן מעט אשר לפניו בשעה אחת ביום יספיק לו ליטפל בעסקו אך אנכי כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי הלואי כל היום וכל הלילה יספיק לי לשאת ולתת בממוני כי לפעמים לאכול אין לי פנאי ומה גם עתה לעסוק בתורה. הנה כי יאמר כי אשר הטיב הש"י מעט אליו יאתה לעסוק בתורה אך הוא אשר הרבה ה' להטיב לו אין ראוי לו לעסוק כתורת ה' אשר עשה לו את החיל ההוא ואוי לאזנים שכך שומעות מפי האיש ההוא כי אין הללות וסכלות וכפיות טובה גדולה מזו. והלא כדבר הזה אחשבה דברה תורה על איש אשר נתן לו ה' הון ועושר וירבה לו מאד מעושר דגן תירוש ויצהר ומעשר בהמה אשר חנן לו ה'. והנה אם חשק בית ה' היה שקוע בלבו הראוי לו יאמר הנה אם מעט היה אשר חנני ה' הייתי מהלך שמה ולמה אגרע לבלתי לכת להחזיק לו ית' טובה על כל הטובה אשר הרבה להיטיב לי מק"ו מאיש רש אשר בית ה' ילך לבלתי היות לו ית' כפוי טובה על המעט אשר נתן. ואדרבה אמור יאמר למי יאתה ללכת אל עיר ה' אם לא למי שיוכל שאתו כי מעט הוא אך אני ירבו עלי משואותי ויהיו עלי לטורח. נמצא כי לפי רוב הטיבו ית' את האדם ימעט מהחזיק לו ית' טובה. ואין זה כי אם שהונו אשר נתן לו ה' היה סבה שיוסר מלבו חשק בית ה' וקדושת המקום אשר בחר ה' לשכן שמו בו והולך ונשמט מיראתו ית'. וזה מאמר הכתוב וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו ויראה לך כי איש אשר כל השיעור הרב לו כמוך לא יתחייב ללכת כי יהיה עליו לטורח וילאה נשוא. אתה דע לך כי אין זה כי אם שהמקום הקדוש ההיא ירחק וזהו כי ירחק ממך המקום כי אם אתה תמעט בחשקו הלא הוא וקדשתו ירחק ממך אז יותר וזהו כי ירחק ממך המקום. וש"ת ואיך יצדק לומר שהמקום רחק ממנו והוא בית שאין לו בחירה. לזה אמר אשר יבחר ה' לשכן שמו שם וא"כ באמרי המקום הוא שם ה' השוכן שם כי הוא המתרחק ממך על שלא שמת לבך לאמר האם יאבד הוני אם אשכיר כמה סוסים וחמורים ונשאו אתי. ומה גרם לך לומר כי רב ממך הדרך כי לא תוכל שאתו הלא הוא רוב טובה אשר ברכך ה' אלהיך נמצא כי זה הוא הגמול אשר תשלם לו ית' כ"א לא היה מרבה להיטיב לך היית זהיר ללכת אל בית מנוחתו ית' ועתה שהרבה לך רוב טובה תבקש לישמט וזהו אומר כי יברכך ה' אלהיך ועכ"ז לא אבעט בך ואנהלך לפי שיטתך כי אתקן לך באופן שבלי לאות ועמל תבא שמה והוא כי ונתת בכסף כו':

כה

ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום כו'. הנה יקשה. (א) אומרו נתינה בכסף הוא בלתי צודק כי מה יתן בכסף והראוי יאמר ותפדה בכסף כו'. (ב) אומרו וצרת הכסף בידך כי אין ספק שאין הכונה שיהיה צרור כספו בידו ולא באמתחתו. והנה ידוע קבלת רז"ל שהוא לומר שיהיה כסף טבוע שיש בו צורה ועם שקבלתם אמת ויציב ולא יבצר עוד דרך פשט המקרא שתמשך מלת בידך אחר אומרו וצרת ולא שתדרש כל תיבה בפני עצמה. (ג) או' אשר יבחר ה' אלהיך בו ולא אמר לשכן שמו שם כמאמרו למעלה. (ד) אומרו ונתת הכסף כו' ידוע דרשת רז"ל בכלל ובפרט ועדיין נשית לב למה היו הפרטים אלו מזולתם וגם אל שינוי הלשון מאומרו תאוה נפשך לאמר תשאלך נפשך. (ה) אומרו ואכלת שם לפני ה' אלהיך מי לא ידע כי לפני ה' הוא אוכל ומה זו שמחה שאומר ושמחת אתה וביתך ואם הוא לאכול ולשמוח גם לוי וגר ויתום ראוי ישמחו עמו. (ו) אומר והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו למה יאמר בל' שלילת עזיבה ולא אמר ונתת ללוי וכיוצא בלשון זה:

אמנם יאמר הלא היה יצר סמוך מפתך לאמר כי רב ממך הדרך כי רב מאד מעשר דגנך כו' ולא תוכל שאתו. והנה דע כי אם כה היית עושה ונמנע מלכת אל המקום אשר בחר ה' גם ה' היה מעביר כספך והולך ממך כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. אך עשה זאת איפה ויהי לך אשר לך והוא כי הנה מבואר אצלנו בספר שמות בס"ד כי כאשר האדם הגדול באיכות תורתו ומצותיו ית' מקנים בו קדושה עד יחשב כבריה חדשה כמאמרנו בברכת המצות אשר קדשנו במצותיו כי על ידי מצותיו נקנה קדושה. והוא טעם אל אשר הפליא לעשות הוא ית' לקבל שבים גם אשר מרדו בו משא"כ מלך ב"ו על כי השב מאשר חטא לה' אינו דומה אל אשר שב מאשר חטא למלך כי החוטא למלך הארץ הוא בהוייתו בשובו מחטאתו כאשר היה בהעוותו. כי לא נשתנה באופן שעונשו לא סר ממנו. אך אשר חטא לה' ע"י מצות תשובה אשר עשה סרה ממנו חלאת טומאתו ואשר נטמא בהעוותו ויטהר. והנה מאיכות קדושה נעשה בריה חדשה עד אשר נאמר כי איננו זה החוטא כי להפך לאיש אחר ולמה יומת טהור על טמא. וזה היה ענין ננוה כי על כן לא נתקיימה גזרת נבואת יונה בשובם כי כדברו כן היה באומרו ננוה נהפכת כי נהפכת האיכות טומאה על ידי תשובה. והנה לא בלבד יקרה כה לאדם כ"א גם על כל יתר בריות כ"א יקדיש את שורו וצאנו לה' אין איכותם שוה כאשר בתחלה כי חלה בהם קדושה. ואך גם זה אפילו בדומם כ"א יהיה לאיש כסף חול ויקדישנו לה' אין איכות הכסף ההוא כאשר בתחלה כי קנה קדושה כמאמרנו על פסוק לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ולא אמר מזהב ומכסף כי על ידי הקדיש אותם ועשות מהם כלי הקדש מקנים קדושה ואיכות במתכת עצמו. ועל כן הנהנה ממעות הקדש מועל כנודע. ולא עוד אלא שאיכות הקדושה אשר חלה בכסף הלז הוא העומד לשמור לו כל יתר כספו כי מלת ממון חסר. וזה יאמר ונתת בכסף כו' לומר כי על ידי התפיס קדושת מעשר בכסף אתה נותן מתנה ויתרון באיכות הכסף ונתת בכסף שאתה נותן בכסף עצמו. ולא עוד אלא שע"י כך יתקיים לך כל כספך כי וצרת הכסף בידך שתהיה כצורר וקושר הכסף אשר לך בידך שהוא ברשותך שיהיה כל הכסף אשר בידך כצורר וקשור בידך ורשותך בל ימוט ממך. כי זכות זה ישמרנו לך ואז והלכת אל המקום אשר יבחר כו' שהוא בירושלים ושם ונתת הכסף כו' בבקר ובצאן כו'. ולהיות שעל ירושלים ידבר כי שם יקנה הבקר והצאן כו' ע"כ לא אמר לשכן שמו שם כי אין זה רק בב"ה אך על ירושלים לא יאמר כ"א אשר יבחר בו. ואז ונתת הכסף כו' והוא כי הנה תאוה נפש הישראל היא לעבוד את ה' ולעשות ריח ניחוח לפניו ית' כאשר צוהו שהוא חובה עליו וזו היא תאות הנפש בעצם. אך להקריב לפניו ולעשית רצונו אך באשר איננו חובה רק נדבה גם שלא תתייחסו לתאות נפש לא יבצר מהיות שתשאל ממנו ותראה לו כי זו חפצה במה שתשים בלבו צד רצון לעשות אותה. וזה אמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך שהוא בבקר ובצאן כדי לעשותם שלמים ריח ניחוח לה' שהוא תיבה וע"כ מזה תתחיל כי היא תאות הנפש הקדושה בהקטיר את החלב קרבן לה' וכן ביין ובשכר לנסך ממנו על גבי המזבח ששלמים טעונים נסכים. וגם אשר תשאלך נפשך שאינו חובה רק ששאלת אותך נפשך לעשותם שגם בהם תעבוד את ה' כענין קמח סולת שגם ממנה תוכל לעשות לחמי תודה דרך נדבה וכן בכל שאר מיני מזון כי גם בהם תתברך הברכות הראויות לכל דבר שגם הנפש תשאל לעבוד בם את ה' עם שלא תאוה כ"כ כאשר במה שתעשה ממנו קרבן חובה לה'. ועל הסוג הזה הב' אמר ובכל אשר תשאלך נפשך. ומה שאמרתי לך שתפליג לקחת ויקר יצאן כו' אל תאמר אחר שרבו כמו רבו לי בקר וצאן ויין ושכר וכל אשר שאלתני נפשי לרוב כי רב חילי אשר פדיתי בכסף ויש לי רב ע"כ ארבה רעים אהובים רבים בשובע שמחות לאכול בשר שגיא ולשתות במזרקי יין באופן שתתהפך המצוה לעבירה על יד זוללות בשר וסבאות יין. לכן הנני מצוך תשמור לך מעשות זו רק ואכלת שם לפני ה' כלומר שתתן את לבך לפני מי אתה אוכל. וגם רמז לא תרבה רעים רק ואכלת לבדך. ואם תרצה לשמוח בחברה יהיה אתה וביתך ולא לזרים אתך. והלוי כו' לא אומר לך שתושיבנו בחברתך עם אשתך רק שלא תעזבנו כלומר ריקם אך לא על שולחנך עם האשה:

או יאמר עם ששלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו דברי תורה הם כאלו אכלו משולחנו של מקום משא"כ אחד לבדו אשר אינו כן. לזה אמר ואכלתם שם לומר כי גם שתהיה יחיד יהיה לפני ה' אלהיך כאלו תאכל משולחנו של מקום כענין לאכול לחם לפני האלהים. ואם תרצה לשמוח במרעים יהיה אתה וביתך:

כח

מקצה שלש שנים כו'. אמר הלא צויתני כי שנה אחר שנה אלכה לי אל המקום אשר בחר ה' ושם אוכל כל ברכת מעשר שני אשר ברכתני והלא אוציא כל השתי שנים תוך ירושלים אוכל ושותה כל מעשר דגן תירוש ויצהר לרוב אשר נתת לי ה' ומתי אעשה לביתי. כי הלא זה שנתים לא אוכל ללכת לעירי. ואם אלכה לי לפתח ולשדד את אדמתי ולזרוע ולקצור ולזרות הלא לא יהיה רק מעט מזער כמתגנב ושב לירושלים ושם איככה אוכל וראיתי באבדן ביתי. אל תחוש כי הלא הנני מבשרך כי מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך אשר הם מעשרות השנתים ימים אשר היית שם ותבואת השלישית שהיא מאשר תזרע בשנית. ודע לך כי ובא הלוי כו' והגר והיתום והאלמנה לקחת זה מעשר ראשון. ואלו מעשר שני. וכל כך יהיה להם כי ואכלו בשעריך ושבעו ומזה תוציא מה יהיה ריבוי נשאר לך וכל זה שאמרתי שתתן לכל אלה לא מבלי אין לי חלילה לתת להם כאשר נתתי לך כי אם שחפצתי יהיה על ידך למען יברכך ה' אלהיך בזכות מה שתתן על ידך להם. והוא מאמרם ז"ל על פסוק ישב עולם לפני אלהים כאשר נזכירהו לפנים בס"ד. כי הוא ית' חפץ לזכותנו בתת לעני למען נתברך על ידו וש"ת הלא מה נעשה והשנתים ימים מה נעשה כי מעט הוא אשר נהיה בשערינו לעבוד עבודת שדותינו וכרמינו וזיתינו. אל תחוש כי הנה בכלל הברכה הוא כי במשלח יד אחד שהוא במעט עסק חבירך בהפלגה וז"א בכל משלח ידך ולא אמר ידיך לומר כי אפילו במשלוח יד אחד שהוא רמז אל מיעוט העסק תבורך ברכה רבה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.