אלשיך/אסתר/ה

אלשיך אסתר ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הנה מלת ויהי מיותרת ומהראוי יאמר ביום הג' וגו' אך ויהי מורה על הויה שנתחדשה ועוד שהיל"ל בגדי מלכות שע"כ הוצרכו רז"ל לומר שנתלבשה רוח הקודש שהוא מלכות שמים וגם מה ענין ותעמוד בחצר וגו' כי לרז"ל הוא שהתפלל' שם בעמידה. אמנם יאמר ותלבש וגו' כענין מז"ל על פ' צדק לבשתי וילבשני שארז"ל אני הייתי מתלבש בצדק והצדק מתלבש בי כי הייתי נאות אל הצדק והצדק נאות אלי כאדם שהוא נאה ללבושו ולבושו נאה לו ועד"ז יאמר ויהי ביום הג' וגו' לומר הנה עד כה היה המלכות בלתי נאות לאסתר למה שהית' גולה וסורה ככל נשי ישראל אשר בגלות מדי ואיכה תצלח למלוכה כי ע"כ בעיני מרדכי יפלא והיה יום יום מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת מה יעשה בה כי לא על חנם הגיע למלכות ובראותו רעת המן האגגי אז אמר לה ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות כנ"ל שאמר מאין ולאין הגעת למלכות וכל ישראל בגלות אך אין זה רק לעת כזאת שתגן בעד בית אביך ותסתכן עליהם ולכן אמר שכל הגיעה למלכות לא היה צודק אליה רק אל עת כזאת שתסתכן בעד ישראל נמצא שעד העת ההיא לא היה המלכות נאות אליה ומתלבש בה וזהו ויהי ביום הג' שהלכה ותסתכן בעד עמה אז קנתה הוי' חדשה והיא ותלבש אסתר מלכות כי אז נתלבשה מהמלכות ויהי נאות אליה למה שלעת כזאת הגיעה למלכות מש"כ מתחלה שהיה לה המלכות כדבר מושאל ולא צודק אליה ומה עשתה בהגיעה אל החצר הפנימי אשר שם גבול היות בן מות אשר לא יקרא ויבא כאומר כל איש ואישה וגו' אחת דתו להמית עמדה נצבת ולא הלכה למען יראנה המלך ויתן אל לבו לאמר הלא אם העדר צניעות גרם לה לבא למה זה עומדת ואינה באה מיד פנימה ולמה לא עמדה מלכת טרם הגיעם אל החצר הפנימי אך אין זה רק כאומרת הנה הגעתי אל גבול אשר הבא בו הוא בן מות לכן אם טוב בעיניך הנני אמות טרם אתקרב פנימה ובזה תוסר מנגד עיניו מה שאמרו רז"ל שאמר חבל על דאבדין כי ושתי לא רצתה לבא וזו באה אלי מעצמה אך בעמד' יאמר אם בלבה היה לבקש את דודה למה לא באה ותאבה למות שמה אך הלא דבר הוא ונפשה מרה לה ותתצב כאומר מתה אנכי והוא יתברך ברוב רחמיו עליה ועל עמו ראה והתקין יהיה המלך יושב נוכח פתח הבית שיראה פניה בעצמו ולא על פי מגיד לאמר הנה אסתר עומדת בחצר כי בראות פניה טרם ידברו אליו דבר ותשא חן וחסד לפניו כי חוט של חסד משוך על פניה וכל לשון תקום אתה לדבר סרה תאלם אך אם לא היה רואה פניה רק נודע לו על פי מגיד אז לא יבצר מהעומדים לפני המלך להשטין על דעיילה בלא בר וגם לא יהיה חינה בעיניו כי לא ראה פניה ע"כ מה' יצא והי' המלך יושב נוכח פתח הבית שיראנה מיד וע"כ ויהי כראות וכו' נשא' חן בעיניו מש"כ אם לא היה רואה פניה כאמור:

ב

הנה אומר ויהי הוא יתור ומהראוי יאמר וכראות המלך וע"ד רז"ל שמתחלה בערה בו חמתו ואח"כ הוא יתברך היפך לבו וישניה לטוב יאמר ויהי כראות כלומר כי וי וצרה היה כראות וכו' שהוא בתחלת הראיה כי עדין לא הביט בה בעצם וז"א כראות בכ"ף הדמיון אך מיד בהביטו נשא' חן וכו' כי בתחלת ההבטה לא כן היה ואף גם זאת על כי ראה פניה בעצמו טרם יוגד לו ע"פ מגיד כאמור בסמוך. עוד אפשר שאמר ויהי וכו' כי הנה בראות המלך האשה הבאה אל ביתו מעצמה הלא ירע בעיניו מאד ומה גם למה שאמרו רז"ל שזכר את ושתי ואמר חבל על דאבדין אך זאת השיב אל לבו כי ראה אותה עומדת ונצבת בחצר אז אמר אם היה לבה לבקש אהבה בהעדר צניעות למה זה עמדה בחצר ולא באה עדי או לא נתעכבה טרס שת רגליה בחצר הפנימית שאחת דתה להמית והערה למות נפשה אך אין זה כי אם כאומרת הנני אמות אם טוב בעיניך כי כבר הגעתי במקום שאחת דתו להמית אשר לא יקרא ויבא ולא עלתה על לבי לבא אל המלך פנימה עד אראה מה יעשה כי אם ימיתני על בואי כי ע"כ יאמר המלך הלא דבר הוא באופן שאשר עמדה בחצר היה סבה שנשאה חן בעיניו וזהו ויהי כראות המלך את אסתר עומדת בחצר נשאה חן וכו' כי לא הספיק ראות פניה כי אם עמידתה בחצר ג"כ הועיל למצא חן כאמור ואומרו נשאה חן ולא אמר מצאה חן הוא כי הנה היתה הדעת שופטת כי יגדל חסדו עמה לבלתי המיתה ותנתן לה נפשה כי באה אשר לא כדת אך חסד כפול שהוא לתת את שאלתה על ישראל הוא פלא כי היה אפשר יאמר לה הנה נשאתי פניך אך הפעם לבלתי המיתך ואת כל ונוכחת מעשות עוד כדבר הזה אשר לא תקראי ותבאי וכלך מדברותיך מלשאול על עמך ע"כ לא נאמר מצאה חן בעיניו כ"א נשאה חן כי היתה בעיניו כנושאת משא של חן עליה מספיק לדברים רבים כאומר מה שאלתך וכו'. ובגמרא ויהי כראות המלך את אסתר המלכה אמר רבי יוחנן ג' מלאכי השרת נזדמנו לה באותה שעה א' שהגביה את צוארה ואחד שמשך חוט של חסד עליה וא' שמתח את השרביט וכמה א"ר ירמיה שתי' אמות היה והעמידו על י"ב ואמרי לה על י"ו ואמרי לה על כ"ד במתניתא תנא על ס' וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה וכו' רבה בר עופרן אמר משום ר' אליעזר ששמע מרבו ורבו מרבו מאתי' ע"כ: וראוי לשית לב מה ראו על ככה לומר שג' מלאכים נזדמנו לה ואין רמז מזה בכתוב אפי' לאחד והנה בהגר שפחת שרי וביוסף ארז"ל שמלאכים נזדמנו לכל אחד מהם והיה על כי בכל אחד נאמר ויאמר כמה פעמים ע"כ אמרו כי בכל אמירה היה מלא' מש"כ בזה ועוד אומרו שהאחד הגביה צוארה מה צורך בהגבהת הצואר. ועוד באומרו ואחד שמשך חוט של חסד כי הלא גם מאז היה לה חוט של חסד ומי הוציאו שיבא. ועוד כי אין בכתיב אלא חן ומאן דכר שמיה דחסד פה. ועוד באומרו ואחד שמתח את השרביט מי הגיד לו שנמתח וגם שהיה ע"י מלאך. וגם למה זה נמתח ולא הספיק שתי אמות אורכו: ועוד צריך לתת טעם אל השיעורים הנאמרים באמת ובמאי קמפלגי ומה יתן ומה יוסף דעת השיעור ודי לנו כי נדע שנמתח עד מקום עמידתה שקרבה ותגע בראשו. אמנם הנה הוקשה להם בכתוב אחד אומר ויהי כראות כי מלת ויהי מיותרת והיה ראוי יאמר ותראנה המלך. ועוד אומרו נשאה חן ולא אמר מצאה חן. ועוד אומר ויושט המלך לאסתר כי היל"ל ויושט לה המלך כי הנה על אסתר ידבר. ועוד אומר ותקרב ותגע וגו' שהם דברי בלתי צריכים. ועוד כי הלא המלך היה יושב בבית המלכות נוכח פתח הבית ואין ספק כי לא היתה כסאו באמצע הבית כ"א סמוכה אל הקיר אשר כנגד פתח הבית נמצא כי חלל הבית היה בין המלך ובין הפתח וכן היא היתה עומדת בתחלת כניסתה לחצר שלפני הבית והנה ל' אומר ותקרב אין משמעה אלא קריבה מה שע"כ לא אמר ותבא וא"כ איפה איך בקריבה בעלמא נגעה בראש השרביט כי על הרוב אין דרך שרביטו של מלך להיות רק כאמתי' ושלש ואיך בהיות בין המלך ובינה כל רוחב חלל הבית ורוחב כל אויר החצר בקריבה מה נגעה בראש השרביט ע"כ הם אמרו ג' דברים אחד על הקושיא האחד מאומ' ויהי כראות שהוא כי הויה חדשה נתחדשה והיא כי אך רחוק היה בין מושב המלך אל מקום עמידתה ולא תמשיל הבטת עיניו בעצם ממקומו והיה צריך יראנה ויביט המלך טרם ידע הדבר ע"פ מגיד פן ישפטנה משפט מות ולא יניחנה ליכנס מש"כ בראותו אותה כי תהיה נושאת חן כאשר בעיני כל רואיה וע"כ קודם שיקדימנה אחר ע"כ הוגבה צוארה למען תשלוט בה ראיית עיניו טרם ידע ע"פ מגיד פן תשנה לבו כמדובר. ועל אומר נושאת חן שהיא הקושיא הב' אמר כי חוט של חסד שהוא נוסף על חינה שהיה לה מעצמה נמשך בה עתה להפליג החן וז"א נשאת חן שהיה כמשא חן עליה והתוספת על הקודם הוא חסד והוא כי לא בלבד היתה צריכה חן להציל את נפשה ממות כ"א גם שיראנה המלך בעין טובה להצילה מהצרה אשר באה להסתכן במר נפשה כי אין ספק כי יאמר המלך בלבו אימת מות נפלה עליה ובאה לינצל ונתחייבה מיתה אחרת ואם החן מספיק על האחד צריך חסד עליה וש"ת הלא גם זה היה לה מאז כאומר ותשא חן וחסד לפניו וכו' עכ"א שמשך חוט של חסד עליה לומר כי הן אמת כי גם ערכה היה לה בחינת חסד אך לא משך ממדת חסד אל מלמעלה עליה ממש בלי הפסק שהוא למצא חסד רב מהקודם והוא כי בתחלה היה לה גדר חסד גדול מכל הנשים זולתה להשיאה אך לא להביאה ממות אל החיים כאשר עתה שחייבה את ראשה למלך ומה גם למה שאז"ל שבתחלה אמר חבל על דאבדין כי ושתי לרוב צניעותה לא רצתה לבא וכו' וע"כ עד כה נשיאת חסד היה מספיק לה אך עתה היה להמשיך חסד עליון עליה ממדת חסדו יתברך. ועל הקושיות האחרות על אומר לאסתר וגם אומר ותקרב ותגע וגו' לבלי צורך וגם איך נגעה ממקום כבודה בקריבה בעלמה בראש השרביט שהושיט לה המלך ממכון שבתו עכ"א כי נמתח וכו' וע"כ נאמר לאסתר כי ממקומו הושיט עד אסתר עד גדר שותקרב ותגע בראש השרביט ע"י קריבה בעלמא ואין זה רק כי נמתח כאמור. והיות כל דבר ע"י מלאך אחד כי אין מלאך א' עושה ב' שליחות כנודע: וענין ג' הדברים הנעשים ע"י המלאכים האלה הוא כי הנה ג' דברים היתה צריכה א' הינצל ממות נפשה על בואה אשר לא כדת. ב' להנצל מגזרות המן כי בכלל המכירה היתה גם היא. ג' להציל גם את עמה אחר שנכתב ונחתם בשם המלך להשמיד וגו' שאין להשיב ע"כ תחת ג' אלה היה צריך ג' דברים לעומתם לבא הענין אל נכון. אחד בל יודע למלך כי באה המלכה אל החצר ע"י מגיד טרם יראנה המלך והוא כי הלא באה אשר לא כדת תחייב את ראשה וע"כ בהביטו בפניה והיא נושאת חן בעיני כל רואי' נכמרו רחמיו עליה מש"כ אם יוגד לו ע"פ מגיד כי חמתו תבער בו ולא יניחנה ראות פניו על כי באור פני מלך חיים על כן הוצרך להגביה צוארה למען ממכון שבתו ישגיח ויביט בה. שנית היה צריך תהיה מציאות החן מספיק להחיות את נפשה שיביט בה בערך הציל אותה מהמות שעליה באה במר נפשה לימלט ממנה שהוא יותר מהחן הקודם כמדובר ע"כ הוצרך מלאך להמשיך חוט של חסד ממקום כבוד חסדו יתברך מלמעלה למען תנצל גם ממיתה השנית ועדין אין זה מספיק לעשות שאלתה גם על עמה כי היה יכול לאמר לה די ליך תהא נפשך לשלל ודומי מלשאול על עמך ומה גם כי כתב אשר נכתב וגו' אין להשיב ואיך אשיבנו עתה ע"כ עשה האלהים עיניו יחזו מתוח השרביט למען ישקיף וירא כי אין זה כ"א אצבע אלהים להורו' כ"א אשר יושיט לו המלך לאשר לא יקרא ויבא את שרביט הזהב כמות שהוא מספיק להחיות נפשו זו שמלכו של עולם יתברך נוסף על מה שהושיטו המלך מתחו והמשיכו אז יותר כמה אמות ראוי ימשיך לה המלך חן המשכת שאלותיה ג"כ להנתן לה נוסף על חיותה. ועם היות שאין מדרכנו לחזר אחר חשבונות עכ"ז לא אמיש מהזכיר אשר ה' אנה לידינו בזה והוא כי ר"ת של ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר עולה מאה ועשרה כמספר מלא"ך האחד עם הכללות ור"ת של נשאה חן בעיניו עולה במספר קטן ט"ו כמספר ר"ת של מלאך חסד שני ור"ת של ויושט המלך לאסתר עולה י"ד כר"ת של זה מלאך שלישי ושאל וכמה כלומר איזה זכות נזדמן לישראל באריכות השרביט למצא חן בבקשתה עליהם כיון שעל הנוגע אליהם היה המתוח כי אין ספק נרמז בשיעור ההמתחה ואמר ר' ירמיה ב' אמות היו והעמידו על י"ב והוא כי מתחלה היה רק זכות מרדכי ואסתר ולא היה מספיק רק לעצמן אך עתה ע"י ביאת אסתר נמתח ונתרבה בשביל ישראל עד י"ב שהוא זכות י"ב שבטים ואמרי לה על י"ו לומר כי גם הוצרך זכות אבות שהם ג' עם י"ג שבטים כי יוסף נחלק לב' כי אפרים ומנשה כראובן ושמעון ואמרי לה על כ"ד לומר שלא עמדה להם רק זכות תורה שהיא כ"ד ספרים ואמרי לה ס' והוא על התורה שבע"פ שהם ס' מסכתות והוא כי אז נתקיימה תורה שבע"פ על תלה כמז"ל בגמרא על ויתייצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית וכו' ומקשו בגמרא מכאן מודעא רבה לתורה ותרצו חזרו וקבלו בימי אחשורוש שנאמר קיימו וקבלו היהודים וגו' קיימו מה שכבר קבלו ופי' ז"ל בתנחומא מאמר זה פרשת נח כי מה שכפה עליהם ההר כגיגית לא היה רק על תורה שבע"פ כי אותה בלבד היה מאנים לקבל והיא אשר קיימו בימי אחשורוש אחר ענין ימי הפורים עליהם ועל זרעם שהם מד"ס ודעת רבה בר עופרן כו' הוא כי לא היה רק בזכות שכינה שהיתה עמהם וה' עשה למען כבודה וע"כ נמתח מאתים אמה כי הלא היא תקרא אלהים שעולה מספר השם ההוא ר' כמספר מרובע אל"ף א' וא"ל הרי ל"ב ועד"ז עולה כל השם ר' וידוע ליודעי חן כי המספר עד"ז הוא הוראה על גלות וצער. ובמה שכתבנו מרז"ל שנמתח השרביט יתכן אומר ותגע בראש השרביט שהוא כי למשז"ל מהכרח הכתוב כמו שאמר שמלאך בא וימתח השרביט ומה גם למ"ד ס' אמה או מאתים והנה היה אפשר שהיה כן למראה עינים אך לא שנתארך יותר משעורו בפועל ע"כ בראותו כך ותקרב לראות אם היה ממשות בראש השרביט שבסוף האורך ההוא ומצאה בו ממשות וזהו ותקרב ותגע כי בקריבה בעלמא שקרבה נגעה בראש השרביט ממש כי ראשו הגיע עד המקום ההוא ולא היה האריכות למראה עינים כי מעשה שמים היה וז"א ותגע כי אין נגיעה צודקת למה שאין בו ממש ובזה גמרה בלבה כי ה' עמה לעוזרה:.

ג

הנה יראה כפל בכתוב מה לך ומה בקשתך ועוד אח"כ שינה ואמר מה שאלתך ומה בקשתך ולא אמר מה לך. וגם על מה זה כפל שאל' ובקש'. ועוד באומרו במשתה היין מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך ולא אמר ומה שאלתך ובקשתך ולא יפסיק באומר וינתן לך בין שאלה לבקשה ועוד באומרו ותען אסתר המלכה ותאמר שאלתי ובקשתי כי בדברים האלה אין בהם לא טעם ולא גזרה והם דברי מותר שאם הכונה לו' שתגיד שאלת' ובקשתי אם מצאתי חן שיב' המלך והמן אל המשתה היל"ל ותען אסתר המלכה ותאמר אם מצאתי חן וגו' אגיד שאלתי ובקשתי. אך אמר לא יבצר או יש ליך איזו צרה גדול ובאת להנצ' ממנה או תבקש איזו הטבה רבה שאטיב לך כי ע"כ שמת פניך לבא אשר לא כדת ועל הא' אמר מה לך אסתר המלכה ועל הב' אמר ומה בקשתך וגומר אך במשתה היין לא אמר לה עוד מה לך אסתר המלכה כי אמר אם היה לה איזו צרה לא היתה שוקטת ודוחק הדבר מיום ליום ועושה משתה אך אין זה רק שאלה או בקשת הטבה יש בלבבה. ע"כ אמר אם שאלתך היא קלה המתייחסת לשאלה מה שאלתך וינתן לך. ואם גדולה היא המתייחסת לבקש' ותחנה מה בקשתך עד חצי המלכות ע"כ לא אמר עד חצי המלכות כי אם בבקש' ותען אסתר שאלתי ובקשתי כלומר ב' הסוגי' יש בי שאל' קלה ובקש' כבד' וזהו שאלתי ובקשתי ומה שאשאל יבא המלך והמן אל המשתה אין זו אחת מהנה רק שאם מצאתי חן וכו' יבא המלך והמן וכו' ואז אשאל שתיהן וכן פירשה אותן אח"כ באומר' תנתן לי נפשי בשאלתי הקלה ואח"כ עמי בבקשתי הכבד' הימנה:

ובענין המשתה מה צורך אליו הנה בגמרא נאמרו טעמים רבים כאשר נזכירה בס"ד אך הצודק לפי דרכנו על כל הכתובים הקודמי' הוא דעת רבי נחמיה בגמרא הלא הוא לתת מורך בלבב כל איש ישראל בל ירפו ידיהם מן התיבה כי ע"כ נמנע מרדכי מדבר אליה פה אל פה בל יבטחו בה לאמר אחות לנו בבית המלך היא תושיענו מיד המן ע"כ עשתה עצמה כאוהבת אותו ועושה לו משתה למען יאמרו ישראל עצה היא בינו ובינה ומה גם שמלכותה באה לה בסיבתו כי על ידו נהרגה ושתי ואל על יקראו ולא ישימו בשר זרועם וע"י תשובתם תעשה אסתר ותצליח ויעצוה כליותי' לעשות שני משתאות והיה אפשר באת לתקן הדבר כאשר נבאר בס"ד. וזה כאשר נשים לב אל טעם הנזכר שהוא לבל יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך כנ"ל והדבר הקשה בזה הוא כי הלא לא יבצר מישראל לדעת כי היא ציותה יצומו עליה ג' ימים ובכן תבא אל המלך אשר לא כדת ותסתכן למענם וא"כ איפה איך יעלה על רוחם שאסתר אוהבת את המן. אמנם אומר כי הוא התחכם לבלתי גלות למלך שאלתה עד המשתה השני כי הלא בראשון הלא ישמחו לראות באומרם הלא היא ציותה אותנו לצום וכל אשר עושה עצמה כאוהב' אותו הוא לפנים ועתה תגלה רעתו לפני המלך אכן לא גלתה אז דבר אך אדרבה אמר' יבא המלך והמן אל המשתה הב' ויצא המן ביום ההוא שמח וטוב לב לעיני כל ישראל הרואים את כבודו למען יאמרו ישראל הלא תסתר מודעתנו קשר' עלינו קשר ושמחה היא לאידנו על דבר שהמן הסב תגיע למלכות וגם היא הלכה חלילה בעצת המלך והמן למכור עמה בלא הון וא"כ על מי לנו להשען על אבינו שבשמים ומה גם בראותם אותו בא עמה אל המשתה הב' כרעים אהובים באופן שכל היום הג' בצומות בהיותם כואבים הוא יום המשת' הא' וכל הלילה עד הבוקר לעת האוכל במשתה הב' ואש תוקד בקרבם ויצעק לבם אל ה' בקול בכי וקול צעקה ויתדבקו במלכם שבשמים בכל לבם ובכל נפשם באופן שה' אלהיהם ירצם ויחונם למען בעת המשתה השני אשר תדבר אל המלך תגלה רעת המן האגגי יהיה עת רצון שיהיו ישראל אז נכאים בקול מר ולב חמרמר ויהיו לרצון אמרי פיה ובזה נמצא טוב טעם ודעת אל אומרה וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום כי על מה זה ציותה לצום לילה ויום ומה טעם אל צום הלילות מה שלא נעשה כצומות ההם על שום צרה בעולם והיא כי הנה כתבנו למעלה כי הצומות היו לעומת מה שנהנו מהסעוד' והנה הסעודה היתה ז' ימים והיא חשבה מחשבות לצום בימים מועטים כנגד כל ז' הימים ההם והוא כי אין ספק כי בשבעת ימי סעודת אחשורוש היו ישינים בלילות כי הוא בלתי אפשר לאדם יעמיד ז' ימים בלתי שינה כי הלא אפי' הנשבע שלא יישן ג' ימים לילה ויום לוקה על שבוע' שהיא שבועת שוא ויישן מיד שהוא כנשבע שיעל' לרקיע וירד לתהום ומה גם עתה ג' ימים. אך אין ספק כי לא היה רק שהית' להם הלילה שינה והיום סעוד' ואסתר בהיות' במקום שאמרו לקצר ציותה יצומו ג' ימים וג' לילות כנגד אשר אכלו בו' ימי המעשה הרע של משתה בלי לילותיהם כי בהן לא פעלו עולה וכנגד היום הז' זימנה את המן ביום הג' ליום המחרת למען בלילה ההוא יהי חשך בלבם של ישראל ואפר כלחם יאכלו אחר ג' הצומות וזעקתם בראותם שחזרה לזמן אותו למחר ויאמרו לאמר הלא שלום בינו לבינה ויהיו לבותם להם מרים כלענה עד אור הבוקר במשתה הב' שבים אל ה' בכל לב במר נפשם נמצאו נשלמים זמני ז' ימי המשתה בג' הצומות והלילה שאחריהם כי כך הם ז' ימים בלי לילות בג' ימים ולילה אחד. ובגמרא ת"ר מה ראתה אסתר שזמנה את המן ר"א אומר פחים טמנה לו שנ' יהי שלחנם לפניהם לפח ור' יהושע או' מבית אביה למד' שנ' אם רעב שונאך האכילהו וגו' ר"מ או' כדי שלא יטיל עצה וימרוד רבי יהודה אומר כדי שלא יכירו בה שהי' יהודית רבי נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים רבי יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת רבי שמעון בן מנסיא אומר אולי ירגש המקום ויעשה לנו נס. רבי יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא ר"ג אומר מלך הפכפך היה אמר ר"ג עדיין צריכין אנו למודעי דתניא רבי אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים. רבה אומר לפני שבר גאון אביי ורבא דאמרי תרוייהו בחומם אשית את משתיהם וגו' ע"כ: וראוי לשים לב מה ענין הפח שטמנה לו כי הלא אילו לא דברה דברי שאגתה אל המלך שע"כ כעס המלך עליו ולא היה להמן שום היזק מהמשתה. ועוד בדברי רבי יהושע מבית אביה למדה אם הוא כפרש"י ששמע' בבית אביה מקרא זה מן התינוקות שהיו אומרי' כן קשה מאד לומר כי אשה חכמה כמוה כנרא' מעניינה לא ידעה רק ע"י שמיעה מהתינוקות ועוד שא"כ גם רבי אלעזר שאמר פחים טמנה לו שנא' יהי שלחנ' לפניהם וגו' למה לא אמר כי הפסוק ההיא מבית אביה למד' כי ממקום שלמד' כתובים תלמוד נביאים ועוד האם חסרו תינוקות בזולות בית אביה לשמוע מהם שייחד הדבר אל בית אביה ועוד האם רעב היה המן שנאמר עליו אם רעב שונאך ואדרבה הוא קנה את ישראל ברוב עושרו ועוד לרבי מאיר שלא יטול עצה וימרוד כי הוא משולל הבנ' כי מה היה לו או מה היה חסר בבית המלך שימרוד עליו גם שלא הזמינתו אסתר ועוד כי יותר היה נתקן הדבר במה שבלי תזמינהו תקראהו לפני המלך בבואה לפניו ויאמר שאלתי ובקשתי תנתן לי נפשי בשאלתי וגו' כי נמכרנו וגומר ומיד יצוה המלך להמיתו ומה צורך במשתה לתקן המרד והנה פרש"י וז"ל וימרוד במלך שהיתה שעתו מצלחת ע"כ. וקשה כי מה היה חסר לו שימרוד שאם הוא שאם תלשין אותו עודנו המן בביתו ימרוד מירא' המלך תקראנו לפני המלך ולא ימרוד ומה צורך משתה. ועוד שא"כ גם בעשות לו משתה יצליח ועוד לר"מ שאמר שלא יכירו שהיא יהודית מי הם שרצתה שלא יכירוה כי הלא בבית מלכותה ממי תפחד ומה יוכלו עשות לה ועוד כי הלא ביום הב' נודע לכל כי יהודית היתה ולא פחדתה עליה ואם הוא כי ע"י מפלת המן בטח לבה כי ממנו יראו ויוסרו הנה גם עתה תצוה עליו להמיתו פתאום בלי זימון ולא תירא מרבבות עם ועוד לרבי יוסי שאמר שיהא מצוי לה בכל עת מה בצע בהיותו מצוי לה שאם הוא כפרש"י אולי להכשילו בשום דבר לפני המלך קשה שהלא מבלי מצוא עליו מכשול לפני המלך התריזה עליו ואיך כוונה להכשילו וטוב טוב היה מיד באמור לה המלך מה לך וגו' בלי משתה תקביל עליו ותצו עליו במפגיע לתלותו על עץ והיותר קשה מכלם הוא מאמר ר"ש בן מנסיא באו' אולי ירגיש המקום ויעשה לנו נס כי אומר אולי ירגיש יימר לשומעיו כי האם ספק הוא אם ירגיש חלילה ועוד איך ע"י האכיל אותו יעשה לנו נס והנה פרש"י ז"ל אולי ירגיש שאני צריכה להחניף לרשע זה ולזלז' בכבודי ע"כ. והנה עדיין קושי' הספק במקומה ועוד כי מי הכריחה להחניפו ונהפוך הוא כי המחניף את הרשע סופו נופל בידו ומקר' מלא הוא ואת למדת אותם עליך אלופים לראש ואדרבה באור פני מלך המאיר לה לאמר מה לך וגו' עד חצי המלכות ותעש תבקש ממנו מפלת המן מיד כי לא ימנענו ממנה ועד לרבי יהושע ב"ק שאמרה להסביר לו פנים שיהרגו גם שניהם ועוד לר"ג שאמר מלך הפכפך היה היא משולל הבנה ועוד כי לא ערבה לו טעמו ואמר עדיין צריכים אנו למודעי וא"כ למה אמר טעמו ויאמר מיד מאמר ר"א המודעי והנה פרש"י וז"ל מלך הפכפך היה וחוזר בדבורו אמרה שמא אוכל לפתותו ולהורגו ואם לא יהא מזומן תעבור השעה ויחזור בו והנה יראה דבר בלתי מתקבל ועוד מה ענין או' קנאתו במלך כי' ועוד במאמר אביי ורבא באמרו בחומם אשית את משתיהם ופרש"י בתוך משתיהם של רשעים בא להם פורעניות והנה הלא זה יראה מאמר ר"א היא פחים טמנה לו: כלל הדברים כי רוב הטעמים הנאמרים יראו מבלי מלח וחלילה לגדולי עולם כהם לדבר דבר בלתי צודק ומה גם כי חזי מאן גברא רבא קא מסהיד עלייהו אליהו ז"ל כי כל דבריהם האמת והצדק דאמרינן בגמרא דאשכחיה רבה בר אבוה לאליהו שאליה איזה טעם מהם היה בלב אסתר שהזמינה את המן וא"ל ככלהו תנאי וככלהו אמוראי:

אמנם יתכן ביאור מאמר זה דרך קצרה והוא כי דעת ר"א שפחים טמנה לו הוא כי ע"י המשתה שמח וטוב לב יאמר הוא יתברך בני מעונים בצום ובבכי ובמספד על אכלם לחם דמעת סעודת אחשורוש ואתה שהאכלתם לחם אונים להם תאכל למעדנים ותשמח ותגיל והמה בוכים בצום ושק באופן שע"י כן יבער כמעט אפו יתברך נמצא המשתה ההוא פח ומוקש להלכד בו והוא לא ידע וזהו פחים טמנה לו וזש"ה יהי שולחנם לפניהם לפח כי שלחן המצירים את ישראל יהיה לפניהם לפח כי יאמר הוא ית' בני ברעה אשר יציק לי אויבו והאויב בנחת שלחן מלא דשן ורבי יהושע אומר שלא כוונה רק למען יראה ה' כי נכנע צדיק לפני רשע ויאכילהו וישקהו שהוא כי יקנא הוא יתב' כי תכנע הקדושה תחת הטומאה ויהפך השיטה וממי למדה לז"א מבית אביה למדה הוא מרדכי כי כן עשה כמאמר המתרגם שמרדכי והמן היו ב' אנשים שרי גדודים והלך זה בחילו וזה בחילו וכאשר הלחם אזל מהמן והיה מת ברעב האכילהו מרדכי לחם וזהו מבית אביה למדה שנאמר אם רעב וגו' והוא שלא פירשו בית אביה הפסוק ההוא על היצה"ר בלבד כ"א גם על השונא הידוע עמלק ובזה גחלים אתה חותה על ראשו מקנאת ה' מהטעם הנזכר. ור"מ אמר כדי שלא יטיל עצה וימרוד ופרש"י שהיתה שעתו מצלחת ויתכן לגמור מאמרו זה במה שכתבנו לעיל כי אסתר עשתה בחכמה למרק עון ישראל שהיה משתה ז' ימים ולא לילות שע"כ יצומו ג' ימים עם לילותיהם ויהיו למרק אשר אכלו בו' הימים כי כך הם ג' ימים עם הלילות כו' ימים בלא לילות ועל היום הז' היה אשר יעדה לעשות משתה למחרת יום ד' לצומות למען כל אותו הלילה יהיה לישראל כיום מר באומרם אחותנו אשר חשבנו לעזרה היתה בעוכרנו כי אדרבה היא אשר לו יעדה סעודה למחר ואין זה כ"א נהפך לבה ועמו תמתיק סוד עלינו לכלותינו באופן שהלילה ההוא יקחם אופל למרק אשר אכלו ביום הו' ומאז והלאה מהבקר השכם קללה תחשב להמן הרע כי כבר שלמו ימי אבלנו ונתמרק עוננו. ובזה נבא אל הענין והוא כי אמר הנה המן שעת מוצלח ואיך ישדד הוא יתברך מזלו אם לא אחר מירוק חלאת אשמתנו הוא ביום הד' מה שא"כ מקודם. והנה אם ירגיש המן בשליחות אסתר למרדכי ואשר ציותה לו וצומו עלי וגומר גם שלא יחשוב שהיא יהודית הלא אם ירגיש שהמלכה אויבת לא יטול עצה וימרוד כי שעתו מצלחת ועדין אין זכות לישראל עד תום הג' ימים ולילה אחד ע"כ הזמנתו באופן יצאו ימי' אלו והלילה והוא בשלום ושמחה עמה עד תום חלאת אשמת ישראל להיות להם עליו עזר משדי כנ"ל ור' יהודה אמר שלא יכירו בה שהיא יהודית והוא אולי הרגיש מהשלוחים ששלחה אל מרדכי ונערותיה היודעות הכל ויצומו גם הן עמה שמא הגיע הדבר עד המן ובכן יבא אל המלך מתנצל לאמר הן לא ידעתי כי המלכה יהודית היא שאל"כ לא מלאני לבי לקנות דרך כלל את כל היהודים והמלך יאמין לכל דבריו כי גם הוא לא ידע כי לא הגידה אסתר את עמה גם למלך ובזה כי תבא אל המלך לאמר כי נמכרנו אני ועמי ישים לאל מלתה ותפול כריסם בבירא ע"כ זמינתו לבל יאמין המן אם יגיע לאזנו שהיא יהודית באופן שבבואה אל המלך טרם הקדים המן רפואה למכה יקצוף המלך עליו בשמוע פתאום כי נמכרנו אני ועמי ולא יקבל התנצלותו ברוב כעסו כאשר היה ודעת רבי יוסי כדי שיהא מצוי לה בכל עת הוא כי חששה פן כאשר מצא חן המן להשמידה בי"ג באדר גם אם ישוב ויאמר לכלותם היום יעשה כי כספו הם ע"כ עד תום ימי תקון תשובתם עשתה דרך יהיה מצוי אתה לשלא יטפל לעשות דבר שהיא לא תדע וגם בהיותו עסוק במשתאות לא ישית לב לשנות אשר כבר עשוהו ודעת ר"ש בן מנסיא שאמר אולי ירגיש המקום וכו' הוא מאמר הכתוב בנפול אויבך אל תשמח וגו' פן יראה ה' והשיב מעליו אפו וע"כ רצתה לשמח את המן במשתה סמוך אל גזרתו ואשר קנה את ישראל למען תהיה שמחתו סבה שישיב מעלינו אפו הוא יתברך אך הנה היה אפשר לא יחשב לו הוא יתברך זה לשמח' בנפול אויבו כי לא מעצמו עשה רק ע"י אסתר וגם לא נעשה המשתה ע"ש מפלת ישראל עכ"א אולי ירגיש המקום לומר אולי יראה לו ית' כי זה מספיק גם שלא עשה מעצמו וגם לא בעצם על הגזרה גם שלא יבצר ישמח עליה כי היה סמיך אליה ע"כ יש ספק אם יעשה הרגש הוא ית' מזה ויעשה לנו נס כי ישיב מעלינו אפו ודעת ריב"ק כדי שיקנא בה המלך עם המן ויהרוג את שניהם ותתבטל גזרתו אשר עשה למענו כי טוב טוב תמות היא משימותו כל ישראל והיא בכללם כי יאמר המלך כי ע"כ קנה את ישראל כדי שבהם תוקח אסתר כי כספו היא וע"כ יבטל המלך הגזרה בהמית גם שניהם אך ר"ג אמר לא כדברי ר' יוסי שכוונ' תמית גם אותה כ"א שיהרוג אותו ואותה יחיה באו' מלך הפכפך הוא ואם פעם אחד הרג אשתו בשביל אוהבו ממוכן הוא המן עתה יהרוג אוהבו בשביל אשתו כי יאמר הלא זה האיש רודף אחר נשי' הוא כי אין זה רק שלא יכול על ושתי לפתותה ויבקש המיתה ונפשו אותה ויעש ועתה חוזר אחרי זאת והיא מפחדה פן יעשה לה כמעשהו את ושתי ע"כ הזמינה אותו בפני למען אבין בדבר ואהרגנו ויעלה מעלי באופן יהפך להרוג אוהבו בשביל אשתו ואחרי אומר ר"ג ענין זה הרגיש כי מי יאמר שהיא עשתה שיקנא עליה המלך לז"א הנה לסמוך סברתנו עדין אני וריב"ק צריכי' אנו למודעי כי אמר שהיא קנאתו במלך כו' שעשתה כדי שיקנאו עליה בהמן המלך והשרים ויהרגוהו אלא שלר' יהושע גם אותה יהרוג ולר"ג אותו יהרוג ואותה יחיה ודעת רבה שעשה כדי שיגמור עלייתו כדי שיהפך עליו גלגלו וזהו לפני שבר גאון ולדעת אביי ורבא היא למען תמלא סאת אשמתו ותבא עליו רעתו וממשל משל אל סיר שעל האש שבמעט אש יתחילו מימיו להחם ובהוסיף פחם לגחלים ועצים לאש הולך ומרתיח עד עלות הרתיחות מעלה מעלה וישפכו המים חוצה כן הדבר הזה כי כל עון ועון שהאדם הולך ומסיף הולך ומחמם דינו עד עלות רתיחת הדין ומה עושה הוא ית' לרשעים כהמן ובלשצר שנא' אותו הפסוק עליו בחומם שהוא בהחם דינם למען מלא הסאה שירתיח אשית את משתיהם שעושים בשמחתם על רעותם שמצירים את ישראל בתוך כף עונותם להרתיח חומם ולמלא סאתם כן המן סמוך אל גזרתו הרעה אשר גזר על היהודים לאבדם היה מתעלס במשתה ואם סיר עונותיו חם במשתה זה ירתיח וזהו בחומם אשית את משתיהם:

ה

הנה ראוי לשים לב מה זה היה כי לא קרא המלך את אסתר המלכה במשתה הראשון ובמשתה הב' אמר מה שאלתך אסתר המלכה. אך לזה נשים לב גם על ל' הכתוב כי במשתה הא' נאמר יבא המלך והמן אל המשתה אשר עשיתי לו ולא אמר להם. ובב' אמר' אעשה להם וזה בשום לב אל מאמר אסתר באמרה גם אני ונערותי אצום כן ואיך עשתה משתה ביום הג' והיא התענית. אמנם היא דקדקה במאמרה יבא המלך וגו' אל משתה אשר עשיתי לו. כלומר ולא לי לכן יבא המלך לאכול עמו שלא יאכל לבדו וע"כ בשמוע המלך נתעצב אל לבו באומר האם להמן בלבד עשתה משתה ואני אבא להטפל בלבד כדי שלא יאכל לבדו עכ"א מהרו את המן לעשות את דבר אסתר ולא אמר את דבר אסתר המלכה וכן בדברו עמה במשתה היין לא אמר מה שאלתך אסתר המלכה כ"א מה שאלתך וינתן לך לכן בראותה כך על המשתה הב' אמרה יבא המלך וגו' אל המשתה אשר אעשה להם ולא לו כבתחלה וגם על כי בב' כבר עברו הצומות ע"כ גם עז"א להם כי העושה משתה לזולת אינו דרך ארץ שיאכל מי שנעשה בשבילו בלבד על כן בא' אמרה אשר עשיתי לו כדי שהאוכל עמו יהיה המלך אך עתה שהיא גם היא אוכלת אמרה אשר אעשה להם והיא תאכל עמהם כמדובר שהמשתה הנעשה בשביל א' או ב' דרך ארץ הוא שיאכל גם המזמין עמהם כנודע וזהו שבב' נאמר לפתות עם אסתר המלכה ולא בא' וכן במאמר המן באומר אף לא הביאה אסתר וגו' וגם למחר אני קרוא לה שלא אמר קרוא להם כ"א בב' אך בראשון אמר הביאה כי לא אכלה היא רק בב' אלא שבראשון הביאה אותו לאכול עם המלך כאלו המלך הוא המזמין ויאכל עמו והוא הביאתהו עם המלך ובכן בראות המלך שבב' אמרה אל המשתה אשר אעשה להם קראה אסתר המלכה מה שאין כן בראשון שנגעה בכבודו:

ט

הנה אומר טוב לב יראה מיותר אחר או' שמח. אמנם הורה סמיית עיני לבו אשר סמאו הש"י כי הלא אם היה זולתו שיקרנו כמקר' ההוא גם כי יצא שמח מהמשתה לא יצא טוב לב כי הלא יהיה לבו נוקפו נדון בקרבו באו' מה היום מיומי' שזימנתני המלכה עם המלך הלא דבר הוא ומה גם כי גם בעיני המלך יפלא סבת המשתה ותאמר אליה מה שאלתך וגו' ומי פתי יסור לא יתן אל לבו מעין המאורע שבימים ההם ובעת ההיא אחרי שלוח ספרים אל כל מדינות המלך להשמיד וגו' קרוב הדבר לחשיב מחשבות אולי היא יהודית ואליה נוגע הדבר ולא שת לבו לזאת כי מאת ה' היתה סבה וזהו ויצא המן וגו' שמח וטוב לב שלא היה לבו נוקפי כאמור וגם הוא כמעשה הרשעים שהם ברשות לבם כנודע מרז"ל וז"א וטוב לב שהיה טוב בלתי מרגיש מפאת הלב המטעה אותו והיא אינו חי שיתן אל לבו. וכאשר נתמלא המן על מרדכי חמה הנה יראה שב על קיאו כי הלא זה הדבר אשר עליו כעס מתחלה ויבז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו ופעל ועשה הגזרה הגדולה ההיא ומה זה עתה שב אחר עשות אשר זמם על הדבר ומה לו עוד לעצבים. וגם ראוי לשים לב בל' הכתוב באו' וימלא המן על מרדכי חמה ולמעל' אמר וימלא המן חמה. ועוד למה בזה שם פניו להנקם ממרדכי לבדו ולא שת לבו על כבודו לבוז בעיניו לשלוח יד במרדכי לבדו אך לזה נשים לב אל שינוי לשון הכתובים כי למעלה נאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה וכן וירא המן כי אין מרדכי כורע וגו' ופה נאמר ולא קם ולא זע ממנו אך הנה אין ספק כי העבודה המתייחסת אל מי שהוא אלוה הלא הוא כריעה והשתחויה אך אשר הוא אדם ולא אל אם שר וגדול הוא יקומו לפניו ולא יכרעו ויפולו והנה מתחלה מה שנמנע מרדכי מלעשות להמן היא כריעה והשתחויה שהם דברים המיוחדים לאלוה ומה גם לרז"ל שהיה צלם בחיקו או ע"ד הפשט לבלתי עשות לאויב ה' פעולת הכנעה הבלתי נעשית זולתי לאשר הוא אלוה או מלך אך אמנם בעוברו לפניו ומרדכי יושב אפשר לא נמנע מלקום מפניו כאשר יקום איש מפני שוטר ומושל ומפני כבוד המלכות ע"כ מה שקצף המן מתחלה לא היה רק על אשר לא יכרע ולא ישתחוה ועל אשר הגיד מרדכי אשר הוא יהודי וא' דתו דת משה וישראל להמית את הכורע ומשתחוה לפני ע"ג על כן ויבז בעיניו לשלוח יד וגו' והטעם כי הגידו לו את עם מרדכי באומר כי על כן אשר הוא יהודי גדול הוא מהמן ע"פ גזרת דתם ע"כ בקש להשמיד את כל היהודים בעלי הדת ההוא. אמנם אחרי ראות מרדכי כי ה' עמו ותחל רוח ה' להיות עם אסתר למצוא חן בעיני המלך ופחים טמנה לו וגם אשר נתבשר ע"י אליהו והתנוקות כמז"ל כנ"ל מאז לא לבד היה נמנע מרדכי מכרוע והשתחוות כ"א גם לא הי' קם ולא זע ממנו שאין זה על דבר הצלם רק להיות בזוי מאד בעיניו מצד עצמו אז אמר אין דבר זה תלוי בדת משה וישראל ככריע' והשתחוי' שאתקומם על כל היהודים בעלי הדת ההוא כי אין זה תלוי בדת כ"א בגאות מרדכי ע"כ וימלא המן על מרדכי חמה עליו בפרטות ולא נחה דעתו על אשר פעל ועשה על כל היהודים כי זה הי' דבר פרטי שנתהוה כעת:

יא

ויספר להם המן וכו'. מה שהניעו לספר כעת מעלותיו באומרו ויאמר באמצע דבריו כמתחיל ענין מיוחד יהיה כי חשש פן יאמרו אליו מה זה מהרת לתבוע עלבונך ולבלתי המתין עד י"ג לאדר כימי מועד אשר בחרת על כל היהודים ויהי נא מרדכי כא' מהם על כן הקדים ויספר להם את כל הגדולות אשר לו כי רמות ורבות משמחי לב הנה והכל איננו שוה לו וכאפס ותהו נחשבו לפניו בכל עת אשר הוא רואה את מרדכי וגו' וזהו ויספר וגו' וכל זה איננו וגו' לו' לא על נקמת מרדכי אני עושה כי אם לטעום טעם ועריבות כל גדולתי כי הלא כל הטובה אשר לי נאבד ממני בכל עת אשר אני רואה וגומר כי נמצאו כל המעלות והגדולות בטלים ונהפכים לאבל ומי יעצור כח לסבול דבר כזה לבלתי ההנות מכל מעלותיו ושיעור הדברים אשר כלל בגדולת כאשר סיפר את רוב עושרו וגו' הוא כי הדברים משמחי לב איש הלא המה אחד העושר ב' הבניה ג' הגדולה היותו רם ונשא אשר לא יקנא מאיש כערכו ואיש אשר אלה לו לא ידאג ואם תתרגש לו דאגה מאבד טובה הרבה שלא יערבו לו כל טובותיו אלה וזהו ויספר וכו' לומר הלא כל הדברים המשמחים לבות בני אדם לא יעברו ממני ולמה אעצור כח להיות באלה מרבה דאגה כי הלא העושר כמוס עמדי הון עתק וזהו את רוב עשרו וגם הב' לא נעדר ממני וזהו ואת רוב בניו וגם לא אקנא אם גדול ממני כי איננו גדול במלכות ממני וזהו ואת אשר גדלו המלך על כל השרים וכו' כנ"ל וזהו וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו וא"כ למה אסבול שכל זה איננו שוה לי וגם שיתבטל עצבוני זה אחר י"א חדש במלאת ימי גזרת הרעה ולו היה הדבר פעם או שתים בכל הי"א חדש החרשתי אך הוא בכל עת אשר אני רואה כו' ולבל יאמרו אליו הלא מאז סבלת שלא יכרע ולא ישתחוה והיית מקוה עד יום נקם הוא י"ג לחדש אדר ותתאפק להחריש עד היום ההוא כי אז תעשה בו ובעמו כטוב בעיניך לז"א יושב בשער המלך כלומר זאת רעתי כי מרדכי נגע עד לבי כי אראה אותו יושב בשער המלך כי מתחלה גם שלא יכרע ולא ישתחוה הלא היה קם מלפני אך עתה הוא יושב בשער המלך יושב במקומו ולא קם ולכן כלכל לא אוכל ומפני שלא יבצר ממנו היות הכרה למרדכי עם אסתר עם שלא ידע מה הוא לה ומה גם לרז"ל שבכל יום היה מדבר עמה ושואל על טהרתה ואת שלום אסתר ומה יעשה בה לכן היה מקום יאמרו לו אולי זרוע ואל לו מהמלכה שעל כן ערב לבו לבזות אותך לא כן הוא כי הלא אף לא הביאה אסתר וכו' כ"א אותי לו' גם כי תאהבהו אין ערוך אל אהבתה אותי כי הנה לא הביאה אל המשתה כ"א אותי לבדי כלומר שאם היה חשוב מרדכי לפניה כמוני היה גם הוא קרוא לה עמי אך לא קרא כ"א אותי וע"כ לא אמר והמלכה קראתני אל המשתה אשר עשתה כ"א לא הביאה וכו' כ"א אותי כלומר לי ולא לו ושמא תאמרו כי אולי אין תוכה כברה ומי יודע אם פחים טמנה לי לא יתכן כי הלא גם למחר אני קרוא לה עם המלך ואם רעה בלבבה לא האריכה עד למחר ואחר כן גילה כל תוקף דאגתו באומרו וכל זה אינני שוה וכו' ולהיות שאומרו אף לא הביאה וכו' נאמר כדי לתקן מה שאפשר להשיב לו נגד כוונת אמרתו ע"כ נאמר ויאמר המן באמצע הענין להורות שהיא אמירה כמעט בפני עצמה ואינו גמר הקודם רק כמשיב על האפשרי לסתור הקודם ויתקנהו או יאמר אף לא וכו' למה שכתבנו כי במשתה הראשון לא אכלה אסתר כי היתה בצום נפשה וע"כ היה מקום יאמרו לו הלא המלכה פחים טומנת לך כי הזמינה אותך והיא לא אכלה אך יורה כי יהודית היא ולא תאכל ותשתה חלב זבחי המלך ויין נסכו לזה אמר אף לא הביאה וכו' לומר גם שיח לפקפק בזה הנה מצד אחר יש ראיה כי הלא לא הביאה כ"א אותי יראה שטוב לבה עמדי גם שהוא אל המשתה אשר עשתה כלומר שלא היה לה בו רק עשייה ולא אכילה ואם על זה יש לחוש על שלא אכלה הלא וגם למחר אני קרוא לה ממש שאוכל עמה וז"א לה ולא אמר קראתני עם המלך והוא מאמרנו למעלה כי בראשון אמרה אל המשתה אשר עשיתי לו ובב' אמרה אעשה להם כי בראשון עשתה להמן ויאכל עמו המלך אך הב' שעושה לשניהם תאכל היא עמהם שאינו דרך ארץ לאכול הקרואים לבדם ולא המזמין אותם עמהם:

יד

ותאמר לו וכו'. טעם העשות העץ גבוה נ' אמה לא פורש בדברי רז"ל זולתי היות המדה שוה למדת המן ובניו זה תחת זה עם האוירים הראויים לתת בין איש ובין אחיו ועדיין צריך לתת טיב טעם ודעת אל זרש אשתו ולכל אוהביו מה ראו על ככה לצוות על המן יעשו עץ גבוה נ' אמה כי לא על מדת בעלה ובניה כוונה בודאי וגם לא במקרה היה השיעור ההוא ועוד מה ראו אוהביו וזרש אשתו ליעצו יעשה העץ בביתו ובחומותיו. אמנם המה ראו ב' דברים א' כי גדול מרדכי ליהודים י עמוד לו זכותו כאשר קרה לדניאל וחבירו ב' למה שכל מעשיהם היו באצטגנינות גדול כענין הפלת הפור לחדשים ושבועות וימים בכלל הדבר ההוא כי יעלה מרדכי על בית המן כאשר היה כי ותשם אסתר את מרדכי על בית המן ע"כ על הא' התחכמ' לו לצרף נ' כחות הטומאה אשר לעומת נ' שערי הקדושה להתגבר נגד מרדכי אולי יוכלו לו ולכן עשו העץ בלהטיה' כן בחשוב מחשבות על פי כונתיה בעשותו המן להכניעו תחתיהם ולולי ה' היה לו נלכד בשחיתותם ובכלל הדב' הזה מצאנו ראינו טוב טעם אל הליכת המן בעוד לילה לאמר למלך לתלות את מרדכי ולא המתין עד עלת השחר אך להיות מתחזק בכחות טומאתו הלך בעת שליטת שרו יהיה לו עזר כנגדו כמשז"ל כי ע"כ שרו של עשו אמר ליעקב שלחני כי עלה השחר כלומ' כי מעתה לא תהיה תפארתך אם תוכל לי כי עבר זמן שליטתי. ועל הב' יעצוהו לעשות העץ בביתו לנכות במעלת העץ בביתו במעל' הראוי לבא לו בבית ההוא כהיפך החולם שחלם שתולים אותו שהוא הוראת מעלה. ואמרו ובבקר אמור למלך וגו' נתנו טעם אל היות בבקר השכם ואמרו ובא עם המלך אל המשתה שמח כלומר הנה גם אח"כ תוכל עשוהו אך טוב הדבר יהיה בבקר למען בהגיע עת משתה המלך והמלכה לא תפסיד עריבות ושמחת היות קרוא לה עם המלך מדאגה מדבר ראותך את מרדכי היהודי יושב בשער המלך ותלך עצב רק יתלו אותו בבקר ובזה ובא עם המלך אל המשתה שמח ולא בעצבת רוח והורה איך שנאה מקלקלת השורה כי הם אמרו לו יעשו עץ וגומר שהוא על ידי אחרים ונפשו איותה ויעש ע"י עצמו וזה וייטב הדבר לפני המן ויעש העץ שעשאם בעצמו ומה' יצא הדבר שיפול בשחת יפעל:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.