אלשיך/איוב/כו

אלשיך איוב כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויען כו' :

ב

מה עזרת כו'. הנה כתבנו בדרך השני כי על שני דברים השיב בלדד הא' על אמרו למה נתרצה הוא יתברך מדור המבול להציף אותם כמים ולפי רשעתם היה ראוי תקולל חלקתם בארץ כו' והב' על מציאות מה שערב אל לבו לערוך ויכוח נגדו יתברך ועל הא' אמר ראה שלא התאכזר הוא יתברך על דור המבול שתקולל חלקתם בארץ הוא כי המשל ופחד הם מדת חסד ומדת דין ועושה שלום במרומיו שמשתף דין עם רחמים להיות רחום בדין ולא עוד אלא שחושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח והאם יש מספר לגדודיו מיום הבריאה כולם יקומו בתחיית המתים כי על מי מכל האדם לא יקום אורהו הוא נפשו שהיתה בו בעוה"ז לשוב בגוף ההוא שהיה בו להאיר לו ולהקימו והוא כי דעת בלדד כי דור המבול יש להם חלק לעוה"ב כי יקומו בתתיה ועל השנית שרצה להתווכח עם קונו נתן לו עצה ימנע מזה כי מה יצדק אנוש עם אל כו' הן עד ירח כו' והנה עתה בא איוב להשיב על ראשון ראשון וגם על דבר שלישי שנמשך מתוך דברי בלדד באומרו אף כי אנוש רמה כי לא ערבו לו דבריו אלה על גבר כאיוב ואמר על הראשונה שאמרת כי דור המבול גם עליו יקום אורהו כי יזכו לתחיית המתים אמר מה עזרת ללא כח לומר אלו היה להם כח לקום היה מה בתליץ בעדם עזר לזכותם. ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל בגמרא דר' אלא אשכחיה לאליהו אמר ליה מאי קעביד קוב"ה אמר ליה קאמר שמעתא משמא דכולהו תנאי וכולהו אמוראי בר מר' מאיר מפני שלמד מאחר א"ל ר' מאיר רמון מצא תוכו אכל קליפתו זרק אמר ליה השתא קאמר. ע"כ. הנה כי גם שרב זכות ר' מאיר עם כל זה היה לו מעיר לעזור מה שהליץ עליו ר' אילא בעוה"ז אך אין ספק כי לא היה שוה לו מה שהליץ עליו אלו היה ר' מאיר משולל זכות לגמרי ונבא אל הענין אמר הלא דבריך טובים להיות מעיר לעזור לדור המבול שיקומו בתחיה כי מה שתהפך בזכותם הכך כמליץ ועוזר למו אך אם הוא על גויותיהם מה עזרת ללא כח ואם הוא על נפשותם הושעת זרוע לא עוז כי מה שמליץ איש צדיק על איש מועיל לו אך בזאת שיהיה לעזור כח וזכות מה אך לא בהיות העזור משולל כל כווב שאין לו כח ועוז זכות לישען עליו כאשר יבאר הוא עצמו כל פסוק זה כאשר יבא ביאורו בסייעתא דשמיא. ועל השנית שיעצת אותי לבל אוכח עמו יתברך תמה אני עליך כי הלא שומע לעצה חכם מה שאין כן המשולל חכמה שלא יקבל עצה ועל כן מה יעצת למי שאין לו חכמה כמור שלא יקבלנה ואם לא לתת עצה כוונת רק להודיע תושיה היא חכמה אם אקבל ואם אחדל הנה לא היה צריך כי הלא כבר ותושיה לרוב הודעת במענותיך הקודמים. או יאמר אם דעתך להודיע מוסר להתיש גדר האדם לפני קונו באמרך מה יצדק אנוש עם אל כו' הלא גם מזה ותושיה לרוב הודעת במאמריך הקודמים ומה בצע לחזור להודיע גם בפעם הזאת:

ר

ועל אשר הוספת בזה להקטין ערכי ולומר אף גם כי אנוש רמה כו' הנני קורא תגר על זה כי את מי הגדת מלין אלו כלימר האם לי ראוי לומר שאהיה רמה ותולעה והוא הנודע כי איש אשר יאמר עליו איש תם וישר ירא אלהים וסר מרע לא משלוע רמה ותולעה בגופו ועל כן אמר כמתמיה את מי כו' כלומר הלא שמת לבך אל מי הגדת מלין ומאין ידעת שאנוש כערכי יהיה רמה ותולעה האם באה נפשך בגלגול וידעת שהיית תחלה רמה ותולעה נשמת מי יצאה אז ממך האם היתה אז נשמת איש כמוני שתדון כי גם אני עתה מעותד לכך או יאמר כאשר אמרו היודעים חן על פסוק ונחמתי על עפר ואפר כי נפש איוב היא מתרח שעל כן אמר שמנחם על שיצא ממנו אברהם שאמר ואנכי עפר ואפר בזה יאמר העלה על רוחך היו אהיה כמוך שאמרת עלי אף כי אנוש רמה וכו' ראה נשמת מי יצאה ממך כאשר יצאה ממני נשמת אברהם ואיך דמית היה אהיה כמוך:

(ה) ועתה חל עליו חובת ביאור כל חלק מהדברים הנאמרים אמר אשר אמרתי מה עזרת ללא כח הוא שאם על החומר של דור המבול הנמוחים במים אמרה שישובו בתחיה מהעזרת ללא כח כי הרפאים יחוללו עוד בתחיה שייטב להם במה שעזרתם הלא המה נמחו תחת מים שבים כי שם נשפך הכל ושוכניהם הם בריות השוכנים במים הנזכרים:

(ו) ואם הוא על נשמותם שבשאול שעודן קיימים הלא ערום שאול נגדו יתב' בלי שום זכות שתכסה עליהם וכל שכן שאין כסות לאבדון מקום אשר הם שם והוא כי דעתו כי דור המבול אין להם חלק לעוה"ב הפך דעת בלדד:

(ז) נטה צפון כו'. אחר כל מערכות ויכוחו אמר הנני שב מדעתי הראשון לערוך ויכוח נגדו ולחשוב מחשבות כי תשיג יד שכלי בכבשי דרחמנא כי ראיתי אחרי רואי כי הוא טעות גמורה כי הנה קל וחומר הדברים כי הלא בעינינו דברים נגלים לעין כל שאין שכל אדם משיג עמנו אם לא שיאמר ויודה בעל כרחו כי היא השגחה מאתו ואנחנו לא נדע איך הוא לקוצר השגתנו ומכל שכן דברים עצומים ורבים והחל ואמר הנה נטה צפון על תהו כנודע כי קרן צפונית תהו שאם יאמר אומר שהוא אלוה נאמר לו יבנה רוח צפון והענין כי הנה חכמי הטבע שאלו איך הארץ מתקיימת באמצע חלל כדור השמים ואינה יורדת למטה ולא נוטה אל אחד הצדדין ויש אמרו כי כובע הגלגל לשאוב ובכן כל חלקי השמים אוחזים בשוה נשארת הארץ באמצע אך אנו בני ישראל ההולכים בתורת ה' לא נאמין כי אם שה' בחכמה יסד ארץ באופן שלא תמוט ותולה אותה בחכמתו ויתכן בא איוב להכריח כי בנס היא עומדת תלוי על בלימה ולא שטבע השמים לאחוז או לדחות. ולבא אל הענין נשית לב אל אומרו נוטה צפון שאם הוא שנטה הארץ על תהו לא כן הוא שבצד צפון הוא תהו בלי ארץ אך שנטה רקיע שעל צד צפון על תהו ולא על ארץ כאשר על כל שאר העולם והנה נמצא שחלק צפון שהוא תהו נכלל בכלל מה שהוא באמצע חלל הכדור וכך יש מסוף קצה התהו אל הרקיע שמצד צפון כמו שיש מסוף קצה ארץ שמרוח דרום אל הרקיע שמצד דרום שאם אינו כן אלא שמה שהוא תהו הוא נוטה אל צד הרקיע ומה שהוא ארץ ממשיית לצד צפון מלבד חלק התהו יש ממנו אל צד הרקיע שבצפון כשיעור מה שבסוף קצה ארץ שמצד דרום אל רקיע שמן הצד ההוא באופן שמה שהוא תהו הוא משוך יותר אל צד הרקיע ההוא אם כן איך נאמר שנשאר צד צפון ריקן והלא אותו קצה הארץ שבצד ההוא קודם התהו נאמר שהוא קצה צפון ולא נשאר דבר כמו שלא נשאר משאר רוחות אלא ודאי שחלק התהו נכנס בכלל וכך יש מסוף התהו אל צד רקיע צפון כמו שישי מקצה הארץ שמצד דרום אל הרקיע שמצד דרום נמצא שמארץ ממשיית אל הרקיע שמן הצד ההוא יש הרבה מאד ממה שיש בין סוף קצה ארץ מדרום אל הרקיע כי מצד צפון כל שיעור מה שהוא תהו הוא עודף כמדובר ואם כן אפוא אין לומר כי הרקיע בכל חלקיו שואב ואוחז בשוה או דוחה בשוה שהרי מצד צפון יש מרחק יתר מהצד האחר כי התהו ריק וחלל הוא ואין בו ממש כאויר שמן הצד שכנגדו על כן אין שאין הדבר בטבע הרקיע כי אם שהוא יתברך יסד ארץ ותלה אותה על בלימה וזה מאמר איוב באומרו ממה שהוא יתברך נוטה צפון על תהו שנטה שמים על חלק שהוא תהו כאשר על כל ארץ הממשיית אני גוזר שהוא תולה ארץ על בלימה ולא שנאחזת או נדחית מהרקיע כמדובר וזהו תולה ארץ על בלימה בלי דבר מה טבעי שבטבע תתלה בה:

(ה) ועוד ראיה כי הנה ראינו בעינינו כי ענן מוליך מים ממקום למקום להמטיר על הארץ ולא נבקע מיד הענן תחתם ויפלו ארצה ואיך יגיעו המים אל שום מקום להמטיר עליו אם לא שיש בהם כח עב להחזיק המים:

(ט) ואם כן מה שהארץ עומדת באמצע החלל אין לומר כי כובע השמים הכדוריים לאחוז את כדור הארץ ובהיות האחיזה שוה בכל צדדי הרקיע תשאר הארץ באמצע וזה אמר מאחז פני כסא וכו' לומר כי תאמר שהוא יתברך מאחז פני כסא שאת פני השמים הנקראים כסא כמה דאת אמר השמים כסאי מאחז בארץ פני השמים שיאחזו בכדור הארץ ועל כן ישארו באמצע לא יתכן כי הלא פרשז עליו עננו שפורש הוא יתברך על פני השמים עננו ולמה לא יפסיקו העננים מבין פני השמים ובין הארץ שלא יוכלו לאחוז בארץ כי מחיצת העננים מפסקת וכאשר יש כח בעבים לעכב המים שלא נבקעו בהיות המים בתוכן ויוכלו לעכב המים בתוכם גם יעכבו את השמים מלאחוז בארץ ועל כן הכניס פסוק צרר מים בינתים ואם כן כאשר השמים יתכסו מלמעלה בעבים היה ראוי לארץ לרדת למטה מאמצעות החלל כי מלמטה יאחזו בה ולא מלמעלה:

(י) ועוד כי הלא חק חג על פני מים שבים שלא ישפכו על הארץ השפלה מהם שהם עומדים כמו נד לצד אחד וישם החק עד תכלית היות אור נשמת אדם עם חשך הגוף לדורות עולם לבל ימשכו אחר החומר שייראו מלפניו יתברך כמו שאמרו ז"ל על פסוק יקוו המים ועל פסוק והאלהים עשה שייראו מלפניו ואם כן איך יתכן שהשמים אוחזים בכדור הארץ שאם כן הוא היה ראוי יהיה בכל הכדור בשוה ולא שהמים יעמדו גבוהים מהארץ כמו נד בצד אחד והארץ נמוכה הימנה באופן שאין הכדור שוה ואיך יאחזו בשווי אחד אלא ודאי שאין הדבר בטבע. או יאמר הלא דחיתי טעם האומרים שפני השמים אוחזין בארץ וגם לומר שמה שהארץ לעולם עומדת באמצע חלל הכדור אינו שפני השמים סביב קולטים ומושכים ואוחזים בארץ כי אם כדעת חכמי הטבע האומרים בהפך כי טבע פני השמים לדחות את הארץ ולהיותם דוחים בשוה סביב כל הכדור תשאר באמצע הנה גם זה אין לו שחר כי הלא חק חג כמחוגה על פני מים שלא יעלו פני מים ולא ירדו ממקומם עד קריעת ים סוף שיכנסו בה ישראל מפני מחנה מצרים כמ"ש ז"ל על פסוק יקוו המים וכו' תנאי כ"י התנה וכו' שהוא יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהם וזהו חק חג על פני מים עד שיצטרף מה שהוא תכלית אור עם חשך שהוא על שפת ים סוף שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה ופרש"י וז"ל הענן והחשך למצרים ויאר עמוד האש את הלילה לישראל נמצא שהיה תכלית לאור שהוא עמוד האש עם חשך סמוכים לשיכנסו ישראל בים והמצריים הסמוכים להם לא ירדפום עד אז היה מה שחק חג על פני מים שלא יעלו ולא ירדו ממצבם כלומר כי אז יעלו ממחוגה שלהם ויקומו כמו נד גבוהים ממצבם שיעור מופלג ואם כן אמור מעתה אם הרקיע דוחה כללות הארץ איך לא נדחה הצד ההוא מאשר עליה ויהיה חג פני מים במקומו אלא ודאי שאין הרקיע דוחה:

(יא) ועוד ראיה לדחות ב' הדעות כאחד שאינו לא אוחז ולא דוחה והוא כי עמודי שמים הם אש ומים שמהם נעשו ירופפו והוא מה שאמרו ז"ל כי רפים היו ולא היו מתקיימים עד שגער בהם הקב"ה ותמהו ויתקשו מהתמיהה ויעמודו ובזה יאמר לפי דרכנו כי בא לדחות גם סברת האומרים שעצם השמים דוחים את כדור הארץ ואמר הנה עמודי שמים ירופפו בבריאה והיו נמקים לולא שויתמהו מגערתו ואם כן אפוא איך עצרו כח פני השמים לדחות את כדור הארץ אם הם רפים בטבע כי להקשותם הוצרך יתברך לגעור בהם אם כן איך יעצרו כח לא לאחוז ולא לדחות:

(יב) בכחו כו'. אחרי דברו בהשגחת תליית הארץ באויר כי בחכמה יסד ארץ שתלאה על בלימה שם פניו אל מציאות הארץ ושמים אשר יש הוראה מוחשת אל חדושם ולא עצרהו הגשם והחל בארץ ואמר בכחו כו' לומר כי מי שרגע הים ותראה היבשה בים סוף כאשר נתפרסם בעולם ודאי כי בכחו אשר אמר יקוו המים וכו' ותראה היבשה והמאוחר ראיה אל הקודם והוא כי הלא נאמר עושה ארץ בכחו כו' ובתבונתו ברא שמים הנה כי נתיחסה עשיית הארץ אל כחו והשמים אל תבונתו. ונבא אל הענין אמר בכחו שעשה ארץ בכחו באותו כח רגע הים ודאי הים הוא אשר אמר יקוו המים וכו' ותראה זה היבשה באופן שמה שמה שרגע הוראה אל כחו שעשה ארץ בכחו וכן ראיה אל תבונתו שברא בה שמים במה שמחץ רהב שרו של מצרים כי לולא ברא שמים לא מחץ רהב שבשמים:

(יג) וגם ראיה שאפילו תהומות ואשר בהם הוא בראם עם היותם גשם שפל ועכור כי הלא לא יפלא כי גם השמים הם הגלגלים גשמיים הם אלא שברוחו הוא רוח פיו שבו עשה כל צבאם שמים שפרה והקנה בם רוחניות וכמאמר רבי חנינא בב"ר שיצאת אש מלמעלה ולהטה פני הרקיע שהוא כי היו עכורים גשמיים והשפיע בם הוא יתברך רוחניות מלמעלה וכן לא יפלא מה שברא אפילו בריות תהום כי כאשר הוריד משפע רוחניותו ברוח פיו לגלגלים כי גם הם גשמיים כך על ידי השתלשלות חוללה ידו גם בריות תהום וזהו ברוחו שמים שפרה ועל ידי כן השתלשל רוחו עד שברוחו ההוא חוללה ידו נחש בריח הוא לויתן נחש בריח שהיא בריה הגדולה שבים וההיקש בכל השאר:

(יד) הנה שבעינינו נראה נפלאים מעשיו ואין יד שכלנו משגת איך הוא עד נצטרך להניח הענין אל מי שבראו כל שכן בכבשי דרחמנא הנסתרות שאין לאיש לשית לבו להבין כי אם להיות תמים עם ה' אלהיו וזה אמר הן אלה קצות כו' הן דברים אלו הן קצות דרכיו דברים נגלים כשלהי וקצות דרכיו ומה שמץ דבר נשמע ונבין בו לקוצר שכלנו שאומרו נשמע הוא כד"א שמענו אדני אם כן אמור מעתה קל וחומר כי ורעם גבורותיו אין צריך לומר אשר הוא בלחש בלתי נשמע כי אם אפילו אשר יורגש מגבורותיו שהוא רעם גבורותיו מי יתבונן לכן מעתה נסמוך אדידיה ועל דרך זה הוא ענין כל דבריו כאשר יבא ביאורם בס"ד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.