אליה רבה/אורח חיים/תפב

אליה רבה ‏ אורח חיים תפב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אלא כזית אחת. יש לו שני זתים משמע בר"ן דאוכל אחת לאפיקומן ואחת לכריכה, אבל מהרא"ש מוכח דאוכל אחת להמוציא ומברך עלה על אכילת מצה ואחת לאפיקומן, וכן מסתבר וכריכה אוכל במצה שאינה שמורה:

ב

[ב] [לבוש] על המשומרת אי אפשר וכו'. זה שלא כדעת הרא"ש שכתב וזה לשונו, ויראה שהברייתא דדובשנים איירי בזמן הבית הילכך צריך שיאכל כזית שמור באחרונה לקיים על מצות ומרורים אבל בזמן הזה שאין לנו חובת מצה אלא מבערב תאכלו מצות אין לאחר ברכת המצה, מוטב שיאכלו בתחילה לתיאבון עד כאן לשונו, והקשה הב"ח מפרק כל שעה דאמר רב הונא בציקות של כותים ממלא כריסו מהן ובלבד שיאכל מצה באחרונה ואי מיירי שיש לו שני זתים שאוכל אחד למוציא קשה הוה ליה לרב הונא לומר נמי ובלבד שיאכל כזית מצה בראשונה, עד כאן. ולעניות דעתי יש לומר דראשונה פשיטא ליה כדי שיאכל לתיאבון וכהאי גוונא קאמר הש"ס בפסחים דף ק"ג אלא דקשה אם כן הוה ליה להרא"ש לתרץ כן בברייתא דדובשנים ולמה ליה לאוקמי בזמן הבית, והט"ז תירץ דהרא"ש קאי אמצה דלא מינטרא שעת קצירה כיון דמינטרא על כל פנים משעת לישה יאכלנו לבסוף דעל כל פנים שם מצה עליה מה שאין כן בציקות של כותים דלא הוי שמירה אף בשעת לישה אין עליהם [שם] מצה כלל ולכך סיים רב הונא ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה משמע דראשונה לא נקרא מצה, עד כאן. וקשה הא הרא"ש קאי על הברייתא דדובשנין שהם מצה עשירה וגרע יותר ממצה שאינו שמורה לענין לצאת בה כמבואר בכל הפוסקים, גם בברייתא סיים ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה אלמא דמצה עשירה לא נקרא מצה. כתב גיסי הרב בספר חק יעקב תמיה גדולה וקיימת על הרא"ש ונמשכין אחריו דאם כן מאי מייתי הש"ס פסחים דף ק"כ סייעתא מברייתא זו לשמואל דאין מפטירין אחר מצה הא שמואל מיירי בזמן הזה כדפירש רשב"ם, עד כאן. ובאמת קשה זה בלא דברי הרא"ש מנא ליה להקשות דילמא מיירי הברייתא בזמן הבית, ויש לומר דהמקשן דייק מדקתני באחרונה ולא קתני שיאכל כזית מצה עם הפסח אלא על כרחך הטעם משום מצה עצמו אבל לפירוש הרא"ש קשה, לכן נראה לי דנימא מסייעי ליה קאי גם למעלה דאין מפטירין אחר הפסח כגון גוזלות ותמרים ולאפוקי מרב דפירש שלא יעקרו מחבורה ודו"ק, וכן יש לומר מיתיבי דפריך הש"ס ואחר כך דפריך לרב נמי, ועוד יש לומר דהמקשן סבירא ליה כמו דיש מצוה לאכלה עם הפסח באחרונה כן יש מצוה לאכול מיד לתיאבון דכתיב בערב תאכלו מצות ואם כן פריך הכי כיון דליכא אלא כזית מצה אם כן יותר מסתבר לקיים מצוה הבאה לידך לתיאבון בראשונה ולא להמתין לאכול עם הפסח אלא צריך לומר הטעם משום דבעינן שיהא טעם מצה בפיו דאין מפטירין אחר מצה אם כן הוא הדין בזמן הזה נהי דליכא חיובא דמצות ומרורים ואם כן מוטב לאכול בראשונה לתיאבון היינו כשאין לו אלא כזית אחת דאי אפשר לקיים שניהם אבל כשיש לו כמה כזית שיכול לאכול מוציא ולאפיקומן ודאי סייעתא דאין מפטירין וזה נכון מאוד. עוד הקשה חק יעקב אמאי לא מתרץ הרא"ש כדמתרץ הש"ס דלא מיבעי קאמר דאף באחרונה נמי יוצא בדיעבד, עד כאן. ולעניות דעתי לשון הברייתא ממלא כריסו מהם לכתחילה משמע, וכן ובלבד שיאכל כזית מצה וכו', אך קשה הא לשון הרא"ש מוטב שיאכלו בתחילה לתיאבון עד כאן לשונו, משמע דגם באחרונה לכתחילה מותר רק שטוב לאכול בתחילה וכפשטא תירוצא דש"ס, לכן נראה לי דהש"ס משני זה למאי דדחה דאוכלין אחר מצה אבל למאי דסלקא דעתיה דאין מפטירין ושכן קיימא לן הלכה הברייתא נקט באחרונה דוקא, אך קשה דילמא למאי דקיימא לן דאין מפטירין נמי קיימא לן כתירץ זה דלא מבעי קאמר ומוטב לאכול בתחילה כיון דאין לנו אלא כזית אחת מה שאין כן כשיש לנו הרבה קיימא לן דאין מפטירין. עוד יש לומר דאם כן לא הוי בראשונה לא מיבעי כיון דיש סברא נמי יותר לאכול באחרונה משום שאין מפטירין. הארכתי בזה שראיתי הט"ז קובע הלכה כהרא"ש נגד בעלי שולחן ערוך ואחרונים ולא נהירא כי יש דקדוקים וקושיות בדבריו כדאמרן ועוד שהוא גופיה לא כתב אלא שטוב לאכול בתחילה ולא מצד חיובא ועוד דהרי"ף והרמב"ם וכל הפוסקים פסקו כשולחן ערוך אפילו רבינו ירוחם הרגיל למשוך אחר הרא"ש, ומה שכתב חק יעקב שרי"ף פסק כהרא"ש הוא טעות:

ג

[ג] [לבוש] ולבסוף וכו'. חולה שאין יכול לאכול כי אם כזית מצה או שאין לו אלא כזית מצה יאכל תבשילו בלא מוציא ואחר סעודתו יברך המוציא, אבל אם אין לו גם כן יין אם כן צריך לקדש על המצה תחילה ואחר כך יאכל תבשילו (מגן אברהם):

ד

[ד] הכל מן הפרוסה וכו'. ואם אין מספיק לו יקח פרוסה מן השניה ויבצע בליל שני על חדא ופלגא כמו שכתב בית יוסף ריש סימן תע"ה:

ה

[ה] שתי השלימות וכו'. ומכל מקום אם יכול לשייר פרוסה קטנה ישייר ויניחנה בין שני השלימות (מגן אברהם), אף אם הוא בענין שאינו יכול לאכול אפיקומן מהפרוסה מכל מקום בשעת הדחק יכול לאכול כזית ממצה אחרת שמורה כדלעיל סימן תע"ז (חק יעקב). ולעניות דעתי אפשר דליקח משאר מצות שמורות כדי שיהא בכל לילה שלושה כיון שיש לו, והפוסקים מיירי שאין לו מצות שמורות כלל רק שלושה:

ו

[ו] [לבוש] לחם משנה וכו'. קשה הא פורסין אחת קודם המוציא וצריך לומר דמכל מקום מצוה הוא כשהיה על השולחן בשעת קידוש היום ואחר כך כשנטלו לפרוס לחם משנה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.