אליה רבה/אורח חיים/רצד

אליה רבה ‏ אורח חיים רצד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] לפיכך קבעו וכו'. ועוד שאין לתבוע צרכיו קודם שיבדיל ולכך קבעוה בחונן הדעת שהיא ראש לכל הצרכים (אבודרהם) ורשב"א סימן תשל"ט:

ב

[ב] [לבוש] ואחר כך מתחיל וכו'. מלבושי יום טוב פסקי תוס' וב"ח וכל אחרונים הסכימו להתחיל אתה חוננתנו קודם וחננו וכו' וכן המנהג, גם נראה לי ראיה מאבודרהם הנזכר לעיל דאי מתחיל אחר וחננו וכו' הוי שואל צרכיו קודם שהבדיל:

ג

[ג] [לבוש] אינם ענין וכו'. עיין בב"ח ולחם חמודות פירוש בזה, מי שלא התפלל במוצאי שבת יתפלל שחרית שתים ולא יאמר אתה חוננתנו אף שלא הבדיל. (עולת תמיד בשם רדב"ז). וצריך עיון דמתחילה שהיו מבדילין בתפילה ודאי היה צריך להבדיל ביום אחד ועכשיו גם כן צריך וכן משמע בגמרא דאם הבדיל על הכוס קודם שהתפלל אף על פי כן צריך להבדיל בתפילה ואין בידי גוף התשובה לעיין בה (מגן אברהם). ויש לומר דשכח להתפלל הוי כמו שהתפלל ושכח להזכיר דאין צריך לחזור ולהתפלל דסמכינן על הכוס וצריך עיון:

ד

[ד] [לבוש] אין צריך. ומהר"ש כתב שיש לאומרו בשומע תפילה (מלבושי יום טוב), וכן כתב הגהות מיימוני בשם הר"ש, ומהרי"ל משמע אפילו יש לו כוס ומגן אברהם כתב דוקא באין כוס יש לסמוך עליהם אבל בפסקי תוס' כתב אף באין כוס לא יאמרנו בשומע תפילה אלא צריך לחזור לאתה חונן דדוקא בקשה אומר בשומע תפילה ולא שאלה והזכרה כמו שכתב בית יוסף, עד כאן. ולעניות דעתי עיקר כמגן אברהם כי ראיתי שכלבו בשם ה"ר נתן כתב כמהר"ש, ועוד הא כתב בית יוסף דכשם שהבדלתנו נמי תפילה הוא ואף שכתב הפרישה דלפי שאין נוהגין לומר כשם שהבדלתנו לכך הסכים בית יוסף שלא לאומרה, על כן נראה לי כיון שנוהגין לומר אבינו מלכנו החל וכו' נמי תפילה הוא, ובספר תניא כתב זה לשונו אין צריך לאומרה בשומע תפילה מפני שאומרה על הכוס עד כאן לשונו משמע דמודה כשאין לו כוס:

ה

[ה] [לבוש] יש טעם וכו'. או עשה מלאכה קודם שהבדיל (חידושי רשב"א פרק אין עומדין), מיהו אם אמר המבדיל וכו' כמו שכתב סוף סימן קצ"ט אין צריך לחזור וכו':

ו

[ו] [לבוש] וצריך לחזור וכו' להתפלל וכו'. וגם צריך להבדיל על הכוס כמו שכתבו רש"י ור"י וב"ח ולחם חמודות:

ז

[ז] [לבוש] שאף למחר וכו'. לאו דוקא אלא הוא הדין משם והלאה עד רביעי בשבת אלא משום דאסור לאכול עד שיבדיל ואין דרכו של אדם להיות מתענה כל כך זמן (פרישה). ולי נראה דבאמת אין צריך כלל להתענות רק יום מחר ועיין סימן ס"ג לכן צריך להתפלל, ומלבושי יום טוב כתב זה לשונו אולי דכולי האי איכא למיחש דילמא לא היה לו אף דעכשיו יודע שיהיה לו (בל"ח), ומה שכתב פסקי תוס' בזה לא נהירא:

ח

[ח] מיד כשסיים וכו'. ומכל מקום אומר שם אתה חוננתנו וכו' עד ומדובקים ביראתך וכו' (פסקי תוס'), ולפיכך מה שכתב בסימן קי"ד סק"ח ליתא ופשוט דמיד שהזכיר השם והוי כסיים הברכה ועיין סימן תרפ"ב:

ט

[ט] [לבוש] ומחדש בה וכו'. בשיירי כנסת הגדולה חולק בזה דכיון שהוה מעין חובת היום לאו חידוש הוא אלא בעיא חידוש אחר כדלעיל סימן כ"ז, ומעדני מלך דף ל"ה כתב דאין צריך חידוש כיון שמשום שטעה בה חוזר ומתפלל, עד כאן, ומיהו בסימן ק"ה סעיף י"א משמע דוקא היכא דיש אומרים דצריך לחזור אבל בטעות אחר לא, ואפשר דלר"ת כיון שרשות לחזור דמי להא ודו"ק וצריך עיון:

י

[י] [לבוש] הוי הפסק וכו'. עיין מה שכתבתי מזה בסוף סימן ק"ח:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.