אליה רבה/אורח חיים/רל

אליה רבה ‏ אורח חיים רל

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] [לבוש] אבל תוך וכו'. פירוש דשמא הזריעו שניהם בבת אחת, דאילו הזריע הוא תחילה יולדת נקיבה ואינו מועיל לתפילתו, ואילו הזריע היא תחילה יולדת זכר בלא תפילתו. כתב בסולת בלולה דאפילו אחר ארבעים יום יוכל להתפלל שיהא הולד הזה זרע חייא וקיימא עוסק בתורה ומצוות ומעשים טובים:

ב

[ב] הנכנס לכרך וכו'. ששם מצויים מושלים רעים ומחפשים עלילות, רש"י, וקאמר בש"ס ללישנא בתרא דאפילו במקום שיש בו שופטים שאין הורגין אלא בדין אפילו הכי חיישינן שמתוך שהוא נכרי לא יזדמן מי שילמוד עליו זכות ויברך, וראיתי שכנסת הגדולה פסק כלשון הזה וכן פסק תמים דעים ואבודרהם, ובירושלמי אפילו במדורות ישראלים:

ג

[ג] בקש לצאת וכו'. כתב ארחות חיים בסולת בלולה גריס בכניסה לשלום וביציאה בשלום, ונכון הוא, וסיים ארחות חיים שיאמר שהוצאתני בשלום וכשם שהוצאתני בשלום כן תוליכנו בשלום ותסמכנו בשלום, עד כאן. ואני תמה שבדקתי שבנוסח שכתבו שולחן ערוך ולבוש כן הוא בש"ס ובעל הלכות גדולות ורי"ף ורמב"ם ורא"ש וסמ"ק וסמ"ק וראב"ן ורוקח בכולם לשלום, גם יש סמך ראיה מש"ס סוף ברכות, הנפטר מחבירו אל יאמר לך בשלום אלא לך לשלום שהרי יתרו אמר למשה לך לשלום עלה והצליח ודוד שאמר לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה. אך מצאתי בפרישה שכתב על ש"ס הנזכר לעיל דכשאמר לך בשלום משמעות דיבורו הוא שבמקום הליכתו לשם יהיה בשלום אבל לא כל זמן שמתעסק בהליכתו בענין זה, ומה שכתב יעקב ושבתי בשלום אל בית אבי ויתרו אמר כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום, התם קאי בשלום על הביאה ועל השיבה וזה היה סוף כוונתם, מה שאין כן לך בשלום שהולך אל איזה מקום לאיזה צורך ותכלית שצריך שיהא שם גם כן שלום לו, עד כאן. ולפי זה הטעם אפשר לומר בקצת דברים בשלום אבל מי יקל ראשו נגד נוסחת הש"ס וגדולים הנזכרים לעיל:

ד

[ד] [לבוש] וכל תפילת וכו'. היינו כשדר בכרך ויצא משם בתחילת דרכו או שלן שם הוא דאומר תפילה זו בחתימה, כיון דמחויב גם בתפילתה כוללה בזה, אבל אם דר בעיר שאינו כרך ואין שם מורא לצאת רק שאמר תפילת הדרך כדינא וביום כשהולך דרך כרך ואינו לן שם אז אומר יהי רצון וכו' ומודה וכו' עד ואורב בדרך בלא חתימה כן מבואר בב"ח וט"ז, וכן כתבו רבינו ירוחם ואבודרהם ופוסקים להדיא, ודלא כמגן אברהם שכתב בשם הב"ח אומר עד לשלום דלא דק. גם מה שכתב עוד שם לא דק ואין להאריך. גם מה שכתב מגן אברהם דאף שיצא מהכרך לא יאמר עד שהחזיק בדרך דלא כעולת תמיד, עד כאן, אינו נכון דתפילת יציאת מכרך אומר מיד כשיצא מעיר כמו שביארתי בסימן ק"י ס"ק ט"ז, וכיון דחייב בזה מסיים אגב בברכה שיוצא גם ידי תפילת הדרך דהא בדיעבד יוצא לכולי עלמא וכדפירשתי לעיל וכן משמע בב"ח למעיין:

ה

[ה] ברכה בכרי וכו'. כן כתב הטור והשולחן ערוך ותמיהני דבש"ס תענית דף ח' ופרק הזהב דף מ"ב איתא שתשלח ברכה בכל מעשה ידינו, וכן הוא ברי"ף ורמב"ם ורא"ש ורמזים וסמ"ג ואבודרהם וצידה לדרך וכלבו, ואולי דלדידן שאין נוהגין במעשרות סבירא ליה לטור שאין לברך בכל מעשה ידינו, כי כתב באבודרהם דהברכה על שם הכתוב בפרשת מעשרות למען יברכך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך:

ו

[ו] השולח בכרי וכו'. השולח רצה לומר אשר שלח כמו המוציא לחם, כי בוטח הוא בשם שכבר שלח בו ברכה כיון שהתחיל למוד כדי לעשר (ר' דוד אבודרהם):

ז

[ז] [לבוש] בלא הזכרות וכו'. כתב לחם חמודות דף ע"ב דאישתמיטתיה רש"י פרק קמא דתענית דפירש שצריכה שם ומלכות וכן משמע בכסף משנה, עד כאן. ולעניות דעתי טעמו דכיון דאנן מברכין אף שאינן מפרישן מעשרות יש לברך בלא שם ומלכות, וזה שכתב שאין כאן הברכה מבוררת, ורצה לומר דדוקא בהפרשת מעשר הבטיח הקב"ה ברכה עד בלי די. כתב ארחות חיים ומה שאין נוהגין בזה עיין בלחם חמודות וב"ח שכתבו טעמים לזה, עד כאן. ולא דק דלא כתבו שאין נוהגין אלא בברכת רחיצה, אך שיירי כנסת הגדולה כתב שהעולם אין נזהרין בזה דסמכו על רמב"ן דאין לברך אלא במפריש מעשרות, עד כאן, מיהו מלחם חמודות משמע דרמב"ן יחידאי הוא גם כל האחרונים הביאו לברכה זו, לכן יש ליזהר בזה, ודוקא בלא שם ומלכות כדפירשתי:

ח

[ח] דבר הסמוי וכו'. כתב מעדני מלך זה לשונו פירש רש"י לשון גניזה, ולי נראה דלשון אסמין עצמו קא דרש שהוא לשון סמוי וכן פירש הלבוש עד כאן לשונו. ובמחילת כבודו לא דק דרש"י פירש להדיא בפרק המפקיד דף מ"ב שהוא לשון סמוי, ומה שפירש לשון גניזה היינו לתנא דבי ר' ישמעאל דדריש מקרא זה שאין הברכה מצויה אלא בדבר שאין העין שולט בו, ופליג על הדרשא דהסמוי מן העין, עיין שם שהוא ברור ובתענית דף ח' פירש רש"י הסמוי מן העין שאין יודעים הסכום:

ט

[ט] הנבנס למרחץ וכו'. אין זה נוהג אלא במרחצאות שהיו מסיקין תחת המרחץ והיא סכנה גדולה, אבל עכשיו שהתנור מן הצד כמו בבית החורף אין סכנה כלל, ב"ח ולחם חמודות:

י

[י] להקיז דם וכו'. והוא הדין בכל מיני רפואה, מגן אברהם אבל מר' דוד אבודרהם משמע דוקא הקזה שהיא סכנה שמא יחתוך וורידי הדם וימות עיין שם. כתב בספר חסידים סימן תתר"י מי שהקיז דם אם ישקוט שלא יעשה מלאכה ושלא ילמוד אחר כך יהיה לו כח יותר שיהא עוסק ימתין ולא יסתכן בנפשו, אחד הקיז דם ואחר כך עשה מלאכה להודיע גבורתו ומת ואמרו עתיד ליתן את הדין:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.