אליה רבה/אורח חיים/עא

אליה רבה ‏ אורח חיים עא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] פטור מקריאת שמע וכו'. ומיד כשמתחילין להשליך עפר על המת יקרא ויתפלל שחרית אם הוא קודם חצות ולא ברכת השחר כיון שבשעת חובתה היה פטור (מגן אברהם) ועיין סימן פ"ט כתבתי להתפלל שחרית עד חצי שעה אחר חצות, ועיין יו"ד סימן שמ"א דאם עבר זמנה אין להשלימה בתפילה הסמוכה, ועיין סוף סימן צ"ג:

ב

[ב] אין מוחין וכו'. כתב הלבוש דבריו תמוהים שאם אפילו מי שאינו מוטל עליו לקברו כגון אחותו נשואה אינו רשאי, כל שכן מי שמוטל עליו אלא שיש לו אחר, עד כאן. כתב לחם חמודות דף ט"ז הלבוש לא הרגיש בסתירת השולחן ערוך דהכא ליו"ד סימן שמ"א שכתב יש אומרים אפילו אם ירצה להחמיר אינו רשאי ולא כתב דעת החולקים כלל, עד כאן. ולעניות דעתי סבירא ליה ללבוש דזה אין סתירה כלל כי בסברא ראשונה כתב שם דפטור מקריאת שמע ולא סיים דאפילו אם ירצה להחמיר אינו רשאי כמו שסיים, משמע דפטור דקאמר היינו דאינו חיובא אבל אם ירצה להחמיר הרשות בידו, ולזה כתב עליו השולחן ערוך שם ויש אומרים דאפילו אם ירצה להחמיר אינו רשאי ואם כן כתב שני הדעות ביו"ד, וכבר נודע דסברא ראשונה שהביא השולחן ערוך בסתם סבירא ליה עיקר לדינא וכמו שפסק הכא כן נראה לי. ועל תמיהת הלבוש מתרץ לחם חמודות שטעות נפל בשולחן ערוך וצריך לומר ויש אומרים שאם יש לו מי שישתדל וכו' ודחוק, גם מה שכתב מגן אברהם בזה דחוק. ואדוני אבי הרב נר"ו היה מתרץ תמיהת הלבוש וקושיות לחם חמודות בקנה אחד, דמה שכתב השולחן ערוך ואם יש לו מי שישתדל בשבילו וכו' קאי למעלה על איש שאינו מוטל עליו לקברו, וקאמר אם יש לו נמי מי שישתדל בשבילו דאיכא תרתי למעליותא הוא דרשאי להחמיר, אבל בחדא לטיבותא כגון שמוטל עליו לקוברו אף שיש לו מי שישתדל או באין מוטל עליו לקברו ואין לו מי שישתדל סבירא ליה לשולחן ערוך דאין רשאי להחמיר כדפסק ביו"ד. ודבריו נכונים אלא שלא נזכר מחילוק זה בבית יוסף ופוסקים ואדרבה אחותו נשואה מסתמא יש לה קוברים ואפילו הכי כתבו דאין רשאי להחמיר. והנה בעולת תמיד כתב תימא על השולחן ערוך כדין דזה איבעיא בירושלמי סבירא ליה לפסוק לקולא בספק ברכות כלבוש דאין רשאי להחמיר על עצמו משום ברכה לבטלה, עד כאן. ולפירוש אדוני אבי הרב נר"ו לא קשה מידי דלא מצינו איבעיא בירושלמי בתרתי לטיבותא ודו"ק. ועוד אני אומר דבלאו הכי דברי עולת תמיד דברי תימה הן. דלא שייך הכא כלל ברכה לבטלה דאדרבה הוא חייב בברכות אלא חששו משום כבוד המת שלא יתעצל בקבורתו כמו שכתב בית יוסף, אבל בברכה עצמו אין חשש ופגם כלל. ותדע דהרבה פוסקים כתבו על איבעיא הנזכר לעיל כיון דלא איפשט מברכין ומתפללין עיין בבית יוסף, ועוד דהא דוקא בברכות דרבנן הוא דפסקינן לקולא אבל בקריאת שמע דאורייתא קיימא לן בסימן ס"ז דספיקא לחומרא. מיהו לדינא פסקו הב"ח ונחלת צבי וט"ז כלבוש דאין רשאי להחמיר ודלא כשולחן ערוך, וכן ראיתי מעשה אצל זקיני הגאון זכרונו לברכה. עוד נראה לי בהיתר תמיהות הלבוש ולחם חמודות הנזכר לעיל על השולחן ערוך דגם דעת השולחן ערוך דאין רשאי להחמיר אלא דסבירא ליה דמי שרוצה להחמיר אין מוחין בידו, רצה לומר שאין ביד בית דין למחות בו כיון שיש לו לסמוך על גדולי הפוסקים שפסקו דרשאי להחמיר, אבל באמת הבא לשאול מורין לו שאין רשאי להחמיר וכן משמע בבית יוסף וכן משמע בתשובת עבודת הגרשוני סימן מ"ב. כתב הט"ז דבן שהוא אונן ויש מתעסקין ילך לבית הכנסת לומר קדיש לכולי עלמא, עד כאן. וקצת קשה על מה שכתב בט"ז ליו"ד סימן שע"ו עיין שם, ועיין לעיל סימן קל"ג ס"ק ג' מזה:

ג

[ג] אם אין מחשיך וכו'. כן כתב הטור ביו"ד ועיין בבית יוסף שמקשה דברי הרא"ש וטור אהדדי דבסימן זה כתב אם יכול להחשיך משמע אפילו אינו מחשיך כיון שיכול להחשיך פטור. והב"ח מתרץ דביו"ד סימן שמ"א מיירי בשאר מצוות אינו פוטר אלא בצריך להחשיך, אבל הכא מיירי הטור לענין קריאת שמע דבעיא כוונה גדולה לכן אף שאינו צריך להחשיך פטור וסיים דהכי נקטינן דלא כשולחן ערוך. ותימא דהא ביכול להחשיך ליכא זמן קריאת שמע ואפילו כשמתפלל של מוצאי שבת בשבת מכל מקום אין קורין קריאת שמע עד צאת הכוכבים כמו שכתב הטור גופיה לקמן סימן רצ"ג, וכן מצאתי בדרישה שכתב דהטור כתב דין זה לענין שאר מצוות ולא לענין קריאת שמע דהא ליכא זמן קריאת שמע, עד כאן. וזה דלא כט"ז שפסק דאונן יקרא קריאת שמע של ערבית מבעוד יום. ובעיקר הקושיא האריך הדרישה מאוד ליישב וזה תמצית דבריו דסבירא להו להרא"ש וטור דכל שצריכין להחשיך למת זה אף שהוא אינו מחשיך עצמו פטור דומיא דחול דאף שיש לו אחרים שישתדלו בצרכי קבורה פטור, לזה כתב הרא"ש וטור הכא יכול להחשיך ורצה לומר אף שאינו צריך להחשיך בעצמו, והוא הדין כשאין שום אדם מחשיך אלא שרוכבין במוצאי שבת מהר להביא צרכי המת, מכל מקום כיון שאין צרכי המת בעיר ראוי להחשיך הוא פטור משום כבוד המת, אבל כשאין צריכין להחשיך כלל שיש כל צרכי המת בעיר אז חייב בקריאת שמע וכל המצוות, לזה כתב הטור ביו"ד אם צריך להחשיך, עד כאן דבריו בקצרה, ודו"ק דמיושב הכל וכן ראוי להורות:

ד

[ד] דינו כחול וכו'. היינו ביום אבל בלילה שלפניו שהוא מוצאי יום טוב ראשון, דעת הט"ז ביו"ד שם דדינו כשבת, ודעת הש"ך דדינו כחול ושם הארכתי ונראה עיקר כט"ז, וכן פסק מגן אברהם בסימן תקמ"ח:

ה

[ה] המשמר את המת וכו'. אפילו בספינה דחיישינן לעכברים, (ש"ס):

ו

[ו] אפילו אינו מתו וכו'. כלומר דאילו מתו אפילו אינו משמרו פטור, כיון שמוטל עליו לקברו כדלעיל:

ז

[ז] פטור. מיהו ודאי שכל שאינו צריך לטרוח כלל יצא ידי שניהם, מהיות טוב אל תקרא רע (בית יוסף):

ח

[ח] לא יצא וכו'. זה פלוגתא דרמב"ם וראב"ד ופסק הבית יוסף כרמב"ם דלא יצא. וכתב עולת תמיד ולי נראה לענין ברכות של קריאת שמע נקטינן כדברי מקיל דספק ברכות להקל, עד כאן. וקשה הא קיימא לן לעיל סימן ס"ז בספק אם קרא קריאת שמע קורא גם ברכותיה, מיהו גם דעת לחם חמודות דף י"ח נוטה לזה ולא מטעמיה אלא דסבירא ליה דטעמא דרמב"ם דלא יצא משום קנסא כמו שכתב בכסף משנה, ובברכות לא שייך קנסא, וכן בבאר שבע דף ס"א כתב הטעם דקנסא מנפשיה וכבר נזכר בכסף משנה. ועיין לקמן סימן ע"ו ס"ק [ב']:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.