איתן האזרחי/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

איתן האזרחי א

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

הבהרה: דף זה הוקלד במהירות ויתכן שיהיו בו טעויות הקלדה.

הפותח יד בתשובה ידריכני בדרך טובה

אנכי הרואה את הנשמע קולן של סופרים קול אלי אומר קרא גם ראה את דברי אביך הוא עשה כנה כנה ספרי קודש קדשים שערי תושבה מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות לוח לבי אחרי רואי את כתבו בא אלי מן הסופרים דברי מלכי צדק מלכי קדם מפעליו מאז החל לקרוא ולשנו' את טעמו לשבח להשיב במקום שבעלי תשובה עומדים שם בווינציא' העלה ארוכה ערוכה בכל כל אומר הודו לאדוני כי טוב דיבר למעלה מעלה ומוריד שואל כהוגן וכענין ומשיב כהלכה מסיני נמסר לו זה ספר לדור ודורשיו תוך תוכו כבר כי רב גבר בוגריי טפי מהני ומעלי קול אליו ישברו לשמוע קול שובר רזים רזי תורה העולה הזה בישראל כי מלאך ה' צבאות הוא נושא ונותן יד עמוק מי ימנאנו ומוציא אני מור דרור כהנא קדישא רבא רב ונשיא בעמו לו תואר ולו הדר פרי עץ החיים ודעת אלוף זר"ח חשמש אלוף תימן הר נשפה הר שפר אמרות טהורות חצובות מכסא כבוד אל חי צורינו יוסיף כחנו ויחיינו עד ביאת משיחינו:

והנה עתה באתי לראות א"ע בעצם עצמי לעמוק השאלה והתשובה ברוב יועץ לעומת העצה יעצוני וסמכני בימין צדקו. ואם שגיתי יבונני. וה' יגיה חשכי שלא אכשל בדבר הלכה על דבר פשע בחיבורי זה שער שם שם לי לחוק ולא אעבור את פי קדוש ישראל אבי מלך כהן צדק. ואמת אמרתי הואיל ושמעתתא דכהנא הוא. אימא ביה מילתא זוטרתא וכהני כהני מסייע כהני אשלי רברבא תרי לטיבותא אבי רם ונשא לראשי עטרת תפארת מו' ישראל יחיאל כ"ץ ינו'. ואת המאור הגדול שר האלף מאור הגולה כהן הגדול מלך שלום ותורתו אמת מ"ו מהר"יץ כ"ף ינו':

והנה יען כי בימי קדם ועד הנה לא היה לי פנאי לעיין בפסקי הדין לסיבת טרדת חמדת דת פאר הזמן אשר הקיפוני אפפוני. סבוני גם סבבוני הבונים למודי ה' ואחר עד עתה ביומא דשוקא דמפגרו בהו רבנן. ואני נשארתי לבדי בביתי פנוי מכל. בכן נכספה וגם כלתה נפשי לבדוק בחורים ובסדקים. עד מקום שידי יד כהה מגעת לראות וליראות בגלל הדבר הזה:

והנה אמרתי לאסוף אמר"ים דברי הסוגיא מגמרא דשלהי פרק המדיר. אשר ממנו תנא תורה ודברי הפוסקים הנלווים בשיטה זו. וכל אחד ואחד דרך על פי דרכו הטוב והמטיב. וכל נתיבותם שלוה ואמת יהיה להם הסמוכים בדבר נכון וצדק וזה החלי:

בשלהי פרק המדיר (כתובות עז.) אמר רב יהודא אמר רב אסי אין מעשין אלא לפסולות. כי אמריתה קמיה דשמואל אמר כגון אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר. אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה אין כופין אותו. ורב תחליפא אמר שמואל אפילו שהה עמה עשר שנים ולא ילדה נמי כו': ותו לא צריך לעניינינו:

והנה על פי הדברים האלה קמה ועלה אומר להתעורר שני דברים. וזה יצא ראשונה. במאי דקאמר אבל נשא אשה ושהה עמה י' שנים כו' מאי קמ"ל שמואל בהאי אבל כו' דהא בהדיא אמר ר"א אין מעשין אלא לפסולות דמשמע דוקא לפסולות מעשין ולא לאחריני. גם את השני הקשה את עצמו לדעת למה ועל מה פרט שמואל גופיה ונקיט זה דשהה עמה י' שנים כו' דכופין ולא אמר סתם דאף לשאר דברים כופין. ואי לההוא דוקא קאמר שמואל קשה כיון דס"ל דכופין אפילו לדברים דלית בהו פסלות נשואין הוי ליה למינקט הני נמי דאיתא בגמרא דכופין בהו כגון אשה הבאה בטענה בעינא חוטרא לידי כו' דפרק הבא על יבמתו וההוא דחוזרין על הגדול לומר או חלוץ או כנוס דפרק החולץ דמאי שנא הני מהני. גם אבי נר ישראל בא אחר המלך המאור מהרי"ף ומלא את דבריו לשאול באור"ו ותו"מו הלך על פי דרכו ארוכה ולא קצרה ידו מלהשיב על דברי מלכי מורי צדק אך הוסיף ידו ושם טוב לקבל טוב מעץ הדעת. במאי אריא ר' יהודה אמר רב אסי לפסוק ולתני בדבריו אין מעשין אלא על הפסולות דרך כלל בלשון שלילה עד שנראה כאלו פליג על כל הנהו דפרק המדיר ודברי האומרים יוציא היינו כופין כו'. עד אמנם בתלמוד שלנו הובא בסתם ולא פורש אם כן לא נכתב לא ה' ולא ו' כו':

והנה אחר הדברים האלה העלו והשיבו זה לזה. היינו שמ"ו כתב שנראה לו לפרש סוגיא דגמרא דגם רב תחליפא סבר דלא פליג שמואל אגוף הדין דקאמר ר' יהודא משמיה' דרב אסי דאין מעשין אלא לפסולות. אלא בטעם הדבר פליגי דרב יהודא אמר כי אמריתה קמיה דשמואל אמר כו' ר"ל דשמואל ס"ל דלפסולות דוקא מעשין משום דאעבר מתחלה בשעת קידושין ונשואין אמה שכתוב בתורה או חכמים: אבל כששהא עם אשתו ולא ילדה. דנשואין היו בהיתר. אין מעשין. ורב תחליפא משמיה דשמואל ס"ל דטעם דמעשים על הפסולות הוא משום דעבר בכל יום אמה שכתוב בתורה או אדרז"ל: ומהאי טעמא נמי כופין למי ששהא עם אשתו ולא ידה. דכיון דמצווה האיש על פו"ר. וכל ששוהה עמה אין נושא אחרת. או שאין הנשים רוצים להנשא לו להיות אשתו ראשונה צרתה כו' כופין אותו להוציאה ולישא אחרת כו':

והנה לזה השיב לו מכ"ת ה"ה ינו'. דאיכא לאקשויי על פירושו טובא. חדא דנראה זה דשמואל דהוא חבירו דרב ותנא פליג עם רב תחליפא בפי' על הפסולות לרב אסי אם הוא דווקא או בדדמו ליה. ועוד אי לא פליגי אלא בטעם הדבר. לא היה צריך להאריך ולומר רב תחליפא אמר שמואל דהא עליה קאי. אלא הל"ל רב תחליפא אמר אפילו שהא י' שנים דמי' לפסולות וכו'. והרבה להשיב על דבריו. אך באמת מ"ו ענה ואמר לו עכז? לכ"ח? ר"ל דראב תחליפא לא משמיה דנפשיה קאמר בנשא אשה כו' כופין אלא משמיה דשמואל אם כן לא קשה מידי דיתפרש באחד מתרתי. או שנאמר דהאי אבל נשא אשה כו' הנזכר בדברי ר' יהודא משמיה דשמואל קאמר הכי וכמ"ש והכי קאמר ורב תחליפא פליג עליה דרב יהודא ואמר דוקא דזה אינו דשמואל לא אמר כן אלא סבירא ליה דגם בזה כופין או שנאמר דהאי אבל לא שמואל אמרו אלא רב יהודא דייק כן מכגון דאמר שמואל. ורב תחליפא פליג עליה דרב יהודא ואמר דזה אינו דשמואל אמר דגם בזה כופין. ולא בא למעט אלא לרבות כו'. ולכן לזה יתורץ ג"כ דאמר רב תחליפא משמיה דשמואל. דאילו לא אמר אמר שמואל ה"א רב תחליפא בא לאפלוגי אדשמואל דלעיל מניה. מש"ה הוצרך לומר דלאו משמיה דנפשיה אמר כן אלא שכן קיבל משמואל. ומאי שנאמר רב יהודא משמיה דשמואל ליתא. ע"כ תמצית דבריו:

והנה על זה לא השיב לו מעכ"ת דבר ולא חצי דבר בדברות אחרונות. גם מ"ש מעכ"ת לדחות את דברי מ"ו במה שלא מצא כ"ת האי כגון בתלמוד ירושלמי כמו דאיתא בגמרא שלנו אלא התרצן אמר משמיה דנפשיה כגון אמר שמואל. וכל שכן שנאמר הבו דלא הוסיף עליו ההוא י' שנים: אשיב ואומר כי באמת בתלמוד ירושלמי במסכת גיטין פרק המגרש לא נכתב מלת כגון. אך ידוע ידע כ"ת כי מצאתי בתלמוד ירושלמי במסכת יבמות פרק יש מותרות וגם שם במסכת כתובות פרק אלמנה נזוזית דף ל"ז ע"ב דאיתא נמי לשם הסוגיא דשמואל וכתב שם בהדיא בדברי שמואל עצמו המלת כג"ון כמו בסוגיא דגמרא דידן. ואם כן נסתלק דחייתו של מכ"ת בזה:

ואולם אני אדרוש עוד על דבריו מה ששניתי והרגשתי בדכי מורי' להשיב לשאול על דבריו את הא' דלפי דבריו שלגוף הדין לא פליג שמואל אר"י משמיה דרב אשי דאין מעשין אלא לפסולות. אלא בטעם הדבר פליגי כו'. הן אמת עדיין נראה זר איך יפלגו בטעם הדבר דזיל קרי בי רב הוא דמאי דמעשין אפסולות. ואיך יפלגו בהטעם:

הב' דעיקר חסר מן הספר דהוי להו למימר כ"א בפירש למה ס"ל הכי דלר"י משום דרב אסי הטעם דמעשין על הפסולות משום דעבר מתחלה בשעת קידושין ונשואין. ולרב תחליפא הטעם דמעשין על הפסולות משום דעבר בכל יום אמה שכתוב בתורה או אדרז"ל. וממילא יראה בהדיא למה דלר"י אין כופין אדין נשא אשה ושהא עמה עשר שנים ולא ילדה. ולרב תחליפא משמיה דשמואל כופין אדין נשא אשה כו' דהרי לדברי מ"ו הכל תלוי בהטעם דמעשין לפסולות. ומזה נלמד הדין נמי מי שנשא אשה כו'. ואם כן לדידיה עיקר חסר מן הספר. מה שאין כן לדברי מעכ"ת אשר אבאר לבסוף בס"ד:

הג' יקשה לפ"ד אדברי ר"י דפירש דהטעם דמעשין לפסולות הוא משום דעבר מתחלה בשעת קידושין ונשואין אמה שכתוב בתורה או חז"ל כו' דהרי לשון של פסולות משמע שעדיין הם פסולות בכל יום ובכל עת. ומדנקט הלשון פסולות ולא אסורות משמע דהוא כאלו נותן טעם במאי דמעשין לפסולות והוא ממילא משום דהן עוברים עליהם בכל יום. ואם כן הוא הדין נמי מי שנשא אשה ושהא עמה י' שנים ולא ילדה דעובר נמי בכל יום על שלא קיים פו"ר בכל יום ולכן נמי מן הדין כופין אותו להוציא:

הד' החזק הוא ממנו אשר הוקשה ביום קדם בתשובתו הרמה הבאה באחרונה. וגם נתקשה לי בזה שאם פליגי אמוראים בטעם דמעשין על הפסולות ומה שסובל פירושו בדדמי ליה או לא אזי יוקשה למה חזר רב תחליפא בשם שמואל הבבא דאם נשא אשה ושהא י' שנים ולא ילדה דכופין אותו: הרי לפ"ד מ"ו לא הוי ליה למימר כ"א רב תחליפא אמר שמואל דכופין דהרי לא פליגי כ"א בטעם הדבר וגם הסוגיא בגמרא דבעל הפלוגתא אינו חוזר כל הבבא מדברי בעל הפלוגתא דלעיל רק עד"מ פלוני אמר בדין זה זכאי ופלוני אמר חייב:

הה' נ"ל כרגע בתוך דברי מ"ו דהקושיא במקומו עומדת למה אמר רב תחליפא דכופין אדין מי שנשא אשה ושהא י' שנים ולא ילדה ולא אדין אחר דנמי כופין עליו. ואף אם יהיו כדבריו. דאתא לאשמועינן דזהו הוא בכלל הפסולות דאמר רב אסי אין מעשין אלא לפסולות מכל מקום יש לטועה לטעות מדאמר הלשון אלא לפסולות משמע לדיוקא קאמר הל' אלא דנשאר דברים אי כופין. ולכן יקשה עדיין באמת מ"ש הני מהני דכמו מי שנשא אשה ושהא כו'. דכופין אותו להוציא ומשום דעובר על דברי תורה ואדחז"ל שאינו מקיים מצות פריה ורביה. הוא הדין נמי האי דחוזרין על הגדול לומר לו או חלוץ או יבם דפרק החולץ דמצוה עליו מוטל מוהיה הבכור כמו שפירש רש"י שם. ולכן באשר שהמצוה מוטלת עליו ממילא גם בכל יום עובר עליו אם אינו מיבם או חולץ. והוי דומיא ממש כמצוה דפו"ר ולמה אין כופין אותו כמו הכא גבי נשא אשה ושהא כו'. ומה גם דלא נכלול דינא דנשא אשה כו' בכלל פסולות כדברי מכ"ת:

הו' יש לדקדק על דברי מ"ו שכתב דפלוגתייהו אם דין דנשא אשה כו' בכלל פסולות או לא. דהרי בדברי התוספות פרק הבא על יבמתו דף ס"ד בד"ה יוציא ויתן כתובה כתבו ז"ל בסוף המדיר איכא פלוגתא דאמר רבא דכשנשא אשה ושהא עמה י' שנים ולא ילדה אם כופין אותו להוציא אם לאו כו'. ואם כדברי מ"ו היה לו לכתוב בפרק המדיר איכא פלוגתא אם הוא בכלל פסולות או לא. ומדכתבו סתם משמע דס"ל להתוס' דאמוראי פליגי אעיקרא דדינא. דבלאו כללא דאין מעשין אלא לפסולות איכא פלוגתא אם כופין להוציא למי שנשא אשה כו' ולא תליא אם נכלל בכלל פסולות או לא כדברי מ"ו:

· מעבר לתחילת הדף