אילת השחר/שבת/קח/ב
< עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רי"ד מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
אין עושין מי מלח מרובין כו'. בגמ' לא נתפרש מהו שיעור מרובין ומועטין [ובחידושי הר"ן כתב מרובין להשתמש בהם לאחר השבת ומועטים לצורך השבת עצמה לטבול בו פתו ולתת לתוך התבשיל, וכן פסק במשנה ברורה (סימן שכ"א ס"ק י"א) ובביאור הלכה שם ודלא כהמג"א הסובר דלסעודה אחרת אפי' מעט אסור, עיי"ש].
רש"י מפרש שהאיסור הוא משום מיחזי כמעבד, וריטב"א מפרש משום מיחזי כעובדין דחול, ולא נתפרש היטב הגדר בזה מתי חשיב מיחזי כעובדין דחול. והנה בשו"ע (סי' שכ"א ס"ג) מבואר דאחד אחד מותר להטביל במלח, אבל למלוח כמה ביחד אסור, ושם מבואר דביצים שרי למלוח כמה ביחד לפי שאין דרך לכובשם, ויל"ע במיני פירות וירקות שאין דרך לכובשם [כגון אבוקדו] אם ג"כ מותר.
שהביצה צפה בהן. יל"ע אם הכוונה לביצה מבושלת או שאינה מבושלת.
מימלח לא מלחנא. ופירש"י שתים יחד. ולא נתפרש שיעור הגודל של חתיכה אחת דשרי, האם אפי' חתיכה גדולה, ואפשר דהיינו כפי השיעור שרגילים לחתוך פרוסות.
א"ל שפיר דמי. ופירש"י דלאו מוכחא מילתא דלרפואה עביד. יל"ע אמאי לא מוכחא, הרי רואים שרוחץ את עיניו במי ים המלח, עוד יל"ע למה תלוי הדבר במה שמוכח לבריות, הרי אם כונתו לרפואה כבר יש איסור שחיקת סממנים. עוד יל"ע בענין מוכחא האם די שלא מוכח לגויים דעביד לרפואה, או שצריך מוכח לישראלים.
אבוה דשמואל. [בכל מקום לא הוזכר שמו, ואיתא בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' י"ח) שאביו היה במדי ותבעה אותו שרית אחת שיעשה עמה עבירה ששמעה בחכמת העופות שיוליד הלילה בן שאין חכם כמותו בעולם ורצתה ליתן לו אלף ככרי כסף, וקפץ ע"י שם וידע את אשתו ונתעברה והלקוה כשראוה מעוברת ובעלה לא היה כאן, ואח"כ כשחזר אמר שהוא בנו והכשירו, וכדי שלא יהא חשש ממזרות קבעו שם אביו לעולם אבוה דשמואל].
רוק תפל. כאן משמע דכל רוק הוא מרפא, ובבבא בתרא (דף קכ"ו ב') משמע דדוקא רוק של בכור מרפא, עיי"ש. ועיין דרכי משה (סי' שכ"ח אות י"א).
לאו דשמיעא ליה מאבוה. יל"ע אביו גופיה מנא ידע, ואי משום שחידש מעצמו, א"כ גם שמואל יכול לחדש כן.
ולא ידעינן הי מאבוה הי מלוי. משמע דכיון שאין נ"מ בדבר על כן לא אמר בשמם. ויל"ע דהא צריך לומר דבר בשם אומרו, וילפינן לה (אבות פ"ו מ"ו) מאסתר שאמרה בשם מרדכי.
קילורין דמר שמואל כו'. הנה שמואל היה רופא כמבואר בב"מ (פ"ה ב'), והוא ידע היטב כל הרפואות.