אילת השחר/שבת/קח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות רי"ד
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
רש"ש
אילת השחר

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png קח TriangleArrow-Left.png ב

דף ק"ח ע"ב

אין עושין מי מלח מרובין כו'. בגמ' לא נתפרש מהו שיעור מרובין ומועטין [ובחידושי הר"ן כתב מרובין להשתמש בהם לאחר השבת ומועטים לצורך השבת עצמה לטבול בו פתו ולתת לתוך התבשיל, וכן פסק במשנה ברורה (סימן שכ"א ס"ק י"א) ובביאור הלכה שם ודלא כהמג"א הסובר דלסעודה אחרת אפי' מעט אסור, עיי"ש].

רש"י מפרש שהאיסור הוא משום מיחזי כמעבד, וריטב"א מפרש משום מיחזי כעובדין דחול, ולא נתפרש היטב הגדר בזה מתי חשיב מיחזי כעובדין דחול. והנה בשו"ע (סי' שכ"א ס"ג) מבואר דאחד אחד מותר להטביל במלח, אבל למלוח כמה ביחד אסור, ושם מבואר דביצים שרי למלוח כמה ביחד לפי שאין דרך לכובשם, ויל"ע במיני פירות וירקות שאין דרך לכובשם [כגון אבוקדו] אם ג"כ מותר.


שהביצה צפה בהן. יל"ע אם הכוונה לביצה מבושלת או שאינה מבושלת.


מימלח לא מלחנא. ופירש"י שתים יחד. ולא נתפרש שיעור הגודל של חתיכה אחת דשרי, האם אפי' חתיכה גדולה, ואפשר דהיינו כפי השיעור שרגילים לחתוך פרוסות.


א"ל שפיר דמי. ופירש"י דלאו מוכחא מילתא דלרפואה עביד. יל"ע אמאי לא מוכחא, הרי רואים שרוחץ את עיניו במי ים המלח, עוד יל"ע למה תלוי הדבר במה שמוכח לבריות, הרי אם כונתו לרפואה כבר יש איסור שחיקת סממנים. עוד יל"ע בענין מוכחא האם די שלא מוכח לגויים דעביד לרפואה, או שצריך מוכח לישראלים.


אבוה דשמואל. [בכל מקום לא הוזכר שמו, ואיתא בתשובות הגאונים (שערי תשובה סי' י"ח) שאביו היה במדי ותבעה אותו שרית אחת שיעשה עמה עבירה ששמעה בחכמת העופות שיוליד הלילה בן שאין חכם כמותו בעולם ורצתה ליתן לו אלף ככרי כסף, וקפץ ע"י שם וידע את אשתו ונתעברה והלקוה כשראוה מעוברת ובעלה לא היה כאן, ואח"כ כשחזר אמר שהוא בנו והכשירו, וכדי שלא יהא חשש ממזרות קבעו שם אביו לעולם אבוה דשמואל].


רוק תפל. כאן משמע דכל רוק הוא מרפא, ובבבא בתרא (דף קכ"ו ב') משמע דדוקא רוק של בכור מרפא, עיי"ש. ועיין דרכי משה (סי' שכ"ח אות י"א).


לאו דשמיעא ליה מאבוה. יל"ע אביו גופיה מנא ידע, ואי משום שחידש מעצמו, א"כ גם שמואל יכול לחדש כן.


ולא ידעינן הי מאבוה הי מלוי. משמע דכיון שאין נ"מ בדבר על כן לא אמר בשמם. ויל"ע דהא צריך לומר דבר בשם אומרו, וילפינן לה (אבות פ"ו מ"ו) מאסתר שאמרה בשם מרדכי.


קילורין דמר שמואל כו'. הנה שמואל היה רופא כמבואר בב"מ (פ"ה ב'), והוא ידע היטב כל הרפואות.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א