אילת השחר/שבת/קח/א

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רב נסים גאון
רבינו חננאל
רש"י
תוספות
רמב"ן
רשב"א

חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
מהר"ם
מהרש"ל
רש"ש
אילת השחר
שיח השדה


מראי מקומות
שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png קח TriangleArrow-Left.png א

דף ק"ח ע"א

דתלש פיטרא וכו' מיחייב משום עוקר דבר מגידולו. הנה פטריות הא אין יניקתו מהארץ כדאיתא בברכות דף מ' ע"ב, [ועי' תוס' נדה דף נ' ע"א ד"ה וגידולו], וחזינן דאפ"ה חייב משום תולש, ולעיל (דף צ"ה א') הבאנו מה שנושא ונותן בדבר אברהם (ח"א סי' כ"ה) עם הגאון ר' יצחק יעקב מפוניבז' אם חיוב מלאכת קוצר משום שמפסיק היניקה או בעד העקירה מהמחובר לארץ.

וביארנו לעיל שם, דיש להוכיח מרדיית דבש. דתנן בשביעית (פ"י מ"ז) דלרבי אליעזר כוורת דבורים הרי היא כקרקע והרודה ממנה בשבת חייב חטאת. יעוין משנ"ת שם.


לאו היינו רביתיה. ופירש"י דאין דרך זריעה שם. יל"ע בזמנינו שמצוי מאד שמגדלים צמחים ע"ג יריעות והצמחים מנותקים מהקרקע, וא"כ יהי' חייב אע"פ שהוא עציץ שאינו נקוב.


כל נקב שהדיו עוברת עליו אינו נקב. נראה דדין זה הוא רק לגבי כתיבת ס"ת, אבל במקום שתלוי בנקב אין נפקותא במה שהדיו עובר עליו, כגון נקובת הריאה והושט דכל שיש נקב כל שהוא הר"ז טריפה, ואיתא בכתובות (ע"ו ב') דמחט שנקבה בבית הכוסות עביד טריפה.


פירצי. פירש"י היינו נקבי. צ"ב אמאי שינה לשונו מנקבי לעיל.


אלא אם יבא אליהו ויאמר אי פסקה זוהמא מיניה. ופירש"י איסור והיתר אין תלוי בו דלא בשמים היא. עיין מהר"ץ חיות שביאר הא דאליהו יכול לומר לנו אם פסקה זוהמא מהם, ואין זה נוגע לפסקי איסור והיתר.

ועיין בשיטה להר"ן שביאר דהספק משום שהנחש הטיל זוהמא בחוה ובכל הבריות, ומכולם פסקה הזוהמא במתן תורה, כיון שכל האנשים והבריות היו במתן תורה, והדגים לא היו שם, ואפשר שלא פסקה זוהמתם. וצ"ע דאם לא היו שם איך פסקה מהם זוהמא, הא אמרינן לקמן (דף קמ"ו א') דגוים לא פסקה זוהמתן כיון שלא היו במתן תורה. עוד צ"ע היכן מצינו שכל הבריות היו במתן תורה.

וריטב"א פירש שהספק מצד שהדג יש בעורו זוהמא, ומספקא לן אם אחרי העיבוד פוסק הזוהמא או לא, וצ"ב במה יש בעור הדג זוהמא טפי משאר עורות, הרי אוכלים עורו.


זיל תהי ליה אקנקניה. יל"ע דמאחר ששמואל כבר אמר שהוא גברא רבה מה צריך עוד לבדקו, והלא אדם גדול הוא תלמיד חכם כמבואר בב"ק (דף מ' א'), ואפשר ששמואל לא ידע שהוא גברא רבה אלא הבין כך מתוך הגבהת הגלים, ובזה היה מסופק שמא אינו גברא רבה אלא הוא צדיק שזוכה לכך. ומצינו גם ברבקה שהמים עלו לקראתה (ב"ר פ"ס ה'), והיא לא היתה ת"ח אלא צדקת. וחזינן ג"כ שהכה"ג ביום הכפורים נעשה לו כמה ניסים (אבות פ"ה מ"ה), ולא תמיד היה תלמיד חכם כדמוכח ביומא (דף ט' ע"א), ופעמים היו צדוקים, ולגירסת ר"ח שלא הוגבהו הגלים נראה דהוקשה לתוס' למה צריך לבודקו אחרי שידע שהוא גברא רבא, וע"ז תירצו דרק שמועה שמע.


אימא לבו. היינו דאפשר להוציא מקצת מהלב בלא נזק.


לייט רב. יל"ע איך הותר לו לקלל, הרי המקלל בשם עובר בלאו, ואפי' בלא שם יש איסור בדבר, ועיין הגהות היעב"ץ מש"כ בזה, ועיין חזו"א סנהדרין (סי' כ' סק"י) מש"כ בזה. והנה רב לא קילל אדם מסויים, אלא אמר מאן דמצערן כו', חזינן דהחזו"א הבין שגם זה בכלל איסור קללה.


ואיצ"ל על גבי עור נבילה וטריפה שלהן. יל"ע דהא לא שייך בהמה טמאה שאינה נבילה וטריפה, שהרי אין השחיטה מתירתה כלל, ולעולם היא נבילה. מיהו יש דברים שבהם השחיטה פועלת מידי גם בבהמה טמאה, עיין חולין (דף קכ"א ע"ב).


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א