אילת השחר/שבת/צד/א
שהחי נושא את עצמו. תוס' פירשו הכונה שלא היה במשכן הוצאה כזו, ובתוס' הרא"ש הקשה דהא לא בעינן שכל דבר יהיה במשכן, ויש להוסיף דהרי גם הוצאת מת לא היה במשכן ומ"מ חייב, ובגמ' להלן קמ"א ב' איתא דתינוק [ופירשו תוס' כאן ד"ה אבל דמיירי בתינוק בן יומו] חייבים על הוצאתו, והלא גם זה לא היה במשכן. ועיי"ש מה שפירש, ובכתבים בשם הגר"ח הלוי [בענין שנים שעשו] ביאר דאע"פ שמצד שנים שעשו א"א לפטור לפי שהוא לבדו יכול, אבל עדיין אפשר לפטור משום שעושה רק מקצת מלאכה, וקשה דא"כ בכל שנים שעשו והאחד יכול והשני אינו יכול יפטר אותו שיכול משום שאינו עושה מלאכה שלימה.
דכמאן דכפיתי דמי. ופירש"י הם עצמם מעונגין מהצג על הארץ. מבואר דבסד"א היו סבורים שהפרסיים בטבעם אינם יכולים ללכת, ויש לפרש לפי"ד הגמ' בקדושין (דף ע"ב א') שהפרסיים מסורבלים בבשר כדוב, ומ"מ מסתמא אין הכונה שכולם כן אלא שיש בהם הרבה כאלו.
תוד"ה רבי שמעון. בסוה"ד ואין לומר דלא ניחא ליה שיצטרך למירמי אימתא א"כ מפיס מורסא לעשות לה פתח יהא פטור דברצונו שלא יהי' מורסא וכו'. והנה על תמיה זו יש ליישב ולחלק בין דבר שבטבע שע"ז לא שייך לומר שברצונו שלא יהי' הטבע, אבל מה שבנ"א עושין שייך לומר דאינו כרצונו.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |