אילת השחר/נדרים/מ/א
נהרא מכיפיה מתבריך. והיינו דכנגד מי הגשמים עולה מי התהום. והעיר בקרן אורה דהתינח על גשמים שיורד כאן, אבל אולי זה מגשמים שיורד במקו"א דאז אין התהום שבמקום הזה עולה כנגד זה, ויש להוסיף דאפי' אם יורד גשמים כאן דאז התהום עולה, הא כיון דיוכל לבוא גם ממקו"א דע"ז אין התהום עולה, נמצא דיתרבו נוטפין יותר ממי תהום.
אבל ע"כ צ"ל דעל כל כניסת מים, התהום עולה לקראתו, וקצת נראה כן דהנה הטיפה שיורדת מהאויר בהמעין לא יצאה מהרקיע שעל הנהר, וכשיורד למטה איך נבחן אם זה ממקום זה או ממקו"א, וע"כ דאין חילוק אם נכנס מאויר או ממה שהי' כבר על הקרקע, דמ"מ על כל כניסת מים עולה התהום לקראתו, וכן יש להוכיח מהא דכ' הר"ן בע"ב בשיטת הר"ת דכיון דבפרת עולה תהום לכן בכל הנהרות אפשר לטבול דכולם נובעים מפרת, ואי כשיורד גשם במקום אחר אין עולה כאן התהום, א"כ כשיורד כאן גשם אין עולה התהום בפרת, ואיך אפשר כאן לטבול לשיטה זו, וע"כ משום דבכל כניסת מים באיזה מקום שהוא עולה התהום בפרת, ה"נ לשמואל דס"ל דיורד התהום בכל מעין, זה ג"כ לכל כניסת מים.
ר"ן ד"ה אמר ר' אבין. אבל אם הי' הולך לאטו או שלא נתרבה אלא מעט דליכא לספוקי ברביית נוטפין שרי. דבריו במש"כ הולך לאטו צ"ע דמה זה טעם שיהי' כשר, ואם כונתו דאז הרי ראי' שלא נתרבה אלא קצת, א"כ הא זה מש"כ אח"כ שלא נתרבו אלא מעט, אבל זה לבד שאינו הולך אלא לאטו אינו טעם כלל להתיר לטבול שם.
רא"ש ד"ה אין המים. מבואר דהא דלא מהני כשרבו הנוטפין משום דהזוחלין בטלין ברוב, דלולא זאת הי' בכח הזוחלין לטהר אע"פ שיש הרבה נוטפין, וא"כ במחצה על מחצה יטהר בזוחלין, ובהא דזוחלין מרובין לפי"ז אצ"ל משום דאז המי גשמים בטלין ברוב, דאז הא נבוא להשאלה אם המתבטל מקבל מעלת המבטל, כמו שהעיר בקהלות יעקב דכאן אם רק אינו בטל המי מעיין, ממילא זה מטהר בזוחלין.
בא"ד. אבל מעין בין זוחל בין עומד במקום א' נקרא מעין. מבואר דהי' סברא דמעין לא יועיל כשהוא באשבורן, ויש לעיין אם ידענו שאז יטהר מדין מקוה מים, אלא דיהי' נפק"מ דלא יטהר בכל שהוא, ע"ז השמיענו דאינו כן, דגם כשהוא באשבורן יש לו שם מעין וממילא יטהר בכל שהוא, או דס"ד דמקוה מים רק בדבר שלא בא ממעין, דמה שבטבעו לזחול אז כשהקוה אותו אינו מועיל, ומסתבר יותר כהצד הראשון.