אילת השחר/מכות/טו/א
משום דקשיא ליה אונס וכו'. משמע דהמצוה דולו תהי' לאשה היא תמידית, דאל"כ כיון שבשעה שכונסה כבר קיים המצוה מהיכי תיתי נימא דיש מצוה לחזור ולקחתה, ובאמת באפיקי ים (ח"ב סי' מ"א בד"ה והנלענ"ד) הקשה להני דסברי בשטמ"ק כתובות דף מ' דאחרי שכנסה אין יותר מצוה יקשה מהגמ' בסוגיין. אמנם נראה דגם להני ראשונים יש מצוה תמידית שתהיה אשתו לכן אם גירשה יש מצוה לחזור ולקחתה, אלא דס"ל דאין מצוה על כל ביאה, וזהו דהקשה הרשב"א בשם מורו שם דאיך יבוא עשה וידחה ל"ת דהעשה כבר אינה בעולם אחרי שבעלה לשם אישות. וע"כ ט"ס במש"כ כיון שבעלה לשם אישות, דאם יש חיוב לבעול לשם אישות, א"כ שפיר הוקשה להגמ' שידחה כיון דיש מצוה בביאה, וע"כ הכונה דכיון דקידשה אין כבר מצוה, והיינו דאע"ג דיש מצוה שתהי' אשתו אבל מעשה הביאה אינה מצוה.
והנה אין להקשות לאלה דסוברים דאין מצוה על הביאה וכל הענין שתהי' אשתו הקנויה לו, ואיך שייך לזה שיעבוד אליה כיון דאינו מחויב לה כלום אלא לקנותה, וזה לא שיעבוד כיון שאין לה כלום מזה, דיש לומר כיון שע"י שיקנה אותה יהי' מחויב בשאר כסות ועונה, אפי' שזה לא מצד המצוה דולו תהי' לאשה, מ"מ שייך כבר שיעבוד לקנותה כדי להתחייב בדברים האלו. אלא דלפי"ז צ"ע למ"ד דיכול להתנות דלא יתחייב שאר וכסות, ויש שסברי דגם עונה נחשב לדבר שבממון, והיא תסכים להתקדש ע"מ שלא יתחייב שאר כסות ועונה, אם נוכל לכופו אז שיקחנה, כיון דלא שייך שיעבוד לקנותה בלי שיהי' חיובים אליה.
והנה הק' באפיקי ים הנ"ל למ"ד דחייב מלקות רק בביטלו, למה בכהן שגירש לוקה, דהמצוה להחזירה יחול אחרי שיגרשנה אלא דלא יקיים מחמת דאי אמרה לא בעינא לכן אינו דוחה, אבל זה לא מקרי דבשעת גירושין ביטל מצוה, ולהשיטות דהוי מצוה תמידית לא קשיא לי', כיון דיש מצוה גם לפני שיגרשנה, ונמצא דבהגירושין מבטל מצוה, שיש כבר מצוה עליו, אבל לשאר השיטות לא יתורץ.
והנה אם נימא דצריך ביטול שלא יהא יותר המצוה כלל, הא גם להני ראשונים דסברי דהוי מצוה תמידית ובשעת הגירושין מבטל העשה, מ"מ הביטול הזה אינו אלא ביטול מצוה רק של אותו הרגע, דהא רגע אחרי כן יהי' עליו שוב מצוה דולו תהי' לאשה, ועל העשה של אח"כ הא לא חל עדיין שום ביטול, דהא אכתי יהי' מצוה לקחתה, אלא דלא יוכל לקיים מחמת דאי אמרה לא בעינא דלכן אינו דוחה הל"ת, ואין זה ביטול לפי סברתו כל שהמצוה עדיין קיימת אע"פ שלא יוכל לקיימה, וע"כ צ"ל דלביטול א"צ שלא יהי' כבר מצוה בעולם, אלא ביטול שלא יוכל לקיים המצוה הוי ג"כ ביטול, וכן מצינו בהדירה על דעת רבים, אם לא הי' מהני התרה הי' נקרא ביטול אע"ג דיש עדיין מצוה אלא דלא יוכל לקיימה, ה"נ בכהן שגירש דמה שלא יוכל לקיים המצוה זה נקרא ביטול אפי' אם העשה יחול רק תיכף עם הגירושין.
דהנה יש להסתפק באונס אם החיוב חל בשעת האונס על תמיד שתהיה אשתו אם תרצה שיקחנה, או דכיון שאנסה מתחדש עליו חיוב כל רגע, דהנה בחיובים אחרים דהחיוב הוא רק פעם אחת, כגון חיוב תשלומין דנזקין, ודאי דאין החיוב חל אלא בשעת הנזק על תמיד, ולא מתחדש חיוב בכל רגע, אבל מצוה תמידית אפשר דהחיוב חל בכל רגע, והנה אם נימא דחל חיוב כעת על תמיד, נמצא דכשמקיים ונושא אותה אינו אלא מקיים בזה חיובו של שעת האונס. והנה תמיד בעדל"ת הוא משום מצוותו של עכשיו, ולא משום דבמה שעושה עכשיו פוטר חיובו שנתחייב קודם, וכגון כשלובש ציצית אין המצוה מפני שנתחייב אתמול בציצית, אלא משום שכעת חייב בציצית, וכן ביבום נראה דאע"ג דבשעת נפילה חל הדין יבום, מ"מ חיובו מתחדש בכל רגע. ולפי"ז לא שייך כלל לחלק בין כהן שגירש לכל ביטלו, דבכל ביטול אינו ביטול על מה שכבר מחוייב, דהא מה שלא יוכל לקיים העשה מחר, הא תמיד הביטול הקדים את החיוב של אח"כ, אלא דכל שעושה דבר שלא יוכל לקיים העשה דמחר לנתק הלאו הוי ביטלו ה"נ בכהן.
אמנם כ"ז אם נפרש דגם כהן שגירש הוי ניתק לעשה, אלא דביטלו שלא יוכל לקיים כמו שנקט בעל האפיקי ים זצ"ל, אבל יש מקום לומר דאין כאן כלל ניתק לעשה, דיש לומר דאף אם יקיים העשה באופן שלא יהא נחשב לו כקיום המצוה, מ"מ כיון שעשה מה שהתורה ציותה לו לעשות אינו חייב מלקות, כגון למ"ד מצוות צריכות כוונה ולקח אם על הבנים ושילחה לא בכוונת מצוה, דנהי דאין לו מצוה, מ"מ הוא ניתק את העבירה בזה שקיים מה שהתורה אמרה לו לעשות, וא"כ ע"כ אין הענין דקיום המצוה פוטרו, אלא דמעשה השילוח הוא המנתק, וכן באונס מה שיחזירנו הוא מנתק את הלאו, אלא דממילא זה גם מצוה, אבל אין הניתוק מה שיש לו קיום מצוה, אלא ההחזרה הוא הניתוק, א"כ אפ"ל גם להיפך, אם מצד הדין אין עליו חיוב להחזירה, אף אם נימא דאם יקחנה יקויים מצוה דולו תהיה לאשה, דבכל פעם דעשה שאינו דוחה ל"ת, מ"מ אם יעשה את העשה יש בו קיום עשה, ומ"מ נהי דיקיים מצוה, אבל הניתוק הוא לא הקיום מצוה, אלא דהניתוק הוא מה שהתורה ציותה לעשות, וכיון דאין העשה דולו תהיה לאשה דוחה ל"ת מחמת דאי אמרה לא בעינא ליכא לעשה כלל, כדאמרינן בכתובות דף מ' שם, נמצא דבמציאות לא אמרה התורה שיקחנה, וזה הוא ממש ביטלו, דבאופן זה אין כלל ניתוק לעשה אפילו אם ע"י שישאנה הי' מקיים מצוה. (מהדו"ק)
ברמב"ם מבואר דאונס שגירש ונתקדשה לאחר הוי לא קיימו ולוקה. והי' מקום לומר דכיון דמתקדשת לאחר הרי דהיא מסכימה על הגירושין, מ"מ חזינן דזה מיקרי לא קיימו ולוקה.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |