אילת השחר/כתובות/מד/א
תוד"ה משום. ויצניע אותו של מכר. הנה לפי"ז באמת לא יועיל השטר השני דהא אין לו רשות לזה לדחות את המצרן האמיתי ע"י שכותב השטר השני כמש"כ הרא"ש, וצ"ל דאמרינן דבהכרח שניהם רמאין.
תוד"ה אימר. ועוד אומר רשב"א דנפק"מ אם לוה נותן בין זמן הראשון לזמן שני שיטרפו בעלי חוביו מאותה שדה. והרעק"א הביא מה שדוחה הר"ן דבריהם דבמה קנה הנותן את הקרקע לענין שיוכל לטרוף בעלי חוביו, וברעק"א תירץ דכונת התוס' מדין קנין אודיתא, דהא בזה שמסכים לקבל שטר שני הוא כאומר שדה זה היא עד עכשיו של הנותן, וצ"ל לפי"ז דלקנות בקנין אודיתא אינו צריך דוקא אמירה מפורשת שזה של פלוני דסגי באם יש הוכחה שמתכוין לזה.
וצע"ק דהנה הא קנין אודיתא לא מהני אם יאמר שרוצה שזה יהי' שייך לפלוני, רק אם אומר שזה של פלוני וכונתו שבזה יקנה, א"כ לפי מש"כ הגרעק"א צ"ל דהוי כאומר שזה של פלוני. והנה ודאי באומר שזה של פלוני ואינו מכוין שבזה יקנה לא יועיל האודיתא בתור קנין, וכל מה דמהני אודיתא בתור קנין משום דאמירתו הוא בשביל שרוצה שיקנה, דבאופן זה נעשה האודיתא קנין, וא"כ צע"ק דהא בזה שלוקח עוד שטר אנו מבינים שכונתו שאינו מרוצה מהקנין הקודם, אבל איך יש אומדנא ברורה שרוצה בזה לומר שזה של פלוני כדי שזה יעשה קנין חדש להנותן, וא"כ איך זה יועיל בתור קנין אודיתא.
תוד"ה אין לה פתח בית אב. תימה דתיקשי מהכא למ"ד וכו' דבעי קרא כדכתיב. וברעק"א הקשה דהא למ"ד התראת ספק שמי' התראה ע"כ ל"צ כאן דוקא כדכתיב, דהא א"כ הוי התראת ספק דשמא ימות או ימכור את ביתו, ושאני התם דאין שכיח שתקצץ יד העדים, לכן לא הוי התראת ספק, אבל כאן הא הוי התראת ספק, ותירץ דזה לא מקרי התראת ספק כיון דמחוסר מעשה מיתה או מכירה. וצ"ע מה דחילק כאן משם, דנהי דשם לא שכיח שתיקצץ יד העדים, מ"מ הא גם שם אם העדים ימותו לא יוכלו להרוג אם צריך קרא כדכתיב, ועל מיתה הא נוקט דהוי שכיח.
ומדבריו חזינן דהתראת ספק אינו דוקא אם ספק בעבירת מיתה, אלא ספק אם יקבל מיתה בפועל, דהא ודאי ע"י שנקטע יד העדים לא נשתנה חומר האיסור בזה, ומ"מ לולא דלא צריך לחוש לזה הי' נקרא התראת ספק, ובסברא יש מקום לומר דכה"ג לא מקרי התראת ספק, ובאופן דספק שלא יהי' עדים שיוכלו לעונשו גם רעק"א ס"ל דלא מקרי התראת ספק, כמבואר בגליון הש"ס שבועות דף ל"ז ע"ב.
ובזה הי' אפשר לתרץ עוד קושיא שהקשה לקמן (דף מ"ה) דכתבו התוס' בשם הר' שמואל דבנכנסה לחופה ולא נבעלה עדיין וזנתה אז אם אח"כ הבעל יוציא שם רע ויביא עדים שזינתה אחרי חופה תהי' חייבת סקילה אע"פ שאם לא יוציא שם רע דינה בחנק. וברעק"א תמה למ"ד התראת ספק לא שמי' התראה איך יתרו בה על סקילה דהא זה רק אם הבעל יוציא עליה שם רע, ולהתרות סתם א"א דהא ס"ל לר' יהודה דצריך להתרות באיזה מיתה חייבת, ותירץ דאזל לשיטתי' דס"ל דהתראת ספק שמה התראה. והנה לר' שמואל קשה לומר דכשיוציא שם רע יגדל עבירתה, וע"כ דבזנות שאחר חופה כלול בזה גם עבירת סקילה, אלא דבמציאות תקבל סקילה רק בתנאי שיוציא שם רע, ואם נאמר דהיכא דמצד העבירה יש ודאי עבירה שאפשר לקבל סקילה, אלא דלמעשה כדי שיקבל עונש סקילה תלוי בתנאי שיוציא שם רע לא מקרי התראת ספק, ממילא א"ש לכו"ע.
ובדרך הזה יש ליישב מה דהקשה עוד דהא בסרחה ולבסוף בגרה דתידון בחנק, דנמצא דלמ"ד דצריך שיתרו באיזה מיתה הוי התראת ספק דאולי לא יוגמר דינה עד שתבגור דאז לא תהי' חייבת סקילה, וגם התם בודאי דהעבירה היא עבירת סקילה, ובמה שבגרה לא יגרום שעברה עבירה יותר קלה, וכה"ג יש לומר דלא הוי התראת ספק. וצ"ע בתורעק"א (שבת אות פ"ט) דהתם דבריו א"ש רק אם התראת ודאי סגי אם יהי' עבירת ודאי אפי' אינו ודאי שיענש.
בא"ד. וי"ל דברוב עכו"ם הוי שעריך שערי ב"ד ולא שער העיר. נראה דזה משום דכל עיר מחויבת להעמיד סנהדרי קטנה של כ"ג, כדתנן בפ"ק דסנהדרין דעיר שיש בה ק"כ אנשים ראוי' לב"ד של כ"ג, נמצא דב"ד הם ממונים של העיר דהא זה חיוב של העיר להעמידם, לכן בשער ב"ד נקרא בשעריך, אבל אם לא הי' חיוב לעיר למנותם ב"ד לא יקויים בשער ב"ד בשעריך, ולפי מש"כ התוס' לקמן (דף מ"ה ב') דבעיר שרובה עכו"ם אין קדושת חומה, צ"ל לפי"ז דמ"מ מצוה להעמיד סנהדרין יש גם בעיר שרובה עכו"ם.
ונראה דאף אם משנגמר דינו הי' רוב עכו"ם ולא הספיקו להורגו עד שנהי' רוב ישראל, כגון שמתו קצת מהעכו"ם, יצטרכו לסוקלה על פתח העיר, וכן כשנעשה רוב עכו"ם יצטרכו להמית על פתח ב"ד, דאין כאן שום שינוי כיון דזהו הבשעריך, דהיינו דשער העיר תלוי דבזמן שאין רובה עכו"ם אז השער הוא הבשעריך, ובזמן שרובה עכו"ם אז שער ב"ד הוא הבשעריך, וכמו באם פתחו פתח אחר להעיר דודאי ימיתוהו בפתח החדש.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |