אילת השחר/יבמות/יט/א
וכי תימא מדאורייתא ה"נ דמייבמא חדא וכו' ומדרבנן הוא דאסור גזירה שמא יאמרו וכו'. בתוס' רבינו פרץ הק' דאי חיישינן שמא יאמרו, א"כ גם לעיל ביבם ולבסוף נולד, היה לנו לאסור להתייבם שמא יאמרו אשת אחיו שלא הי' בעולמו שריא, ע"ש מה שתירץ, ויל"ע מאי קשיא ליה הרי ר' שמעון מיירי על דאורייתא ואה"נ מדרבנן אפשר דאסורה להתייבם.
גזירה משום שמא יאמרו שתי יבמות וכו'. ופרש"י דמיירי בנפלו בבת אחת בצמצום, ובתוס' הרא"ש הק' דהא הוי מילתא דלא שכיחא, ותוס' לא הקשו על רש"י ומשמע דניחא להו בזה, ואפשר דבכהאי גוונא דהגזירה היא שמא יטעו בדין ויאמרו דין שאינו נכון, אפי' שהמציאות היא לא שכיחא, מ"מ חיישינן דבני אדם יטעו שהיה כך ויבואו לפסוק שלא כדין.
אמר רבא שניה שבזוג זה. במהרש"א הקשה כיון דיש שתי נשים שנופלות ליבום, אז לפי מה דס"ל דבתרי אחי אין זיקה ככנוסה משום שלא ידוע קמי מאן רמיא ה"נ בשתי נשים נימא דאין זיקה ככנוסה, וחילק דבב' יבמות כיון דתלוי בדעתו איזה מהן שיבחר שפיר מחשבינן כ"א מהן ככנוסה משום זיקתה, משא"כ בב' יבמין דלא ברצונו תליא מילתא שיהי' זיקת שניהם ליחשב אותם ככנוסה להם. והעיר בערוך לנר דהא גם בשני יבמין יכול כ"א ליבמה בע"כ וגם נגד רצון אחיו, אך כונת המהרש"א דאינו בטוח שיכנוס דאולי השני יקדים אותו, משא"כ בשתי יבמות ליבם א', ועדיין יש להעיר דמאי נפק"מ סוף כל סוף רק אחת ראוי' להתייבם ולא שתיהן, ובתוס' הרא"ש ס"ל דלא כרש"י אלא דגם בשתי יבמות לא אמרי' זיקה ככנוסה כמו בשני אחין.
ואפשר לבאר מחלוקתם דהנה במה דאין זיקה ככנוסה בתרי אחין, יש לפרש או משום דא"א ששניהם יקיימו בה מצות יבום וממילא לא הוי ככנוסה, או משום דא"א להיות כנוסה לשניהם. ולכן לרש"י אפשר דרק אם אינה יכולה להיות כנוסה לשניהם אין לומר דהוי ככנוסה, ולכן זה רק בתרי אחי דאם נחשיבנה ככנוסה לאח א' מהם, אז לא רק דאינה עומדת להתייבם להשני אלא דאסורה עליו משום אשת אחיו וא"א להיות כנוסה להשני, ולא רק היבום של הא' מפריע להשני, אלא הכנוסה של א' לא נותן להשני שיהי' שייך להיות אשתו אז לא אמרי' דהוי ככנוסה, אבל בשתי יבמות הא גם כשיבם לא' מהן אינה אסורה אלא בעשה או בלאו כמבואר לעיל (דף י"א) וקידושין תופסין בה, וא"כ אין זה מפריע להיות כנוסה, אלא דלא עומדת להתיבם ולהיות עי"ז כנוסה, אבל אין מפריע ישר מלהיות כנוסה, לכן ס"ל דשייך כזה זיקה לכ"א, כיון דכ"א ראוי' להיות בה דין כנוסה, והרא"ש ס"ל דגם זה דאינם ראויות שתיהם להתיבם מעכב שלא יהי' להם דין כנוסה.
ר"ש פוטר בשתיהן וכו' שנאמר ואשה אל אחותה וכו' הב"ע דנפול בב"א ור"ש סבר לה כריה"ג דאמר אפשר לצמצם. בקובץ הערות (סי' כ"ה אות א') הקשה דכיון דנפלו בבת אחת וזיקה ככנוסה הרי הוא כמקדש שתי אחיות דלא חל כלל הקידושין משום דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו ולמה לי קרא דפטורות. וצ"ע קושיתו דהא מה דלא יחול הוא משום דהוי ככנוסה, וכאן דא"א שיהיו ככנוסות הרי זקוקות ליבום, וכמו בתרי אחי אי אז לא הוי זיקה ככנוסה דמ"מ הם חייבות ביבום, וה"נ כאן דהא קודם יש זיקה אלא דיש גם חידוש דהוי ככנוסה, והיכא דאינו יכול להיות ככנוסה אז הוי זיקה בלי שיהי' ככנוסה והיו צריכות לחלוץ, ומה"ת יכולות אפי' להתייבם דכיון דכל א' לא הויא ככנוסה, נמצא דאין איסור מה"ת על כל א' כאילו נושא אחות אשתו.
הב"ע דנפול בב"א ור"ש סבר לה כר' יוסי הגלילי דאמר אפשר לצמצם. הקשה בס' [[ישרש יעקב/{כאן}}#|ישרש יעקב]] דלמ"ל להעמיד כר' יוסי הגלילי, לפי מש"כ תוס' עירובין (דף ה' ב' ד"ה ספק) בשם הר' שמעי' דאף רבנן דפליגי אדר' יוסי הגלילי מודים דיתכן דצמצם, אלא דיש ספק שמא לא צמצם, ולכן באם נשחט חצי הסימנין לפי ראות עינינו אז אם מחצה על מחצה כשר, אף לרבנן דריה"ג יהי' כשר, דאיכא ס"ס דשמא צמצם ואפילו לא צמצם שמא נשחטו רוב הסימנין. וא"כ ה"נ כל א' מהן מותרת דשמא צמצמו בבת אחת, ואפי' אם לא צמצמו מ"מ שמא היא השני' ופטורה, ואע"ג דלפי"ז יהא תרתי דסתרי, מ"מ אין זה ממש תרתי דסתרי, דהא על צד ההיתר דצמצם שניהם באמת מותרין.
והנה לפי קושיתו נמצא דכל הדרשה דלצרור דבשעה שנעשו צרות זו לזו מותרות באה להתיר מכח דיהי' ספק ספיקא, והא בודאי אין לומר דבא הכתוב להתיר היתר שלא יצוייר רק ע"י היתר דספק ספיקא, ולא דמי להא דשחיטה דאם נתקבל הלכה לא תשייר רובא, וכן בעומד ופרוץ דאם נתקבלה הלכה דלא יהי' פרוץ רובא, דאז ממילא ידעינן דהיכא דיתכן דיש ספק מותר, אבל ודאי לא שייך שהפסוק מתיר רק מכח ספק ספיקא.
ואע"ג דלפי"ז יקשה על מה שהקשו התוס' חולין (דף כ"ח ב') דלסברת ר' שמעי' יכולין בנמצא ההרוג בין שתי עיירות, להביא שתי עגלות משום דעל כל אחת יש ספק שמא היא קרובה יותר ואפי' אם הן מצומצמות קרובה אמר רחמנא ואפי' קרובות, ולפי הנ"ל מאי קשיא להו הרי איך שייך שיבוא פסוק לומר שיצטרכו להביא עגלה מדין ספק ספיקא. ויש לומר דהתם הביאור דבקרובה אין משמעות למעט קרובות, לכן שפיר יכולים להביא גם שנים, אבל כאן שאנו רוצים לומר דכל הפסוק דלצרור בא לפטור רק באופן דנפלו בבת אחת, וזה יהי' מדין ספק ספיקא, ודאי לא שייך שיבוא על זה פסוק מיוחד לחדש.
ובעצם קושית הישרש יעקב דהוי ס"ס, נראה לחלק דבשחיטה יש מקום יותר לומר דמה שנראה כמחצה ממש כך הוא באמת, כיון שעדיין השחיטה לפנינו, ורואים שזה מחצה על מחצה, אבל במיתת שני אחים כאחת, הרי רק בשעת מיתה שזה כהרף עין היה נראה לנו שהיו ממש כאחד, ואי אפשר לעמוד על הדבר יותר לבדוק אם באמת היה כך, לכן צד הספק שהיו כאחד הוא רחוק יותר. וזה ברור דאם מצאנו שני אחים דמתו לא יהי' לנו להחזיק ספק שמא מתו שניהם כאחד ונעשה ספק ספיקא.
ובעצם דבריו דאחרי שחלץ לאחת, יכולה השני' לינשא בלא חליצה גם לרבנן מדין ספק ספיקא, עי' לשון רש"י (בד"ה כרבי יוסי הגלילי) שכתב דאי לאו כריה"ג וכו' ותרוייהו ליבעו חליצה, מבואר דשתיהם טעונות חליצה.
ומש"כ דלא אכפת לן תרתי דסתרי, משום דשייך שבאמת מותרות שתיהם, זה שייך כשאנו דנים על כל מקרה לחוד, אבל כאן הרי ע"כ דנים על שתיהם ביחד ואיך מצרפין לעשות היתר עי"ז.
שם. הב"ע דנפול בבת אחת ור"ש סבר לה כריה"ג דאמר אפשר לצמצם. הנה אם יבוא אליהו ויאמר שמתו שניהם בבת אחת, הרי גם לרבנן הוי בבת אחת, ושייך לקיים את הפסוק דלא תקח לצרור גם לרבנן, ואע"פ שאי"ז מצוי שיתברר ע"י אליהו, מ"מ כיון דשייך להעמיד את הפסוק שיתקיים שנפלו שניהם כאחת נוכל לדרוש כן גם לרבנן.
והנה בקרן אורה הקשה דמשכחת לה בבת אחת לרבנן כגון שנפלו שניהם כשהי' היבם קטן, דאכתי לא שייך לומר דככנוסות אצלו דמיין, כיון שאין קנין לקטן, וממילא אח"כ כשהגדיל נעשו שתיהם כנוסות אצלו בבת אחת [וכמו שמצינו לקמן דף ל"ג א'], ושפיר איכא לאוקמי לקרא דלא תקח לצרור בכהאי גוונא. אך אפשר דשפיר זקוקות גם לקטן וככנוסות אצלו דמיין, דמה שאין קנין לקטן הוא רק כשצריך לעשות מעשה אמרי' דאין מעשה קטן כלום, אבל כשממילא נעשית כאשתו ע"י מיתת אחיו ואשה הקנו לו מן השמים, שייך שפיר גם בקטן קנין, ונמצא שלא נפלו לפניו בבת אחת.
שם. סבר לה כריה"ג דאמר אפשר לצמצם. משמע דלר"י הגלילי נקטינן דודאי היו בבת אחת, והא דפליגי רבנן עליה, אע"ג דבודאי ס"ל ג"כ דאפשר שהי' בבת אחת, דהא ודאי שבשני' א' מתים כמה אנשים בעולם, וכי אם הם נמצאים א' על יד השני לא יתכן שברגע א' ימותו, רק שאי אפשר לעמוד על זה שהיה בבת אחת ממש, וא"כ נמצא דפלוגתייהו הוא באומדן הדבר, אם מה שנראה לנו שזה בבת אחת אפשר לנקוט שזה כך, או שאין בידינו לעמוד בדיוק על זה.
[ואולי יש לומר דלמ"ד אפשר לצמצם ס"ל דכל שיש הפרש ביניהם כזה קטן עד שעינינו לא מרגישים זה, ובעינינו כאילו זה בבת אחת ממש, אז אפילו כלפי שמיא גליא שיש הפסק דק מן הדק הו"ל לדינא כאחת ולכן דינו כבת אחת, ולמ"ד א"א לצמצם ס"ל כיון דסוף סוף כלפי שמיא גליא דיתכן דאינם ממש ביחד, לא הו"ל כבבת אחת].
רש"י ד"ה ולמיפטרה אידך. דזיקה ככנוסה דמיא וכ"ש זיקה ומאמר. רש"י זה שייך על מה דפריך וכי תימא מדאורייתא ה"נ דמיבמה חדא ומיפטרא חדא, ויש לעיין למה הוסיף רש"י מאמר, הא אי איירינן מחמת זיקה, הא ע"כ מאמר אינו קונה, דאי מאמר קונה בתור ודאי או אפילו בתור ספק, מאי שייך למיגזר אטו שתי יבמות הבאות משני בתים, והיינו בבת אחת כמו שפירש רש"י אח"כ, הרי רק מחמת דא' עשה מאמר וקנה אותה בתור ודאי או בתור ספק לכן הוא דהוי כבית א' עם צרתה, משא"כ בנפלו בבת אחת דלא הי' בבית א' בשום פעם, וע"כ איירינן רק מחמת זיקה גרידא ומאמר אינו מוסיף כלום, ולא הי' רש"י צריך להוסיף דכ"ש זיקה ומאמר.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |