אילת השחר/יבמות/יח/ב
שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה וכו'. עי' לעיל י"ז ב' משנ"ת בענין זה.
ה"א ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה פקעה לה זיקה. הנה כל ענין דאמרינן יש זיקה, לפי"מ דמשמע מרוב הראשונים דכאן הכונה מדרבנן, היינו דמדרבנן הוי כעין אישות ואסור מדרבנן בקרובותיה, ובאישות ממש הא גם לאחר מות אשתו אסור בקרובותיה חוץ מבאחותה, ולמה כאן יהיה אחרת, ואם הכונה דס"ד דלא נחמיר כ"כ בזיקה כיון דאינה אישות גמורה, א"כ דחוק מאי דקאמר פקע זיקה, משמע דיש בזה איזה גדר דלכן יהיה מותר אחר מיתה, וצריך טעם מהו הצד בזה.
ובאור שמח (בקונטרס זיקה) ביאר דהיכא דמתה ולא נתקיים מטרת הזיקה להתייבם או לחלוץ נפקע הזיקה למפרע, ועיין בתוס' הרי"ד להרידב"ז בירושלמי דהביא סברא כזאת ופליג ע"ז, והנה בקידושין (דף י"ג ע"ב) שקלינן וטרינן דמנ"ל דמיתת הבעל מתירה להנשא, ואמרינן התם סברא הוא אסרה והא שרתה, ופריך והא עריות דהוא אסר לה ולא שרי להו, וקושית הגמ' תמוה דאיזה דמיון הוא זה, דהא מה דנאסרת אשה לעלמא הוא מפני קנינו של הבעל בה, וכיון דמת אין לו כבר קנינים בה לכן ניתרת לעלמא, אבל קרובותיה הא אין לו בהם שום קנין, אלא דדין הוא דע"י קידושין נאסרו קרובותיה ובודאי לא יופקע, וכמו אם א' מקדיש דבר ומת מ"מ לא פקע ההקדש, וכן אם אסר דבר בהנאה או הקצה למת נשאר האיסור תמיד, מפני שאין האיסור מחמת דזה של הבעלים, ורק צריך שיהיה שלו כדי שיוכל לעשות את ההקדש או להקצות להמת, אבל אחרי זה האיסור אינו משום שהוא שייך להבעלים, לכן גם אם הבעלים מתו מ"מ לא יורד מהם האיסור, וה"נ בקרובותיה א"צ אלא שיקדש אבל אין איסורם מפני בעלותם, משא"כ באיסור אשת איש.
אך באמת יש להסתפק באשת איש אם מה שהיא שייכת להבעל אוסרה, או דזה דין מיוחד דמעשה הקידושין אוסרה לעלמא, ואפשר דזה תלוי במה שדנו האחרונים, דהנה הפנ"י בגיטין (דף מ"ג) כתב דבחציה שפחה וחציה בת חורין כיון דהיא קנויה להמקדש ראשון אפי' שאין בה אלא איסור לאו דמצד האיסור אין גורם שלא יתפסו בה קידושין, מ"מ א"א לקדשה שוב דהא כבר קנוי' לא' ולא שייך שהשני יקנה אותה, דאין לה כבר יד לקבל קידושין מאחר, ובאבנ"מ (סי' מ"ד סק"ד) השיג עליו בזה, והוכיח מקידושין (דף ס"ז ע"ב) דטרחינן למילף דעריות דחייבי כריתות אין תופס בהם קידושין, ואמרינן שם דאשת איש לא נוכל ללמוד מאחות אשה משום דלא"א יש היתר בחיי אוסרן, ולסברת הפנ"י הא על אשת איש בכלל לא צריך ראיה דודאי אין תופס בה קידושין כיון דהיא קנוי' להמקדש הראשון ואיך שייך לקנותה, וע"כ דקנין זה אחרת ובזה דהיא קנויה אינו טעם שלא יתפסו בה קידושין של אחר, ובחזו"א (אבן העזר סימן קמ"ח, קידושין דף ס"ז ע"ב]]) דחה ראית האבנ"מ דנהי דהוי ידעינן דלא תפסי בה קידושין מחמת קנינו של הראשון בה, מ"מ לא הוי ידעינן דהולד ממזר, דהא ילפינן דמי שנולד מערוה דלא תפיס בה קידושין הוי הולד ממזר, א"כ אם מה דלא היה תפיס קידושין באשת איש לא היה מחמת דחומר האיסור הוא הגורם זה, אלא מחמת דקנינו של הראשון לא נותן לקנותה לאחר, אז לא היה הולד ממזר, ולכן רצינו למילף דגם באשת איש לא תפיס בה קידושין מחמת דאיסור שבה גורם שלא יתפוס קידושין ולכך שיהיה הולד ממזר.
ויש להוכיח קצת דמה דהיא שייכת לבעל אינו סיבה שלא יתפסו בה קידושין, וכסברת האבנ"מ דקנין אישות אינו ככל קנין, דהנה הא איכא מאן דס"ל דאפשר לקדש חוץ מפלוני, ויש אפי' מאן דמספקא לי' דאולי אפי' רבנן דר"א דס"ל בר"פ המגרש דאין לגרש גירושין חוץ מפלוני, מ"מ אפשר לשייר בקידושין חוץ מפלוני כמובא בתוס' לעיל דף י', והנה בממון אם יקנה חפץ בין מאדם בין מהפקר ויכוין לזכות חוץ מלגבי פלוני, לא מצינו כזה קנין, וממ"נ אם יקנה יהיה שלו לגמרי, וגם הפלוני לא יוכל לזכות אח"כ, א"כ איזה צד יש בקידושין שיועיל חוץ מפלוני ושלכן הפלוני יוכל לקדש, דהא כיון שחל הקידושין וקנאה אז כבר לא שייך שיתפוס בה קידושין של אחר.
וכן נראה דאם יקדיש חפץ להקדש חוץ מלגבי פלוני לא יועיל ויהיה אסור להכל, וע"כ דענין הקידושין אינו כן, אלא דמה דאנו קורין קנין הוא דע"י שנתנה תורה דין לאסור האשה על העולם ועי"ז הוא דחל דין שהיא קנויה, ולא מחמת דקנויה נאסרת אלא דנאסרת וזה הוא קנינו, ולכן יש מקום לומר דשייך לאסור חוץ מפלוני, ומ"מ זה יהיה קנינו, דקנינו הוא לפי מה דחל דין איסור בה, ולפי"ז שפיר קאמר בגמ' קידושין (דף י"ג) דכמו דמצינו בעריות דאע"פ שכבר מת המקדש מ"מ נשאר איסור בהם משום דאין האיסור מחמת שיכות אליו, ה"נ באיסור אשת איש לעלמא אין האיסור שייכות אליו, אלא דאחרי שנאסרה אנו קוראים שיש לו בה, אבל אין תלוי האיסור בזה, לכן שייך לאסור גם לאחר מיתה כיון דחל איסור בה, אמנם לאחר דילפינן דיש גזה"כ דלאחר מיתה או גירושין ניתרת לעלמא, צריך פסוק בשאר קרובים דאינו כן כמבואר בתוס' שם, ואין לחלק בסברא דקרובות אין האיסור מפני שייכותן אליו, כיון דגם אשת איש אין איסורן מפני שייכותן ומ"מ התירתן התורה, וס"ד דגם בעריות כן.
והנה יש להסתפק בקידושין דנאסרת אם מקודשת עד מיתה או גירושין, או דמעשה הקידושין הוא פעולה האוסרת לעולם ורק גזה"כ דמתחדש היתר מיתה או גירושין.
והנה הר"ן בנדרים (דף כ"ט) הביא בשם הרשב"א דלאביי אפשר דבאומר היום את אשתי ולמחר אין את אשתי דמחר תהיה פנויה ממילא ולבסוף הכריע דאינו כן. ואפשר דלהצד דשייך לקדש על זמן, אפשר דאח"כ לא תיאסר לקרובותיו והוא לא יאסר בקרובותיה על אח"כ, והיינו משום דכל קידושין אינם קידושין רק עד גירושין או מיתה, דאילו הקידושין היו מוגבלים לזמן, אז אח"ז גם קרובותיה יהיו מותרים, אלא דקידושין הם לעולם, רק דמ"מ מתחדש אח"כ דין היתר, ולא מחמת דעל אח"כ לא קידש, ובודאי אפי' אם יתנה שהקידושין יהיה לעולם, מ"מ הגירושין יוכל להפקיע וכן מיתת הבעל, לכן היתר זה נתחדש לגבי עלמא, אבל לגבי קרובות כיון דהקידושין מצד דינם הם לעולם, לכן דין איסורן לעולם, דעל הקרובים לא נתחדש היתר.
ולפי"ז יש להבין דזיקה בודאי אחרת, דכל הענין דאנו רוצים לומר דזיקה יהיה כעין אישות, הא הוא מפני שזקוקה ליבם או לחלוץ, וא"כ כל דינם הוא רק כ"ז שיש זיקה ולכן כשחלץ אין איסור, והא דאסור בקרובות חלוצתו אינו מחמת דין זיקה דנשאר עליהם, אלא דזה איסור חדש דגזרו אטו אחות אשתו, א"כ ענין אישות זה אחרת מכל ענין אישות, וא"כ יש להסתפק אם זה דין איסור זיקה דרמו עלה הוא כמו אישות ממש, דדינם לעולם ולא עד שתמות, אע"פ דלגבי חליצה ויבום ע"כ הוא עד אז, מ"מ לגבי מיתתה דינה ככל איסור אישות שע"י קידושין, או דכיון דכל ענין זיקה הוא תמיד רק עד שתחלוץ או תיבם, לכן כל איסורה הוא מוגבל עד שלא יהיה אפשר לכונסה מאיזה טעם שיהיה.
או אפשר יותר פשוט דודאי זיקה הוי עד זמן קיום מצוה, אלא דמיתה שאני דלא נפקע המצוה אלא דאין אפשרות לייבם אבל לא פקע הזיקה, ולכן לגבי מה דנאסר הוא כלעולם וכמו בקידושין, או דגם בזה אמרינן דלכתחילה הזיקה עד שיפקע מאיזה טעם שיהיה, וזה מה שדנין אם פקע בכדי או לא.
והנה בתוס' לעיל (דף י"ז ע"ב בד"ה ולימא) הקשו על מש"כ רש"י דרבנן דר"י בן בתירא ס"ל דאין זיקה, דמאי ראיה, אולי גם הם ס"ל יש זיקה אלא דס"ל דע"י קידושין פקע זיקה, ובמהדורא בתרא כתב דאם קידושין מפקע זיקה כ"ש מיתת היבמה, וכיון דאיירינן כעת דאם יש זיקה אסור באמה לאחר מיתה, הרי דגם קידושין לא מפקע זיקה.
ולהתוס' צ"ל דאין ראיה, דאפשר דאי יש זיקה אסור לאחר מיתה משום דהזיקה אוסרתה לעולם חוץ מלגבי מה שנפטרים מצד דין הפקעת הזיקה, והנה יבום או חליצה מפקיעים הזיקה מצד הדין, וכן קידושין של אחותה לפי"מ דס"ל בקושייתם זה מפקיע הזיקה, אבל מיתה אינה מפקיעה זיקה אלא דלא שייך לקיים, וע"ז לא מהני להיות ניתרת כיון דענין זיקה נשאר בה, ולבסוף הסיקו דס"ל לגמ' דקידושין לא מפקיע זיקה, וברשב"א מבואר דלכו"ע קידושין של אחותה אין מפקיעים הזיקה וצריכה חליצה, והיינו מסתמא דמדרבנן צריכה חליצה ולא פקע זיקה לגמרי, משא"כ בנישואין כתב הרשב"א דמשמע מהתוס' דפקע זיקה לגמרי ואינה צריכה כבר חליצה, נמצא דבאמת אם עפ"י דין נפקע הזיקה מותר בה דלכן אחרי הנישואין דפקע הזיקה מותר בה, ורק בקידושין דמדרבנן נשאר עדיין זיקה לכן אוסרתה, וזהו מה דשקלינן וטרינן אם פקעה זיקה, אבל אם פקע בודאי מותרת משום דכל שעפ"י דין אין זה זיקה, אז כמו דלגבי לחלוץ אינה נאסרת משום זיקה, ה"נ לגבי כל מה שעפ"י דין פקע הזיקה משא"כ במיתתה דלא פקע הזיקה, ומה שבמציאות כבר אין שייך להיות זקוקה לא מהני להפקיע דין שחל בה כשהיתה זקוקה.
רש"י ד"ה כיון דאתמר משמי' דשמואל בהדיא. דיש זיקה דשמואל עצמו אמרה ולא תלמידו משמו. מבואר דאילו אמרה תלמידו משמו הוי אמרינן דפליגי ר' הונא ור' יהודה אליבא דרב, וצע"ק דהא בכתובות (דף נ"ז) מבואר דיותר יש לפרש דפליגי אמוראי אליבא דנפשייהו, מלומר דפליגי אמוראי אליבא דחד, ומבואר שם ברש"י ותוס' דאי פליגי אליבא דחד הרי אחד מהם טעה, אבל כי פליגי אמוראי וכל א' אמר הכי מסתבר טעמא, אז אמרינן אלו ואלו דברי אלקים חיים, א"כ בודאי יש יותר לתלות דר' הונא אמר משמיה דרב ור' יהודה אמר משמיה דשמואל, דלמה לן לעשות פלוגתא דאמוראי איך אמר רב, ואע"ג דבתוס' (ד"ה דאי דרב) ביארו דכאן הי' משמע דר' יהודה משמי' דרב אמר להאי מימרא ולפי"ז א"ש קצת, מ"מ כיון דתלמידי שמואל אמרו בשם שמואל האי דינא, למה לא סגי בזה לומר דודאי ר' יהודה אמר דינו אליבא דשמואל, כיון דשמואל הא מצינו כבר דפליג על רב, מאשר לומר דפליגי אמוראי אליבא דרב.
תוד"ה שומרת יבם. אבל אם נשא כבר שהיא אשתו גמורה פקע לה זיקה לגמרי. בנימוק"י הביא דחולקין על התוס' וס"ל דאסורה אף אחרי שנשאה עד שיעשה אחיו מעשה. צ"ע איזה איסור יש בעשיית נישואין כיון דהביאה אח"כ מותר ועצם הנישואין מה שייך איסור [נתעוררתי זה ע"י מש"כ בקובץ הערות], וכל זה אם נסבור דלקדש קרובות אשתו אין איסור [ועי' באחרונים קידושין [[בבלי/קידושין/סז/ב|דף ס"ז ב'[[].
והנה כתב בקובץ הערות (סי' כ' אות ד') דלפי התוס' צ"ל דמה דאסור באמה למ"ד יש זיקה ע"כ הכונה במקום יבום, דאל"כ איזה איסור יש, דהא בקידושין וחופה אין איסור בקרובות אשתו וביטול מצות יבמין יש גם למ"ד אין זיקה [ומש"כ שם דעצם עשיית נישואין אסור משום דמבטל מצות יבמין, אינו מובן דמה מבטל ע"י הנישואין, דכבר בין כך נתבטל המצוה ע"י הקידושין, ואינו מוסיף כלום בביטול מצות יבמין ע"י הנישואין, אמנם משמע דמדרבנן ע"י נישואין פקע לגמרי דאינו חולץ כבר].
וע"כ צ"ל דמדרבנן אסרו אפילו נישואין בקרובות יבמתו משום דנישואין הוי כעין ביאה, ובשו"ע (סי' קנ"ט בהג"ה בשם מהר"י מינץ) כתב דבזמננו דאסור לישא שתי נשים משום חרם דר"ג אסור להיבם להשתדך כ"ז שלא חלץ ליבמתו. ואפשר דאין הכונה דעצם השידוכין אסור אלא הנשואין, וכ"כ בתשו' אבני מילואים(סי' כ"ו), עכ"פ אם נימא דהאי דינא דאסור באמה הוא רק ליבם, זה שייך רק ביבום שזה ע"י ביאה דוקא, אבל בשידוכין הא לא שייך זה, דהא אע"פ שיעשה קידושין ונישואין לדבריו אין איסור, ואחרי הנישואין היא כבר מותרת, וע"כ דאסרו גם נישואין.
והנה בתוד"ה אומרים, טרחו להוכיח דאחרי הקידושין כבר פקע זיקה ומותר לישאנה, מהא דפריך דאי מאמר קונה לב"ש קנין גמור למה רק יקיימו בדיעבד הא כל א' יעשה מאמר ויקנה, וכיון דאמרינן דצריך להמתין בקידושין דאורייתא מאי פריך דודאי אסור, וכבר תמה בערוך לנר לפי מש"כ הרשב"א דאי מאמר קונה הוי כנשואה, וא"כ שפיר פריך בגמ' דיעשה כל א' מאמר, וזה כבר יועיל דהא אחרי הנישואין כבר מותר לבעול כמש"כ התוס' כאן, ועי"ש שהביא דהרשב"א בדף מ"א תירץ באמת כן, ומהתוס' לכאורה משמע דס"ל דמאמר אם הוא קונה מ"מ אינו אלא כקידושין, לכן קשה להם משום דגם אחרי המאמר יהי' אסור לבעול.
אמנם אפשר לומר דהנה הא מדאמרינן דאם קידש אומרים לו המתן, הרי דאסור בנישואין, ומשום דנישואין דבזה עומדת לביאה אסור מדרבנן כמו ביאה, אבל על קידושין אפשר דס"ל דלא שייך איסור, וא"כ אם אחרי קידושין פקע זיקה ומותר לישאנה, אין לאסור כלל מאמר, דנהי דבמאמר מהני כמו בנישואין, מ"מ הא גם אם לא הי' נישואין הא יש בזה מעשה קידושין ואז הי' כבר מותר אח"כ לבעול, א"כ מאי מגרע מה שלמאמר יש גם כח כנישואין, דהא מ"מ מצד כח הקידושין שיש בזה כבר פקע, ומחמת הקידושין שיש בזה הא אין איסור, משא"כ אם אחרי הקידושין אסור לישא א"כ בזה שעושה מאמר דזהו נישואין אסור, משום דנהי דיש בזה ענין קידושין, מ"מ הא בזה עדיין לא הותר נישואין דלא פקע זיקה בקידושין גרידא.
אמנם לפי"ז יקשה דלמה לן להקשות שכ"א יעשה מאמר, דהא גם בביאה נימא כן דלב"ש דמהני מאמר ויש בה ענין קידושין ונישואין, א"כ גם בביאה כן, ולמה אסור לבעול, שכ"א יהא מותר לבעול מה"ט, אמנם לא מיבעיא אם ע"י מאמר לא קיים עדיין מצות יבום בלי ביאה, וכמו שדנו בזה האחרונים [הובא להלן על תוד"ה אומרים לו] דלכן לא סגי בגט לבד אחרי מאמר, הרי דגם לב"ש שאני ביאה מקידושי כסף ושטר, דבביאה יש בזה מצות יבום לגמרי משא"כ כסף ושטר, א"כ בביאה ביבמה אין בה כלל כמו בקידושין, ולא שייך לומר בזה דמחמת דיש בה קידושין מפקיע ותיפוק ליה מחמת הקידושין, דהא זה לא מחמת קידושין, אלא דביאה דין מיוחד שמועיל מדין עיקר המצוה.
אלא דנראה יותר דהנה יבמה נקנית בביאה בעל כרחה ובמאמר בעינן דעתה, ולא מצינו לב"ש דיחלקו על זה דביאה ביבמה קונה בעל כרחה, וכן אמרי' בפ' חרש דפקח בעל פקחת שמת ונפלה לפני חרש כונס ואינו מוציא לעולם, ולא מצינו מחלוקת בזה, ובודאי מאמר לא יועיל מה"ת בחרש. ומוכרח מזה דשאני מאמר מביאה, דביאה אינו כלל ענין קידושין, משא"כ כסף ושטר דיש בזה ענין קידושין, אלא דס"ל לב"ש דגם בקידושין קונה את היבמה, ובזה שייך הסברא דכיון דמצד ענין הקידושין כבר מפקיע זיקה לא אכפת לן הנישואין שיש ג"כ בזה, משא"כ בביאה.
ואין לומר דמ"מ כשבעל מדעתה יהי' בזה ענין קידושין, דלכאורה לא מצינו שני סוגי ביאה ביבמה, וע"כ דביאה ביבמה קונה מחמת דבזה הוא קיום המצוה, ולא מדין קידושין בעלמא כמאמר. ואע"ג דקשה באמת מנ"ל לב"ש לחלק, הא ה"נ צ"ע לפי"מ דדחי בגמ' לקמן דמאמר אינו קונה אלא לדחות לצרה בלבד, דאיך זה מתחלק מה"ת, עכ"פ משמע דכן הוא לב"ש, וכיון שכן יש לומר דרק בכונס ע"י ביאה אסור, משא"כ במאמר דזה תלוי אי קידושין מפקעי זיקה מותר.
תוד"ה אומרים לו. אי מאמר קונה לב"ש קונה קנין גמור זה יעשה קנין גמור ויקנה וכו' ויכולים לעשות ע"י שליח בבת אחת דליכא ביטול מצות יבמין. יל"ע למה אין ביטול מצות יבמין כשעושה ע"י שליח, הרי גם אחרי שקידשו שניהם אם ימות אחד מהם תתבטל מצות יבמין מאותה שקידש המת, דהאח אינו יכול לייבמה כיון שהיא אחות אשתו, וע"כ צ"ל דלב"ש דמאמר קונה קנין גמור מקיים מצות יבום בעשיית מאמר, לכן אין כאן ביטול מצות יבמין אף אם לא יכנסו אח"כ וכ"כ ב[[ישרש יעקב/{כאן}}#|ישרש יעקב]], אמנם בחי' ר' שמחה מדעסוי (בסוף המס') הק' כן, והוסיף דהא אין מקיים בזה מצות יבום, היינו דפשיטא ליה דבמאמר אינו מקיים מצות יבום, וכן מבואר בחזו"א (סי' קל"ב ס"ק א') דלא מתקיים במאמר מצות יבום, ומש"כ לתרץ צ"ע, א' מה דכ' דמאמר כיון דזה במצות יבום וכשימות השני לא מקרי דפטור בכדי ולא גרע מחליצה, מלבד דבסברא זה חידוש גדול, גם הרי זה לא פשוט ואיך לא הסבירו בתוס' חידוש כזה.
והי' אפשר לומר דהא כל מה דאסור הוא משום שמא ימות השני לזמן מרובה, ולכן כשעשה מאמר הרי כבר מתכונן ליבמה, ומסתמא לא ידחה זמן מרובה, ואין לחוש לשמא ימות לפני שייבם, אמנם גם זה לכאורה התוס' הי' צריכין להסביר ולא לסתום.
אלא אשת אחיו שלא הי' בעולמו לר"ש היכא משכחת לה בחד אחא ומית ונולד לו אח. יל"ע קצת למש"כ הרשב"א (לעיל דף י"ז ב') לתרץ הקושיא שהקשו כל הראשונים על הא דמצרכינן פסוק למעט אשת אחיו שלא הי' בעולמו תיפוק לי' דאי"ז דרכי נועם, ותירץ דצריך באופן שהי' עוד אח דלא הותרה עוד לפני שנולד, ולאוקימתא זו הדרא קושיא למה צריך פסוק, דהא כשמת האח הותרה ואי"ז דרכי נועם שתיאסר אח"כ כשיולד האח שלא הי' בעולמו, ונצטרך לומר דהפסוק צריך רק על תרי ולא ייבם ולא מת.
א"נ בתרי ולא יבם ולא מית. והיינו דבמת אמרינן דהוי כאילו כנסה זה שמת משא"כ בחי דמחמת האח הראשון אינה זקוקה לו, גם מחמת האח החי לא שייך שתהא זקוקה לו דהא עדיין חי, כן ביאר הרשב"א. ומשמע דאפי' אם זה שמת הי' קטן מ"מ זיקה ככנוסה דמי, ולכאורה הא יבם קטן אפי' אם כנס ממש אינה אשתו אלא כמאמר בגדול, כמבואר בתוס' קידושין (דף י"ט) דחולקין על רש"י דס"ל דקונה מה"ת, א"כ אף אם ככנוסה דמיא, למה היא אשת האח השני המת, משמע דמדין זיקה ככנוסה עדיף דזה מהני גם בקטן.
והנה ע"כ גם לר"ש דזיקה ככנוסה מה"ת, מ"מ אם היבמה תנשא לשוק, אפי' אם יש רק יבם א' מ"מ לא יתחייב משום אשת איש, וכ"ש באיכא שני יבמין, ומ"מ מקרי שנופלת ליבום מחמתו, וצ"ע איך זה מתחלק דאינה אשתו גמורה ומ"מ היא כאשתו לגבי זה שנופלת מחמתו ליבום לר"ש.
והנה מסתבר דכמו דאינו חייב הבא עליה משום אשת איש מחמת דזיקה ככנוסה, ה"נ אינו חייב הבא עליה משום אשת אח מחמת היבמין, ומ"מ ס"ל לר"ש דכעת היא מתייבמת להאח שלא הי' בעולמו מחמת היבם שמת, הרי דדין חיוב יבום אינו רק מחמת שהי' לו באשתו דין אישות גמורה שמכח זה חייבין משום אשת איש ומשום אשת אח. ולעיל אמרי' (בדף י"ג ע"ב) דלב"ש אין הערוה פוטרת צרתה כיון דאין איסור חל על איסור ולא חל איסור אשת אח, עכ"פ כאן יותר גרע וצע"ק, ואפשר דזיקה ככנוסה מהני גם שיהא כרת לבא עליה.
הנה בקרן אורה הביא בשם הק"ע שכתב דלר"ש אם יבוא עליה אחר חייב משום אשת איש, והק' דא"כ לא ליתפסו קידושין ביבמה לשוק ע"ש, ואמנם בודאי זה חידוש לומר דחייבין עליה משום אשת איש, אך מ"מ לענין תפיסת קידושין י"ל דלר"ש באמת לא תפסי קידושין ביבמה לשוק דס"ל דהוי כקנויה ליבם, אע"פ שאין בה חומר אשת איש, וכמ"ש הפנ"י (בגיטין מ"ג ב') דאין קידושין תופסין באשת איש גם בלא איסור א"א, דהא היא קנויה לראובן והאיך יקדשה שמעון.
מיהו מהא דחזינן שהיא נופלת ליבום לשלישי מכח הזיקה של השני, משמע דלגבי השני חשובה ממש כאשתו, דאל"כ למה היא נופלת ליבום, אמנם הי' אפשר לומר דבאמת אינה נופלת ליבום לשלישי, ולא קאמר ר' שמעון אלא דכיון שהיתה ככנוסה אצל השני פקע איסור אשת אח הראשון ושריא לשלישי, אבל אינו מחוייב ליבמה, אך מהא דתנן או חולץ, משמע דיש בה דין יבום.
והנה בספר נהור שרגא מפרש דר"ש לטעמי' דס"ל כל העומד לזרוק כזרוק דמי וכל העומד לפדות כפדוי דמי וכו', וה"נ כיון שעומד לכונסה ככנוסה דמיא, אך לא דמי דכל העומד מהני רק על החפצא, שמה שעומד להיות נעשה בדבר הרי הוא ככבר נעשה, וזה רק בדבר שא"צ להיות המשך, כמו בדם קודם זריקה דחשיב כאילו הדם כבר נזרק ולא צריך לימשך מזה הלאה, אבל כאן לא סגי במה שנחשיב כאילו האשה כבר נתייבמה, דמ"מ אין לו מי שתהי' מכאן והלאה אשתו, ועל זה לא שייך כל העומד להיות כאילו הוא כך כל הזמן.
שם. בחד אחא ומית וכו' א"נ בתרי ולא יבם ולא מית. היינו דאילו מת א' מתייבמת מכח דהוי כאילו היתה כנוסה להמת, וצ"ע דהא בשעה שנולד עדיין לא מת האח ההוא והיתה יבמה שנאסרה לגבי זה שלא הי' בעולמו, וא"כ אף כשמת הוי כיבמה שנאסרה וחזרה והותרה דנאסרה כבר לעולם. משמע דכיון דבמציאות לא שייך שתהי' אז אסורה אליו לא מקרי שנאסרה וצע"ק. ובאמת צריך טעם למה כשכנסה אחר שנולד לא מהני לר"ש, ומבואר ברשב"א דאפי' בהרבה אחין, ולכן גם צרתה נפטרת משום צרת אשת אח שלא הי' בעולמו, וכשמת אחרי שנולד מהני, דהא כל הטעם הוא משום דהוי ככנוסה, א"כ כשכנס ממש ומת למה יגרע מהיכא דלא כנס דאמרינן מכח דיש זיקה דהוי ככנוסה וכאילו כנס אותה ונופלת מכחו ליבום להאח הנולד.
שם. א"נ בתרי ולא יבם ולא מית. לכאו' לא מת מיותר, דמאי נ"מ אם מת או לא, אמנם ברש"י מפרש דבדוקא נקט דבמת מותרת לשלישי, משום דזיקה ככנוסה והוי כאשתו וכשמת נזקקת לאחיו.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |