אילת השחר/גיטין/ס/ב

אילת השחר גיטין ס ב

דף ס' ע"ב

עילאי שתו מיא וכו'. ומ"מ לא יכולים אנשי עיר הרחוקים לעכב שאנשי עיר הקרובה יותר בהתחלת המשך הנהר לא ישקו שדותיהם, דאל"כ נמצא דיהא מותר לעשות רק האחרון שנמצא ע"י היכא שנגמר הנהר ונופל לים.

באמה המתהלכת ע"פ בורו. צע"ק דהנה לשמואל שפיר מה שדחקנו בכלל שיהי' למישהו דין לסתום קודם יתר המקומות ושיתמלא שדהו קודם זה מפני דרכי שלו', ולולא זאת כל א' הי' עושה סכר ויגרום שהשני לא יתמלא, נמצא דמה שתיקנו סדר מי ימלא קודם זה מפני דרכי שלום, והי' להם אפשרות לתקן שהראשון ימלא או שהאחרון ימלא, ולכן בחרו שהראשון ימלא כיון שהוא קרוב יותר, אבל לרב דמיירי במהלכת על פי בורו, הא בלי תקנת חכמים מהיכי תיתי שיוכלו לומר לו סתום בורך, דהא הנהר הוא הפקר והוא יכול לעשות מה שרוצה, וע"כ דהי' סברא דמשום דרכי שלום נצריך לסתום בורו, ונמצא דמה דלא תיקנו להצריך אותו לסתום הבור וישאר הבור כמו שהי', זה מפני שיש דרכי שלום לצד אחר, נמצא דלא הדרכי שלום הוא הסיבה שישאר הבור, אלא הסברא שלא יפסיד בעל הבור הוא הגורם, ובמשנה הא תנן דהדין דמתמלא ראשון הוא מפני דרכי שלום.

שם. באמה המתהלכת ע"פ בורו. אבל לולא זאת תתאי שתו מיא ברישא, והנה אף לרב ודאי הא דתתאי שתו הוא מפני דרכי שלום דתקנו רבנן, [ועי' במהר"ם שי"ף דרצה לומר דלרב מדינא תתאי שתו ברישא]. ולכאורה הא לא נזכר במשנה האי תקנתא כלל, דמה שהוזכר הוא לגבי הבור שאמה מתהלכת על פי בורו, אבל האי דינא דדרכי שלום לתתאי לא הוזכר. ואפשר דיתכן דאפילו אם לא הי' במשנה ענין תקנה דע"כ יש צורך לתקן משום דרכי שלום, דדבר כזה שלמרות שזה הפקר לא יתכן שכ"א ימנע להשני להשקות שדהו, ובפרט כיון דלמדנו במתני' דרכי שלום, ס"ל דמסתבר לתקן מפני דרכי שלום, וס"ל לרב דודאי תיקנו לתתאי כיון דלתתאי אינו צריך לעשות כלום וכפשטי' ליזיל, משא"כ העילאי צריך לעשות מעשה לעכב שלא יבוא לתתאי, ולזה מסתבר לי' דתיקנו לטובת התתאי.

כל דאלים גבר. הנה בריש ב"מ מבואר שיטת הרא"ש דדין דאלים גבר הוא מפני שנקטינן שזה שהצדק עמו ישתדל יותר בכח ובראיות שזה שלו וגם ימסור נפשו יותר על הדבר מאשר השני שזה לא שלו, וכל זה לא שייך כאן. וצ"ל דגם הרא"ש מודה דרק התם דצריך לבאר למה לא נפסוק יחלוקו לכן צריך לומר דיותר טוב לפסוק כל דאלים גבר משום הסברות הנ"ל, אבל כאן יש לפסוק כל דאלים גבר, דחלוקה לא שייך כאן.

והנה גם לא להרא"ש צ"ל דכאן דינא דאלים גבר שאני מבעלמא כל דאלים גבר, דהנה בב"ב דף ל"א ע"ב משמע קצת דאם יתפוס כ"ז שלא פסקו ב"ד כל דאלים גבר לא יועיל תפיסתו כלום ונוציא ממנו ונפסוק כל דאלים גבר, ועי' באילה"ש שם דהסתפקנו בזה, אבל כן משמע יותר מלשון התוס' שם דנוציא ממנו ונימא שכל א' יוכל להתגבר, אבל כאן הא לא פסקנו כלל בב"ד על העובדא דר' שימי בר אשי כל דאלים גבר ולא באו אנשי עילאי ותתאי לב"ד לדון, ובכל זאת ר' שימי בר אשי הערים על העילאי והתתאי מחמת שיש דין דכל דאלים גבר, הרי דכאן זה מעיקר הדין בלי שום פסק ב"ד כשידונו העילאי והתתאי בב"ד.

והנה בכולי דוכתא בכל דאלים גבר ודאי לא יועיל להרא"ש אם א' מבעלי הדינים יבקש איש אלים שיתפוס בעדו, דהא אז בטל כל הראיות שזה שלו, וכאן מה שרב שימי רצה לסמוך על דין כל דאלים גבר אע"פ שהשדה אינה שלו, ונהי דחשב דגם לשדה של אביי שהיתה באמצע יש לו הזכות של כל דאלים, מ"מ הא השדה אינה שלו, וצ"ל דכיון דנוגע לו ענין ההשקאה הו"ל לגבי זה כבעל דבר.

והנה בתוס' מבואר דמה ששגה ר' שימי הוא בזה שהוא אינו לא מתתאי ולא מעילאי. ולכאורה מלשון הגמ' כבי תרי עבדת לי, משמע דאם הי' עושה רק כאחד ולא כבי תרי הוי שפיר מהני אע"פ שהוא הי' אמצעי, וצ"ל דזה כונתו דעשית כבי תרי, וזה ע"כ משום דאתה לא אחד מבעלי הדברים שעליהם נאמר הדין כל דאלים גבר וממילא לא עשית טוב.

אבל יש לומר דכיון דשיטת התוס' בב"מ (דף ו') דהיכא דהדין כל דאלים גבר אז כל א' יכול לתפוס והשני יכול לחזור ולתפוס ממנו, ולא כהרא"ש שע"י שהראשון תפס כבר אין השני יכול לתפוס, וכאן אולי גם הרא"ש יודה דהשני יכול לחזור ולהתגבר ולסכור שהראשון לא יוכל למלאות בורו, א"כ אפשר דכל א' יכול לרצות לסכור לטובת מי שהוא רוצה, דהיינו אם רוצה יכול לסכור לטובת העילאי, ואם רוצה יסכור לטובת התתאי, וא"כ כל מה ששגה הוא משום דכיון דבתור בעל השדה האמצעית אין לך זכות להתגבר אלא אתה יכול לסכור לטובת א' מהם כאילו אתה שלוחי להתגבר בשבילו, וא"כ איך אתה עשית אח"כ לטובת השני לכן לא עשית טוב.

אזל לעילאי אמר להו תתאי שתו מיא ברישא. להמבואר ביש"ש (ב"ק דף ל"ח) דלומר דין לא נכון הוי יהרג ואל יעבור, צריך לומר דהא דר' שימי הטעה אותם לא הוי כאומר דין שלא נכון, דאפשר דדין שאינו אלא מדרבנן וכגון שאינו אלא מפני דרכי שלום אינו דין שעליו נאמר דאומר דין לא נכון, וכיון דיש כה"ג דין דכל דאלים גבר שפיר עבד וצע"ק.

ולא טעמינהו אביי לפירי דההיא שתא. יש לעיין אם זה דוקא משום דעי"ז שעשה סכר הפסידו השדות העליונות או התחתונות שלא הי' להם מספיק מים להשקות שדותיהן, או דכיון דעל פי דין הי' אסור לסכור אע"פ שלבסוף לא הי' חסר להם מ"מ לא רצה לטעום מהפירות, והנה בתוס' כתבו דשמא מכר הפירות דאין בזה גזל אלא מפני דרכי שלום, ולכאורה אם גזל ממש מים והשקה שדהו ג"כ מותר לאכול הפירות, דהא לא גרע מאם נשתנה ואין לך שינוי גדול מזה, ואפי' למ"ד דשינוי אינו קונה, ג"כ מסתמא אין איסור לאכול הפירות דאין עליהם דין גזל [ועמשנ"ת בסמוך בתוד"ה לא טעמינהו].

זילו סליקו נפשייכו מהכא. בריטב"א ביאר דהכונה לעילאי כר"ח, ופירש דלא כהתוס' דהיינו משום כל דאלים גבר [וצע"ק דברי התוס' דהא לא מצינו ע"ז דין דכל דאלים גבר, דהא רק אם לסכור לעילאי יש דין כל דאלים גבר, אבל לענין לסכור הנהר שבזה גורם להציף שדות העליונות לא מצינו דין כל דאלים גבר], אלא משום דעל הניזק להרחיק עצמו ואין כאן גירי דיליה.

וחזינן מזה דהא דמותר לכל א' לעשות דבר ולהשתמש אע"פ שזה מפריע לתשמיש חבירו, היכי דאינו גירי דיליה, אינו דוקא משום דזכותו לעשות במה ששייך לו כל דבר אם רק אינו מזיק לחבירו בגירי דיליה, אלא גם בדבר הפקר מותר לעשות אע"פ שגורם שתנזק קרקע חבירו, ולתוס' יתכן חידוש יותר גדול דמותר לעשות היזק אפי' לרבנן דעל המזיק להרחיק עצמו או לר' יוסי היכא שיהי' גירי דיליה מחמת רצונו להשתמש בדבר ההפקר באופן דכל דאלים גבר, וצ"ע.

תוד"ה כבי תרי. דמה נפשך מיצעי לא שתו. וברשב"א הוסיף דדמי להא דשנים שחולקין באופן דדינא כל דאלים גבר, ומ"מ אם איש שלישי יתפוס מסקינן דמוציאין מיני' כמבואר בב"ב דף ל"ד. והנה אינו דומה ממש, דהתם אין לו זכות תפיסה כלפי כל א' מהם לחוד, דהא השלישי אינו טוען שהוא שלו וכ"א משניהם טוען שהוא שלו, משא"כ כאן דלגבי כל א' לחוד יש לו זכות כל דאלים גבר, דלגבי עילאי הוא תתאי ולגבי התתאי הוא עילאי, אלא דמ"מ היכא דממ"נ עושה עוול למישהו אמרינן דאין לו זכות בזה.

והנה דינא דכל דאלים גבר דכאן שונה מבשאר דוכתי, דבשאר דוכתי לא נאמר דדינא דכל דאלים גבר הוא היתר להתגבר ולתפוס, כגון בארבא דב"ב דף ל"ד, דהתם הא אם אינו צודק אסור לו לתפוס אלא דאנו לא נוציא ממנו כיון שטוען שהוא צודק, אבל כאן כל מי שיתפוס הא אינו יודע אם הדין עמו דאולי הדין עם השני, וע"כ צריך לומר דכאן הדין כל דאלים גבר היינו היתר לתפוס מספק, אע"פ שיתכן שעובר בזה על תקנת דרכי שלום, ויש לעיין אם זה רק כאן דאין כאן אלא איסורא בעלמא, דמעיקר הדין הא זה הפקר ולכן הוי לכ"א ספיקא באיסור דרבנן דדרכי שלום, וכ"א יכול לילך לקולא, אבל אם הי' שייך שיהי' ספק איסורא דאורייתא לא הי' שייך כאן היתר דכל דאלים גבר, או דגם בדאורייתא הי' שייך כן, דהא אם נאסור לשניהם נמצא דלא יהי' לאף א' מהם הנאה מהמים וכה"ג אין איסור כלל, וכמו דחזינן דבספק ממון מותר להמוחזק ליהנות מזה. ואפשר דאפי' לתפוס מותר למאן דס"ל דמהני תפיסה, ועיין מש"כ בב"ק דף צ"ט ע"ב, וה"נ כאן.

ולפימשנ"ת מה דמדמה הרשב"א להא דב"ב דמוציאין ממנו, היינו דכאן בין כך לא מוציאין ממנו, דהא במה דאינו אלא מהני דרכי שלום לא מוציאין בדיינין, אלא דכמו בהא דב"ב ל"ד מבואר דלהשלישי אינו מועיל תפיסתו להיות לו ג"כ דינא דכל דאלים גבר ולכן מוציאין ממנו, ה"נ להאמצעי אין ההיתר דכל דאלים גבר, ולכן הי' אסור לו לר' שימי בר אשי לקחת המים.

תוד"ה לא טעמינהו. ושמא מכרם דאין כאן גזל אלא מפני דרכי שלום בעלמא. אפשר לומר בכונתם דהנה אם א' יגזול ממש מים וישקה שדהו יש לדמות להא דב"ק דף צ"ה דמבואר שם בשטמ"ק דאם פיטם הבהמה בגזילה נקרא גזילה קיימת ומקבלים מהבא לעשות תשובה, ואז בודאי יש עליו חיוב לשלם, ואע"ג דבתוס' שם משמע דבנתפטמה הבהמה לא מקרי גזלה קיימת, מ"מ גם לשיטתם יש לומר דאע"ג דאינו אסור ליהנות מהפירות, מ"מ יתכן שהי' מחמיר ולא הי' מוכרם, ורק כאן דאינו אלא מפני דרכי שלום לכן לא החמיר רק מלאוכלם שידעו שזה לא בהסכמתו.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א