אילת השחר/גיטין/יח/ב

אילת השחר גיטין יח ב

דף י"ח ע"ב

למאן דאמר משום עדים פסול. וכתבו התוס' (לעיל י"ז ד"ה ריש לקיש) דכיון דמקפיד הבעל שלא ליתנו כ"ז שלא חתמו כולן אין עדיין קול, והנה מבואר כאן בתוס' ד"ה אי נמי דהא דאמרינן דהם חתמו לשם עדות בקרוב או פסול למ"ד דהוא משום עדים, היינו דחותמין לדעת הבעלים, ובודאי גם בכשרים צריך לטעם זה דהא אין כ"כ ברור לכו"ע, דהא לר' יוחנן כונתו משום תנאי, ואיך כל העולם יודעים שכונתו לשם עדים רק ר' יוחנן לא יודע, וע"כ דכונתו לחתום כמו שהבעל רוצה, וא"כ איך זה לגבי להוציא קול, וכי העדים מוציאים קול על תנאי דאם ההלכה משום עדים אנו מוציאין קול ואי משום תנאי לא, וע"כ צ"ל דלא פלוג כיון דלא נגמר העדות נתנו לזה דין כמו תמיד כ"ז שלא חתמו, א"כ צ"ל דמה שהוצרכו לומר לעיל היינו להסביר דזה שייך להחשב כמו תמיד שלא חתמו שאין עדיין קול אבל אין המדובר על המציאות ממש. (מהדו"ק)

למ"ד משום תנאי. כתב הר"ן (בפ"ק דף י' ע"ב) דמהני גם אם יחתמו אחר הנתינה ויש שפוסלין, והנה להמכשירין ע"כ אינו תנאי לגבי הנתינה שאינו ממנה אותם שלוחים על הנתינה רק אם יחתמו, דזה לא שייך, דאם יחתמו אח"כ ממנה אותם שלוחים על הנתינה, ואפילו אם הי' שייך, מ"מ אע"ג דכתב הר"ן בפ' מי שאחזו דף ע"ה דבמינוי שליחות לא בעי משפטי התנאים, מ"מ מסתבר דזה רק על ענין השליחות, אבל אם על מה שיקרה אחרי הגט לא שנא ע"י שליח משלא ע"י שליח, א"כ אם הי' תנאי על אחרי הנתינה אין זה תנאי על השליחות אלא על חלות הגירושין ויצטרך משפטי התנאים, ולהחולקין א"ש טפי דהוא תנאי דאינו עושה אותם שלוחים על מעשה הנתינה אלא א"כ יחתמו, ועי' בתוס' רע"א לקמן אות צ' דמשמע דזה תנאי בגירושין. ועיין בתפארת יעקב דהקשה דהא הוי תנאי לפני התורף דפסול, וחידש דבתנאי שתלוי ביד הסופר והעדים עצמן לקיים הוי שפיר כריתות, וצ"ע דמ"ש אם הבעל תולה התנאי בידו לעשות לא הוי כריתות וכשהוא תולה ביד הסופר הוי כן כריתות.

ובקושיא הראשונה אפשר דהוי כאומר שלא יחול הגירושין עד אחרי שיחתמו כולן, ואין זה תנאי ממש כמבואר ברמב"ם (פ"ט מגירושין הל"ד) דבאומר הרי זה גיטך ולא תתגרשי עד שתתני לי מאתיים זוז דאז אין צריך משפטי התנאים, וצ"ע דאיך משמע כן מלשונו, ואמרו לי שבבית מאיר (סי' ק"כ) עמד על זה אם הי' תנאי בהשליחות או בהגירושין. (מהדו"ק)

אתי לאיחלופי בשטרות דעלמא. עיין בפנ"י דהכונה לאו דוקא בשטרות דגם בגיטין אם יכשירו קרוב זה יהי' שלא כדין.

והנה משמע דרק בשטרות יכשירו קרובים ולא בכל עדיות בע"פ, ומה טעם יסברו לחלק בין שטר לסתם עדות ביודעים דקרוב או פסול אינו יכול להעיד שהי' אפשר לומר דב"ד ודאי לא יטעו להכשיר בגט ובשטרות קרובים או פסולים, אבל אשה שמביאה גט ורוצה לינשא אינה צריכה להראות גיטה לב"ד אם מכירין האנשים כתב יד העדים ונמצא שישאנה על סמך הגט הזה שנחתם על ידי קרוב או פסול, משא"כ עדות על פה דיעיד בפני ב"ד וב"ד לא יטעו, אבל עדיין קשה דבשטרי ממון ודאי לא יוכל לגבות כשהשני מכחיש ויצטרך לתבעו בב"ד וב"ד הא לא יטעו, משמע דהחשש לב"ד שיטעו, ובשלמא בהא דלעיל דבפני נחתם לבד לא סגי משום דיטעו להכשיר עד אחד בשאר שטרות אפשר דגם ב"ד יטעו דלקיום שזהו רק מדרבנן סגי בעד אחד, אבל כאן לגבי עדות שצריך מן התורה צ"ע למה יחלקו בין עדות בעל פה לעדות שבשטר, ואף שמצינו בכתובות (י"ח ע"ב) דמבואר בגמ' דצריך לבאר דכמו שיש דין בעדות בע"פ דאינו חוזר ומגיד ה"נ בעדות בשטר, הרי דיש סברא דעדות בשטר יהי' שונה בדינו, והיינו דס"ד ביגיד שממנו ילפינן דאינו חוזר ומגיד משמע הגדה בפה דוקא ע"ז קאמר דעדות שבשטר הוי כמו דנחקרה, וצ"ל דעי"ז אמרינן דעיקר הגדה שייך בפני אחרים שידעו דבריו, וכיון דר"ל אמר דנעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד הוי כמו ענין הגדה אבל לגבי שיועיל קרוב או פסול למה נחלק, משמע דיטעו דבשטר אין צריך אלא הוכחה לכן קרוב שקים לן שאינו משקר יטעו להכשיר.

רש"י ד"ה שמא פייס. ובא עליה והוי גט ישן. ועי' בתוס' דכתבו טעם אחר דשמא ביטל, והתורי"ד פי' דכיון דבינתיים פייס, אפילו אם אח"כ חוזר ומגרש, מ"מ אין הבעל מפסיד פירות משעת כתיבה כיון שבינתיים לא חשב לגרשה וצריך להפסיד פירות משעת חתימה, נמצא דיפסידו הלקוחות פירות שלא כדין משעת כתיבה, ומסתבר דרש"י ותוס' דנדו מפירושו, משום דס"ל דכיון דאח"כ גירשה בגט זה הוברר דהי' עומד לגרשה בגט זה, ושפיר הפסיד הבעל פירות משעת כתיבה, והנה בהא דלקמן דכדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעת הדחק, וכתב רש"י דהיינו כשנישאת, והק' הגרעק"א ז"ל מאי פריך הא לא הכשיר מכאן ועד עשרה ימים, הא לשיטת רש"י אינו אלא משום גט ישן, דהדין הוא דאם נישאת לא תצא לכו"ע ומאי פריך, ואפשר לומר דבגט ישן דפסול לגרש בו, אף אם אח"כ יגרשנה מ"מ לא הפסיד פירות משעת כתיבה, דהא אינו עומד לגרשה בגט פסול, ואז רש"י יודה דאינו מפסיד משעת כתיבה, אפילו אם לבסוף יגרשנה בגט זה, ושפיר פריך דצריך להיות תצא, אע"פ שהתחלת הפסול הוא משום גט ישן, ורק אם הי' גט חתום וגירשה אח"כ בגט ישן לא תצא.

והנה מדברי התורי"ד חזינן דאע"ג דמה דפוסל ר"ש הוא משום הפסד פירות, ולר' יהושע בן לוי הא לא יהי' הפסד פירות, דהא ס"ל כרבנן דפירות מפסיד משעת נתינה, נמצא דלא שייך לדידיה הטעם דר"ש פוסל מכאן ועד עשרה ימים, מ"מ כיון דלר"ש הי' פסול מהאי טעמא, לא שייך להכשיר לר' יהושע בן לוי אע"ג דלדידי' לא שייך למעשה הפסד של הפירות.

רש"י ד"ה וכולם. לא החתים בו אלא לביישה ברבים ותנאי גמור הטיל בגט. הנה לעיל בדף י' ע"ב הביא הר"ן דברי רש"י דלכן אין חותמין עדי הגט אלא זה בפני זה גזירה משום כולכם, ואף דקיי"ל דהוי משום תנאי לר' יוחנן, א"כ הא יכולים לקיים התנאי גם אחרי שתינשא, מ"מ חיישינן דהאנשים לא ידעו שכונתו שכולם יחתמו ולא יחתמו השאר כלל ונמצא גט בטל. ולכאורה מדברי רש"י נראה דכיון דהתנאי הוא לביישה ברבים ואחרי הגט הא בודאי יתפרסם שאינה דרה עמו, גם היא עצמה תפרסם שהיא גרושה דהא מסתמא תרצה להנשא לאחר, נמצא דכל מה שרוצה לביישה היינו שרוצה דוקא שכבר יתפרסם לפני שנתגרשה שעומדת להתגרש עם גט, א"כ אינו כשאר תנאים דכאן התנאי דוקא שיתפרסם קודם הגירושין ואם לא יחתמו כולן קודם הוי קפידא ובטל הגט.

בא"ד. ותנאי גמור הטיל בגט זה דלא ליהוי גיטא אלא א"כ חותמין בו כולן. מלשון רש"י משמע דלא הי' תנאי בגירושין אלא בגט, ולכאורה היינו דאם לא יחתמו אינו עושהו לשם כריתות דבלי זה מה שייך תנאי בגט, וצ"ע מהסוגיא דלקמן דף פ"ד ע"ב. (מהדו"ק)

תוד"ה חיישינן. כיון דלא חתמו כל הצריכים לחתום. יש לעיין אם כוונתם גם אם הם משום תנאי, ואם נימא כן יש לעיין אם בכל תנאי דלא נתקיים שייך לומר כן, ולפימש"כ הר"ן (לעיל דף י' ע"ב) דכשר למסור הגט לפני שחותמין, א"כ יהי' חידוש יותר גדול, דאעפ"כ שייך להתפייס יותר כאן מתנאי אחר אע"פ שא"א לגרש לפני שיעשה התנאי. (מהדו"ק)

בא"ד. השליח קדמני וכבר הגיע גט לידה. צריך טעם לחלק ממש"כ הר"ן (לעיל דף ה' ע"ב בד"ה וכתב רש"י) דלכן רק בשליח הולכה צ"ל בפני נכתב ובפני נחתם ולא בשליח לקבלה, משום דכששולח ע"י שליח להולכה עוד רוצה אולי לחזור וכשבא שכבר נמסר גט לידה הוא מערער, ולמה לא נימא דלא יבוא לערער דיחשוב השליח קדמני. וצריך לחלק דלגבי חשש שיערער שמזוייף חיישינן גם על אופן זה שמא יערער, משא"כ לגבי גט ישן דרוצים לחוש שמא באמת יבוא להתפייס וזה לא חיישינן. וצ"ל דאע"ג שכתבו בתוד"ה שמא דהחשש שמא פייס הוא שיבוא לערער שביטל, וכן לרש"י יערער שהוא גט ישן, וא"כ נימא דיערער כמו לגבי בפני נכתב, מ"מ יש לחלק דהתם הערעור הוא מחמת דיטעון דבא להתפייס עמה וע"ז נאמר דבשולח למדינת הים לא בא להתפייס עמה וממילא לא יערער, משא"כ לגבי חשש מזויף ולא לשמה דיערער בכל אופן וצע"ק.

תוד"ה שמא פייס. אלא חיישינן משום לעז. בתוס' לעיל (דף ג' ע"א ד"ה חד) מבואר ב' דרכים אם כשיהי' לעז גם לא יהי' פסול אלא דתיקנו למנוע לעז, או דבאמת בשביל זה יפסל, ולהצד דבשביל לעז לא יפסל הגט צריך טעם למה יפסל משום שמא יצא לעז, כיון דגם כשיצא לעז הא לא יפסל, ובשלמא לעיל תיקנו אמירת בפני נכתב כדי שלא יוציא לעז, ואחרי שלא עשו כתיקון חז"ל יפסל, ואין הפסול אלא משום דחסר האמירה שתיקנו, אבל אם אחד נתן גט בתנאי שאם לא באתי וכו' מה יש לנו לעשות, ובשלמא אם הדין הי' שאם יצא לעז יפסל, שייך להקשות דלא נתיר הגט שמא יצא לעז ואז הוי פסול, אבל אם גם אז כשר מאי פריך, דמה לנו לעשות בשביל זה.

כן יש לעיין לרש"י, דביארו התוס' אליביה, דהחשש אינו אלא שמא יצא לעז והוי גט ישן, ובאם לא באתי מעכשיו ואז יחול הגט למפרע, וכיון דאם נתגרשה תנשא מה שייך שיוציא לעז, וע"כ אינו אלא דאין אנו רוצים שיצא לעז, וא"כ מאי פריך, דמה נעשה בשביל זה וכי נפסול גט מחשש כזה, שגם אחרי שיצא לעז אפילו נאמין לו ג"כ יהי' כשר, ומה שייך לפרוך דניחוש.

עוד יש לעיין לפי הפשט הקודם ברש"י דניחוש באמת לגט ישן ולא ללעז ונפסול הגט, הא כל הטעם דגט ישן פסול הוא משום שיהי' פגם משפחה דיאמרו גיטה קודם לבנה, והא במעכשיו אם לא באתי אם בא עליה בינתיים הא באמת גיטה קודם לבנה, ולמה יש לפסול בשביל זה הגט.

תוד"ה ואינך. מבואר דגם אם זה תנאי בעי זה בפני זה, ועי' בר"ן (דף י' ע"ב) דמבואר דאי משום תנאי אי"צ זה בפני זה, ובקרבן נתנאל (פ"ק סי' ט' ס"ק פ') מבואר דשיטת הראב"ד ג"כ דבתנאי אי"צ, ובדו"ח להגרעק"א הקשה מאי נפק"מ אי משום תנאי או משום עדים, דבין כך הוי מוקדם, ובחת"ס יישב לפי הר"ן דמיירי דכבר נתנו להאשה, וכן הוא במאירי, אכן נראה דלהתוס' לא יועיל אם תקיים התנאי שיחתמו אחרי הנתינה, וקושית הגרעק"א נשאר לשיטת הראשונים האלו. (מהדו"ק)

תוד"ה אי נמי. דאע"ג דאמרינן במכות דשיילינן להו וכו' דפשיטא דחתמו לדעת הבעלים. צ"ב דמה הוי קשה להו, אי כוונתם למ"ד משום עדים דלמה אמרינן דנמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה נשיילינהו להקרובים אי נתכוונו להעיד, צ"ע דלמה לא מפסל ממ"נ אי לא התכוונו להעיד א"כ לא היה כרצון הבעל, ואי התכוונו להעיד הא נמצא קרוב או פסול, ולמ"ד משום תנאי לא יכולים לומר נשיילינהו דאפי' אי נתכוונו להעיד מה יועיל לפסול, וכי אם איש זר ילך מעצמו ויחתום יוכל לקלקל העדות מחמת נמצא קרוב, דהא אין לו דין עד כלל כיון שאין הבעל מחתימו לשם עדות, וא"כ צ"ע מאי הוי קשה להו.

והנה יש לעיין דלמה לא אמרינן נפק"מ למ"ד משום תנאי או משום עדות אי צריך החותם לכוין לשם עדות או לא, וכעי"ז הקשה בקרבן נתנאל דיהי' נפק"מ אי צריך לחתום לשמה, ונראה דבאמת אינו יכול לעשות מאינם עדים כגון קרובים לעדים, אלא דכוונתו לשם עדים היינו דהוא מחשיבם בתור עדים, ולכן ניבעי שיחתמו באותו יום דעוד לא נגמרה עדותם כל זמן שלא חתמו כולם, וכן אם נמצא קרוב או פסול עדותן בטלה, ומ"מ אף אי הם לא יכוונו לשם עדות יתכשר הגט, ולכן הי' קשה להם דנשיילינהו למה התכוונו, דאם הם לא התכוונו לשם עדות לא יצטרפו וצ"ע. (מהדו"ק)

תוד"ה אמרי לה. וא"ת למ"ד משום עדים וכו' והם חותמין לפי דעתו אמאי תלינן בשאר שטרות שחתמו למילוי לישיילינהו. פירוש דבריהם למ"ד משום תנאי לא מצינו כלל שא' ירצה דוקא הרבה עדים ולכן בשטרות תלינן דחתמו למילוי, אבל למ"ד משום עדים הרי מצינו דבגט אמדינן דאדם רוצה דוקא הרבה עדים, נהי דבשאר שטרות אין אומדנא דרוצה דוקא שיחתמו משום עדים, מ"מ הא דמצינו פעם דרוצה משום עדים כגון בגט א"כ גם בשאר שטרות לכל הפחות יש ספק שמא רוצה שיהיו עדים והם יחתמו לפי דעתו, ואמאי לא נשאל להם דאולי באמת חתמו משום עדים כי יתכן מאד שגם בשאר שטרות לפעמים רצה בעל השטר כן.

ותירצו דשאני שטר דנעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד, והביאור בזה אפשר לפרש או דלפי"ז אין נאמנים לומר מה שהי' נגד מה שאנו צריכים לדון על השטר, או דלכן אי"צ לשאול דתלינן דודאי הי', כמו שצריך לדון על השטר, אבל אפשר דיהיו נאמנין.

ועדיין צ"ב דמ"מ הא יתכן דהחתימם לשם עדים ואיך נוכל לדון דהשטר כשר, משמע דכיון דיש ודאי עדים כשרים בשטר והספק הוא שמא א' מהם קרוב, מקרי דיש דבר המקלקל דין השטר, לכן כ"ז דלא התברר יש לנו לתלות דיש שטר כשר ולא לחוש לשמא הי' דבר הפוסל [והוי כעין אין ספק מוציא מידי ודאי].

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א