אילת השחר/בבא מציעא/קו/ב

אילת השחר בבא מציעא קו ב

דף ק"ו ע"ב

המקבל שדה מחבירו בעשרה כור חטים לשנה ולקתה נותן לו מתוכה. יש לעיין למה בנשדפה לא יהא אותו דין דיאמר לו מגיע לך מתוכה וכיון שנשדפה אין לך עלי תביעה, משמע דאם רק יוכל להתקיים שיהי' להמחכיר ריוח סגי, משא"כ אם לא יהי' כלום ריוח, נמצא דבחוכר יש שתי התחייבויות א' מתוכה וכשלא יהי' כלום מתחייב לשלם בכסף.

תוד"ה שדא בי' אספסתא. ברש"ש מדקדק דמשמע דאם הי' זורע אספסתא ולקו הי' משלם שעורים לקויים, וקשה לו כיון דהתנה לתת שעורים הרי הכונה מן השוק ולמה יוכל לתת לו שעורים לקויים, ונראה דכיון דכשהתנה אספסתא מותר גם לזרוע שעורים, א"כ אם הי' כלל דכשלא מצליח שעורים ידוע דגם אספסתא אינו מצליח, אז הי' בכוונתם דאם יזרע שעורים יקח משעורי השדה הזאת, דאם יזרע אספסתא יתן לו שעורים מן השוק, ואם יזרע שעורים יתן לו שעורים מן השדה הזאת, ורק משום דאין ראי' מלקו שעורים על לקייה באספסתא ממילא אין לפרש כוונתו דמסכים לתת שעורים מהשדה אם יזרע שעורים, דמאי ראי' מלקו דשעורים על לקו דאספסתא, והו"ל כהתנה דתמיד יתן לו שעורים טובים, אבל איה"נ דגם בלקו אספסתא לא יתן לו גרועים מן השוק, דכל היכא דיתן לו מן השוק בודאי לא הי' כוונתו מן הגרועים, אלא דלולא דיש סברא דאילו זרע אספסתא הי' מצליח יותר, אלא דכשמין א' לוקה גם איזה מין שהי' זורע הי' לוקה, אז ממילא הי' מתפרש דכשיזרע שעורים ולא יצליחו יתן לו מהם וכנ"ל.

שעורים לא יזרענה חטים. וכתב רש"י דבקבלנות מותר כיון שיהי' לו הנאה, והרמב"ן הובא בהה"מ פ"ח משכירות ה"ט כתב דאדרבה בקבלנות אף לזרעה שעורין אסור דהלה אומר חיטים אני רוצה, ובפשוטו דכל המחלוקת הוא כשאין כאן בעל השדה ואומר בפירוש דמקפיד, דא"כ מאי טעמא דרש"י דליכחוש ארעא ולא ליכחוש מרה, אי מיירי דהבעה"ב אומר בפירוש דאינו רוצה חיטין ובודאי גם בחיטין לא יזרע שעורין אם בעה"ב מוחה, ולר' חסדא טעם רשב"ג דאוסר דמסתמא מקפיד ורבנן חולקין ע"ז, ולמסקנא רשב"ג ג"כ אינו אוסר אלא שמא זרע דבר שלא טוב להקרקע, וס"ל לרש"י דבקבלנות מסתמא לא איכפת לבעה"ב אף אם תכחוש ארעא כיון שיהי' לו מזה ריוח, והרמב"ן ס"ל דבחכירות אין כ"כ ראי' דבעה"ב רוצה דוקא חיטים ולכן יזרע שעורין, משא"כ בקבלנות דכיון שהסכימו על חיטין מסתמא זהו רצון הבעה"ב ג"כ דוקא, משא"כ בחכירות דאינו אלא תשלום אפילו דמקבל מאותה קרקע מ"מ אין להניח דרוצה דוקא, וגם לרמב"ן אפילו בחכירה אם יאמר בעה"ב דאינו רוצה שיזרעו שעורים יכול לעכב, ולפי סברת ר' חסדא גם בסתמא ס"ל לרשב"ג דמקפיד.

ובתוי"ט כתב להשיב על טענת הרמב"ן דגם בחכירות הא יכול לומר חטי דקרקעי אני רוצה, וע"כ כיון דנותן לו אותו שיווי אינה טענה וה"נ בקבלנות, ולפי"ד משמע דמיירי דטוען כך ומ"מ אינה טענה וקשה כמו שהוכחנו, גם הנמוק"י בדף ק"ה א' הביא בשם הר"ן דלמסקנת הגמ' אינו יכול להכריחו לעבוד כדי שיהי' לו פירות מאותה קרקע מהא דאם יש יכול להעמיד לו כרי חייב, וזה בקבלנות מכלל דבחכירות פטור אלא זבין לי' חטי דשוקא, ולכאורה עדיפא מיני' הו"ל לאתויי, וגם יהי' קשה להס"ד דיכול להכריחו לנכש ולטרוח כדי שיתן לו חטי דקרקע דידי', דא"כ למה בהתנה חיטים יתן לו שעורים ומשנתנו ע"כ רק בחכירות בין לרש"י בין לרמב"ן, דלרמב"ן בקבלנות אסור בין כך לשנות, וא"כ ע"כ דאינו יכול לטעון מארעאי קבעינא אפילו לא לעשות חיטים ולשנות לדבר אחר, וכ"ש שאינו יכול להכריחו לטרוח כדי ליתן לו חיטים מקרקע הזאת, וע"כ דמכאן אין כלל ראי' דלא מיירי כלל בבעה"ב מגלה דעתו דמקפיד אלא בסתמא, ואיה"נ דאם יאמר בעה"ב דמקפיד באמת אסור לשנות בין בקבלנות בין בחכירות, אלא בסתמא הוא דפליגי אי אמרינן דבקבלנות מסתמא ניחא לבעה"ב דלא ליכחוש מרה, ולרמב"ן לא ניחא לי' דרוצה קב חיטים שהתנה, אמנם מלשון הרמב"ן בהתחלת פרקין משמע קצת דמיירי גם כשישנו לפנינו ומוחה וצע"ק.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א