אילת השחר/בבא מציעא/מא/ב

אילת השחר בבא מציעא מא ב

דף מ"א ע"ב

ומה שומר חנם שפטור מגניבה ואבידה שלח בה יד חייב שומר שכר שחייב בגניבה ואבידה לא כל שכן. והיינו דשומר חנם שיש לו פחות חיובים יש יותר לפוטרו באונסין אם שלח בו יד. אמנם זה הי' יותר מובן אם כל הענין הוא רק לגבי לחייבו באונסין בשלח בו יד, אבל כאן הא הנידון הוא להיות זה מעשה גזילה, וא"כ הק"ו הוא מה שומר חנם שאינו חייב בגניבה ואבידה מ"מ שליחות יד הוא מעשה גזילה כ"ש בשומר שכר שזה מעשה גזילה, ולפי"ז צ"ע איך שייך ללמוד ק"ו, דהא בפסחים דף כ"ז ע"ב אמרינן דכל דין להחמיר שסופו להקל אינו דין, וכאן הא לפי"מ שהוכיחו האחרונים דבשליחות יד הוי כגזלן ממש וקונה השומר את החפץ בשינוי, א"כ אין זה רק להחמיר אלא גם להקל שיקנה זה בשינוי את כל הדבר אע"פ ששלח יד רק במקצת.

לא תאמר שליחות יד לא בשו"ח ולא בשו"ש ותיתי משואל. הקשה הגרעק"א הא בשליחו"י נתחדש דנוטל לחסר מקצת חייב על הכל משא"כ בשואל ואיך נוכל לילף משואל האי חידוש, ויש להוסיף כמה חילוקים, דשואל משלם כשיווי החפץ כשנאנס ואילו שליחו"י מחויב כשעה שנעשה גזלן אפילו אם נשתנה מחירו בשעת האונס, ושואל אינו גזלן וכאן הוא גזלן, ונקטו דגם יקנה אם ישתנה החפץ מבשעה ששלח בו יד, מה שכל זה אינו בשואל.

אמנם יש להקשות לאידך גיסא אליבא דאמת, נהי דאם הי' פסוק מפורש דבשליחו"י על קצת חייב על הכל, מזה נבין דע"כ משום דנעשה גזלן על כל הדבר, דלא שייך לומר דנעשה שואל על מה שאינו רוצה להשתמש וע"כ דהוא גזלן על הכל, מ"מ אבל מנלן האי חידוש דבשליחו"י לקצת חייב על הכל, אולי הפסוק משמיענו רק דחייב במה שרצה לחסר אע"פ שלא חיסר.

ואידך שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון מה שואל בבעלים פטור וכו'. מבואר דבקיבל שמירה בבעלים אע"פ שפטור ולמ"ד אחד לקמן דף צ"ה פטור אפילו מפשיעה, והכי קיי"ל להלכה, ואין עליו שום חיוב תשלומין, מ"מ חייב אם שלח יד, והיינו ע"כ דמ"מ דין שומר עליו, דהא דין שליחו"י הוא חידוש רק בשומרים דלכן צריך פסוק על שומר חנם ועל שומר שכר, דאילו לא הי' תלוי כלל בדין שומרים מה שייך לדון אם הוא שו"ח או שו"ש, וע"כ צ"ל דאע"ג דפטור מתשלומין אפילו אם פשע, מ"מ הוא מחויב לשמור, ולכאורה איזה חיוב יש עליו, דהא לא מצינו איסור על שלא שמר לא לאו ולא עשה ואיזה דין שומר יש לו.

ונראה דהנה שומר כשלא שמר דחייב בתשלומין הוא מדין מזיק כמבואר מהא דמני לי' בין אבות נזיקין בב"ק דף ד' ע"ב, וכל מזיק הא עובר איסור, א"כ כל שומר כשלא שמר והוזק עובר איסור [וכן נתבאר לעיל דף כ"ה ב' בתוס' ד"ה ואם נטל], ועבור זה חייבתו תורה בתשלומין, וזה אמרינן דבשמירה בבעלים אע"ג דלא יתחייב לשלם מ"מ אם יוזק נמצא דעבר במה שממון המפקיד הוזק, אלא דתמיד שומר אע"ג דהוי רק כגורם שיוזק מ"מ זהו חידוש התורה דחייב לשלם כמזיק בידים וכאן פטור, אבל איסור מזיק יש להשומר במה שאינו שומר אם עי"ז יוזק, וזה סגי להיות לו דין שומר לגבי זה ששייך בו דין שליחות יד, וצ"ע.

ומ"מ צע"ק מה דאמרינן לעיל דיש ללמוד שומר שכר משו"ח מק"ו דחייב בגניבה ואבידה, וכן לאידך מ"ד דפריך מה לשו"ח שכן חייב כפל בטט"ג, הרי דכדי לדעת דין שליחו"י בשומר צריך מכח חומרא שיש בו לענין חיוב תשלומין, ולפי"ז שומר שהתנה לא להתחייב אפילו אם יפשע לא נוכל לחייב משום שליחו"י, דהא א"א ללמוד משו"ח או משו"ש דהם חייבים כל א' חיוב ששייך בו משא"כ זה שפטור מכלום, וא"כ שומר בבעלים לא יתחייב, ולרבא דיליף שליחו"י מק"ו משואל צריך פסוק לחייב שליחו"י כשקבלת השמירה הי' בבעלים, דהוי ס"ד דנימא דיו, לכן כתבה תורה פסוק להשמיענו דלא נימא דיו, היינו דמכח יתור בא להשמיענו דאפילו בבעלים חייב, וא"כ למאן דלא ס"ל למילף משואל נשאר דשומר בבעלים צריך להיות פטור משליחו"י, ולפי"מ שכתבנו יתיישב דבבעלים שאני מהיכא דהתנה שלא יתחייב כלום.

תוד"ה רבא אמר. דהא בתר הכי פריך ולמ"ד שליחו"י צריכה חסרון תרתי למה לי ולדידי' לא ילפינן חד מחברי' אפ"ה לא מוקמינן תרוייהו לדיו והיינו משום כדפרישית לעיל דכיון דשליחו"י חייב בתרוייהו גילוי מלתא בעלמא למילף דין של זה בזה. לכאורה לא דמי דענין אי צריך חסרון שייך לחלק בין שומר חנם דיש לו חיובים אחרים מש"ש ויש בכל א' צד חמור, לכן יתכן דצריך לכל א' פסוק מיוחד דאי"צ חסרון ולא יליף א' מהשני, אבל אם הקבלת שמירה הי' בבעלים אז בין שומר חנם ובין שומר שכר פטור מכל החיובים לפי"מ דפסקינן דגם מפשיעה פטור, א"כ אין שום הבדל בין שומר חנם לשומר שכר דאין לזה שום חומרא יותר מבזה, ולמה לא נלמוד דאם בשומר חנם חייב על שליחו"י כשקבלת השמירה הי' בבעלים ה"נ שומר שכר, וכן להיפך אם שומר שכר ה"נ שומר חנם, ונצטרך לומר כיון דכשלא הי' בבעלים יש לכ"א חומרא שאין בהשני לכן לא נלמוד גם לגבי בעלים אע"פ שבזה דינם שוה, אלא דמ"מ איך הוכיחו מזה לגבי אם צריך חסרון, דהא בכ"ז יש לחלק, ואין ראי' באופן שיש חיובים אחרים לשומר חנם מבשומר שכר דיהי' שניהם שוים לענין אם צריך חסרון.

ועי' לקמן דף מ"ב א' בתוד"ה אמר דהסתפקנו אם דבבעלים לא נתחדש דין חיוב שומרין, או דבבעלים יש דין הפוטר, ונטינו לבאר דזה פוטר, וא"כ הרי מעיקר דינם הוא נשאר כדין שומר חנם וכן שומר שכר, אלא דנתחדש פטור, ולפי"ז ניחא קצת דמה דאינו פוטר בבעלים לגבי שליחות יד הוא רק כשו"ח משום דעיקר דינו פטור מגניבה ואבידה ויתחייב כפל לכן לא פוטר בבעלים הדין שליחות יד, וכן להיפך אולי רק שומר שכר דחייב בגניבה ואבידה לכן הדין בבעלים אינו פוטר השליחו"י, וכ"ז משום דמעיקר דינם נשארו כדין שומר חנם ושו"ש.

תוד"ה חדא לומר. אבל שלא לדעת אינו חשיב כאילו כבר נשתמש בשביל משיכה לבדה. וקשה דא"כ לכל הפחות אחרי שנשתמש כבר נוכל לחייב באונסין, ולעיל פריך למה חייב בעוד מקלו ותרמילו עליה דהא לא חיסר, הרי דלמ"ד דשליחו"י צריך חסרון גם כשהשתמש אינו חייב כ"ז שלא חיסר, ועי' בנתיה"מ סי' רצ"ב סק"ד דהעיר בזה.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א